עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > חיים יהודיים באירופה בין שתי מלחמות העולם > יהודי קרקוב בשנים 1939-1918


תקציר
תיאור הפעילות הספורטיבית בקראקוב משלהי המאה ה- 19 והקמתה של אגודת ההתעמלות הפולנית "סוקול".  במאמר דגש על אגודת הספורט היהודית "מכבי", פירוט פעיליה ושחקניה, ייסוד המועדון  והישגיה. במאמר גם התייחסות ל"יוצ'נקה", שהייתה הקבוצה השנייה בגודלה בקרקוב.



היהודים בספורט בקראקוב
מחבר: ל. סלומון


מבוא ורקע כללי

תחילתה של הפעילות הספורטיבית המודרנית בקראקוב היתה קשורה קשר אמיץ בתחיית תנועת הספורט בעולם הנאור במאה ה- 19 ובחדירתו של "חיידק הספורט" לעיר בשלהי המאה.

תנועת הספורט, שקמה אחר מאות שנות תרדמה, החלה להתרחב ממחצית המאה ה- 19, בעיקר במערב ובמרכז אירופה. להתרחבות זו תרם מגוון של גורמים, אך בעיקר, כוחה המושך של הפעילות הספורטיבית כשלעצמה – התענוג, הפורקן והסיפוק שהעוסקים בספורט מצאו באמון גופני ובמשחק.1 דרך הטבע, נתלווה לתופעה זו גם מומנט של חיקוי ושל אופנה, כי לא מעטים מהנגועים ב"חיידק הספורט" היו ידועים ומוכרים בחברה.

בין הגורמים החשובים, שפעלו ברקע ותרמו לרנסנס הספורט, היו רעיונות כלליים רבי השפעה ותמורות חברתיות-כלכליות ולאומיות רחבות ממדים, כגון: רעיון החזרת האדם למצבו הטבעי, רעיון האמנציפציה, המהפכה התעשייתית וכן, בעיקר במרכזה של אירופה, "אביב העמים". תמורות אלה ועוד אחרות גרמו מצדן להיווצרות תנאים סביבתיים חדשים. החלו להסתמן שינויים באורח החיים, בעיקר בשל עלייה ברמת-החיים של רבדים נוספים באוכלוסיה, והחל לגדול זמנם הפנוי של יותר ויותר אנשים, בפרט בקרב חוגי האינטליגנציה. יתרה מזאת, מערכות החינוך, שהתרחבו והלכו, החלו לקבל ממד המוני יותר ועממי, וכן אופי חילוני ומתקדם.

המומנט הלאומי, שהיה מניע נכבד להתארגנותן של מסגרות ספורט רבות במרכז אירופה ובמרכז-מזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה- 19, השפיע גם, בצורה לא פחות נכבדה, במגזר היהודי בתחילת המאה ה- 20. את הדחף להקמת ארגוני ספורט יהודיים נתנה התנועה הציונית, ובפרט קריאתו של מקס נורדאו "ליצור שוב... יהדות של שרירים" ("מוסקליודנטום"). קריאה זו, וכן קריאתו של הרצל להפוך "אברכים יהודיים ליהודים צעירים", ביטאו את ההכרה העמוקה בצורך הדחוף בהתחדשות הפיסית של היהודים – הכרה, שהתגבשה גם בהשפעת הפוגרומים ברוסיה. יתרה מזו, קריאות אלו הצביעו על חשיבותו של ההיבט הגופני להגשמת רעיון התחייה הלאומית של העם היהודי. עתה החלו יותר ויותר יהודים להבין, כי נחוץ שנוי רדיקאלי בגישה היהודית המסורתית לפיתוח הגוף ולספורט.2 במקביל – גם הבינו, מה רב היה חלקו של החינוך היהודי המסורתי בהיווצרותו של האב-טיפוס של היהודי החלש גופנית והחושש.

באותה תקופה, חלו בעולם המודרני התפתחויות רבות-משמעות בזירת הספורט: משעה שקרם רעיונו של פיאר דה קוברטן להחיות את האולימפיאדות היווניות עור וגידים (כשבשנת 1896 נערכה האולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה)3 – התעצם גם ההיבט הייצוגי של הספורט. מעתה גברה והלכה "פעילותם" הסבילה של הצופים באירועי הספורט – "פעילות", שגם היא, בדומה לפעילות הספורטיבית, מעוגנת בצורכו הטבעי של האדם – כי מופעי הספורט סיפקו את צורכם בשעשועים, בידור משותף, "פורקן היצרים" וגם בטקס הפולחני. יתרה מזו, בקהל הצופים, שגדל והלך מאירוע לאירוע, הופיעו יותר ויותר אישים חשובים, ואף מן החשובים בציבור ובמדינה; גם הם נמשכו למופעים השונים, מתוך עניין או מטעמי אופנה.4

כמובן, כל ההתפתחויות האלו העלו את חשיבותו ואת השפעתו של הספורט הן מההיבט האינדיווידואלי והן מהבחינה הקבוצתית-מסגרתית, הן בתחום החינוכי-החברתי, והן במישור הלאומי ואפילו הפוליטי.

הפעילות הספורטיבית בקראקוב

הפעילות הספורטיבית המאורגנת החלה בקראקוב עם הקמתה של אגודת ההתעמלות הפולנית "סוקול" ("בז" בפולנית) עוד בתחילת העשור האחרון של המאה ה- 19. במסגרת זו התארגנו מספר אנשי האינטליגנציה, שעד אז עסקו בהתעמלות ובספורט באופן אינדיבידואלי, וזאת למרות שרוב רובו של הציבור בעיר התייחס לספורט כאל משהו " המנותק מענייני הציבור", משהו העשוי "בטעם רע".5

בשנים אלו, ואף קודם לכן, היתה בעיר פעילות מאורגנת למחצה של קבוצות תלמידי בתי-הספר התיכוניים ושל סטודנטים באוניברסיטה. פעילות זו התבטאה בעיקר במשחק בכדורגל, שהיה על-פי-רוב עשוי סמרטוטים, והיתה קיימת למרות עמדתם השלישית של בתי-הספר, שראו בספורט "פרי האסור" על תלמידיהם. בין העוסקים בהתעמלות ובספורט במסגרות אלה, ובכלל זה "סוקול", היו גם יהודים.

תנופתה והתרחבותה של הפעילות הספורטיבית בעיר קשורה אורגנית בהקמתו של "פארק הספורט" (1891) על ידי ד"ר הנריק יורדאן, עסקן ותעמלן ספורט פולני מפורסם. בפארק זה שיחקו כדורגל והתאמנו אלפי צעירים, וביניהם גם יהודים. הם שיחקו שם בתנאים משונים קצת במושגים של ימינו, ובצורה שלעתים הצחיקה אפילו את הצופים של אז: המגרשים היו בצורת אליפסה בקוטר עד 45 מטרים, השערים היו בגובה מעל 3 מטרים וברוחב 2.5 או 4 מטרים; כמובן, לא היו בעיטות קרן, ובעת ההגנה על השער היו המגינים ממש חוסמים אותו בגופם, ואף תולים את עצמם על הקורה; יתר על כן, המשחקים התנהלו על פי כללים מאולתרים, שהסכימו עליהם שתי הקבוצות לפני המשחק, וכך היה גם לפני המשחקים ה"גדולים".6

אמנם אגודת "סוקול" וכן מועדון הספורט הפולני "קראקוביה", הראשון ממועדוני הספורט בקראקוב (1906), קיבלו לשורותיהם מספר צעירים יהודים, אך בדרך כלל, לא ראו הפולנים בעין יפה את הצטרפותם של יהודים לארגוניהם; מועדון "וויסלה" (1907), למשל, כלל לא קיבל יהודים.

בנסיבות אלו ובהשפעת רוח הזמן, ובפרט בשל הסיסמה "יהדות השרירים",7 החלו לשאוף מספר צעירים יהודים בעיר להקמת מסגרות ארגוניות משלהם, ובשנת 1909 נוסד ראשון ארגוני הספורט היהודיים בעיר, מועדון יהודי לספורט "מכבי".8 ארגון זה היה בעל שאיפות לאומיות-ציוניות, ובפרט, השאיפה להתחדשות הגופנית של המוני הצעירים היהודים בעיר. למרות הקשיים הרבים ולמרות התיחסותו השלילית של רוב רובו של הציבור היהודי בקראקוב, התרחבה "מכבי" ועם הזמן התפתחה לארגון ספורט גדול ממדים, אף בקנה מידה בין-לאומי. היא הקימה מגוון שלם של ענפי-ספורט, ונתברכה במספר ניכר יחסית של ספורטאים וספורטאיות ברמה ארצית. אך, בעיקר, הפכה "מכבי" למוסד חינוכי מיוחד במינו וגרמה לשינוי רדיקאלי ברחוב היהודי בעיר – לרגנרציה הפיסית והנפשית של צעירים רבים; דוגמתה והצלחותיה השפיעו גם על הקמת ארגוני ספורט יהודיים נוספים בקראקוב ובפולין כולה.9

מספר שנים לאחר ייסודה של "מכבי" הוקמה בקראקוב אגודת ספורט בשם "יוצ'נקה" ("כוכב הבוקר" בפולנית). חבריה של אגודה זו היו יהודים, בעיקר מתבוללים או אדישים מהבחינה הלאומית (ולכן לא נכללה המלה "יהודית" בשם האגודה), ומשנת 1925, בעיקר סוציאליסטים מ"הבונד". "יוצ'נקה", שהיתה השניה בגודלה בין ארגוני הספורט היהודיים בעיר, התפלגה לקראת סוף שנות העשרים וחדלה להתקיים. כמעט מן ההתחלה התפתחה יריבות בין יוצ'נקה" ובין "מכבי", בעיקר בשל האורינטציה האידיאולוגית השונה, יריבות שדמתה, לפי ד"ר מיאלך (הפולני), ל"מלחמת קודש".10

בשנים אלו פעלה גם בקראקוב "האגודה היהודית להתעמלות" ("ז'.ט.ג."). אגודה זו, שנוסדה ביזמתו של ז. הוכוואלד בתחילת העשור השני של המאה ה- 20, היוותה מרכז לאימוני התעמלות של לא-מעטים מיהודי העיר, נוער, צעירים ומבוגרים. רבים מחבריה היו פעילים גם ב"מכבי". תחילה נעשו האימונים במרתף הבניין ששכן בו ה"קהל" (ועד הקהילה היהודית) ברח' קראקובסקה 41; מאוחר יותר, במחצית הראשונה של שנות ה- 30, כ- 20 שנה לאחר ייסודה של האגודה, הוקם בנין מיוחד, עם אולמות מרווחים וציוד התעמלות מודרני, ברח' סקאבינסקה בוצ'נה 13.11 בין מתעמלי האגודה בלטו ז. הוכוואלד, ה. טפר, ל. כהנא, לאנר, ד"ר ג. לנדאו, אינג' י. צימרמן, א. רדר ורובינשטיין.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדו בעיר ארגוני-ספורט יהודיים נוספים, כגון: "דרור" (של מפלגת "פועלי ציון", "בר-כוכבא", "הגיבור", "יהודה" (בראשותו של זיסר), "גבורה", "הכדור", וכן ארגון-ספורט של הפועלים היהודיים "ס'ילה" ("הכוח" בפולנית) בראשותו של ד"ר הורנונג. לארגון זה לא היה מגרש משלו, אך היה לו משרד-מועדון ברובע היהודי בעיר. "ס'ילה" השתייכה לצמרת העיר בטניס השולחן (פינג פונג), ומנהיגיה היו יוזמי "האיגוד לפינג-פונג" בפולין ושל התקנון הראשון לענף ספורט זה.

* * *

בין הספורטאים היהודים שבעיר היו גם כאלה שהצטרפו ל"קראקוביה" הפולנית, מקצתם עוד לפני ייסודם של ארגוני הספורט היהודיים בעיר, ומקצתם לאחר מכן. אחדים מהם רכשו לעצמם שם והוקרה לא רק ב"קראקוביה", אלא בכל פולין. ד"ר י. לוסטגרטן, למשל, זכה במוניטין כמחנך, עסקן ואמרגן מצטיין וכן כשוער כדורגל. הוא נמנה עם ראשוני "קראקוביה" הן כספורטאי והן כעסקן,12 שיחק בקבוצת כדורגל של "קראקוביה" עוד ב- 1907, והיה השוער הראשון בפולין, שהגן על שערו ב"רובינזונאדה" (השוער משתטח על האדמה אגב קפיצה לכל אורכו כדי לתפוס את הכדור).

ב"קראקוביה הגדולה" שיחקו שני כדורגלנים יהודים מפורסמים, גינטל ושפרלינג. לודביק גינטל היה, כדברי ד"ר מיאלך, אחת הדמויות המעניינות ביותר בכדורגל הפולני, ובשמך שנים רבות שימש כעמוד התווך של "קראקוביה" (השתתף ב- 325 משחקים), ושיחק 12 פעמים כמגן בנבחרת פולין. בשנה האחרונה לפעילותו (1928) עבר מתפקיד הגנה להתקפה ונעשה, תוך שנה אחת, ל"משנה למלך השערים" בליגה הפולנית הראשונה, עם 29 שערים לזכותו – תופעה מיוחדת במינה בכדורגל הפולני.

גם ליאון שפרלינג היה בעל "אישיות כדורגלנית גדולה". הוא הופיע 381 פעמים במדי "קראקוביה" וכן 22 פעמים בנבחרת פולין – פעמיים יותר מקאלוז'ה המהולל.

ב"קראקוביה" פעלו עוד מספר יהודים, מהם התבלטו בעיקר הכדורגלנים מ. שניידר (שופט כדורגל לעתיד), ולאחר מכן, כהנא וגרינברג, אשר הופיע 158 פעמים במדי "קראקוביה".13 בנוסף על אלה התבלטו: ד"ר א. ליבלינג, אחד מטובי שחקני-הטניס בפולין בשנות ה- 20; רוטוויין, שהצטיין במרוצי אופניים; טרודה דוידוביץ', שאחרי מלחמת העולם השניה הופיעה במסגרת קבוצת "קראקוביה" ושברה את שיאי פולין בשחייה ב- 100 ו- 400 מטר סגנון חופשי (במחצית השנייה של שנות ה- 30 היא היתה שיאנית פולין בכמה מקצועות שחייה, ואז הופיעה בצבעי "מכבי" ביאלסקו.)

* * *

מנופה של קראקוב לא נעדרו גם מספר שופטי כדורגל יהודים, שניים מהם זכו בפרסום רב: ד"ר י. לוסטגרטן, שניהל כ- 800 משחקים והיה בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה אחד הטובים בפולין, וד"ר מקס שניידר, שהיה שופט כדורגל בין-לאומי, ולאחר מלחמת העולם השניה "השופט הטוב ביותר בפולין". שופט כדורגל היה גם ק. זיידנר.

לספורטאים ולעסקני ספורט בעיר היה מקום קבוע לפגישותיהם. היה זה בית-קפה של ביזאנץ במרכזה של העיר. בבית-קפה זה ישבו חבריהם של ארגוני ספורט השונים על יד שולחנות קבועים; והיריבים המושבעים, "קראקוביה" ו"וויסלה" מזה, ו"מכבי" ו"יוצ'נקה" מזה, ישבו על יד שולחנות כמעט סמוכים זה לזה. למרות היריבות נוצרה תקשורת ישירה ביניהם, והכל התנהל באווירה מתונה, שהיתה אופיינית למדי לתושבי קראקוב בתקופה המודרנית.

אמצעי תקשורת אחר, וכן אמצעי דחיפה נוסף לפיתוח הספורט היהודי בפולין, היה שבועון-ספורט יהודי בפולנית "טיגודניק ספורטובי". שבועון-ספורט זה, שיצא לאור בקראקוב בשנים 1921-1926 בעריכת מייסדו ד"ר ה. לזר, היה "'נובום' (דבר חדש) בעולם היהודי", בין הראשונים בפולין וכן "בין הטובים לא רק בפולין, אלא גם באירופה המרכזית".14 ידיעות ספורט הופיעו גם במדור מיוחד לספורט (שבעריכתו של ד"ר ה. לזר) של העיתון היהודי-ציוני בשפה הפולנית "נובי דז'ינניק".

מועדון יהודי לספורט "מכבי" קראקוב

מועדון "מכבי" קראקוב נבט באותו האקלים המיוחד ששרר בתחילת המאה העשרים בקרב קומץ צעירים יהודים בעיר, רובם סטודנטים באוניברסיטה ותלמידים בבתי-הספר התיכוניים. להיווצרותו של אקלים זה הביאו, כאמור, התמורות שחלו באירופה במאה הקודמת, ובעיקר ההתעניינות המחודשת בספורט, קריאותיהם של הרצל ושל נורדאו להתחדשות הגופנית של העם היהודי, וכן יחסם הבלתי-אוהד של רוב הספורטאים הפולנים בעיר כלפי הספורטאים היהודים.

הנסיבות הספציפיות להקמתה של "מכבי" לא היו מן השכיחות: הדבר קרה לקראת תום ויכוח סוער בנושא הפעילות הגופנית, שניטש בארגון הסטודנטים היהודים בעיר "פשדס'וויט-השחר". עת עמדה להתקבל ההצעה להסתפק בהתעמלות באולם סגור, ערער על כך הסטודנט הנריך לזר. הוא הצביע על הצורך החיוני להגשים את קריאותיהם של הרצל ושל נורדאו וטען, כי הרגנרציה הפיסית של הצעירים היהודים לא תושג ע"י התעמלות בלבד, שפירושה פעילותם של מעטים, אלא באמצעות פעילות ספורטיבית עממית המונית מאורגנת, שיכולה להתבצע רק בשדה הפתוח ובמגרשי הספורט. כשהרוב המכריע הגדיר את הצעתו כבלתי ריאלית והצביע נגדה, קם ה. לזר והכריז, שהוא עצמו יגשים את דבריו בכוחו שלו. ואכן, מאותו היום החל בארגונה של קבוצת כדורגל, קבוצה שממנה התפתח מועדון הספורט "מכבי" קראקוב.15

ה. לזר שדגל בפעילות ספורטיבית לשם הנאה מעצם הפעילות (גם בהשפעת האידיאל הקלאסי של "הטוב והיפה" – "קאלוס קאגטוס" ביוונית), הציב לעצמו מספר משימות חברתיות-לאומיות: פופולאריזציה של הספורט ברחוב היהודי, בעיקר בקרב הדור הצעיר; חינוך הצעירים לתחושת גאווה וכבוד לאומי ברוח האידיאלים של המכבים העתיקים, וזאת תוך שאיפה לאמנציפציה של העם היהודי ולהגשמה של רעיון התחייה הלאומית; מאבק לשם השגת זכויות שוות לצעירים אלה להתמודדות ספורטיבית חובבנית מכובדת. כל אלה היו גם לעקרונותיה ומשימותיה העיקריות של "מכבי".16

* * *

קבוצת הכדורגל הראשונה של "מכבי" גובשה בעיקר מהתלמידים היהודים ששיחקו כדורגל במסגרת הקבוצות של בתי-הספר התיכוניים הממלכתיים שבעיר, ובפרט מאלה שבקבוצת "רוז'ובי" ("הורודים") של תיכון ה', מנערים ששיחקו ב"שמאצ'יאנקה" (כדור עשוי סמרטוטים) בשטח ליד הכנסיה "נא סקאלצה" שבתחומי הרובע היהודי, וכן מ"כדורגלנים" מ"שדה בירנבאום", שבקרבת ארמון מלכי פולין העתיק וואוול, הסמוך לרבוע. רוב רובם של נערים אלה היו בני 17-15.17 הקבוצה פעלה עוד לפני שנרשם המועדון באופן רשמי – כי חמישה-עשר חבריה היו לפי החוק צעירים מכדי לחתום על המסמכים הקשורים בלגאליזציה של המועדון. רק לאחר שהסכים עוה"ד ד"ר איגנאצי מאהלר לקבל פורמאלית את כס הנשיאות של המועדון,18 נוסדה "מכבי" רשמית ב- 21.7.1909.

כעבור זמן לא רב העזו הצעירים לצאת הרחק אל מחוץ לרובע היהודי ולשחק באותו שטח רחב-ידיים במערבה של העיר, שנקרא "בלוניא", ולבסוף גם בפארק הספורט ע"ש ד"ר יורדן, הסמוך ל"בלוניא", מקום שם התרכזה הפעילות הספורטיבית של הנוער הפולני. בו בזמן, עשו ראשוני "מכבי" מאמץ תעמולתי כפול: הם ניסו למשוך אל שורותיהם את הנוער היהודי המתבולל (כי התבוללות עדיין היתה בין המאפיינים של רוב היהודים שלמדו באוניברסיטה ובבתי-הספר התיכוניים בעיר) ו"לקנות את נפשותיהם" של האברכים, שראו אותם בועטים בהתלהבות ב"שמאצ'יאנקה" במגרשים ריקים ואף ליד ה"חדרים". והמכבים רשמו הצלחות בשתי הזירות.19

הופעות ראשוני "מכבי" ב"בלוניא" – והם הופיעו שם בתלבושתם הסמלית, תכלת-לבן (בניגוד בולט לצבעי לבן-אדום, הלאומיים, של הקבוצות הפולניות "קראקוביה" ו"ויסלה") – היו מלוות במאבק נגד דעות קדומות של רוב רובו של הציבור היהודי שלעג להם על כי שיחקו בכדור ורגז עליהם ששיחקו בשבת, וכן בגילויי שנאה פראית מצד הגויים, שלעתים אף יידו אבנים בספורטאי "מכבי".20

בראשית לא היה נגד מי לשחק – כי הקבוצות הפולניות, שהתייחסו בזילזול כלפי היהודים, סירבו להתייצב מול המכבים – אך עם הזמן נמצאו גם "פרטנרים" למשחק, ו"מכבי" החלה לצעוד קדימה: לאחר שהורשו הספורטאים שלה להשתמש במגרש "גרונוולד", שהוקם ב- 1910 ב"בלוניא" לרגל הכינוס הארצי של "סוקול" הפולני,21 החלו הם לארגן מסגרות נוספות של ענפי ספורט, ובעיקר את הסקציה של האתלטיקה-הקלה. במשך שנתיים לערך גדל מספר חברי "מכבי" מ- 38, שהיו רשומים בעת ייסודה הרשמי, ל- 128 – ועוד לפני מלחמת העולם הראשונה הושגו הישגים נאים, בפרט בכדורגל (למשל, במשחקים נגד "פוגון" מלבוב, נגד "חשמונאים" מלבוב, נגד "הכוח" מוינה, נגד "ל.ק.ס." מלודז') וכן באתלטיקה-הקלה. הודות להתקדמות זו רכשה אז "מכבי" את "זכויות האזרחות שלה בספורט". ברם, מלחמת העולם הראשונה הפסיקה את כל פעילויותיה.

להישגיה של "מכבי" היתה אז משמעות מיוחדת: בתקופה זו, לא עמדו לרשות המכבים שום אמצעים כספיים מלבד העצמאיים, ואלו היו מצומצמים מאוד. רובם התפרנסו, למדו ועסקו בספורט בעת ובעונה אחת; התפרנסו ביום, למדו בלילה, והתאמנו, בדרך כלל, בשעות הבוקר המוקדמות. על סיוע מהבית לא חשבו כלל; במרבית המקרים התנגדו הוריהם לפעילותם הספורטיבית, לעתים אף נמרצות, וגם אילו רצו לסייע, נבצר הדבר מהם בשל מצבם הכלכלי. רק התלהבותם הגדולה, מסירותם והתמדתם של המכבים אפשרו להם להתגבר על הקשיים הכספיים בשנים אלו. הם פתרו חלקית את הבעיה באמצעות מבצעי איסוף כספים ברחובות העיר ובנשפי-ריקודים, שנוהלו ע"י נשות המכבים, והלה שנברג בראשם, ואשר תרמו לא מעט גם מבחינת התעמולה.22

לאחר המלחמה, בשנותיה הראשונות של פולין העצמאית, השתנה לטובה יחסם של המוסדות העירוניים כלפי "מכבי" – ולבסוף, בשנת 1919, קיבל המועדון שטח להקמת מגרש ספורט.23 השטח היה לא הרחק ממרכז הרובע היהודי (ברח' קולטק), בקרבת הנהר ויסלה, ועד אז שימש כמקום ריכוז אשפה. בעמל רב, אך תוך התלהבות והתרוממות רוח, הוכן המגרש למשחקי כדורגל ולמקצועות שונים באתלטיקה הקלה – הוכשר והוכן בידי המכבים.

עתה, כשנוצר הבסיס, החלה "מכבי" להתרחב ולהתפתח בצורה מרשימה: החלו להתארגן סקציות בענפי ספורט נוספים, של גברים ושל נשים, והושגו יותר ויותר הישגים ספורטיביים, הן ע"י הספורטאים והן ע"י הספורטאיות – כשעצם השתתפותן הפעילה של נשים, אז תופעה בלתי שכיחה, היתה דוגמה לצעירות ולמועדוני ספורט יהודיים אחרים בפולין. במקביל נמשכה קליטתם והכשרתם של נערים ונערות, ה"קאדרים של יוניורים", עתידה של "מכבי" – תהליך, שהיווה אחד מצווי היסוד של הארגון שבו שמו ראשוני "מכבי", מלכתחילה, דגש חזק ביותר. עתה, נוצר גם, בהדרגה, יחס-גומלין בין הישגיה של "מכבי" לבין מספר המצטרפים לשורותיה – והיא המשיכה לגדול ולהתפתח מדי חודש בחודש.

ואכן הושגו בשנים אלו, שנותיה הראשונות של תקופת הזוהר של "מכבי", הישגים רבים, בעיקר בכדורגל, שהיה אז ענף הספורט המוביל ובעל היוקרה: למשל, בשנים 1919-1923 זכו כדורגלני "מכבי" בניצחונות גדולים על מספר קבוצות הצמרת הפולנית, על "פוגון" ועל "צ'ארני" מלבוב, על "פולוניה" מווארשה, על "קראקוביה" ועל "וויסלה" מקראקוב, וכן על קבוצות זרות חזקות כגון "אוניון" מז'שקוב (צ'כוסלבוקיה) ו"מכבי" מברנו; כמו כן, הם לא רק שיחקו עם קבוצות בעלות שם ורמה בין-לאומית, דוגמת "סלאוויה" מפראג, "אדמירה" מוינה ו"אויפשט" מבודפשט, אלא, לעיתים, כשווים בשווים. יחד עם זאת, היו גם כישלונות באותה תקופה – כמו שזה קורה בספורט.

באותן השנים, הפכה "מכבי" לגורם בעל השפעה בכמה מישורים אחרים: היא השפיעה במישרין על התארגנותן ופעילותן של מספר מסגרות-ספורט גדולות וחשובות. למשל, הנהלת "מכבי" היתה ממייסדיה של ההתאחדות הפולנית לכדורגל בפולין העצמאית – ה"פ.ז.פ.נ." (1919), וממייסדי ההסתדרות העולמית של "מכבי" ("ועלטפרבאנד מכבי"), שהוקם בקארלסבאד בצ'כוסלובקיה (1921).24 מרכיבה של נבחרת הכדורגל הפולנית מטעם ה"פ.ז.פ.נ." היה י. בילליג, סגן-נשיא "מכבי" דאז; וויקטור כוצ'נר, ממקימי ענף האופניים והאופנועים ב"מכבי", שימש כ"קאפטן" של ההתאחדות הפולנית של רוכבי האופניים, ה"ז.פ.ט.ק.".

ברם, מאבקם של המכבים לא היה קל גם עתה. לא פעם עדיין נתקלו בעויינותם הן של היהודים הדתיים, והן של המוסדות והארגונים הספורטיביים הפולניים. היו מקרים שיהודים דתיים יידו בהם אבנים, והיו ארגונים פולניים ארציים, שכלל לא היו מוכנים לקבלם למסגרתם (את השייטים, למשל); לעתים לא רחוקות התיחסו אליהם הספורטאים הפולנים באופן בלתי-ספורטיבי, והעיתונים הפולניים בצורה לא-אוביקטיבית. יתר על כן, ספורטאי "מכבי" היו צריכים לפעמים להתמודד יותר נגד השופטים הפולנים העוינים מאשר נגד מתחריהם הפולנים, והיו גם מספר שופטים יהודים, שמתוך שאיפתם להפגין "אוביקטיביות", שפטו באופן חד-צדדי, לרעתה של "מכבי".

אך, הקשיים רק יצרו אתגר למאמצים נוספים – ובשנת 1929, בשיא תקופת הזוהר שלה, יכלה "מכבי" להתגאות במספר שלוחות בערי השדה ובמקומות כמו זאקופאנה, נובי-טארג, צ'ארני-דונאייץ, קריניצה, ראבקה ונובי-סונץ', וכן ביותר מעשרים ענפי ספורט ("סקציות"): כדורגל, כדור-יד, כדור-עף וכדור-סל; אתלטיקה-קלה; התעמלות; הוקיי על הקרח; החלקה על הקרח; סקי; מזחלות; אגרוף; היאבקות; סייף; טניס; טניס שולחן; שייט (גם בסירות קיאק); שחייה; כדור-מים; טוריסטיקה וטפוס הרים; אופניים ואופנועים; מכוניות (סיורים, מרוצים); רכיבה על סוסים; קליעה; שחמט.

בדומה לענף הכדורגל, שיוקרתו נחלשה והלכה בשנים 1924-1929, היתה לכל אחת מהסקציות האלה היסטוריה משלה, לרובן הישגים נאים, ולכמה מהן גם הצלחות מזהירות. וההישגים היו רבים (כל הישג סיפור בפני עצמו), רבים כל כך, שלא נוכל כאן אלא למנותם באזכור קצר, ורק את הבולטים שבהם: למשל, באתלטיקה-הקלה זכתה האצנית הנודעת מרילה פרייוואלד, כוכבה המבריק ביותר של "מכבי", מספר פעמים באליפות פולין ב- 4 מקצועות (ריצות 60 מ', 100 מ', 200 מ', וכן בקפיצה לרוחק); היא זכתה במקום השלישי באליפות אירופה בדרזדן (גרמניה) בריצה 80 מ' משוכות, רצה במירוץ שליחים של 4X100 מטר עם שיאנית העולם וואלאס'יביצ'ובנה המפורסמת, וייצגה את פולין 15 פעמים בתחרויות בין-לאומיות; אצניות "מכבי", פרייוואלד, מצנדורף, גוטליב, גלזנר ודויטש, זכו פעמים מספר באליפות פולין במרוצי-שליחים 4X80 ו-4X100 מטרים, וספורטאיות "מכבי" זכו באליפות המחוז לנשים ובמקום הראשון בתחרויות לכבוד המרשל י. פילסודסקי.25

ובסקציות האחרות: קבוצת הכדור-מים, בהרכב י. פורנסקי, האחים יוליאן וזיגמונט ריטרמן, האחים ויקטור ואדולף זולדינגר וא. שנפלד, זכתה באליפות פולין שמונה פעמים (החל משנת 1925) – כשארבעה משחקניה מופיעים בנבחרת פולין; א. שנפלד זכה באליפות פולין מספר פעמים, במשחה 200 מטר בסגנון חזה (1923), בקפיצות ממגדל (1925) ובמשחה 100 מ' בסגנון גב (1925-1928), ושחייני "מכבי" זכו באליפות המחוז בשנת 1930, לפני שחייני "קראקוביה" הטובים; כמו כן, רביעיית השייטים של "מכבי" ניצחה בתחרויות לא רשמיות, את אלופת פולין דאז "סוקול"; גולש הסקי המפורסם, מיקנברון, היה אלוף פולין הראשון (ועד שלהי שנות ה- 20) בגלישה במורד ו"סלאלום" (מרוץ משולב), וכן זכה במספר תחרויות סקי חשובות אחרות; ארליך ומנדלבאום ניצחו באליפויות המחוז בסקי; א. שטיגליץ היה אלוף פולין במרוץ על הקרח למרחק של 10 ק"מ (1929), ומאז לא נוצח בשום מרוץ מסוג זה; אותו א. שטיגליץ, השיג את המקום הראשון במירוץ אופנועים בכביש במסגרת ה"גרנ' פרי של פולין" ב- 1931, זכה באליפות פולין במרוץ אופנועים במסלול-אספלט סגור (ווארשה, 1933), ומאז לא נוצח בשום מרוץ גם מסוג זה. כמו כן, אחד משלושת המאמנים הרשמיים של ההתאחדות הפולנית לסקי ("פ.ז.נ."), היה איש "מכבי", ט. כץ. ועוד דוגמה, כאשר ערך נשיא פולין דאז, הפרופ' אי. מוס'צ'יצקי, קבלת פנים לספורטאים המצטיינים ביותר במדינה, היו בין המוזמנים גם ספורטאי "מכבי" מקראקוב, האצנית הנודעת מ. פרייוואלד ושחקני קבוצת הכדור-מים י. ריטרמן, ו. זולדינגר וי. פורנסקי.26

לסדרת הדוגמאות להישגיה של "מכבי" קראקוב יש, כמובן, להוסיף את הצלחותיה הגדולות של ספורטאיה במופעי-ספורט יהודיים: למשל, בשתי ה"מכביות" (הראשונה והשנייה) שנערכו בתל-אביב בשנים 1932 ו- 1935 (והיוו הזדמנות עבור מספר חברי "מכבי" להשאר בארץ); בתחרויות "מכבי" באירופה, שהתקיימו בפראג בשנת 1933 (לרגל הקונגרס הציוני ה- 18); ב"מכביית" חורף, בבאנסקה-ביסטריצה (צ'כוסלובקיה) בשנת 1930. ב"מכביה" הראשונה, בארץ, זכתה קבוצת הכדור-מים במקום הראשון; בשתי ה"מכביות" (בארץ) השיגה האצנית מ. פרייואלד שלוש מדליות זהב (בריצות 100 מ', 200 מ' ו- 80 מ' משוכות) – וב"מכביה" השנייה היא צוינה כספורטאית הטובה ביותר וזכתה במדליית הצטיינות; כמו כן, זכו ספורטאי הסקציה לאתלטיקה-הקלה באליפות מועדוני הספורט היהודיים בפולין,27 וכן, פעמיים, בגביע של העיתון "נובי דז'ינניק";28 רביעייה של גולשי הסקי של "מכבי" זכתה במרוץ שליחים 4X10 ק"מ, שנערך בשנת 1935 במסגרת אליפות הסקי של התאחדות "מכבי" בפולין, אליפות שאורגנה ע"י "מכבי" קראקוב.29

גם במישור הארגוני המשיכה "מכבי" קראקוב לגלות יזמה רבה: היא חזרה וארגנה מופעים בין-מועדוניים גדולים, כגון מרוץ האופניים במסלול קראקוב-זאקופאנה, ויזמה את כינוס-היסוד של המועדונים והאגודות היהודיות לספורט והתעמלות בפולין (1928), כינוס בו הוקם מוסד-העל החשוב, "המועצה היהודית לחינוך גופני בפולין". "מכבי" המשיכה גם להשתתף בצורה פעילה בעבודתן של התאחדויות הספורט הארציות כמו ה"פ.ז.פ.נ." (לכדורגל), ה"פ.ז.ל.א." (לאתלטיקה-הקלה), ה"פ.ז.נ." (לסקי), ה"ז.פ.ט.ק." (אופניים ואופנועים), וכן של התאחדויות הספורט של מחוז קראקוב, כמו ה"ק.או.ז.פ.נ." (לכדורגל).

ממאפייניה של "מכבי" קראקוב היה גם ההווי הספורטיבי המיוחד ששרר בה. הווי זה נבע לא רק מרבגוניותן של הסקציות הרבות והיקפן ההמוני של פעילויותיהם של אלפי חבריה של "מכבי", ספורטאים מתחרים וחובבים – אשר, כשלעצמן היו תופעה ללא אח ורע בין ארגוני הספורט היהודיים בפולין, וכנראה, בין ארגוני הספורט בפולין בכלל30 - אלא גם מריבוי אתרי הספורט השונים בהם נערכו פעילויות אלה. יתר על כן, כשם שנמשכו מאות רבות של ספורטאים וחובבי-ספורט למחנות-ספורט למיניהם, מחנות שאורגנו ע"י "מכבי" מדי שנה בשנה, בקיץ ובחורף, בכפרים ומקומות נופש הרריים, או לתחנת-מחסה המפוארת לסירות-שייט, שהוקמה בתחילת שנות ה- 30 על שפת נהר הוויסלה (ע"י גשר דמבניצקי) והפכה למרכז פעילות מרשימה בענף ספורט זה, או לשדה הקרח, שהוכן במגרשה של "מכבי" מדי חורף בחורף, ופעל עד שעות הלילה – כך נמשכו אלפי צופים-אוהדים לאירועים הספורטיביים שארגנה "מכבי" ב"ביתה", בקיץ ובחורף.31 ואירועים בין-לאומיים, כמו משחקי הוקיי על הקרח עם קבוצות מקנדה – אלופי-עולם דאז – וכמו מופעי החלקה אמנותית על הקרח בהשתתפותם של אלופי אירופה, הפכו לחוויות בלתי-שכיחות ותרמו רובד נוסף להווי הכללי (כי באותן השנים, עוד לא חלמו על טלוויזיה, ויומני הקולנוע היו עוד בראשיתם).

במגרשה של "מכבי" נערכו גם מפגשים, פסטיוואלים ונשפים עממיים של ארגונים ומוסדות יהודיים שונים, וכן אמונים ומשחקים של אגודות ספורט יהודיות קטנות; ועוד: רוב רובם של המבצעים הספורטיביים היהודיים בעיר, דוגמת ההופעה של האתלט והגיבור היהודי המפורסם ברייטבארט או טורניר השח-מט עם רובינשטיין הנודע, אורגנו או נתמכו ע"י "מכבי".

אין ספק, שמיקומו של מגרשה של "מכבי" וקרבתו ללבו של הרובע היהודי היוו גורם מסייע במשימתה לפופולאריזציה של הספורט בין היהודים בעיר. אך, אילו לא היה נוצר כאן שילוב מוצלח של מספר גורמים – ובעיקר גורמים כמו האידיאולוגיה של "מכבי", הישגיה הספורטיביים והארגוניים, ישום עקרונות החובבנות בספורט, וכן האווירה וההוויי המיוחד שקרנו ממנה – ספק אם יכלה "מכבי" לחולל את התמורות ברחוב היהודי בעיר שהיא הצליחה לחולל. "מכבי" הפכה עתה לתופעה לא רק בתחום הספורט, אלא גם במישור החברתי והציבורי – כי בשדות פעולותיה היא מילאה את תפקידו של "החלוץ בתחום הרגנרציה הפיסית של היהודים".32 אין פלא, לכן, שבמקביל לעליית יוקרתה הן בעיני הציבור היהודי והן בעיני הציבור הלא-יהודי, בקראקוב ומחוצה לה, התגברה גם תחושת ההזדהות והגאווה הלאומית בקרב אלפי יהודים, שהיוותה חלק בתהליך הרגנרציה הרוחנית של יהודים אלה.

* * *

יש שמעריכים נכונה את עצמתה האמיתית של תופעה כמו "מכבי" קראקוב עוד בעת קיומה, ויש שמגלים אותה אגב מבט היסטורי מתודי – אך יש כאלה שהיא מתגלה להם ממבזקי זיכרונות, שצצים ללא סדר, ללא זמן ואיכשהו "מסתדרים" לתבנית של משמעות. וכשלפנינו הבזקי תמונות כאלה, תמונות מפריצותיו והבקעותיו המבריקות של כדורגלן "מכבי" המזהיר חיים פישלר; מהצלותיו הקלאסיות של השוער אלזנר (אלזוהר); ממאבקם הקשוח, בהוקיי על הקרח, של התאומים החסונים ברונק וגוסטק ריטרמן; מתנועותיהם הקיצביות של השייטים היהודים העמלים נגד זרם הוויסלה; ממראם של שחקני כדור-מים היוצאים מהבריכה שרוטים עד זוב דם בציפורניהם של יריביהם הפולנים; מחיוכי הסיפוק של הספורטאיות החינניות הזוכות במירוץ, בקפיצות או משחק; ממעוף גלישתם המסחררת של גולשי הסקי השזופים; הבזקי תמונות מהבמות הגדושות צופים ורועשות ורועדות מהתרגשותם; מעשרות החלונות, שמסביב המגרש, המלאים יהודים, נשים וזקנים, העוקבים אחרי המשחק מרחוק; ממאות הנערים ה"רוכבים" על הגדרות (באין כסף בכיס לכרטיס ובאין עצים מסביב) – כולם שואגים משמחה עם כל הצלחה ומדוכדכים ומתאבלים שעות ארוכות על הפסדה של "מכבי"; מאמוניהם הראשונים של ה"יוניורים", בגיל העשרה, עדיין אלמונים; ממאמצם התמידי, הלא-נגלה, של חבורת עסקני הארגון, מוחה ולבה של "מכבי"; וכשלפננו תמונות אלה – שכולן קורנות בריאות ושמחת-חיים של שני דורות ספורטאים יהודים – "מסתדרת", איכשהו, במחשבתנו התבנית של משמעותה של "מכבי" לציבור היהודי בעיר.

בספר על "מכבי" היתה בוודאי מופיעה שורה ארוכה של שמות החברים שתרמו לעשייתה, לבנייתה של אותה משמעות. כאן מופיע רק חלק משורה זו. ברם, חלק זה לא יהיה "שלם" ומייצג אם לא נזכיר, בנוסף על ד"ר לזר,33 את העסקנים הבולטים ביותר (על פי רוב ספורטאים ותיקים), ובעיקר: אינג' י. ליליינטאל, ד"ר ה. קליינהנדלר, ב. הלפרן, ד"ר מ. קורנגולד ומ. שנברג.34

* * *

רבים מחבר "מכבי" קראקוב לא נמנו עם שרידי תקופת מלחמת העולם השניה. מאלה ששרדו רובם עלו ארצה ותרמו לבניינה של המדינה. האחרים השתקעו בארצות שונות, אך גם הם חידשו את הקשרים עם חבריהם, והיו מהם שהשתתפו בכינוסים הגדולים שנערכו בתל-אביב לציון שנת ה- 50 ושנת ה- 60 לייסודה של "מכבי" – כינוסים בהם הדהדו הזיכרונות מעברה הספורטיבי המפואר ובהם היא קמה, לזמן מה, שוב לתחייה.35

לזכר ארגונם האהוב ולזכר כל חבריהם שהלכו לעולמם, ובראשם מייסדה ונשיא הכבוד של "מכבי" קראקוב, נטעו החברים הנותרים חורשה במקום סמלי, על גבעה במודיעין ההיסטורית, והקימו שם מצבה בקרבת קברות המכבים הראשונים.

אגודת ספורט "יוצ'נקה" קראקוב

"יוצ'נקה" ("כוכב הבוקר") היתה אגודת הספורט השנייה בגודלה בין אגודות הספורט היהודיות בעיר, השנייה אחרי "מכבי". היא נוסדה בתחילת שנות העשרה של המאה ה-20, לפני מלחמת העולם הראשונה. היה לה מגרש ספורט משלה, בקרבת הפארק ע"ש ד"ר יורדן, ובו כ- 4,000 מקומות ישיבה תחת גג,36 בנוסף לכ- 6,000 מקומות עמידה. היו שם מגרש כדורגל, מסלולי ריצה ושישה מגרשי טניס, שהיו אז, בשנות ה- 20, הטובים בעיר. מאות בני נוער התאמנו במגרשים אלה מדי יום ביומו, ובשבתות ובימי א' של השבוע התקיימו שם תחרויות ספורט שונות.

קבוצת הכדורגל של "יוצ'נקה" השתייכה לצמרת הכורגל בעיר ואף נכנסה בשנת 1926 לליגה הלאומית הפולנית, שהוקמה באותה שנה וכללה את שתים-עשרה הקבוצות המעולות והמובילות בצמרת הכדורגל הפולני. לעתים, נכללו שניים-שלושה משחקני "יוצ'נקה" בהרכב נבחרת פולין ונבחרת העיר קראקוב. קבוצת הכדורגל שלה היתה הקבוצה היהודית היחידה מקראקוב שהשתתפה במשחקי הליגה הלאומית בפולין, ואחת משתי הקבוצות היהודיות בפולין (השנייה היתה "חשמונאי" מלבוב) – ולכדורגלני "יונצ'קה" היו אוהדים רבים, ולא רק בקרב היהודים. מספר כדורגלני "יונצ'קה" מוזכר לטובה בספרות הספורט הפולנית: "המגן קלוץ... נכנס להיסטוריה של הכדורגל שלנו (הפולני) התור כובש השער הראשון לפולין במשחק הבין-לאומי פולין-שבדיה בשנת 1922 בשטוקהולם." כמו כן, קרומהולץ ופיצלה מוזכרים מיד אחרי פישלר מ"מכבי" בתור הכדורגלנים היהודים הטובים ביותר בקראקוב, אגב ציון, כי קרומהולץ היה אחד מטובי כובשי השערים בליגה הלאומית הפולנית בשנת 1927.37

ספורטאי "יוצ'נקה" התבלטו גם בשחיה ובכדור-מים. שחייניה החזיקו בכמה מהשיאים בפולין בשחייה ובשנים 1922-1924 זכו באליפות העיר בכדור-מים. בתקופה זו לא יכלו להם אף שחייני "קראקוביה" החזקים, ורק אחרי מאמצים רבים, בהדרכתו של מאמן הונגרי, הצליחו שחייני "קראקוביה" להגיע למקום הראשון במחוז קרקאקוב לפני "התחרה הגדולה ביותר – 'יוצ'נקה'".38

ענף האתלטיקה-הקלה של "יוצ'נקה" היה מפורסם פחות, אך גם ממנו יצאו שתיים-שלוש אצניות שהשתייכו לצמרת העירונית במקצועות ריצה שונים.

משנת 1927 התחיל תהליך שקיעתה של האגודה הגדולה והמפורסמת הזאת, אגודה שמנתה מעל 500 חברים פעילים. לאחר שקבוצת הכדורגל ירדה מהליגה הלאומית החלו היהודים לריב ביניהם והדיחו את ההנהלה, שכללה אז מספר עסקנים-אוהדים עשירים,39 אשר במשך שנים נהגו להושיט סיוע כספי רב לקבוצה. באגודה חל פילוג, אחדים מחבריה הצטרפו ל"מכבי" או ל"הכוח" המקומי, אך רובם הפסיקו את פעילותם הספורטיבית כליל – וחברי ה"בונד" הגיעו לשלטון באגודה. כעבור שנתיים שקעה האגודה בחובות, העירייה שמה את ידה על המגרש המפואר (בגלל חובות בדמי שכירות) והמיתקנים הרבים נמכרו במכירה פומבית ע"י אנשי ההוצאה לפועל.

רבים תרמו להתפתחותה ולהשגיה של "יוצ'נקה", אך רק ארבעה מהבולטים מוזכרים בחומר התעודי: ד"ר ל. גלייסנר, ד"ר ל. פיינר, מ. שטאטר וכן שליסל, רק ארבעה מתוך עשרות, שהקימו והצעידו את אגודת הספורט הזו להישגיה הגדולים.

הערות שוליים:

  1. ב"אנציקלופדיה העברית" נאמר בערך "ספורט": "מושג היסטורי במובנו הרחב, מתייחס לכל פעולה, משחק או בלוי, המבוצעים ע"י היחיד, בד"כ בשעות הפנאי... שקיימים בהם יסודות תחרותיים...(כדרך 26, תשל"ד, עמ' 213). אבן-שושן, לעומת זאת, מגדיר את הספורט כ"תרגילים גופניים, בעיקר בצורת משחקים שונים או תחרויות שמטרתם פתוח הגוף וחזוקו וכן הגברת אמץ הלב והערנות הנפשית: הספורט יפה לגוף ולנפש גם יחד" ("מלון חדש", קרית-ספר, ירושלים, תשט"ז). בהגדרתו של אבן-שושן כלולים מספר אלמנטים קלאסיים, כמו אלה מהאידיאל של "היפה והטוב" ("קאלוס קטגוס" ביוונית) או מהסיסמה "נפש בריאה בגוף בריא" ("מנס סנא אין קורפורה סנו" בלטינית). אם נבליט בהגדרה זו את המטרות של הספורט ואת הערך של שמחה ותענוג, שמספקת הפעילות הספורטיבית, תבטא הגדרה זו את עיקר התפיסה הנכונה של הספורט.
    לפי פינדאר, המשורר היווני הגדול (המאה ה- 5 לפני הספירה), הספורטאי האמיתי "מוצא הנאה בעמל הפעילות הספורטיבית ובמחירה" (א.נ. גרדינר, "אתלטיקס אוף דה אינשינט ורלד", אוקספורד, קלארנדון פרס, 1950 עמ' 1). אפלטון, לעומת זאת, רואה את מטרתו העיקרית של החינוך הגופני ב"שיפור הנפש" מזה, וב"כוננות צבאית" מזה. הוא שולל (ב"רפובליקה") את התפיסה התחרותית של הספורט (לפי ק.ל. בראונל ופ.א. האגמן, "פיזיקל אדיוקישן – פאונדישנס אנד פירנסיפלס", מקגראו-היל, ניור יורק 1951, עמ' 17).
    הפעילות הספורטיבית נכנסה לתרדמה ממושכת בארצות הנוצריות בעיקר בשל תפיסת העולם הנוצרית, שהעניקה חשיבות יתר לחיי העולם הבא ולחיי הרוח על חשבון חיי העולם הזה וחיי הגוף. (מכאן האסקטיזם.) תפיסה זו שלטה בימי הביניים עד תקופת הרנסנס, אך השפעותיה על נושא הספורט הורגשו עד תחילת המאה ה- 19.
  2. התפיסה היהודית המסורתית, דוגמת זו מתקופת המכבים, רואה בחיוב את הפעילות הספורטיבית, אך זאת בתנאי שעוסקים בה "לצורך אמון גופני או... צבאי" ולא "'לשם משחק' תחרותי, אשר היה דוחה את היהודים בהיותו האנטי-תיזה של האידיאלים היהודיים". לפי גישה זו מוצדק ואף רצוי לעסוק בספורט למטרת שמירת בריאות הגוף ותקינות פעולתו וכן לשם הגנה עצמית והגנה בכלל (לפי "אנציקלופדיה ג'ודאיקה", 15, ירושלים, 1973, עמ' 291).
    התגנדותם של היהודים לספורט תחרותי בתקופה היוונית ובתקופה הרומית נבעה בעיקר מסיבות דתיות ולאומיות: הארועים הספורטיביים היווניים היו מלווים בטקסים שכללו בטויים לעבודת אלילים והפעילות הספורטיבית פתחה שער נוסף לטמיעתם של היהודים, בפרט של הדור הצעיר. בתקופת רומי, היוו הקמת איצטדיונים ועריכת "אולימפיאדות פלשתיניות" כל 5 שנים "חלק מתכניתו של הורדוס ל'רומניזציה' של הארץ" (שם).
    החשש מטמיעה תרבותית ולאומית הכתיב ליהודים לשים דגש יתר על חיי הרוח ולהתיחס באופן שלילי, כמעט לחלוטין, לחינוך הגופני ולספורט במשך מאות בשנים. יחד עם זאת, היו יהודים שעסקו בספורט גם בימי הביניים: במאה ה- 12 היו יהודים, ששיחקו בכדור שנקרא "פלוטא" בלועזית, במאה ה- 14 וה- 15 היו שהשתתפו בתחרויות ספורט שונות, כגון תחרויות סיוף, האבקויות רמהים (כחלק מהחגיגה בחתונות), בצייד עופות בעזרת נץ, בריצה, בקפיצה וזריקה (לפי "אנציקלופדיה ג'ודאיקה", עמ' 292).
    גישתם המסורתית של היהודים לספורט, שהתחזקה עוד בתנאי הגיטו, לא הושפעה גם מפסיקות חשובות של רבנים מפורסמים וחכמי תלמוד, וזאת למרות שהן שקפו מציאות מסוימת. למשל, הרב משה איסרלס, הרמ"א הנודע, שהיה רבה של קהילת קאזימייז'-קראקוב במאה ה- 16, התיר לשחק בכדור בשבת (בתנאי, כמובן, שלא יהיה חלול שבת אחר) וביום טוב (אף ברשות הרבים); ההיתר ניתן מתוך נימוק, שבתקופה זו "היה זה ענין של נוהג" לשחק בכדור. כדברי הרב לוי יצחק רבינוביץ' ("כדור רגל בשבת לפי ההלכה", "מעריב", 9.1.1979), הוסיף הרמ"א לפסיקתו של ר' יוסף קארו (לפיה "אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור") את המשפט "ויש מתירין ונהוג להקל", כי "המנהג לשחק כדור בשבת, שהתחיל לכל המאוחר במאה הי"ב, היה כל כך מושרש שהתוספות מביאין אותו לראיה להלכה". (מכל זאת משתמע שגם בקראקוב שיחקו היהודים בכדור.) דוגמה אחרת היא הוראתו של חכם תלמוד אחד, לפיה על האב ללמד את בנו לשחות "כאמצעי להצלת חיים" ("אנציקלופדיה ג'ודאיקה", עמ' 293).
  3. באולימפיאדה זו השתתפו גם יהודים, ושבעה מהם זכו בשלוש עשרה מדליות (שם, עמ' 293).
  4. באולימפיאדה השניה, בפאריס ב- 1900, נוכחו אף מלכים.
  5. לפי ד"ר י. לוסטגרטן, שכתב זאת בהקדמתו לספרו של ד"ר ס. מיאלך, "גולה פאולה אי אופסיידי" (בפולנית), ספורט אי טוריסטיקה, ווארשה, עמ' 5, 6.
  6. לפי ד"ר ס. מיאלך, שם, עמ' 32.
  7. יש הרואים בקריאתו של נורדאו (1901) את "שעת לידתה של תנועת ההתעמלות והספורט בין היהודים" (ספר היובל של מועדון הספורט היהודי "הכוח" ווינה, תל-אביב, 1959, עמ' 18) – אם כי, האגודה היהודית "שמשון" נוסדה בבולגריה ב- 1897 (לפי "אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף", 2, עם עובד, תל-אביב, 1959, עמ' 459). ברם, עובדה היא שמספר שנים אחרי שנת 1901 קמו ארגוני ספורט יהודיים רבים בעיקר באירופה ובארץ ישראל – ובשנת 1914 פעלו יותר ממאה מועדוני ספורט יהודיים באירופה, וכן רשת מועדוני "מכבי" בארץ ישראל (לפי "אנציקלופדיה ג'ודאיקה", עמ' 293).
  8. בשנת 1909 נוסדו גם "הכוח" בווינה (בסתיו) ו"חשמונאי" בלבוב. "מכבי" קראקוב ו"חשמונאי" לבוב היו ארגוני הספורט היהודיים הראשונים בפולין המחולקת דאז.
  9. בזכות גודלה, השגיה הספורטיביים וחשיבותה של "מכבי" קראקוב לציבור היהודי, וקדש לה פרק מיוחד בהמשך.
  10. ראה פרק מיוחד על "יוצ'נקה" בהמשך.
  11. לפי מ. רימפל, "מלה אודות יהודי קראקוב בתקופה שבין המלחמות (1918-1939)", "ערימת זכרונות", (בפולנית), ווידאבניצטבו ליטרצקיה, קראקוב, 1964, עמ' 583.
  12. לפי ד"ר מיאלך, עמ' 49.
  13. האינפורמציה על כדורגלני "קראקוביה" הנ"ל, לפי ספר היובל של "קראקוביה", קראקוב, 1956, עמ' 59, 60.
  14. לפי ד"ר י. פינקלשטיין, "ידיעות היום", 30.4.1959, באשר לציטוט הראשון, ולפי א. רוסטל, "נוביני קורייר", 4.1959, באשר לשני.
  15. לפי ברנארד (האלה) הלפרן, מראשוני "מכבי" (בעל פנקס חבר מס. 1), שהיה נוכח בעת אותו הויכוח.
  16. ה. לזר, למד בגימנסיה ממלכתית (במגמה קלאסית) והיה חניך "עקיבא".
  17. לפי ב. הלפרן, אז תלמיד בבי"ס תיכון, שהיה "הקפטן" של קבוצת "רוז'ובי", ולפי פ. שנברג, ששיחק ב"שדה בירנבאום". המשחקים התנהלו על פי "כללים" דומים לאלה שהיו מקובלים אז על הנוער הפולני בעיר; השערים, למשל, היו עשויים ממקלות במבוק (לפי פ. שנברג).
  18. לפי ב. הלפרן.
  19. לפי ב. הלפרן.
  20. "מכבי" היתה צריכה להלחם באנטישמיות (כולל ה"סעיף הארי" של מספר מועדוני ספורט פולניים, אשר שאפו לאלימינאציה של הספורטאים היהודיים מאירועי הספורט); להאבק בהתבוללות; להתמודד עם האורתודוכסיה היהודית; לעמוד בפני התייחסותה הלא-חיובית (בתחילה) של הנהלת התנועה הציונית בעיר ולהתגושש אף עם מספר שופטי ספורט יהודים. (אינפורמציה זו, וכן רוב רובה של אינפורמציה היסטורית על "מכבי" קראקוב המופיעה ברשימה זו ללא ציון המקור, מבוססת על החומר שהשאיר ד"ר ה. לזר, חומר שהוא כתב, וכן גזורי עתונים.)
    לפי ב. הלפרן, "המנהיגים הציוניים בקראקוב החרימו בתחילה את ה. לזר, כי הוא הוכיח להם שהם לא הלכו עם רוח הזמן במה שנגע לספורט בקרב היהודים."
  21. לפי ב. הלפרן.
  22. מבצע אחר מסוג זה מתואר על ידי ד"ר מיאלך בספרו הנ"ל: "אני זוכר שכאשר ספורטאי 'מכבי' רצו לעניין את המועצה היהודית בחינוך גופני ואירגנו תהלוכה של ספורטאים ברובע היהודי בקאזימייז' עם שלטים שעליהם כתוב 'תנו לנו כסף ואנו ניתן לכם דור בריא!' אמרו להם, 'חכמים, עוד לשלם לכם עבור זה?'" (עמ' 24).
    גב' הלה שנברג, שהיתה באותה תקופה מזכירתו ויד ימינו של יו"ר הקהילה היהודית, ד"ר רפאל לנדאו, הועילה לא מעט לפעולות "מכבי": היא קיבלה רשות לערוך את מבצעי ההתרמה ברחובות כל העיר – ולא רק בתחום הרובע היהודי. (התרמות אלה נוהלו ליד שולחנות קטנים שניצבו על המדרכות. ליד השולחנות התנוססו כתובות כגון: "תנו לנו כספים ואנו ניתן לכם דור בריא".) כמו כן, בתקופה יותר מאוחרת, היא השיגה רשיון מהעיריה להקמת במות במגרשה של "מכבי" – למרות שלפי תכנית בנין העיר שטח זה היה בתחום מבואות הגשר על הנהר ויסלה, שתכננו אז להקים בקרבה מידית למקום. גב' שנברג התחייבה בשם "מכבי", כי לפי דרישת העיריה תוסרנה הבמות בכל עת – וכך שכנעה את סגן ראש העיריה דאז, אינג' י. שרא, והשיגה את האישור. (לפי פ. שנברג.)
  23. אחת מנקודות המפנה מבחניה זו היתה כאשר נציגי "מכבי" – שהתארגנה מחדש אחרי המלחמה – נתקבלו ב-1919 לראיון ע"י ראש העיר דאז, ד"ר י. ליאו, כדי לבקש הקצאת שטח למגרש ספורט. בעת השיחה ערער ראש העיר על עצם מתן השם "מכבי" למועדון, ושאל מדוע לא ניתן לו שם פולני. השיב לו מייסד המועדון: "מה שבשביל הפולנים היה קוס'ציושקו, בשביל הצרפתים נפוליאון בונפרטה ובשביל האיטלקים גאריבאלדי, היה בשבילנו יהודה המכבי". ד"ר ליאו השתכנע והחליט להקצות שטח למגרש ספורט עבור"מכבי" ("הבוקר", 12.4. 1959).
  24. "הודות לעמדתו ולמאמציו של נציג 'מכבי' קראקוב (ד"ר ה. לזר) לא נתקבלה ההצעה לשנות את השם 'פ.ז.פ.נ.' ('ההתאחדות הפולנית לכדורגל') ל'אירגון האגודות הספורטיביות הפולניות'" ("נוביני קורייר", 22.4.1959). אילו היה מתקבל שם זה, היו נוצרות בעיות לאגודות הספורט היהודיות שביקשו להיכנס לאותו ארגון.
    ההסתדרות העולמית של "מכבי" כללה בתור-הזהב שלה למעלה ממאתיים אלף חברים ב-34 סניפים ארציים בכל רחבי העולם" (לפי "אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף", 2, עמ' 457).
  25. לפי "נובי דז'ינניק", קראקוב, נובמבר 1930.
  26. לעומת זאת, היו גם בתקופה זו כשלונות. למשל, שחקני כדור-מים של "מכבי" נוצחו ע"י שחקני "הכוח ב'" מווינה בשעור 1:8 (1929), בעת שקבוצת "מכבי" היתה אלופת פולין (לפי ספר היובל של "הכוח" ווינה, עמ' 106).
    "מכבי" איבדה את כתר אלופת פולין בכדור-מים (במשחקה נגד "א.ז.ס." בווארשה ב-1932) בשל שיפוטו המגמתי והמכשיל של פולני אנטישמי בשם סמדני. ובהקשר זה: מטעמים אנטישמיים לא הורשו שחייני "מכבי" להשתמש בחורף בבריכה המכוסה והמחוממת של "אימקא" ("ואי.מ.סי.אי") היחידה בעיר – בעת שהקבוצות הפולניות התאמנו בחורף בבריכות כאלו.
  27. לפי "אקספרס אילוסטרובני", קראקוב, נובמבר 1933.
  28. לפי "נובי דזינניק", נובמבר 1930.
  29. שם, 5.2.1935.
  30. לפי "הארץ" (12.4.1959) ולפי "חדשות ספורט" (1959), מנתה "מכבי" קראקוב בשנת 1929 כ-6,000 חברים. במספר זה כלולים, כנראה, בנוסף על ספורטאים-מתחרים מקראקוב גופא (אשר מנו, לפי ב. הלפרן, מעל 1,000 גברים ונשים), גם חברים חובבי-ספורט, וכן החברים שבשלוחותיה של "מכבי" בערי השדה. סברה זו מחוזקת ע"י האינפורמציה שהופיעה ב"נובי דז'ינניק" (אוקטובר, 1932) לפיה מנתה אז הסקציה לסקי של "מכבי", על שלוחותיה, כ-500 חברים. לשם השוואה: ב"הכוח" ווינה, אחד ממועדוני הספורט היהודיים הגדולים שבאותה התקופה, היו כ- 1,200 חברים (לפי ספר יובל של "הכוח", תל-אביבי, 1959). ברם, "הכוח" ינקה מאוכלוסיה שהיתה גדולה כמעט פי ארבעה מהאוכלוסיה ממנה ינקה "מכבי": מספר התושבים היהודים בווינה היה אז כ-200,000, בעת שבקראקוב גרו כ- 55,000 יהודים.
    ב"מכבי" פעלו אז 6 מדורים: לענייני אדמיניסטרציה; משק (כולל ענייני המגרש); לישכות המועדון; פיקוח וביקורת; גזברות; ארגון, תעמולה ועתונות.
    בפולין פעלו אז כ-100 מועדוני ספורט יהודיים ("פשגלונד ספורטובי", ווארשה, 13.12.1933).
  31. במחנות-הספורט האלה, שפעלו החל משלהי שנות ה- 20 במקומות כמו ראייצ'ה, מילובקה, קובאניץ', זברדון', קריניצה, אורגנו גם קורסים לסקי וכיו"ב.
    להקמת התחנה לסירות ולשייטים סייע רבות אינג' י. ליליינטאל. הוא עזר בהשגת האישור להקמתה וכן בחומר עצים (קרון מלא), שתרם למטרה זו. אינג' ליליינטאל היה נשיאה של "מכבי" בשנים 1931-1933 (לפי ב. הלפרן).
    שדה הקרח שבמגרשה של "מכבי" היה הגדול בעיר והיה מצויד בחדרי-הלבשה, מאור חשמלי ורמקולים להשמעת מוסיקה.
    "מכבי" הקימה עבור חבריה גם מגרשי טניס משלה (בקרבת הפארק ע"ש ד"ר יורדן).
  32. צוטט מראשי הפרקים, שהכין ד"ר ה. לזר לנאומו לרגל שנת ה- 60 לייסודה של "מכבי".
  33. ד"ר ה. לזר היה נשיאה הראשון (בפועל) של "מכבי" וכהן בתפקיד זה במשך שנים רבות. הוא היה "המנהיג הרעיוני הלא-מוכתר של הספורט היהודי בפולין שמלפני מלחמת העולם השנייה" ("נוביני קורייר", 22.4.1959), וכן "חלוץ ומומחה נודע בשטח הספורט ובשטח החינוך הספורטיבי" (ד"ר י. פינקלשטיין, "אנשים נשכחים", "ידיעות היום", אוקטובר, 1953).
  34. וכן, ד"ר ק. אוסיק, ד"ר ו. אימרגליק, ה. אפסל, ו. בוטרטייג (נאור), ד"ר י. הולנדר, ד"ר ל. זילברברג, ו. מולקנר ור. סאס. (כל השמות, כולל אלה בהערות, לפי ב. הלפרן.)
  35. בכינוס היובל, בשנת 1959, השתתפה גם מ. פרייוואלד, שהיתה אחת הטובות, אם לא הטובה בין הספורטאיות היהודיות בעולם בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. (היא באה לכינוס מברזיל.) לרגל אותו המאורע באה לארץ משלחת מיוחדת מפולין בראשותו של ס. פיליפקיביץ', יו"ר ה"ק.או.ז.פ.נ.". ס. פיליפקיביץ' הביא עמו אות-הצטיינות של זהב, שהוענק ע"י ה"ק.או.ז.פ.נ." לד"ר ה. לזר לציון תרומתו לכדורגל הפולני ("על המשמר", 19.11.1959). בצורה זו בטאו הספורטאים הפולנים את הוקרתם לספורטאי "מכבי".
  36. לפי מ. רימפל, "מלה אודות יהודי קראקוב בתקופה שבין המלחמות (1918-1939), "ערימת זכרונות" (בפולנית), ווידאבניצטבו ליטראצקיה, הוצאה שנייה מורחבת, קראקוב, 1964, עמ' 583.
  37. לפי ד"ר ס. מיאלך, "גולה פאולה אי אופסיידי", ספורט אי טוריסטיקה, ווארשה, 1957, עמ' 136, עמ' 154.
  38. לפי ספר היובל של "קראקוביה", מועדון הספורט הפולני, קראקוב, 1956, עמ' 136.
  39. לפי מ. רימפל, "פעילותה של "יוצ'נקה" עוותה ע"י אלמנטים בלתי-ספורטיביים. כשבשנת 1925 החליטה האספה הכללית, בה השתתפו 500 חברים, להרחיק את אותם האלמנטים, הם החלו במסע צלב ממש נגד 'יוצ'נקה'... (כשהם מתארים את האגודה) כמדגרה יהודית-בולשביסטית של מהפכנים" (מלה אודות...", עמ' 583.
ביבליוגרפיה:
כותר: היהודים בספורט בקראקוב
מחבר: סלומון, ל.
שם  הספר: היהודים בקראקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה
עורך הספר: לזר, שלמה
תאריך: 1981
בעלי זכויות : ועדת ההנצחה של יוצאי קראקוב בחיפה
הוצאה לאור: ועדת ההנצחה של יוצאי קראקוב בחיפה
הערות לפריט זה: 1. הרשימה על "יוצ'נקה" נערכה על בסיס רשימתו של עו"ד אריה ליסוצקי. רשימה זו הושלמה והורחבה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית