עמוד הבית > אמנויות > אמנויות פלסטיות > פיסול > פיסול ישראליעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי אברהםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מקרא באמנות > אברהם, יצחק ויעקב
מכון מנדל למנהיגות



תקציר
בחינת יצירותיו של צבי לחמן בנושא העקדה. ביצירותיו של האמן משמעות העקדה  היא קורבן לאומי. לחמן מושפע ביצירותיו אלו זו ממגוון מקורות אמנותיים שנידונים אף הם במאמר.



ריבוי כיווני פרשנות לנושא העקדה משנות השמונים: כלל - אנושיות
מחברת: אורנה סילברמן


צבי לחמן - העקדה כנושא תרבותי - כלל אנושי:"העקדה"," יצחק I " ו"יצחק II" - שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים

בתערוכתו "אנגוסים" הציג צבי לחמן 1חמישה עשר פסלים המייצגים את יצירות הפיסול שלו בין השנים 1983 ל-2003. אנגוסים הם מוטות השעווה שבהם משתמשים בתהליך יציקת הברונזה, שהיא המדיום שבו מפסל לחמן. בחירת שם זה לתערוכתו מבטאת את החשיבות שיש בעיני האמן להטמעת תהליך הפיסול ביצירה המוגמרת ובהצגתו לצופים. פסליו של לחמן הם בעלי מרקם סבוך, מחוספס, שרוט, שבור ומחורר והכותבים על יצירתו משווים את אותו מרקם ללבה, לנטיפים ולסלעים. המרקם ה"גיאולוגי", שיוצר לחמן כשהוא מעבד את השעווה ומשמר אותה בברונזה, הוא מאפיין סגנוני בפסליו. מרקם זה הוא גם בעל משמעות רעיונית מרכזית בעבודתו של האמן. הוא מבטא את ממד הזמן המצטבר ומופיע גם בתכנים המעסיקים אותו, שיש ביניהם רצפים וחיבורי מהות: הוא עוסק במשפחה, בשבט, בעם ובמין האנושי כולו 2.

"דרך נקודות המבט שיש ללחמן על עצמו ועל תולדות התרבות הוא קושר את ניסיונו האישי לניסיונות השאובים מהזיכרון הקולקטיבי" 3.

התנ"ך הוא מקור השראה חשוב בפסליו של לחמן. בתערוכה "אנגוסים" הציג לחמן מספר יצירות על נושאים מקראיים: "עקדה" (1983 - 1990), "דוד" (1993), "חוה" (2000), "אדם" (2003) ו"אייכה" (2002 - 2003). לפסלים אלה יש להוסיף את "יצחק I", ו"יצחק II" , העוסקים בדמותו של יצחק העקוד. עיסוקו של לחמן בנושא העקדה נמשך שנים רבות ומצטייר כנושא המלווה את האמן ונמצא עימו ובתודעתו זמן ממושך, נושא הכולל בתוכו רבדים רבים של משמעות – הרובד הביוגרפי, הרובד התרבותי-לאומי של מיתוס העקדה, הרובד הנבנה מההשפעות האמנותיות המופיעות בפסלים ועוד.

הפסל "עקדה"- 1983 - 1990

לחמן, שגדל בבית ציוני אידיאליסטי בישראל, במדינה הצעירה של שנות החמישים והשישים של המאה העשרים, ספג את משמעות העקדה כקורבן לאומי בעל שרשים שבטיים-קדמונים. לחמן, כפי שנראה, מושפע ביצירה זו ממגוון מקורות אמנותיים המרחיבים את התכנים והרעיונות של יצירותיו.

הפסל משתנה בחזותו ובמשמעויותיו כאשר מתבוננים בו מנקודות מבט שונות.

במבט מימין ובאלכסון נראית דמותו של אברהם ניצבת גבוה מעל דמותו של יצחק, הכורע לרגליו כשגבו מופנה אליו. חוסר התקשורת, הבדלי הפרופורציות ומיקומן של הדמויות מבטאים את יחסי השליטה והכניעה בין האב לבן. רעיון החיבור והניתוק המתרחשים בעת ובעונה אחת בין האב לבן, מתבטא בחלקים שונים של הפסל. הדמויות מחוברות זו לזו ברגליהן הימניות, כך שהאב, הבן והמזבח יוצרים יחידה אחת המסמלת את קורבנם המשותף.

המתח וחוסר המוצא בהם נתונות הדמויות זוכה להדגשת יתר מזווית זו. המתח נוצר על ידי מפגש הקו הישר של האלכסון שלאורך גופו הכפוף של יצחק והידיים. גופו של אברהם המתעקל מעט מושך כלפי מעלה ואילו האלכסון החזק וכובדו של יצחק מושכים כלפי מטה.

כאשר מביטים בצדודית השמאלית של הפסל מובלט הממד המסורתי, הארכאי והחד משמעי של העקדה כמעשה קורבן. במבט מלמעלה למטה מצטיירים שלושה חלקים: החלק העליון - בצורת הר או סלע משולש המכיל את גופו של אברהם,וממנו בולט ראשו. "ההר" שהוא גופו של אברהם מונח בכל כובדו על החלק האמצעי של הפסל - גופו של יצחק והמזבחות שראשו מונח עליהם. גם גופו של יצחק נראה מזווית זו כמזבח. החלק העליון והחלק האמצעי של הפסל נקשרים זה לזה על ידי הקו הישר של הידיים הנפרדות אלא שמזווית זו הן נראות מתוחות ושלוחות זו מול זו כבמאבק. אברהם נראה נחוש לבצע את משימת ההקרבה. יצחק, שגורלו נחרץ, שולח יד מתריסה כמחוות מחאה אחרונה נגד אביו. כאן איננו רואים את "וילכו שניהם יחדיו".

נראה כי התבוננות בפסל מזוויות שונות מאפשרת ואף מכוונת את הצופה להבין את המורכבות הפרשנית שנותן לחמן לעקדה כמצב קיומי קשה, מורכב ומסובך. העקדה מוצגת בפסל כסמל ליחסי אב ובן הנתונים במצב של שבר קשה מנשוא וחוסר מוצא מגורלם הטראגי. הפסל מציג את הסצנה מחד כסצנת קורבן פולחני ובכך מבטא את הפרשנות המסורתית של סיפור העקדה ואת מיתוס הקורבן הלאומי חסר הפשרות והרחמים. מאידך, מוצגת מערכת היחסים בין האב לבנו כמערכת מורכבת ומלאת רגשות וקונפליקטים – אברהם מוצג כדמות סובלת הנמצאת במאבק פנימי, ויצחק כדמות שהשלימה עם גורלה בלית ברירה ומתוך מחאה. הסצנה כולה - מוצגת כסמל לאחדות ולפירוד הנתונים במערכת פרדוכסלית משותפת.

העקדה של לחמן מתייחסת אמנם לסיפור המקראי ולמיתוס הלאומי אך עניינה הוא להציג אותם כסמל אנושי כללי, שהוא מעבר לזמן ולמקום ויש בו ממדים קיומיים רלוונטיים לאמן ולכל אדם.

יצירתו של מיכלאנג'לו, ה"פייטה רונדניני " שימשה מקור השראה ליצירה "עקדה" של לחמן. מה"פייטה רונדניני " קיבל לחמן את ההשראה לדמותו המוארכת של אברהם המתנשא מאחורי יצחק הכפוף. ב"פייטה רונדניני" מריה אם ישו ובנה המת מהווים חטיבה אחת, המסמלת כי שניהם תומכים זה בזה בשעה הקשה של האבל על מות הבן. לחמן השתמש בתבנית הפייטה כדי לבנות דמות של אב המוכן אמנם לבצע את משימתו הקשה, אך יש בה רחמים, כאב וחולשה , תכונות שאינן מופיעות כלל בסיפור המקראי, ולחמן נוטל אותן מהתמה הנוצרית של הפייטה.

לחמן בוחר בגרסתו של מיכאנג'לו לפייטה מכיוון שהיא רוחנית ומלאת רגש נעלה, גרסה הנאבקת בקשיחות של מעשה הקורבן. מכיוון שמיכלאנג'לו יצר את הפייטה בשני שלבים, לצדו הימני של ישו נותרה יד ימין מנותקת, שריד מהגרסה הראשונה של הפסל. ייתכן שלחמן קיבל מהיד המנותקת הזו את ההשראה לידיהם המנותקות של אברהם ויצחק בפסלו. ליד הקטועה שמיכלאנג'לו הותיר יש משמעות כפולה: מחד זהו גדם חסר חיים ומאידך זוהי אפשרות שהאמן קטע על מנת ליצור שפה אמנותית חדשה, מופשטת יותר. מיכלאנג'לו בוחר בהפשטה הרוחנית על פני הנטורליזם ה"חקייני" ממש כפי שאברהם בוחר באל המונותיאיסטי המופשט על פני הפגאניות המוחשית.

הפסלים "יצחק I" ו"יצחק II"

את הפסלים "יצחק I" ו"יצחק II" סיים לחמן ב-1998 וב-1999 לאחר שעסק ביצירתם שנים רבות. הם הוצגו בתערוכה "פדיון האב", שהתקיימה לאחר פטירתו של אבי האמן, אברהם לחמן. בפסל ה"עקדה" מתוארת כאמור מערכת יחסים סבוכה בין האב לבן ואילו בפסלי "יצחק" מתוארת אותה דמות מנקודות מבט שונות. יש בהם יסודות משותפים ובעיקר עוסק לחמן בתגובותיה השונות של הדמות למצבה – מצב העקדה.

"יצחק I" משקף במידה רבה את הדמות המקראית המשלימה עם גורלה בהכנעה. ראשו כפוף, ידיו קטועות, פניו שלוות, פלג גופו התחתון כלוא בתוך מבנה קובייה ללא יכולת תנועה.

מבקרים שונים מנסים לעמוד על משמעותו של הפסל: גדעון עפרת מציין שיצחק מוצג כאדם מבוגר, ותוהה האם התחלפו התפקידים ולחמן מתאר כאן את אברהם. עפרת מוצא בעיצוב הדמות סמלי מוות שונים: צורת הגוף מזכירה לו גרדום, והבימה שעליה מורם יצחק מזכירה לו מצבה או ארון קבורה. הגדם של ידו השמאלית נחלש, ונראה תלוי מהצלב. בפסל יצחק I, על פי עפרת, יצחק מתואר כדמות המשלימה עם הצפוי לה 4.

גם הירשפלד רואה בפסל ביטוי לקבלת דין שניתן לזהותה בתנועת הראש הנשמט ובזווית הישרה של השבירה, אמצעי ביטוי סגנוניים טעוני משמעות שאותם שואב לחמן ממילון הצורות הקלאסי והברוקי 5 . הרטמן , כעפרת, מוצא ביצחק I רמזים לצליבה – "הדרך בה הראש מזדקר קדימה מהקו האופקי המדגיש את הכתף הוא ההד הויזואלי של צליבה". היד השמאלית הגדועה מעלה אצל הרטמן אסוציאציה לניצול כחוש שעבר ניסיון קשה – "כל דור נושא את זיכרון העקדה אך יצחק נקרא בצדק הניצול הראשון" 6 .

ההכנעה, קבלת הדין בשלווה,הרמזים לצליבה וסמל לגורלו ההיסטורי רצוף הסבל של העם היהודי – זוהי הפרשנות שנותן לחמן לדמות. אם מוסיפים לזה את הדמיון בין פניו של יצחק I לפניו של פסלו של דונטלו "זוקונה" (המתאר את דמותו של הנביא חבקוק או של הירונימוס הקדוש) מתווספת לדמות גם הילה של קדושה.

דמותו של יצחק II היא בעלת הבעה שונה בתכלית. בניגוד לעיצוב הפשוט, הגיאומטרי, הנוטה לחומרה קלאסית של יצחק I , יצחק II מעוצב בסגנון דינאמי, כאשר הגוף פונה לכיוונים שונים. הפה הפתוח, השבירה החריפה במותניים והתנועות המתנגשות ברגליים מביעות התרגשות, מרי נגד הגורל ומחאה. תנועת הרגל והבעת הפה מסמלות, על פי הירשפלד, את "העווית הנוראה" של סגנון הבארוק המבטאת את רגע המוות, בנימה מלאת רגש, כיאה לגודל המעמד 7 .

תנועת הצעידה נראית כלואה, ומזכירה את "האיש הצועד" של רודן; המרקם וההבעה מזכירים את הדיוקנאות של ג'יאקומטי' שניהם אמנים של הבעה היוצרים דמויות בעלות משמעות אוניברסאלית. זהו יצחק מלא רגש, בעל סממנים נשיים (צורת המותניים והאגן), שאינו מקבל את גורלו בשלווה סטואית .

 

לחלקים נוספים של הפרק:
א. עקדת יצחק באמנות הארץ ישראלית
ב. העקדה כסמל לערך ההקרבה הלאומי
ג. "יצחק כבר לא רוצה" – המחאה נגד מיתוס ההקרבה הלאומי
ד. ריבוי כיווני פרשנות לנושא העקדה משנות השמונים – עקדה רבת פנים:
1) כיוונים פוליטיים-חברתיים
2) כלל-אנושיות (פריט זה)
3) כיוונים תיאולוגיים - השיבה אל הטקסט המקראי ואל המקורות היהודיים
4) הבחינה המחודשת של המקורות היהודיים והשפעתה על הביטויים של נושא העקדה

הערות:

  1. האתר של צבי לחמן: buckart.com: in lachmanart.com .
  2. הירשפלד, 2003, עמ' 10.
  3. אופק,2003.
  4. עפרת, 1999, עמ' 19.
  5. הירשפלד, 2003, עמ' 11.
  6. הרטמן, ג'. 1999 , עמ' 16.
  7. הירשפלד, שם.


אל האסופה עקדת יצחק באמנות3

ביבליוגרפיה:
כותר: ריבוי כיווני פרשנות לנושא העקדה משנות השמונים: כלל - אנושיות
שם  הפרסום מקורי: עקדת יצחק באמנות
מחברת: סילברמן, אורנה
תאריך: 2009
בעלי זכויות : מכון מנדל למנהיגות
הוצאה לאור: מכון מנדל למנהיגות
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית