בשנים האחרונות הדגישה ההיסטוריוגראפיה של השואה את תגובותיו של היחיד לשלטון הכיבוש הנאצי. הסיבות לכך טמונות בניסיון ההיסטורי המצטבר, של הציבור היהודי והלא יהודי, לאחר המלחמה ובהסתכלות רטרוספקטיבית על המלחמה ותוצאותיה.
ככל שנקפו השנים התגבשה תמונה מאוזנת יותר של הציבור היהודי תחת שלטון הכיבוש הנאצי. הניצולים שיקמו את חייהם ובצד הזיכרון הבלתי-נמחה של הטרגדיה והסבל הקימו רבים משפחות והצטרפו לחיי המעשה בארצותיהם. רוב הניצולים לא השתייכו לתנועת המחתרת וההתנגדות, כפי שהוצגה בתום המלחמה. ובכל זאת במעשיהם, בין באמצעות בריחה או הסתתרות, ובין בחיי היום-יום בגיטאות ובמחנות, תיארו את הישרדותם כשורה של מעשים שבהם פעלו נגד חוקים ותקנות של שלטון הכיבוש הגרמני. ככל שהניצולים סיפרו את קורותיהם ותיעדו את מעשיהם, כך התרחב אופק ההבנה של חיי היהודים תחת שלטון הכיבוש בחלקים השונים של אירופה. תרמו לכך גם הבנה מעמיקה יותר של טיב השלטון הנאצי ועוצמת הדיכוי והטרור שהפעילו, וכן הבנה מעמיקה יותר של המסגרת והמבנה של החיים היהודים תחת הכיבוש בארצות אירופה השונות. כל אלו הרחיבו את אופק החשיבה של היסטוריונים וחוקרים מתחומים אחרים. העשה והעמקה של תיאורי החיים היהודיים ודרכי התארגנותם וכן למידה וניתוח של הדמויות הפועלות בתחומים שונים של הקהילה פירקו עוד ועוד את החשיבה הסטריאוטיפית, שאפיינה את השנים הראשונות שלאחר המלחמה.
ביחד עם המחקר ההיסטורי והעיצוב הספרותי של השואה בישראל ובארצות אחרות, הובנה גם הזיכרון הקולקטיבי ביחס לשואה. במשך השנים נעשתה הבנייתו מורכבת יותר. בצד הגישה שהדגישה את המרחק בין פה לשם, בין החיים העצמאיים בישראל לבין חיי התלות בגולה והרדיפות, שקדמו לחורבן הגדול, התעדנה התחושה שהסכנות הנשקפות לקיום היהודי לא חלפו, על-אף הקמתה של ישראל. חוויות טראומטיות הקשורות באישים שפעילותם בתקופת השואה הועלתה על נס או הוצגה לשמצה, כגון משפט גרינוולד קסטנר ורצח קסטנר ומשפט אייכמן, הציבו בפני הציבור הישראלי גלריה של אישים ומצבים קשים ומורכבים שהתשובות עליהן צריכות היו לחרוג מן הגישה הפשטנית האידיאולוגיות הסטריאוטיפית.
אין תימה, איפוא, שככל שהתפרסמו ספרי זכרונות וספרי עדות רבים יותר, והחברה הישראלית גילתה התעניינות רבה יותר ביחיד ובשאיפותיו, הוטל הזרקור על מוקדים חדשים בחקר השואה. חקר מגדר ולימודי נשים, שניער וחידש נושאים רבים בחקר מדעי החברה וההיסטוריה, לא פסחו גם על חקר השואה. בצד הלוחמים גיבורי התרבות עוצבו גיבורים אחרים, השורדים, שניסו להתמודד עם חיי היום-יום.6 ובקרב השורדים, שלא כמו בקרב הלוחמים, היה חלקן של הנשים משמעותי יותר ולפעולתן תפקיד מרכזי יותר.
התובנה שהמאמץ היומיומי לשרוד היה בעל משמעות מעבר לפת הלחם, שכדי להחזיק מעמד בתנאי ההשפלה, הרעב והסבל הפיסי והנפשי, נדרשה מידה עצומה של דבקות בעולם ערכים ובתמונת עתיד, הציבה בפני המחקר שאלות חדשות ומושגים חדשים. ההתנגדות לא היתה עוד התנגדות מזויינת בלבד, והציבור היהודי לא הלך אל מותו כצאן לטבח, אלא גורש באלימות ובאכזריות אל מותו לאחר שניסה בכל כוחו להבטיח את החיים ולהימלט ממוות. לאור שינוי עמדה זה קראו החוקרים קריאה חדשה את שכתב עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון שיזם את איסוף החומר הדוקומנטארי, המתאר את חיי היהודים בפולין הכבושה בעת שלטון הכיבוש עצמו. הוא הותיר לנו את האוסף הענק של ארכיון מחתרתי הידוע בשמו ארכיון עונג שבת. רינגלבלום כתב: "היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודיה במלחמה. היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ ליבה וכושר עמידתה, בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים".7
מהי משמעות התנגדות יהודית בתקופת השואה, נוכח ההתפתחויות הללו בהבנה העצמית שלנו כחברה, כיחידים, ונוכח התובנות החדשות?
את ההתנגדות היהודית צריך, איפוא, לחפש בשתי ספירות נפרדות, בזו הפרטית ובציבורית. חלוקה זו היא מתודית, שכן אנו יודעים שאין גבולות הפרדה ברורים בין שתי הספירות. היחיד פועל בשתי הספירות ולעיתים ההבחנה ביניהן אינה ברורה ליחיד עצמו בפעולותיו. בספירה הפרטית יש לראות את המשפחה כמעגל עיקרי של התנגדות ובספירה הציבורית את הקהילה הכפויה (גטו, מחנה) בפעילותה המגוונת. בשני מעגלים אלה פועלים נשים וגברים, זקנים וצעירים, ילדים וילדות, עשירים ועניים, בעלי מקצוע וחסרי מקצוע, בעלי השכלה ומי שהיו מנהיגי הציבור לפני מלחמה ויהודים מן השורה. ההבחנה המגדרית היא, איפוא, מרכיב חברתי הדורש למידה ועיון. ואלם ישנן מסגרות בהן היתה פעילותן של הנשים מוגדרת וברורה במסורת החברתית והתרבותית של היהודים כמו גם של החברה שבתוכה הן חיו.
לחלקים נוספים של המאמר:
אסטרטגיות של נשים במאבק לחיים בתקופת השואה
אסטרטגיות של נשים במאבק לחיים בתקופת השואה: על ההיסטוריוגראפיה של השואה ומגמותיה (פריט זה)
אסטרטגיות של נשים במאבק לחיים בתקופת השואה: השמירה על התא המשפחתי
אסטרטגיות של נשים במאבק לחיים בתקופת השואה: הספירה הציבורית
הערות שוליים:
- טובה פרלמוטר. הוראת השואה, חקר תולדות המדיניות החינוכית ויישומה במכללת בית ברל. עבודת דוקטוראט. ירושלים: האוניברסיטה העברית. 2003. טובה פרלמוטר כינתה מעבר זה מ"הלוחמים" ל"שורדים" כגיבורי התרבות.
- עמנואל רינגלבלום. כתבים מימי המלחמה. עמ' 380.
