הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > דמוקרטיה > עקרונות הדמוקרטיה > זכויות אדם ואזרח > זכויות חברתיות
גשר מפעלים חינוכיים


תקציר
המחשבה המדינית המערבית שהעלתה על סדר היום של הפוליטיקה המודרנית את סוגית זכויות האדם, ראתה בתחילה ערך רק בזכויות הטבעיות השונות (כגון: חיים, חירות, כבוד וקניין) ולא ראתה חשיבות מיוחדת בהבטחת זכויות חברתיות הנחוצות בעיקר לרווחת השכבות החלשות.המאמר משרטט את הדרך להכרה בזכויות חברתיות במדינות דמוקרטיות.



זכויות חברתיות (הרחבה)
מחבר: יוסי לונדין


הזכויות הן: הזכות לרמת חיים נאותה, הזכות לדיור, הזכות לבריאות/לטיפול רפואי, הזכות לחינוך, הזכות לעבודה, הזכות לתנאי עבודה נאותים, הזכות לתרבות.

מבוא:

המחשבה המדינית המערבית שהעלתה על סדר היום של הפוליטיקה המודרנית את סוגית זכויות האדם, ראתה בתחילה ערך רק בזכויות הטבעיות השונות (כגון: חיים, חירות, כבוד וקניין) ולא ראתה חשיבות מיוחדת בהבטחת זכויות חברתיות הנחוצות בעיקר לרווחת השכבות החלשות.

המהפכה התעשייתית ופערי המעמדות העצומים שיצרה, הובילו להתעוררותה של הדרישה להבטחת הצורך בקיומם הפיזי של האזרחים במדינה הדמוקרטית, אזרחים שהבטחת קיומם הכלכלי הייתה חשובה בעיניהם לעתים יותר מאשר חירות הביטוי או הזכות לכבוד.

בהשפעתם של זרמים קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים ואף זרמים ליברליים שונים, השתרשה בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה הקביעה שלפיה המדינה חייבת להבטיח את זכויות המינימום של אזרחיה. קביעה זו יצרה את מושג מדינת הרווחה.

הנושא שנותר פתוח לדיון הוא שאלת המינון, כלומר, מהו ההיקף של הזכויות החברתיות שאותן נדרשת המדינה להבטיח לאזרחיה. יש לזכור שהרחבת היקפו של המינון תביא כמובן לפגיעה בזכות לקניין של בעלי הנכסים, שיאלצו לשלם מיסים גבוהים יותר למימון מדינת הרווחה.

בנושא זה קיימת מחלוקת בעולם, כמו גם בישראל, ומשטרים שונים, בהתאם להשקפתם הליברלית או הסוציאל-דמוקרטית מרחיבים או מצמצמים את היקפן של הזכויות החברתיות.

חשוב לציין כי בישראל לא הוכרו עדיין הזכויות החברתיות כזכויות יסוד, וזאת בשל רצונה של הממשלה להשאיר בידיה את היכולת לנהל את תקציב המדינה לפיה רצונה ולפי יכולתה.

הזכויות החברתיות הוגדרו בתמציתיות על ידי זאב ז'בוטינסקי, שטען כי המדינה חייבת לספק לאזרחיה "חמישה ממ"ים": מזון, מעון, מלבוש, מרפא, מורה.

להלן פירוטן:

1. הזכות לרמת חיים נאותה. זכות שמשמעותה מתן מימון ממשלתי לאזרחים חלשים מבחינה כלכלית, במגמה לסייע להם להתקיים בצורה סבירה. במסגרת מימון זה מוענקים דמי אבטלה למובטלים, תשלומי הבטחת הכנסה לנזקקים - מטעם הביטוח הלאומי, וקצבאות לנצרכים שונים, כמו קשישים, נכים או משפחות ברוכות ילדים. שאלת היקף המימון הנדרש לצורך קיומה של רמת חיים נאותה נתונה כמובן במחלוקת.

2. הזכות לדיור. במסגרת זכות זו זכאי כל אזרח לקורת גג לראשו. במסגרת זו מסייעת המדינה לזוגות צעירים באמצעות משכנתאות נוחות, ומעניקה לנצרכים דיור ציבורי במחיר זול ולעתים אף סימלי.

3. הזכות לטיפול רפואי. המדינה מעניקה שירותי בריאות לכל אזרחיה. במסגרת שירותים אלו, שאותם ממנים אזרחי המדינה באמצעות "מס הבריאות", מאפשרת המדינה קניית תרופות בסבסוד ניכר, מתן מענה רפואי במרפאות ובבתי החולים וטיפולים רפואיים שונים. בשל ההיקף האדיר של הוצאות הבריאות הממשלתיות מתעוררים מפעם לפעם ויכוחים מרים בשאלת חובתה של המדינה לממן תרופות יקרות ("סל התרופות") או טיפולים מיוחדים ומורכבים.

4. הזכות לחינוך. המדינה אחראית להעניק לכל המתגוררים בה את האפשרות ללמוד ולהשכיל. במסגרת זכות זו מעניקה המדינה חינוך חינם מגיל הגן (3 שנים) ועד התיכון ומסבסדת במידה ניכרת את הלימודים באוניברסיטאות. מחלוקות מתגלעות מדי פעם סביב שאלת היקף התמיכה הממשלתית באוניברסיטאות ובמעונות היום, כמו גם בשאלת היקף שעות ההוראה ואיכותן - הממומנות על ידי משרד החינוך (ב-17/07/2007 נחקקה בכנסת הרחבה של חוק חינוך חובה חינם גם לכיתות י"א-י"ב). המדינה גם מממנת בתי ספר וישיבות של המגזר הדתי והמגזר החרדי.

5. הזכות לעבודה. במסגרת הזכויות החברתיות מחויבת המדינה לדאוג לתעסוקה לכל אזרחיה. זכות זו חשובה במיוחד בתקופות של אבטלה חמורה, ובמסגרתה יוזמות הממשלות "עבודות יזומות" למובטלים. מדיניות כזאת ננקטה על ידי ממשלת ארה"ב בתקופת השפל הכלכלי הגדול בשנות השלושים של המאה העשרים, ובידי ממשלת ישראל בעת גלי העלייה ההמונית של שנות החמישים, אחרי קום המדינה. יש לציין שבמשק המודרני, המבוסס על כלכלה גלובלית ומשק ליברלי, נזהרים מלנקוט מדיניות כזאת. כמו כן חשוב להבחין בין זכות זו לבין חופש העיסוק, זכות שלפיה המדינה איננה מונעת מאדם לעסוק במקצוע כלשהו אך איננה מחויבת לסייע לו.

6. הזכות לתנאי עבודה נאותים. זכות זו נשמרת כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות, ומבטיחה שכר סביר (שכר מינימום) ותנאי עבודה נאותים לעובדים, כגון: מכסת שעות עבודה מוגבלת, יום מנוחה שבועי, תנאי פנסיה, ימי חופשה ומחלה, תנאים מיוחדים לעובדות בהיריון ולאחר לידה וכו'. זכות זו מעוגנת בחקיקה נרחבת ("רגולציה") וכמו הזכויות האחרות, קיים ויכוח בעיקר על היקפה הרצוי בין ארגוני העובדים לבין המעסיקים הפרטיים.

7. הזכות לתרבות. במסגרת זכות זו מממנת המדינה מוסדות שונים המספקים את צורכי תרבות הפנאי של אזרחיה. כך מממנת המדינה קבוצות ספורט, תיאטראות, הפקת סרטי קולנוע, תזמורות, ספריות ציבוריות ומוסדות תרבות תורנית. על רקע זכות זו קיים ויכוח סביב שאלת חובתה של המדינה לממן מוסדות תרבות ש"תוצריהם" פוגעים ברגשותיהם של חלק ניכר מאזרחי המדינה, כדוגמת תיאטראות הפוגעים בהצגותיהם בצה"ל וכו' (לדוגמה, הוויכוח על ההצגה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין, שפגעה במורל הלאומי בתקופת מלחמת ההתשה, בשנות השבעים). אין חולק על חופש הביטוי של היוצרים וזכותם לבטא את רעיונותיהם, ובולטת ההתנגדות להטלת צנזורה, אולם רבים טוענים שכספי הציבור אינם צריכים לממן מסגרות אלו.

ביבליוגרפיה:
כותר: זכויות חברתיות (הרחבה)
מחבר: לונדין, יוסי
שם  האתר: אזרחות לבגרות: מדינה יהודית ודמוקרטית במבחן המציאות
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית