|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > חיי אדם > נישואין וזוגיות |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בדברינו לעיל הנחנו, כדברי מפרשי התוספתא42, שהתוספתא מדברת על ברכות אבלים שנאמרות שלא במסגרת ברכת המזון. ואולם ליברמן, בתוספתא כפשוטה שם, עמ' 53-50, הציע פירוש אחר לתוספתא, ועל פיו חלקה השני של התוספתא עוסק בשילוב ברכת אבלים בברכת המזון. המניע העיקרי לפירושו המחודש של ליברמן הוא הקושי הקיים בלשונה של התוספתא. מהלשון "כולל את הראשונה בתחית המתים... שניה בתנחומי אבלים... שלישית בגמילות חסדים" נראה כאילו מדובר על שילוב ברכות האבלים בברכות אחרות המוכרות לקורא. לכך הוא מצרף גם את השאלה שהזכרנו לעיל, מדוע אין, לפי התוספתא, חתימה לברכה שלישית, משום כך סבור ליברמן שכוונת התוספתא בהלכה זו, החל מהמילים "כולל את הראשונה", לתאר את שילוב ברכות האבלים בברכת המזון. "מחיה המתים" היא לדעתו הברכה הראשונה של ברכת המזון לאבלים, וליתר דיוק ברכת הזימון לאבלים: "תנחומי אבלים" היא ברכת "רחם" ו"גמילות חסדים" היא "הטוב והמטיב"43. ברכת "הטוב והמטיב" נקראת "גמילות חסדים" כיוון שכדברי ליברמן (עמ' 53) "עיקר נוסחתה היתה:גומלנו יגמלנו, ובברכת המזון של אבל היא כללה גומלי חסדים". משום כך התוספתא אומרת שאינו חותם בה, שהרי אין לברכת "הטוב והמטיב" חתימה. לדעת ליברמן אפשר שהיה חותם בה כשאמרה בפני עצמה ולא כללה בברכת המזון. נוסח החתימה היה מעין "ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים"44. "תנחומי אבלים" הוא לדעתו כינוי לברכה השלישית בברכת המזון לאבלים, שכן היא פתחה "נחם ה' א' את אבילי ציון" וכו'. בברכה זו יש אפוא לכלול, לפי התוספתא, את הברכה השנייה לאבלים. חתימתה לאבלים הייתה לפי התוספתא "מנחם עמו בעירו". זו הייתה, לדעתו של ליברמן, גם החתימה של הברכה השנייה לאבלים שלא במסגרת ברכת המזון. עוד כותב שם ליברמן (עמ' 52): "ומסתבר שההקבלה בברכת חתנים היתה: 'משמח עמו בעירו'. וכן באמת בנוסח שבע ברכות של רב סעדי' (סדורו עמ' קח: 'משמח עמו בירושלים' (ועיי"ש עמ' תכ"ז)"45. "מחיה המתים" הוא, כאמור, לדעתו של ליברמן כינוי לברכת הזימון לאבלים. לכך מביא ליברמן סיוע מנוסח ברכת הזימון לאבל שנמצאה בגניזה, והוא: "נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך מנחם אבילים שאכלנו משלו ובט[ובו] חיי[נו], ברוך אתה יי מעורר ברחמים יצורים אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה"46. על כך אומר ליברמן (עמ' 51): "מסתבר שתמצית הנוסח הוא ע"פ מנהג א"י, ובמקום החתימה 'מעורר ברחמים יצורים' אמרו בארץ ישראל: ברוך אתה ה' מחיה המתים. ובברכה זו של ברכת המזון כולל את הברכה הראשונה של ברכת אבלים". בהערה 67 שם הוסיף ליברמן: "אלא שמן הנוסח 'אשר יצר את האדם' וכו' נראה שהוא חלק מברכה ראשונה של אבלים, והיא מקבילה לברכה ראשונה של ברכת חתנים, והתאימו אח"כ את החתימה שתהיה מעין הברכה". סיוע לפירושו ליברמן מוצא בדבריו של ר' יהודה בר בזילי הברצלוני: "אבל שאר השלשה ברכות אין אומר בהם שום חידוש אלא כשאר ימות השנה, ואפילו ברוך מנחם אבלים אין אומרים בהם. והאומר שום דבר חדוש בשאר הג' ברכות הרי זה טועה, ואינו במטבע של ברכות"47. מדבריו הסיק ליברמן: "ומכאן שנהגו לשנות אף בג' ברכות ראשונות של ברכת המזון". ואכן בספר הלכות גדולות48 מובא נוסח ברכת המזון לאבלים ובו מצויות הוספות בדיוק באותם שלושה מקומות ששיער ליברמן: בברכת הזימון, בברכת בונה ירושלים ובברכת הטוב והמטיב. אמנם, נוסח זה חסר בחלק חשוב מעדי הנוסח של הלכות גדולות, אבל נוסחים דומים באים בסדר רב עמרם גאון49 ובסידור רב סעדיה50. אלא שלאמתו של דבר אין נוסח זה מהווה סיוע של ממש לפירושו של ליברמן לתוספתא. שכן בנוסח זה אין הברכה עוסקת כלל בתחיית המתים ואינה חותמת "מחיה המתים", ואין בה אלא הרחבה של לשון הזימון. פירושו זה של ליברמן לתוספתא בברכות נתקבל על דעת החוקרים שאחריו51, אלא שלדעתנו אין הוא מפרש את התוספתא כפשוטה. הקושי העיקרי הוא, לדעתנו, בניסוחה של התוספתא. לפי פירושו של ליברמן המונחים "ראשונה", שנייה ו"שלישית" מתייחסים לשלוש ברכות האבלים שנזכרו בתוספתא לפני כן, ואילו המונחים "תחיית המתים" "תנחומי אבלים" ו"גמילות חסדים" הם כינויי שלוש מברכות המזון לאבלים. ואולם, אם התוספתא מניחה כדבר ידוע שבברכת המזון לאבלים יש שלוש ברכות מיוחדות לאבלים שאף נוסחם ידוע, מה אם כן מבקשת התוספתא לחדש? והלא מלשון התוספתא, על פי פירוש זה, נראה שהיא באה לבאר כיצד יש לשלב את ברכות האבלים – הנאמרות בדרך כלל בפני עצמן – בברכת המזון. לא היה לתוספתא לנקוט אלא את כינויי הברכות הרגילים של ברכת המזון, שלתוכן יש לשלב את הברכות לאבלים ולחתום בהתאם. כך היה לתוספתא לומר: "כולל את הראשונה בברכת הזימון (או "המזון") וחותם בה 'מחיה המתים', שניה בברכת ירושלים וחותם בה 'מנחם עמו בעירו', שלישית ב'הטוב והמטיב' ולא היה חותם". אלא שלא כך נאמר, וכל נושא ברכת המזון לא נרמז כלל בתוספתא52. כינויי הברכות בתוספתא והקבלתם לסוגיית הבבלי מוכיחים שמדובר כאן בברכות אבלים שנאמרות שלא במסגרת ברכת המזון. נציין עוד שלא נמצא נוסח ברכת המזון לאבלים הכולל חתימות אלו, "מחיה מתים" או "מנחם עמו בעירו". תחת זאת נמצא כאמור נוסח ברכת המזון לאבלים הכולל את הנוסח "מעורר ברחמים יצורים"53. אף שאר נוסחי ברכת המזון המפויטות לאבלים, שנתפרסמו על ידי הברמן שם, וכן על ידי אחרים54, אינן כוללות חתימות אלו, "מחיה המתים" או "מנחם עמו בעירו", אף שכולן כוללות ביטויים מובהקים שעניינם תחיית המתים וניחום אבלים55. נראה אפוא שהתוספתא מתייחסת לנוסחי ברכת אבלים שלא במסגרת ברכת המזון. הפייטנים שילבו במסגרת ברכת המזון לאבלים את המוטיבים המצויים בברכת אבלים. אבל בלשון מליצית וחופשית. בקשר ללשונה של התוספתא "כולל את הראשונה ב...", שממנה נראה כאילו מדובר על שילוב בברכות האבלים בברכות אחרות נתונות, יש לומר שלא באה התוספתא אלא לומר מהו הנושא העיקרי של כל ברכה ומהי חתימתה. התוספתא מניחה שהמברך יכלול בכל ברכה מוטיבים כפי הצורך, ומשום כך היא מבקשת לקבוע שכל המוטיבים הנוספים צריכים להיכלל בנושא העיקרי של הברכה שאותו קובעת התוספתא, לפי זה "כולל" פירושו "מסכם", היינו המברך מסכם את כל המוטיבים שהזכיר בברכה הראשונה במוטיב של תחיית המתים56. חלקי המאמר:
מאמרים נוספים במאגר המידע פשיטא הערות שוליים: 42. ראה רמב"ן, תורת האדם (לעיל, הערה 29): מנחת בכורים על אתר, ועוד. 43. פירוש זה הועלה כבר על ידי א' ביכלר, "תולדות ברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון ומצב יהודה אחרי השמד", מאמרים לזכרון צבי פרץ חיות [חסר שם העורך], וינה, תרצ"ג, עמ' קמד, הערה א, וציין לו ליברמן בדבריו שם. אלא שליברמן ביסס ופיתח הסבר זה ופירש את כל פרטיו. 44. ראה בהערה 80 שם את מקורותיו לנוסח משוער של חתימה זו. 45. בהמשך דבריו ליברמן מפרש קטע מירושלמי כתובות א, א, כה ע"א, ושם נאמר: "מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו". לדעתו "מנחם עמו" הוא ציטוט מחתימת אחת מברכות אבלים, ו"משמח עמו" הוא ציטוט מחתימת אחת מברכות חתנים, ונראים דבריו. ראה על כך עוד להלן. 46. ראה א"מ הברמן, "ברכות מעין שלוש ומעין ארבע", ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים, ה, ברלין-ירושלים, תרצ"ט, עמ' צג. 47. פירוש על ספר היצירה, מהדורת שז"ח הלברשטם, ברלין, תרמ"ה [ד"צ ירושלים, תש"ל], עמ' 126. 48. מהדורת ע' הילדסהיימר, חלק א, ירושלים: מקיצי נרדמים, תשל"ב, עמ' 448-446. 49. מהדורת ד' גולדשמידט, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ב, עמ' קפז-קפח. 50. מהדורת י' דוידסון, ש' אסף וי' יואל, ירושלים, תש"א, עמ' קד-קה. 51. למעט גרונר (לעיל, הערה 15), עמ' רסו, שכתב כי פירושו של ליברמן קשה. 52. נ' רובין, קץ החיים: טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ' 227-226, מציע פירוש אחר לתוספתא, פירוש שהוא מעין ורייציה של פירושו של ליברמן, וזו לשונו: "ופירוש התוספתא כך הוא: במקום שנהגו לברך בסעודה בבית האבל שלוש ברכות אבלים בברכת המזון, אין מברכים אותן בנפרד, אלא כוללים בברכה הראשונה של ברכת המזון את הברכה הראשונה של ברכת אבלים וחותמים בה 'מחיה המתים'. בברכה השנייה כוללים את תנחומי אבלים וחותמים 'מנחם עמו בעירו'. בברכה השלישית כוללים את גמילות חסדים, אבל אין חותמים בברכה המיוחדת לגומלי חסדים, אלא בחתימה הרגילה של ברכה שלישית של ברכת המזון". ואולם, כפי שאנו מציינים בפנים, כל נושא ברכת המזון לא נזכר בתוספתא. 53. ליברמן כבר ציין שם לנוסח ברכת בית הקברות בירושלמי, "היודע מספרכם הוא יעורר אתכם". 54. ראה י' רצהבי , "ברכות-מזון מפוייטות", סיני, קיג (תשנ"ד), עמ' קי-קלג. ראה גם את נוסחי ברכות אבלים בתקליטור מאגרים, המילון ההיסטורי ללשון העברית, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"א. 55. ראה למשל הברמן (לעיל, הערה 46), עמ' צד: "פתח קברות ויקיצו ישינים... רחם ונחם אבילים האנונים": שם, עמ' צה: "החיים במהרה תנחם והמתים ברחמיך תרחם": שם, עמ' צו: "מתים כמה שנים... עתה תקיצם ויפרחו כשושנים". 56. וראה גם את לשון התוספתא בהמשך, שם הלכה כה: "כולל של מינים בשל פרושין". שימוש זה הוא מעין מה שמצאנו בבמדבר רבה פרשה ג: "וכיון שהוא כולל את הלוים הוא עושה אותם כ"ב אלף". יצוין שגם מסוגיית הבבלי עולה שריש לקיש אמר ליהודה בר נחמני מתורגמנו את הנושא העיקרי של הברכה, והמתורגמן הוא שחיבר את הברכה כפי כוחו, וכבר עמד על פרט זה רמב"ן בתורת האדם (לעיל, הערה 29), עמ' קנג. פירוש אחר לתוספתא הציע ליבר, קריאת שמע וברכותיה M. Liber, ''La recitation du Schema et des Benedictions'', REJ, 58 (1909), PP. 3-5 לדעתו התוספתא מדברת על שילוב ברכות האבלים בברכות שמונה עשרה, מעין מה שמצינו בתפילת תענית. בצדק העיר גרונר (לעיל, הערה 15), עמ' רסו, שאין לפירושו על מה שיסמוך.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
