התבוננות בשלוש יצירות אמנות מתקופות ותרבויות שונות העוסקות בנושא עקדת יצחק מאפשרת לצופים לראות כיצד כל אחד מהאמנים נותן לעקדה את פרשנותו האישית ומבטא אותה מתוך ההקשר התרבותי של תקופתו, על השקפותיה הדתיות, המוסריות והפוליטיות. הבנת המניעים לעיסוק בנושא העקדה ושינוי הסיפור המקראי על ידי האמנים מאפשרים לצופים להבין את מגוון נקודות המבט על סיפור מכונן זה.

מדוע בחרו שלושת האמנים לעסוק דווקא בנושא העקדה?

היצירות הן משלוש תקופות שונות – יאן ליוונס הוא צייר הולנדי מהמאה השבע עשרה, מרק שאגאל הוא צייר מודרני יהודי בן המאה העשרים ומנשה קדישמן הוא פסל וצייר ישראלי מודרני במאות העשרים והעשרים ואחת. האם יש דמיון במניעיהם לבחירת נושא העקדה?

כל אחד משלושת האמנים פעל בתרבות שבה התנ"ך תפס מקום חשוב באמונות היסוד והשפיע עליהן. ליוונס פעל בהולנד הפרוטסטנטית של המאה השבע עשרה, תקופה שבה היווה התנ"ך מקור השראה חשוב לביטוי הממדים האנושיים והמוסריים של האמונה ולהדגשת הקשר בין האדם לאל¹. שאגאל צמח מרקע יהודי חסידי וסיפורי המקרא היו חלק מילדותו בעיירתו ויטֶבְּסְק שברוסיה הלבנה. קדישמן גדל בישראל בתקופת מימוש הלאומיות היהודית, תקופה שבה התנ"ך היה טקסט יסוד בעל חשיבות לאומית.

הבחירה בתנ"ך כמקור השראה קשורה אם כן לזהותו התרבותית של כל אחד מהאמנים. הבחירה בנושא העקדה באופן מיוחד קשורה לטיבו של הנושא ולאפשרויות שהוא פותח לפני האמנים. דווקא העובדה שסיפור העקדה הוא סיפור ידוע ומכונן מבטיחה מצד אחד שקהל הצופים יתעניין ביצירות העוסקות בנושא, ומצד אחר מאפשרת לאמנים להדגיש את הפרטים שמעניינים אותם ולבטא את פרשנותם הייחודית .

כך, ליוונס מצטרף לשורה של אמנים מתקופת הבארוק שציירו את העקדה ואף מושפע מרמברנדט. תרומתו הייחודית היא הדגש שהוא שם על הסצנה כביטוי לרחמי האל על מאמיניו. יצחק ואברהם מביטים מעלה בכיוון ידו המושטת של המלאך המסמן את מקום הישועה האלוהית. גופו של יצחק ופניהם של המלאך ואברהם מוארות ומבטאות את המפנה שחל בסיפור.

שאגאל מבטא דרך נושא העקדה את הרגשות המורכבים שהסיפור מעורר אצל היהודים המודרנים. הרעיון שעל האב להיות מוכן להקריב את בנו למען הוכחת אמונתו אינו מתקבל כפשוטו על ידי שאגאל. השוואה בין ציורו של שאגאל לתיאור המקראי (ראו בהמשך) מראה כי שאגאל מדגיש את ההבדל בין אברהם ויצחק. אברהם של שאגאל הוא המאמין חסר הספקות ויצחק הוא הקורבן הסובל. היהדות המסורתית שעל ברכיה גדל שאגאל מפרשת את הסיפור כביטוי לאמונה שלמה ומוחלטת. שאגאל משתמש בסיפור ובפרשנותו המסורתית על מנת להדגיש את המחיר האנושי שגובה הרעיון הזה.

בנוגע לקדישמן, סיפור העקדה מאפשר לו למחות באמצעותו על מיתוס ההקרבה בחברה הישראלית. העקדה בגרסתה החילונית הפכה בחברה הישראלית למיתוס של הקרבת היחיד למען הכלל ומימוש שיבת העם לארצו. קדישמן מציג את סיפור העקדה כסיפור מודרני של קורבן שווא שתובעת המלחמה ומדגיש את האכזריות והסבל וכך - הוא יוצא נגד התביעה להקרבה. גם את גישתו של קדישמן ניתן להבין על ידי השוני בין יצירתו לבין הסיפור המקראי.

מהו היחס בין היצירה לבין הסיפור המקראי?

המענה לשאלה זו מסמן את כיוון הפרשנות הייחודי ליצירת האמנות הנדונה. שאלה כללית זו כוללת בתוכה שאלות רבות ולפניכם כמה מהן:

האם האמנים נאמנים בדרך כלל לתיאור המקראי או משנים אותו? אילו דמויות וחפצים מתוך הסיפור המקראי מופיעים ביצירה ואילו לא? כיצד מאופיינות הדמויות? האם יש תקשורת ביניהן? איזו סצנה מתוך הסיפור מתוארת ביצירה? מהי האווירה הכללית של היצירה וכיצד היא נוצרת? האם האמנים מסכימים עם הרעיון של המספר המקראי שאברהם ויצחק מבטאים את האמונה השלמה בנכונותם להקרבה וכי עמדה זו היא בבחינת דוגמה ומופת ערכי?

נתייחס כאן לשאלה: אילו דמויות וחפצים מתוך הסיפור המקראי מופיעים ביצירה ואילו לא.

ליוונס בחר לתאר את הרגע שבו המלאך עוצר את ההקרבה. הדמויות המופיעות בתיאור המקראי - אברהם, יצחק והמלאך - הן גם אלה המופיעות בציורו. המלאך פונה אל אברהם ("אל תשלח ידך אל הנער") וחוסם בידו את היד האוחזת בסכין. ידו השנייה של המלאך מצביעה לשמים כדי לציין שזוהי דרישת האל. תיאורו של ליוונס נאמן באופן כללי לסיפור המקראי ולמסר הטמון בו. עם זאת, ראוי לציין כי ליוונס, בשונה מאמנים רבים אחרים בתקופתו, אינו כולל בציורו את האיל. ייתכן כי הסיבה לכך היא רצונו להעביר את המסר שהאל מרחם על מאמיניו, דרך הדמויות האנושיות ולהעצים את הממד הרגשי של הסצנה.

שאגאל מתאר את אברהם ויצחק בדרך אל העקדה. גם הוא ,כליוונס, נאמן בדרך כלל למסופר במקרא - אברהם ויצחק השאירו את הנערים והחמור מאחור והם צועדים אל הר המוריה, כאשר יצחק נושא את העצים על גבו ואברהם אוחז בסכין ובאש. שאגאל מתבסס, אם כן, על הסיפור המקראי שהכיר בילדותו. האם שאגאל מזדהה, כליוונס גם עם המסר הדתי של הסיפור? המענה לשאלה זו טמון בבדיקת יסודות נוספים בציורו כגון אפיון הדמויות, ממדיהן ומיקומן ואווירת הציור. בדיקת יסודות אלה מצביעה על השוני בין האב ובנו. אברהם מתואר כחסיד דתי מלא דבקות ונחרץ למלא את מצוות האל. הוא מתקדם כאשר עיניו עצומות ובידו נר דולק המאיר את דרכו ומבליט במיוחד את הסכין שהוא מחזיק בידו הימנית. לעומתו יצחק ממוקם בתחתית הציור ומתואר כסובל ונטול הגנה - עירום וכפוף תחת המשא הכבד של שק עצי העולה. כך, אף על פי ששאגאל אכן שואב מסיפור העקדה המקראי את הסיטואציה ואת הדמויות הוא מבליט את ההבדל בין אברהם, המאמין המוחלט, ובין יצחק, הקורבן המיועד והסובל, ובכך - חורג מהמסר של הסיפור המקראי, מסר שהתקבל במשך הדורות גם על היהדות האורתודוכסית.

קדישמן משנה בתכלית את הסיפור המקראי. דמותו של אברהם אינה מופיעה כלל בסצנה המתוארת ביצירתו. יצחק מתואר כמת השוכב על האדמה ומעליו איל בעל ממדים ענקיים. משמאל נראות דמויות של נשים מקוננות שניתן לקשור ביניהן ובין שרה שאינה נזכרת בסיפור העקדה המקראי. קדישמן מנצל את הסיפור המקראי על מנת לבטא את דעתו על מקומו של מיתוס העקדה במציאות הישראלית. הוא משנה את תפקידו של האיל והופך אותו מאיל מושיע לאיל מלחמה אכזר הממית את יצחק, גם קינתן של הנשים-האמהות על מותו של יצחק העכשווי מבטאת את ביקורתו של קדישמן על ערך ההקרבה במציאות הישראלית².

לקריאת חלקים נוספים בפרק:
א. עקדת יצחק באמנות הדורות ובאמנות הישראלית
ב. עקדת יצחק כנושא רב– תרבותי - שלוש נקודות מבט על העקדה (פריט זה)

הערות:

1. לוריא דורון, יאן ליוונס, עקדת יצחק (קטלוג), מוזיאון תל - אביב לאמנות, 1997, עמ' 19.
2. עפרת גדעון, עקדת יצחק באמנות ישראל, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, 1988.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok