עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > האדם והמרחב > שמירת הטבעעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > ספרות האגדה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
המאמר עוסק בפסקה ממדרש בראשית רבה ממנה עולה כי לצד החטא שבעטיו גורש האדם מגן עדן, קיימת סיבה נוספת ליציאת האדם מגן עדן והיא הצורך ביישובו של עולם.



קריאות מדרשיות -היציאה מגן עדן: גירוש או שילוח?
מחבר: דניאל שרשבסקי


מה היה קורה אילו האדם לא היה אוכל מן העץ? שאלה זו עולה בראשנו כבר בפעם הראשונה שאנו שומעים מהגננת בגן הילדים על חטא אדם הראשון. ר' חנינא מציג עמדה לפיה הגננת לא סיפרה לנו את כל הסיפור...

נקרא את הפסוקים הפותחים את סיפור גן עדן:

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:
וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:
וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:

תיאור הבריאה בפרק ב פותח בתיאור העולם השומם – 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח...'
המשך הפסוקים מתארים כיצד השממה הופכת לגן פורח – גן העדן.

נעסוק בהערה מדרשית קצרה שמציעה קריאה שונה לגמרי של 'סיפור הפרחת השממה' ובעקבות זה מעלה תפיסה מרתקת של היציאה מגן עדן והגורמים לה.

נצטט את המדרש:

וכל שיח השדה
הכא (=כאן) את אמר וכל שיח השדה
ולהלן את אמר ויצמח י"י אלהים וגו' (בראשית ב ט)
אתמהא!
אמר ר' חנינא להלן לגן עדן וכן (=וכאן) לישובו של עולם
(בראשית רבה פרשה יג)

המדרש מציג שאלה קצרה ותשובה בת שבע מילים והופך באחת את משמעות גירוש האדם מגן עדן.

נסביר את השאלה. המדרש מזהה סתירה בפסוקים:

בפסוק ה כתוב:

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:

ואילו בפסוק ט:

וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל

בפסוק ה' העולם שומם כי אין אדם ואין גשם ולפתע בפסוק ט העולם פורח!

תאמרו: הלא זה שטר ששוברו בצידו: העולם היה שומם מפני שלא היה מטר ולא היה אדם, בפסוקים ו-ז נברא אדם ועלה אד שהשקה את האדמה ולכן בפסוק ט' יכולים לצמוח צמחים!

נראה שהמדרש (כמו גם פרשנים שונים) לא מזהים את אותו אד שעלה מן הארץ עם המטר. על פי תפיסה זו האד שעולה מן הארץ קשור ליצירת האדם ולא להשקיית הצמחים; האדם נוצר מתוך עיסה של בוץ - 'עפר מן האדמה'.

המדרש עונה תשובה מפתיעה:

להלן לגן עדן וכאן ליישובו של עולם

במילים אחרות: הפסוקים המתארים את השממה שבעולם מתייחסים ל'יישובו של עולם' – לעולם כולו, העולם שמחוץ לגן עדן, ואילו נטיעת העצים הייתה רק בגן עדן.

סיפור גן עדן, אם כן, לפי המדרש, פותח בתיאור השממה שבעולם.

מדוע לפתוח כך את סיפור גן עדן?

נראה שהמדרש רומז לנקודה שעולה במדרשים במקומות נוספים: היציאה מגן עדן היא לא רק תוצאה של חטא אדם הראשון. או בניסוח אחר: האדם חייב היה לצאת מגן עדן בכל מקרה!

מהו הנימוק הנוסף ליציאה מגן עדן? הפסוק הפותח את הסיפור!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:

אילו אדם היה נשאר בין ארבע הנהרות בגן עדן מי היה מפריח את השממה? מי היה מפתח את העולם?

אם נקרא את הסיפור בעיניים מדרשיות תתקבל תמונה מעניינת. סיפור גן העדן מסתיים בסוף הטראגי –

וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים

הפסוקים חוזרים פעמיים על תיאור גירוש האדם – וישלחהו... ויגרשהו...

לפי המדרש אפשר לשים לרגע את סיפור החטא בצד ולקרוא כך את הפסוקים:

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה -
וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:

פשוט וקל – אין צמחיה בעולם? האדם נשלח מגן עדן לעבוד את האדמה.

כעת מופיעים לפנינו שני נימוקים ליציאה מגן עדן:

1. אדם – אלוהים – האדם חטא ולכן נידון להיות מגורש מגן עדן.

2. אדם – עולם - האדם שולח מגן עדן כדי לפתח את העולם.

המדרש מציג שתי תמונות. מצד אחד האדם יוצא מגן עדן מקונן על מר גורלו. לתיאור זה, מתאים הציור של גירוש האדם מגן העדן אצל אבל פן ואמנים נוספים. האדם יוצא כפוף ראש, חבול ומוכה.

תמונה שניה היא תמונה של האדם שיוצא מגן עדן בראש זקוף כשליח אלוהים ומפשיל שרוולים לקראת המשימה שלשמה נוצר – יישוב ופיתוח העולם.

 



אל האסופה קריאות מדרשיות3

ביבליוגרפיה:
כותר: קריאות מדרשיות -היציאה מגן עדן: גירוש או שילוח?
מחבר: שרשבסקי, דניאל
שם  הפרסום מקורי: פשיטא
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר פשיטא או שראה אור באתר פשיטא.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית