"אלו ואלו דברי אלהים חיים" ב'

ר' יהושע מדבר אפוא בשם פלורליזם של דעות, שביסודו האמונה כי ניתן ללמוד מאותו טכסט (המקרא) דעות מנוגדות, אשר שתיהן עשויות להיות אמת לאמיתה, וכי זכותו וחובתו של אדם לתת ביטוי לדעתו ולהבנתו. רעיון זה קשה לאדם המודרני, האמון על חשיבה מערבית מדעית, שכן הוא נראה כפארא דוכס : איך אפשר שדברים סותרים זה לזה יהיו שניהם נכונים בעת ובעונה אחת? אם 'טמא' הוא אמת ואם 'טהור' אף הוא ובעת ובעונה אחת אמת – האם לא הגענו לביטול האמת? עניין זה עולה יפה מקטע אחר בתלמוד הבבלי:

א"ר אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל.
הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו.
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה
כבית הלל (עירובין יג ע"ב).

במאמר מפורסם זה נקבע משמים, באמצעות בת קול, כי שני צדדים חולקים (ואפילו בחריפות) עשויים להיות צודקים, ודבריהם של אלה ושל אלה גם יחד הם אמת מוחלטת, אלא שבקביעת ההלכה יש ללכת אליבא דבית הלל. העדפת דעתם של בית הלל אינה הופכת את דעתם של בית שמאי ל'לא נכונה'; זו רק נעשית לדעה שאין פועלים כמוה על אף אמיתותה.

יש כאן אפוא פלורליזם של דעות (אם כי לא של דרכי התנהגות ופעולה), פלורליזם שגם ר' יהושע עודדו. וזה מביא אותנו לשאלת הפלורליזם שבתורת חכמים.

האמנם ניתן להגדיר את חז"ל כפלורליסטים? כדי להשיב על שאלה זו (ואפילו בהכללה גסה המתעלמת מדקויות שונות והמנסה להקיף את תורתם של מאות חכמים שפעלו במאות שנים) מן הראוי להגדיר תחילה מה הוא פלורליזם. אני מבקש להציע להגדירו כך: 'היכולת לקיים בחברה נתונה מגוון של דעות, שונות או סותרות, מתוך סובלנות הדדית ומתוך הכרה בזכותו של הזולת להחזיק בדעה שונה ואף לחיות על פיה (כל עוד אין הוא פוגע בכך באחרים)'. פלורליזם, לדעתי, הוא אידיאל חברתי-דתי שיש לשאוף לקראתו, כאשר יסוד הסובלנות הוא אחד ממרכיביו המרכזיים. בחברה פלורליסטית יחיו זה לצד זה אנשים בני דתות שונות, אמונות שונות, דרכי התנהגות דתית שונות, והכל מתוך פתיחות לקראת צרכיו של האחר וחוסר התנשאות כלפיו. בחברה פלורליסטית יהודית יחיו יחדיו, לפי זה, בעלי דעות שונות הן באשר לפרקטיקה הדתית הן באשר לאמונות יסוד שונות.

בין כך ובין כך דומה כי קשה יהיה להציג את חז"ל כפלורליסטים, שכן כשמגיע הדבר למישור ההתנהגות, לתחום הפעולה והעשייה, חותרים הם לאחידות ואינם מוכנים להכיר בזכותו של בן אמונתם (היינו מי שמקבל על עצמו את היהדות כפי שפרשוה חכמים ומי שרואה עצמו כפוף לפסיקתם) לפעול בדרך מנוגדת. 'הללו מטמאין והללו מטהרין' הוא אידיאל לימודי – תוצאתו של הדיון בהלכה ובמסתעף ממנה; אך כאשר מגיעים לקביעת ההלכה – מי שאינו מקבל על עצמו את ההכרעה מוציא עצמו מן הכלל ואין להתייחס אליו בסובלנות, ויכולים הדברים אף להגיע עד לנידוי מוחלט, כמעשה הידוע ב'תנורו של עכנאי' (בבלי בבא מציע אנט ע"ב). מתברר כי 'אלו ואלו דברי אלהים חיים' נכון רק במישור האינטלקטואלי, המחשבתי והתאורטי אך לא במישור המעשי.

להבהרת עניין זה מן הדין לגעת בעניין קרוב מתחום ספרות חז"ל, בשאלת דרכי הלימוד של המקרא, היינו מה שמכונה בשם 'מדרש'. פעילותם העיקרית של חכמים בלימוד המקרא (בהלכה ובאגדה) נעשתה בדרך זו, והרי הגדרתו של המדרש – כפי שהוצעה במקום אחר על ידי ידידי פרופ' יאיר זקוביץ ועל ידי:

המדרש הוא גישה אל טכסט – המתבססת על תפיסת עולם דתית ומונעת על ידי צרכי שונים (היסטוריים, מוסריים, ספרותיים וכיוצא באלה) – גישה המאפשרת ואף מעודדת למצוא בו משמעויות רבות, אפילו סותרות, מתוך אמונה ש'כוונת המחבר' אכן כוללת כל מה שאומר המדרש, וכל עוד נעשה הדבר לשם שמים.

בשל קוצר המצע אינני יכול לדון כאן בכל מרכיביה של הגדרה זו ולהבהירם, אך למעשה אומרת היא בצורה מופשטת ומורכבת מעט מה שאמרו חז"ל עצמם על התורה: 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה' (אבות ה, כב), רוצה לומר: על האדם מוטלת החובה לקרוא במקרא שוב ושוב, בדרך זו ובדרך אחרת, אפילו הן מביאות אותו למסקנות סותרות, שכן כל המציאות כולה (ארועי העבר, בעיות ההווה, תקוות העתיד) באה בספר זה לידי ביטוי, והמחפש תשובות לשאלות חייו יכול תמיד למוצאן בו. מאמר זה של מסכת אבות הוא בבירור תמיכה בפלורליזם אמיתי של קריאות בטכסט המקודש, קריאות רבות שונות וסותרות, אשר כולן עשויות להיות 'אמת', כל עוד הן נעשות למטרה חיובית, 'לשם שמים,.

הביטוי 'לשם שמים' לקוח ממאמר מפורסם במסכת אבות:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו (ה, יד)

ועניין זה של 'לשם שמים' הוא מכריע במה שנוגע לפלורליזם של דעות. בלעדיו יכולת לומר כי חז"ל מעודדים למצוא בטכסט כל מה שליבו של אדם חפץ, לגלות בכתובים כל דבר ודבר, אפילו הוא אינו נוח, בלתי מוסרי או בעייתי. והרי בדרכים שבהן מצאו חז"ל במקרא מה שמצאו בו הלכו גם ראשוני הנוצרים או יהודים שהתאסלמו, ובאותן טכניקות מדרשיות ששימשו את חכמינו גילו הם במקרא את מוחמד או את בשורתו המשיחית של ישו. אם 'אלו ואלו דברי אלהים חיים', אם הכל בחינת 'אמת', איך יכול אדם לדחות דעות סוטות מעין אלו? כאן בא עניין זה שניסחנוהו כ'לשם שמים', או בניסוח אפשרי אחר: ההכרה שהפלורליזם הוא אפשרי רק בתוך המסגרת המשותפת, בתוך הקבוצה. קורח ביקש לפלג ולעקור; הלל ושמאי נחלקו מתוך מאמץ אמיתי וכן, מתוך כוונה חיובית להגיע לחקר האמת, מבלי לפרוץ מסגרות.

הפלורליזם של חז"ל, לפי הבנתי, הוא אפוא פלורליזם מותנה: יש לו תוקף כל עוד מדובר במי שנמצא בתוך המסגרת הקבוצתית וכל עוד מדובר בהבעת דעות בלבד; אין לו תוקף כשמדובר במי שיצא (או מתכוון לצאת) מן המסגרת, ואין לו תוקף כשמדובר בעשייה למעשה בעניין שנפסקה בן הלכה.

יש להתריע אפוא כנגד שימוש בלתי מבוקר הנעשה ב'אלו ואלו דברי אלהים חיים' כראיה לאיזו מן פתיחות בלתי סופית של חז"ל. שהכל אפשרי במסגרתה. יש לצמצם את הכלל הזה למה שהוא באמת: הכרה בזכותו של בן קבוצתי, הלומד עמי מתוך כוונה טובה ולשם שמים, לטעון כי הלימוד הביאו למסקנה אחרת. מסקנתו שלו אינה נכונה פחות משלי, אבל כשנגיע להכרעה כיצד לנהוג – נצטרך הוא ואני לציית למי שבידו הופקדה ההחלטה המחייבת. הוא רשאי להחזיק בדעתו ('והאדם אינו שליט על מחשבותיו' לימדנו פרופ' ברינקר), ועלי לכבד את זכותו זו, ואם נקבעה הלכה כמותי, אין זה משום שאני צודק יותר, אלא משום שצריך היה להחליט כך או אחרת, ובמוסדות המחליטים, דרך משל, היה רוב הדעות כשלי.

בימים שבהם אנו מדברים בשאלת הפלורליזם של החברה הישראלית (בתוך המגזר היהודי מכאן ובינו לבין מגזרים אחרים מכאן) יש לקביעת חז"ל 'אלו ואלו דברי 'אלהים חיים' משמעות חלקית בלבד. אם מאמצים מאמר זה כשלעצמו ולפי פשוטו, בלי לבדוק את הקשרו החברתי-הלכתי המקורי ובלי לעמוד על המשמעות המעשית העולה ממנו אליבא דחז"ל, הרינו מטעינים לתוכו שלא בטובתו הרבה יותר ממה שיש בו, הרבה יותר ממה שהוא יכול לשאת. החופש לחשוב ולהסיק מסקנות, לדעת חז"ל, הוא אכן חופש מוחלט ובלתי מוגבל (כל עוד הוא נעשה, כאמור, 'לשם שמים'), אך אין הוא מתיר אוטומטית חופש של פעולה הנגזרת מן המחשבה הזו.

זו, כפי הנראה לי, דעתם של חז"ל: השאלה אם לאמץ אותה או להציע אחרת כנגדה, עניינה במישור אחר לגמרי (וסוגיה זו צריכה להיבחן גם על יסוד מצע רחב של תולדות עם ישראל עד לימינו שלנו). מכל מקום, ודאי שצריכים אנו קודם לכל לעשות 'אזננו כאפרכסת' ולקנות לנו 'לב מבין לשמוע'...

חלקי המאמר:
"אלו ואלו דברי אלהים חיים" א'
"אלו ואלו דברי אלהים חיים" ב' (פריט זה)

למאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא