הספרים הראשונים על נשים, ילדים ומשפחות תחת השלטון הנאצי הופיעו בגרמניה מיד לאחר תום מלחמת העולם השנייה.⁴ ואולם במרכזה של הספרות הזאת עמדו בעיקר נשים וילדים גרמנים שחיו ברייך השלישי ולא נשים וילדים יהודים שחיו תחת הכיבוש הנאצי.⁵ גם נשים וילדים ממוצא לא-יהודי שחיו בארצות הכיבוש הנאצי לא נכללו כמעט במחקרים ההיסטוריים שיצאו לאור עד סוף שנות השבעים. יוצא מן הכלל בעניין הזה הוא מחקרו הנחשוני של קירל סוסנובסקי, שתיעד את גורלם של הילדים בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה.⁶ באותה תקופה נתחברו גם ספרים רבים שעסקו בפעילותם של נשים ובני נוער במסגרת תנועות המחתרת האנטי-נאציות.⁷ אך רוב הספרות הזאת לא יכלה להיכלל בקטגוריות של "לימודי נשים" או "לימודי משפחה" מאחר שהעמידה את ההתנגדות ולא את הילדים או המשפחות במרכז הדיון. זאת ועוד, אף-על-פי שרוב המחקרים עסקו בגרמניה הנאצית או בתקופת מלחמת העולם השנייה, מעטים מהם יכלו להיחשב מחקרים בנושא השואה.

מתי החלו ההיסטוריונים להתעניין בחייהם ובדפוסי התנהגותם של נשים וילדים יהודים בתקופת השואה? המונחים "לימודי נשים" ו"לימודי משפחה" הקשורים בתקופת השואה הם חדשים יחסית; לא כן התופעות שהם מתארים. לפני למעלה מיובל שנים חקר ההיסטוריון היהודי הד"ר עמנואל רינגלבלום את חייהם ודפוסי התנהגותם של נשים וילדים בגטו ורשה. בשנים 1941 ו- 1942 חילקו עוזריו של רינגלבלום (שפעלו במסגרת הארכיון הסודי שהקים "עונג שבת") שאלונים לנשים בגטו. בשאלונים נשאלו הנשים בדבר דפוסי חייהן בתורת נשים, אמהות ורעיות בגטו.⁸ תשובותיהן – והתרשמותו האישית של רינגלבלום ועוזריו – היו אמורות לשמש בסיס למחקר מקיף בנושא חיי המשפחה בגטו. אך קודם שהוציא רינגלבלום את הרעיון אל הפועל, חוסל הגטו והנשים שהיו אמורות להשתתף במחקר נשלחו אל מותן במחנה ההשמדה טרבלינקה. היום נותרו רק קומץ שאלונים וכמה מסקנות ראשוניות – עדות אילמת לניסיון ראשון לחקור את מצבן של הנשים והמשפחות בתקופת השואה.⁹

הפרסומים הראשונים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה החלו להופיע בשנה הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה (1945-1948) הופיעו מחקרים סינתטיים מעטים בנושא השואה. המחקרים ההיסטוריים שאכן ראו אור תיעדו לרוב את החיים בגטאות ובמחנות הריכוז. מעטים מביניהם התרכזו בחוויות של נשים, למשל, ספרה של דניס דופורנייה (D. Dufurnier) משנת 1948, שעסק במחנה הנשים רוונסבריק.¹⁰ מה שאכן אפיין את ספרות השואה בימים ההם היו הזיכרונות: סיפוריהם של ניצולים שעברו את המלחמה במחבוא, בגטאות, במחנות ובתנועות המחתרת. בספרות הזאת רב יותר מספרן של הנשים. האם נבע הדבר מתודעה היסטורית מפותחת יותר אצל נשים, מצורך חזק יותר לתעד את חוויותיהן או מכיוון ששרדו ניצולות יותר מניצולים? ייתכן שהדבר נובע מן העובדה שהניצולות זכו לרוב בתקופת שיקום ארוכה יותר מן הניצולים קודם שנדרשו להצטרף לחברה הפרודוקטיווית. ולפיכך יכלו, לאחת תקופה ראשונה של שיקום פיסי, לעבור קטרזיס פסיכולוגי ולתעד את אשר עבר עליהן בתקופת המלחמה.

בין ספרי הזיכרונות המפורסמים ביותר שראו אור באותה תקופה היו ספריהן של רוז'קה קורצ'ק ושל צביה לובטקין, שהיו חברות בתנועת המחתרת היהודית במזרח אירופה; ספריהן של אולגה לנגיל ושל גיזלה פרל, רופאות יהודיות ניצולות אושוויץ,¹¹ זיכרונותיה של קיטי הארט,¹² אף היא ניצולת אושוויץ, יומניהן של מרי ברג ויוסטינה דוידזון¹³ וכמובן, יומנה של אנה פרנק.

רוב הזיכרונות שנכתבו באותם ימים – להבדיל מן היומנים שנשתמרו באקראי – נכתבו בידי דמויות מרכזיות בתנועות המחתרת במזרח אירופה או בידי נשים ששימשו בתפקידי מפתח במחנות הריכוז. לנשים האלה יה יותר סיכוי לשרוד, אך מעבר לזה נחשבו סיפוריהן לבעלי עניין ציבורי גדול יותר מסיפוריהן של ניצולות "סתם". בייחוד נכון הדבר לגבי הזיכרונות שנכתבו בארץ בידי פעילות לשעבר בתנועות המחתרת. במשך למעלה משני עשורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה היה הציבור בארץ בעל "אוריינטציה של התנגדות מזוינת" וגילה הסתייגות ממה שחשב להתנהגות סבילה וגלותית של רוב קרבנות השואה. אלו היו השנים שבהן הוטחה ההאשמה של הליכה "כצאן לטבח" – ביטוי שטבע אבא קובנר בגטו וילנה – בפניו של יותר מניצול שואה אחד.¹⁴ אלה היו ימים שבהם כינו את יום האבל הממלכתי לזכר קרבנות השואה "יום השואה והמרד",¹⁵ קודם ששונה שמו לשם המתון "יום השואה והגבורה".¹⁶ אלו היו השנים שבהן קראו התנועות הפוליטיות בארץ לחבריהן שנמנו בעבר על תנועות המחתרת הציוניות באירופה, לתעד את קורותיהם בתקופת המלחמה.¹⁷ וגם כאן נענו לקריאה הזאת בתחילה נשים יותר מגברים.

מה אפיין את ספרי הזיכרונות הראשונים שנכתבו בידי ניצולות שואה? ראשית מידת אמינותם. זיכרונות שנתחברו מיד לאחר המלחמה תיארו לרוב את אשר עבר על מחברותיהן בדייקנות רבה יותר מאלו שנכתבו לאחר שהזיכרון כבר ניטשטש. שנית, היעדר הטפה מוסרית. ואף-על-פי שנשתקף בהם הרקע האידיאולוגי של מחבריהם, היו הזיכרונות שנכתבו באותם ימים בעיקרם תיאור עובדתי, לעתים אמוציונאלי, של החוויות מתקופת המלחמה. לא היה בהם כל ניסיון להטיף מוסר או להסיק מסקנות מרחיקות לכת – שתי תכונות שאפיינו רבים מספרי הזיכרונות שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר. שלישית, חלק גדול מן הזיכרונות שחיברו ניצולות שואה בימים ההם התייחסו לחוויות מעולם "הנשים", מגמה שהיתה יוצאת דופן באותם ימים שבהם לא נהגו לערוך קונצפטואליזציה של נושאים המותנים במינו של האדם. רביעית, רוב הנשים שכתבו את זיכרונותיהן באותם ימים התחילו בספטמבר 1939 ושורות ספורות לקורותיהן בתקופה שלפני המלחמה. רוב הגברים, לעומת זאת, ייחדו בזיכרונותיהם מקום רב יותר לתיאור התקופה שבין שתי מלחמות העולם. לבסוף, כמעט כל הנשים הדגישו את מרכזיותה של תופעת העזרה ההדדית בקרב נשים בתור מרכיב חיוני בהישרדותן. התיאורים האלה עתידים היו להוות מפתח בעבור החוקרים שביקשו לחקור את הדינמיקה המיוחדת של הישרדותם של נשים בתקופת המלחמה.

גל הפרסומים הראשון שעסק בילדים ובבני נוער יהודים בתקופת השואה היה שונה לחלוטין מגל הפרסומים שהתרכז בחייהן ובפעילותן של נשים יהודיות באותה תקופה. לאחר המלחמה נמצאו קומץ קטן בלבד של יומני ילדים ורובם ראו אור רק משנות השישים ואילך.¹⁸ גם זיכרונות נכתבו מעט מאוד. בשנים הראשונות שלאחר תום מלחמת העולם השנייה עדיין לא היו רוב הילדים הניצולים בשלים לכתיבת זיכרונות. יוצא דופן בעניין הזה הוא ספר אחד, פרי עטה של נערה יהודייה שהופיע בפולין עוד בשנת 1946.¹⁹ באשר לספרות מחקר בתקופה הזאת – כאן היה המצב הפוך, בשעה שמחקרים על נשים בשואה כמעט לא נכתבו, היו אז בעיצומם שני פרויקטים מחקריים בנושא ילדים בשואה. הראשון נוהל בידי הד"ר ארנסט פאפאנק, מחנך יהודי מגרמניה שמצא מקלט, תחילה בצרפת ולאחר מכן בארצות-הברית. בשנת 1945 הוזמן פאפאנק בידי בית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה לחקור את תולדותיהם ודפוסי קליטתם של ילדים פליטי שואה שהגיעו לארצות-הברית. בשנת 1946 פרסמה אוניברסיטת קולומביה מסקנות ראשוניות. בתום הפרויקט הניח פאפאנק את השאלונים באוסף הפרטי שלו. לאחר מותו בשנת 1973 נתרם האוסף לספרייה ציבורית גדולה בניו-יורק, והוא מהווה היום נכס תיעודי בעבור חוקרים העוסקים בהיבטים שונים של בעיית הפליטים בתקופת השואה.²⁰

פרויקט מחקר אחר שהתמקד בילדים היה של הד"ר מאיר דבורז'צקי, רופא יהודי מליטא שנעשה היסטוריון לאחר המלחמה והקדיש את חייו לחקר השואה. מחקריו של דבורז'צקי היו שונים לחלוטין מאלה של פאפאנק – הן בצורתם והן במהותם – והתמקדו בעיקר בדפוסי החיים של ילדים בגטאות. בראשית 1942 החל דבורז'צקי לתעד את המאבק למען בריאותם של ילדים ותינוקות בגטו וילנה. תיעוד זה היה הבסיס למאמריו הראשונים שעסקו בגורלם של ילדים יהודים ומשפחות יהודיות תחת השלטון הנאצי.²¹ לא היו אלה מאמרים היסטוריים מובהקים, אבל הם היוו ז'נר מיוחד של מחקרים אקדמיים ראשונים שעסקו בילדים ובמשפחות בתקופת השואה.

היקפו של התיעוד שעליו התבססו מחקריהם של פאפאנק ושל דבורז'צקי היה מוגבל. אצל פאפאנק מדובר היה בתיעוד שסיפקו הילדים הפליטים עצמם; אצל דבורז'צקי מדובר ברשימות והתרשמויות של אדם אחד – הן מתקופת המלחמה והן מזו שאחריה – אודות גורלם של ילדים ומשפחות בגטאות ובקרב שארית הפליטה. נוסף על כך נעזר דבורז'צקי בשפע התיעוד הגרמני שהיה אז בנמצא, תיעוד שעליו התבססו רוב המחקרים הראשונים בנושא השואה. לרשותם של פאפאנק ושל דבורז'צקי לא עמדו, לעומת זאת, מקורות חשובים ביותר כגון יומני ילדים, רישומים קהילתיים או דוחות של ארגוני צדקה וסעד מתקופת המלחמה, שכן הדוחות הושמדו והיומנים טרם ראו אור.

לחלקים נוספים של המאמר:
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: הגל הראשון של ספרות על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה (פריט זה)
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות החמישים והשישים
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות השבעים

הערות שוליים:

4. שנים רבות קודם שגברה המודעות הכללית לנושאים הקשורים בתרבות נשים החלו חוקרים גרמנים לחקור נושאים הקשורים בנשים ובמשפחות בתוך הקונטקסט המדיני, החברתי, הכלכלי והצבאי של הרייך השלישי. ראה לדוגמה: G. Bremme, Die ploitische Rolle der Frau in Deutschland, Goettingen 1956; M. Kubasec, Sterne uber adem Abgrund. Aus den Leben der Antifascisten Dr. Maria Grollmuss, Bautzen 1961; U. von Gersdorff, Frauen im Kreigsdeinst, 1914-1945, Stuttgart 1969. מחקרים מתקופה מאוחרת יותר: G. Meyer, Frauen gegen Hitler: Berichte aus dem Widerstand, Frankfurt, 1974; A. Reuter and B. Poneleit, Seit 1848. Frauen im Widerstand und im Faschismus,Munich 1977; D. Winkler, Frauenarbeit im "Dritten Reich", Hamburg 1980 1977; B. Beuys, Familienleben in Deutschland, Reinbeck Bei Hamburg 1980; H. Elling, Frauen in Deutschen Widerstand: 1933-1945, Frankfurt 1981; Frauengruppe Faschismus Forschung (ed.), Mutterkreuz und Arbeitsbuch, Frankfurt 1981; K. Klinksiek, Die Frau im NS-Staat, Stuttgart 1982; A. Kuhn and V. Rothe, Frauen im deutschen Faschismus, Duesseldorf 1982; A. Schmidt and G. Dietz (eds.), Frauen unter Hakenkreuz, Berlin 1983; G. Tidl, Die Frau im Nationalsozialismus, Vienna 1984; M. Lehker, Frauen im Nationalsozialismus, Frankfurt 1984 . גם מחוץ לגרמניה הופיעו מחקרים בנושאים אלה. מקצתם היו המשך למחקרים שנעשו עוד בתקופת המלחמה ואף לפניה. ראה לדוגמה: C. Kirkpatrick, Nazi Germany: Its women and Its Family Life, New York and Indianapolis 1938; K. Thomas, Women in Nazi Germany, London 1967; R. Pauwkes, Women, Nazis and Universities: Female Students in the Third Reich, Westport 1984; R. Thalmann (ed.), Femmes et Fascismes, n.p. 1986
5. אם מחקר כלשהו אכן התייחס לנשים ולילדים ממוצא יהודי נעשה הדבר כבדרך אגב, ואך ורק לאלה שחיו בגרמניה. מחקרים מאוחרים יותר על משפחות ונשים בגרמניה בתקופת ויימר ובתקופה הנאצית – ובייחוד אלה שנעשו בשנות השמונים – כללו התייחסות מעמיקה יותר לחייהם של נשים וילדים ממוצא יהודי. אך גם הם התרכזו בנשים וילדים שחיו בגרמניה וככה התעלם המחקר האקדמי מה- 95% מיהודי אירופה. ראה לדוגמה R. Bridenthal, A. Grossmann and M. Kaplan (eds.), When Biology Cecame Destiny: Women in Weimar and Nazi Germany, New York 1984; C. Koonz, Mothers in the Fatherland: Women, the Family and Nazi Politics, New York 1987
6. K. Sosnowski, The Tragedy of Children Under Nazi Rule, Poznan-Warsaw 1962
7. רבים מן המחקרים האלה נולדו מתוך הרצון להצטדק בפני ההאשמה של שיתוף פעולה בתקופת המלחמה. ראה: H. Astrup and B.L. Kacot, Oslo Intrigue, A Woman`s Memoirs of the Norwiegian Resistance, New York 1954; N. Chatel (ed.), Des Femmes Dans la Resistance, Paris 1987; B.M. Kempner, Nonnen unter dem Hackenkreuz, Wuerzburg 1979; K. Sim, Women at War: Five Heroines Who Defied the Nazis and Survived, New York 1982; A. Hunt, Little Resistance, London 1982; V. Laska (ed.), Women in the Resistance and in the Holocaust, Westport 1983; M.L. Rossiter, Women in the Resistance, New York 1986; L. Cowan, Children of the Resistance, New York 1971
8. הפצת שאלונים כבסיס למחקרים חברתיים הפכה לשיטה היסטורית מקובלת במזרח אירופה בעקבות הפצתם של שאלונים דומים בקרב הקהילות היהודיות באירופה בידי מוסד המחקר היהודי ייוו"א בשנות השלושים.
9. חלקים מתוך הארכיון שנתגלו לאחר המלחמה נמצאים בארכיון יד ושם, אוסף המיקרופילם JM.
10. D. Dufurnier, Ravensbrueck, The Women`s Camp of Death, London 1948
11. ר' קורצ'אק, להבות באפר, תל-אביב 1946; צ' לובטקין, אחרונים על החומה, עין חרוד 1947. O. Lengyel, Five Chimneys, Chicago 1947; G. Perl, I Was a Doctor in Auschwitz, New York 1948
12. K. Hart, I Am Alive, London 1946
13. M. Berg, The Diary of Mary Berg, New York 1945; G. Draenger, Pamietnik Justyny, Cracow 1946
14. הביטוי הופיע בראש הכרוז המפורסם של אבא קובנר שקרא למרד בגטו וילנה ב-1 בספטמבר 1943. י' ארד ואחרים (עורכים), השואה בתיעוד, ירושלים תשל"ח, עמ' 346-344.
15. על היחס לניצולים בישראל בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה ראה: ח' טורוק יבלונקה, קליטתה ובעיות השתלבותה של שארית הפליטה בחברה הישראלית המתהווה( 29 בנובמבר 1947 עד שלהי 1949), חיבור לשם קבלת דוקטור לפילוסופיה, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, דצמבר 1989, עמ' 315-292.
16. על תולדות היום ועל חשיבותו ההיסטורית, הלאומית והדתית ראה ספרי, קול בכיות: השואה והתפילה, רמת-גן 1992, עמ' 69-65.
17. ד' פורת, בסליחה ובחסד: המפגש בין רוז'קה קורצ'אק לבין היישוב ומנהיגיו, ילקוט מורשת 52 (אפריל 1992), עמ' 33-9.
18. שניים מאלה שראו אור באותה תקופה היו יומנים של נשים צעירות: מרי ברג ואנה פרנק.
19. Hanka H. [Sic.], W ghetcie I obozie, Pamietnik dwunastoletniej dziewczyny, Cracow1946
20. אוסף פאפאנק, הספרייה העירונית בניו-יורק, אגף כתבי יד.
21. בגיטו וילנה, דפים רפואיים, כרך ו'. חוברת מיוחדת: המאבק על הקיום והבריאות בגיטאות בימי הכיבוש הנאצי. תל-אביב אלול תש"ו (ספטמבר 1946), עמ' 33-3; קאמף פארן געזונט אין געטא ווילנע, פאריז-זשענעוו-אזע, 1946.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok