עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > היישוב בארץ ישראל טרם הקמת המדינה > היישוב בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי [1917 - 1948] > עליה חמישיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה חמישיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > מיישוב למדינה > כלכלה חברה ותרבותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > מיישוב למדינה > כלכלה חברה ותרבותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה חמישית
יד יצחק בן-צבימכון ליאו בק


תקציר
בין העולים מגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים היו מומחים בענייני הון ומשפחות בנקאים והם הביאו להתפתחות ענף הבנקאות הפרטית בארץ ולפיתוח שירותים פינאנסיים. ענף נוסף שהתפתח עם בואם של העולים היה ענף הביטוח וכן הוקמה בורסה לניירות ערך שהביאה להרחבת גיוס ההון.



תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : תרומת עולי מרכז אירופה להתפתחות הבנקאות והשירותים הפינאנסיים
מחבר: יואב גלבר


בתחילת שנות השלושים היו בארץ-ישראל רק שני בנקים גדולים, אחד יהודי ואחד בריטי: אפ"ק ובארקליס. מלבדם היו כמה בנקים מסחריים ייחודיים, שהוקמו בשנות העשרים: בנק הפועלים של ההסתדרות, שנוסד בשנת 1922; הטמפלר בנק, שהקימוהו הטמפלרים בשנת 1925; הבנק לקואופראציה, שהוקם בשנת 1922; הבנק הכללי למשכנתאות, שנוסד בשנת 1921; והאגודה הארצישראלית, שהוקמה בשנת 1922 במטרה לעודד השקעות ולימים היתה ל'בנק איגוד לישראל'.132 כן פעלו בארץ כמה עשרות מוסדות שנקראו אמנם 'בנקים', אך לאמיתו של דבר לא היו אלא קופות הלוואה וחסכון, או מוסדות לעזרה הדדית באשראי.
בשנותיה הראשונות של העלייה מגרמניה חל גידול בפעילות הכלכלית, דבר שחייב פיתוח מקביל של השירותים הפינאנסיים. משקלה של הבנקאות במשק הארצישראלי גדל בד-בבד עם הצמיחה הכלכלית במחצית הראשונה של שנות השלושים. בזמן ההוא שימשו הבנקים הן אפיק להשקעה הן מקור לאשראי עסקי, שהביקוש לו הלך וגבר. ואכן, בשנת 1936 כבר אפשר היה להצביע על יותר מ- 50 אלף לווים בענפי המשק השונים ועל נפח אשראי שהתקרב ל- 10 מיליון לא"י.133

משפחות הבנקאים הגדולים בקרב יהודי גרמניה – וארבורג, ארנולד, לאזאר, שפייר-אליסון ושטראוס – אמנם העדיפו להגר למרכזי הבנקאות הגדולים במערב, שעמם קשרו זה זמן רב קשרי-עסקים. ואולם, אחדים מן העולים הוותיקים מגרמניה – כגון היינריך מרגוליס, ששימש מאז שנת 1926 כעוזרו של הופיין, וגיאורג הלפרן – מילאו תפקידים מרכזיים בבנק אפ"ק. לאחר שנת 1933 הצטרפו אליהם זיגפריד זאלהיימר, שעסק בענייני אשראי וניירות-ערך, ואהרון בארט, שירש בשנת 1947 את מקומו של הופיין כמנהל הכללי של הבנק.134 עם העולים שהגיעו משנת 1933 ואילך נמנו מומחים בענייני מימון והשקעות וכן משפחות אחדות של בנקאים ותיקים – פויכטוואנגר, קולנשר, יפת ואלרן – שהיו עד מהרה למובילים בהתפתחות הבנקאות הפרטית בארץ ובצמיחתו של שוק ההון.

הבנקאים יוצאי גרמניה הנהיגו בארץ טיפוס חדש של בנק: הבנק הפרטי, שאיננו רק מקור לאשראי ומקום להפקיד בו כספים, אלא גם מכשיר בניהול עסקיהם של הלקוחות.135 בנק יפת, גדול הבנקים הפרטיים שהקימו יוצאי גרמניה, הוקם על-ידי יעקב יפת, בן למשפחת בנקאים יהודים מברלין. שותפיו היו אלפרד פויכטוואנגר ורוברט לוי. עם הדמויות המרכזיות בבנק נמנו גם ארנסט נבנצאל וואלטר בער. הבנק נוסד בירושלים בשנת 1933; הסניפים התל-אביביים נפתחו בשנת 1934, והסניף החיפני – בשנת 1949. נוסף על שירותי פקדונות עסק הבנק במימון עסקי יבוא ויצוא ובאשראי דוקומנטארי וסחר במטבעות ובמטילי-כסף. היתה לו מחלקה לניירות-ערך וקרן-נאמנות משלו, והוא נכנס לשותפויות בענפים עסקיים מגוונים. בנק אלרן, שנרשם בארץ בינואר 1934 ומרכזו היה בתל-אביב, התרכז בפיתוח שוק ההון, ולשם כך הקים חברת השקעות, שפעלה בעיקר בבורסה של תל-אביב. בנק פויכטוואנגר, שנוסד אף הוא בשנת 1934, עסק בעיקר בהשקעה בניירות-ערך זרים. בשנת 1938 רכש הבנק גם את הבנק הכללי המסחרי לאחר פטירת מייסדו יצחק פיירינג מברלין.136 תפקידים מיוחדים ורגישים מילאו בנקים פרטיים אלה בתחום העברת הרכוש היהודי מגרמניה, תחילה מתוך התחרות עם חברת 'העברה', ולאחר-מכן בשיתוף-פעולה עמה, עד שתפסו את מקומו של בנק אפ"ק כמכשיר-הפעולה העיקרי של החברה.137 היכרותם את המשק הגרמני, קשריהם עם אנשי-עסקים גרמנים ועם לקוחות חשובים מקרב העולים בעלי ההון – כל אלה הקנו להם מלכתחילה יתרון יחסי באחד התחומים החשובים ביותר בפעילות העסקית בארץ-ישראל בשנות השלושים.138

גל העולים וההון שהביאו עמם הביאו לגידול מהיר ובלתי-מבוקר של הפעילות הבנקאית בשנים 1935-1932. 'פקודת הבנקים' משנת 1921 לא הציבה דרישות פינאנסיות מינימאליות לפעילות הבנקים, ואף איפשרה להם לפעול ללא הון עצמי מספיק. בעת הגיאות בראשית שנות השלושים נפתחו 46 בנקים חדשים, ועד סוף 1936 פעלו בארץ 74 בנקים מקומיים ו- 5 בנקים זרים, ובכלל זה בנק אפ"ק, שהיה רשום בלונדון. הסכום הכולל של הפקדונות בכל הבנקים היה כ- 17 מיליון לא"י. נוסף על מספר כה רב של בנקים פעלו בשוק האשראי כמאה קופות להלוואה ולחסכון.139 בסיס ההון של כל המוסדות הפינאנסיים האלה היה צר ביותר, ולא איפשר להם לעמוד בזעזועים. פלישת האיטלקים לאתיופיה בקיץ 1935 ובהלת המלחמה שעוררה הביאו להסתערות הציבור על הבנקים ולמשיכת פקדונותיו. רבים מן הבנקים הקטנים נקלעו למצוקה והתקשו לעמוד בהתחייבויותיהם למפקידים.140 אחדים ניצלו הודות לסיוע מצד הבנקים הגדולים, אפ"ק ובארקליס, ואילו אחרים פשטו את הרגל.

בהעדר בנק מרכזי היתה האחריות למדיניות המוניטארית ולפיקוח על מערכת הבנקאות מוטלת על ממשלת המאנדאט, אלא שלא היו לה כלים שיאפשרו לה לשאת באחריות זו. עוד בתחילת 1935 נזעקה הממשלה לנוכח הגידול הבלתי-מבוקר במספר הבנקים, ואף החלה לשקול צעדים שונים לבלימתו. שמועות על כך נפוצו בציבור, ועל הממשלה הופעלו לחצים להימנע מתחיקה שתפגע בבנקים, ואולי אף תביא לסגירת חלק מהם.141 ביולי 1935, עם השמועות הראשונות של משיכת פקדונות, היה נדמה, כי לפחות 15 בנקים עלולים להתמוטט בשל הפער שבין הונם להתחייבויותיהם. המשבר של קיץ 1935 הניע לבסוף את ממשלת המאנדאט לגשת לביצוע ריפורמה במערכת הפינאנסית, במגמה למנוע את הישנותם של משברים מעין אלה.142 נתמנה בנקאי בריטי בכיר לבדוק את מצב הבנקאות הארצישראלית, והמלצותיו שימשו בסיס לתיקון הבנקאות. התיקון, שנכנס לתוקפו רק ביוני 1937, חייב כל בנק להצביע תוך תשעה חודשים מפרסום התיקון על הון רשום של 20 אלף לא"י, לפחות, מחציתו הון משולם, ולהראות תוך שנתיים, כי ברשותו הון מניות בסכום של 50,000 לא"י, מהן 25,000 לא"י הון שנפרע במזומן.143 החוק החדש הביא לסגירתם של בנקים רבים שלא עמדו בדרישות. כמה מהם התאחדו או נבלעו על-ידי בנקים גדולים יותר, ובסוף השנה נותרו בארץ רק 30 בנקים יהודיים ו- 2 בנקים ערביים, ובכללם כל הבנקים שהקימו יוצאי גרמניה.

גם לאחר הריפורמה של שנת 1937 הוסיפו לפקוד את משק-הכספים הארצישראלי זעזועים ואף מפולות, שהסבו הפסדים כבדים למשתמשים בשירותי הבנקים. בימי מלחמת-העולם השנייה הצטמצם מספר הבנקים המקומיים, ומ- 35 בשנת 1939 פחת מספרם ל- 20 בשנת 1945. 144 הזעזועים היו בעיקר פרי האירועים המדיניים, הן המקומיים הן הבינלאומיים – המרד הערבי ומלחמת-העולם השנייה – אך בחלקם גם נבעו מפיקוח רופף על פעילות הבנקים. דוגמאות בולטות הן פרשת נפילתו של בנק 'אשראי' והתמוטטותו של Belgo-Bank בתחילת שנת 1940. מוסד זה נחשב לאחד הבנקים הרציניים, ובשנת 1936 אף נכנס בהיקף רחב לעסקי ביטוח – ענף מתפתח בשנות השלושים – באמצעות חברת-הבת 'ציון' (שנפרדה ממנו לאחר-מכן). פרשת נפילתו עוררה דיון ציבורי ער בשאלת חובותיהם של מנהלים, דירקטורים ורואי-חשבון ללקוחות וגם בשאלת הפיקוח החיצוני של פעילותם. בירור זה התנהל מעל דפי בטאונה של הע"ג[התאחדות עולי גרמניה], שכן הירבה להעסיק, כנראה, את קהל קוראיו.145

ענף משני במשק הכספים, שהיה קשור קשר אמיץ עם הבנקאות, היה ענף הביטוח. התפתחותו של ענף זה קיבלה אף היא תנופה חזקה עם בואה של העלייה ממרכז אירופה, שיצרה ביקוש גובר לשירותיו, הן בתחום הביטוח הבסיסי שבו ביקשו בעלי רכוש לבטח את בתיהם ואת מטלטליהם הן בביטוחן של העסקות הכלכליות המסובכות שהיו כרוכות ביבוא הון מגרמניה וביצוא אליה. במחצית השנייה של שנות השלושים הקימו עולים ממרכז אירופה, או השתתפו בהקמתן, כמה חברות וסוכנויות ביטוח, שאחדות מהן – כגון 'מגדל' (שבנק יפת היה בה שותף מרכזי) ו'המשמר' – התרחבו והאריכו ימים במשק הארצישראלי.146

הקמתה של הבורסה לניירות-ערך היתה סימן נוסף למורכבותו של המשק הארצישראלי המתפתח ולתחכומו הגובר. בספטמבר 1935 נוסדה הבורסה התל-אביבית על-ידי קבוצה של בנקים, ביוזמתו של זאלהיימר מבנק אפ"ק, שהיה גם היושב-ראש הראשון של הנהלת 'לשכת חליפין לניירות-ערך' (שמה הרשמי של הבורסה). הסיבה לכך היתה המשבר שפקד את הבנקאות המקומית בקיץ ההוא. עד אז הצטמצמה פעילות ההשקעות בארץ לרכישת נכסים קבועים: מגרשים, בניינים ומטבעות-זהב. לא היה שוק ניירות-ערך, למעט רכישת הנפקות חדשות של איגרות-חוב באשנבי הבנקים. גיוס ההון של החברות הגדולות נעשה בעיקר בבורסה של לונדון בשל העניין המועט שגילו המשקיעים המקומיים.147 גם הגוף שהוקם בשנת 1935 עדיין היה יותר בגדר מסלקה, שבה השוו הבנקים את פקודות הקנייה והמכירה שלהם וקבעו במשותף את השערים, מאשר בורסה במלוא מובן המלה.

התהוותו של שוק-ההון המקומי היתה במידה רבה תוצאה של העלייה מגרמניה, שהביאה עמה הון נזיל, שרק חלק ממנו הושקע בנכסי-דלא-ניידי ובתעשייה. העולים יצרו דרישה לפיתוח אפיקי השקעה בנכסים נזילים, כפי שהיו רגילים בארץ-מוצאם. ביקוש זה הוא שאיפשר לבנק הכללי למשכנתאות, שהרמן אלרן הצטרף למועצת-המנהלים שלו עם עלייתו ארצה וארנסט להמן נתמנה למנהלו, להנפיק אמיסיות חדשות של שטרי משכנתא. עד סוף שנת 1932 הנפיק הבנק מניות ושטרי-הון בסכום של 200,000 לא"י בלבד. ואולם, בשנת 1937 כבר עלה סכום הנפקותיו לשניים וחצי מיליון לא"י, ויותר מ- 80% מניירות-הערך שלו רכשו עולים מגרמניה.148 היה זה חלק נכבד מן ההון שהניע את גלגלי ענף הבניין בימי שגשוגו בשנות השלושים. אולם העלייה מגרמניה תרמה לא רק להיווצרותו של שוק צרכנים להשקעות בניירות-ערך, כי-אם גם לפיתוח המנגנונים שפעלו בשוק זה. הבנקאים יוצאי גרמניה סייעו להתרחבות שוק-ההון המקומי ולהפצת הנפקות חדשות בקרב המשקיעים. תחילה התרכזו בעיקר בקרב העלייה ממרכז אירופה, אך לימים פנו לציבור כולו. כמה מחברות הברוקרים הראשונות שפעלו בבורסה הוקמו על-ידי עולים מגרמניה, ואחדות מהן – כמו, למשל, חברת מוריץ את טוכלר – האריכו ימים. עולה אחר מגרמניה, ארנסט קאהן, הנהיג בארץ את ההשקעה בניירות-ערך באמצעות נאמן והקים את קרן-הנאמנות 'פיא', שאף היא קיימת עד היום.

קאהן, כלכלן ובנקאי מפראנקפורט, ייסד את 'פיא – האגודה הארצישראלית – ירושלים' בשנת 1936 בשותפות עם אחרים. מטרתו היתה לפתוח לפני בעלי-הון קטנים ובינוניים אפשרויות-השקעה רחבות ככל האפשר. בשנותיה הראשונות הצטרפו לאגודה, שהוקמה כמו אגודות דומות בבריטניה ובארצות-הברית, 40-30 חברים. הצלחותיהם בהשקעות משכו חברים נוספים, ומספרם עלה ל- 64 בשנת 1941, ובשנת 1945 – ל- 907. עקרון חשוב בפעולות הקרן היה ההפרדה בין ניהול תיקי ההשקעות, שנעשה על-ידי 'פיא', ובין המחזיקים בנכסים כנאמנים, במקרה זה החברה הכללית לנאמנות בהנהלתם של זיגפריד מוזס ואוטו אסקלס, בנקאי מברלין. שירותי הבנקאות סופקו ל'פיא' על-ידי בנק יפת.149

הקמת הבורסה הביאה להרחבת היקפו של גיוס ההון מן הציבור על-ידי גופים ציבוריים ועסקיים באמצעות הנפקת איגרות-חוב, מניות-בכורה ומניות רגילות. עד שנת 1933 הונפקו ניירות-הערך הארצישראליים היחידים על-ידי חברות ארצישראליות שהיו רשומות בלונדון: בנק אפ"ק, חברת-החשמל של ארץ-ישראל, חברת-החשמל הירושלמית וחברת-האשלג וכן איגרות-מלווה של ממשלת המאנדאט משנת 1927. בעת פתיחת הבורסה בתל-אביב נסחרו בה רק מניות-בכורה ושטרי-הון של הבנק הכללי למשכנתאות ומניות של חברת 'הכשרת היישוב'. בשנים 1937-1933 הונפקו בארץ-ישראל ניירות-ערך – בעיקר איגרות-חוב – על-ידי 9 חברות בסכום כולל של 3.6 מיליון לא"י, סכום שהיה שווה להנפקותיהן של החברות הארצישראליות שפעלו בבורסה של לונדון. תמריץ להנפקות החדשות שימשו הסדרי ההעברה, שאיפשרו לעולים ולמשקיעים לקבל ניירות-ערך ארצישראליים תמורת הפקדותיהם במארקים בגרמניה. עוד בתחילת 1934 הועלתה תכנית להפיץ בגרמניה איגרות-חוב של חברת 'הכשרת הישוב', שתמורתן תועבר לארץ באמצעות ההעברה.150 המשבר בענף הבנייה במחצית השנייה של שנות השלושים היפנה לבורסה הון שקודם-לכן חיפש אפיקי-השקעה בנכסים. בשלהי שנות השלושים הופנה לניירות-הערך שנסחרו בבורסה הון נוסף מגרמניה ומצ'כוסלובאקיה לאחר שקשיים גוברים בהוצאות הון משם ושיעור גדל של ההפסדים במהלך ההעברה איפשרו למוסדות להכתיב תנאים למעבירים ולחייבם לרכוש איגרות-חוב של חברות ציבוריות ארצישראליות.151 בתחילת מלחמת-העולם כבר עלה מספר ניירות-הערך שנסחרו בבורסה ל- 15: מניות ואיגרות-חוב של הבנק למשכנתאות, של חברת 'הכשרת היישוב', של הקרן הקיימת, של חברת 'ניר', של חברת 'ביצור' ושל חברת-האשלג. הבורסה אמנם עברה זעזועים לאחר פרוץ המלחמה, אך בסופו של דבר הצליחה להתגבר עליהם ולשמור על יציבותה.152

לחלקים נוספים של המאמר:
המשק הארצישראלי על סף בואה של העלייה מגרמניה
יבוא ההון היהודי לארץ
הכוונת ההשקעות
עולי מרכז אירופה בתעשייה
התפתחות המסחר
תרומת עולי מרכז אירופה להתפתחות הבנקאות והשירותים הפינאנסיים (פריט זה)
השינויים בסגנון-הבנייה ובתרבות-הדיור
התפתחות ענף המלונאות והקיט
הימאות והדיג
השפעת התמורות בהתפתחות המשק על מעמדם של יוצאי מרכז אירופה
עלייתם וקליטתם של בעלי המקצועות החופשיים
תרומתם של עולי מרכז אירופה להתפתחות הרפואה ושירותי הרפואה
עולי מרכז אירופה במערכת המשפטית
השפעתם של עולי מרכז אירופה על התפתחותם של שירותי הרווחה
המהנדסים ותרומתם להתפתחות הכלכלית והטכנולוגית ביישוב
עולי מרכז אירופה באקדמיה
עולי מרכז אירופה בספרות הארצישראלית
השפעתם של יוצאי מרכז אירופה על התפתחות האמנויות הפלסטיות בארץ ישראל
עולי מרכז אירופה בחיים המוסיקליים בארץ-ישראל
עולי מרכז אירופה בכוחות-הבטחון של היישוב

הערות שוליים:

  1. ראה: א' מיכאליס, 'מאה שנה בנקאות ומטבע בארץ-ישראל', רבעון לבנקאות, 91 (1984), עמ' 80-78.
  2. סקירה על הבנקאות הארצישראלית בשנת 1936 ראה: A. Michaelis, Palästina, XX (February 1937), pp. 93-97
  3. ראה: נ' הלוי, 'תחת שלטון הבריטים', בתוך: בנקאי לאומה בהתחדשותה – תולדות בנק לאומי לישראל, תל-אביב תשל"ז, עמ' 174-172.
  4. ראה: R. Kröner, `Die neue Alijah im Bankwesen`, בתוך החוברת הנזכרת (לעיל, הערה 124), עמ' 36.
  5. ראה: מיכאליס (לעיל, הערה 132), עמ' 89-87.
  6. מכתב אלרן אל ואסרמן מ- 15 בנובמבר 1934 (אצ"מ, תיק 51/2190 L) ומכתב לבני אל הופיין מ- 25 בנובמבר 1934 על הקשרים בין חברת 'העברה' לבנק יפת (אצ"מ, תיק L 57/106/B).
  7. ראה, למשל, מכתב בנק אלרן אל חברת 'העברה' מ- 6 באוקטובר 1935 (אצ"מ, תיק 53/1625 S).
  8. ראה השנתון: Statistical Abstract of Palestine, 1944-1945, p. 88
  9. מכתב קפלן אל בן-גוריון מ- 17 באוקטובר 1935 (אצ"מ, תיק א/53/209 S).
  10. מכתב ש' הורוביץ ושות' אל המזכיר הראשי מ- 10 במארס 1935 (733/279/15 CO, PRO), שצורפה אליו רשימת הבנקים הפעילים בארץ.
  11. מכתב ג'והנסון, גזבר הממשלה, אל המזכיר הראשי מ- 17 ביולי 1935 (שם, שם).
  12. ראה: Palästina, XX, (July 1937), pp. 368-369
  13. ראה: מיכאליס (לעיל, הערה 132, עמ' 94-93.
  14. ראה, למשל: E. Krämer, `Nochmals die Belgo-Bank', MB, 2 August 1940
  15. על ההסכם בין חברת 'העברה' לחברת-הביטוח 'מגדל' ראה פרוטוקול של ישיבת מועצת-המנהלים של חברת 'העברה' ב- 24 ביוני 1935 (אצ"מ, תיק 57/3 L).
  16. ראה: מיכאליס (לעיל, הערה 132), עמ' 86-85; הלוי (לעיל, הערה 134), עמ' 179-178.
  17. ראה: A. Michaelis, `Der palastinensische Wertpapier – und Kapitalmarkt', Palästina, XX (May 1937), pp. 253-257. בשנת 1943 החזיקו עולים מגרמניה בשניים וחצי מיליון לא"י מתוך ארבעה ורבע מיליון לא"י של ניירות-הערך שהנפיק הבנק. ראה הסקירה הנזכרת (לעיל, הערה 135).
  18. ראה: מיכאליס (לעיל, הערה 132), עמ' 87.
  19. מכתב מרגוליס אל טהון מ- 16 בינואר 1934 (אצ"מ, תיק 51/2181 L).
  20. חומר על הפצת ניירות-ערך ארצישראליים בצ'כוסלובאקיה שמור באצ"מ, תיקים 51/681-682 L).
  21. ראה: E. Kahn, `Die Kurse steigen`, MB, 20 December 1940
ביבליוגרפיה:
כותר: תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : תרומת עולי מרכז אירופה להתפתחות הבנקאות והשירותים הפינאנסיים
שם  הספר: מולדת חדשה : עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם 1948-1933
מחבר: גלבר, יואב
תאריך: 1990
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי; מכון ליאו בק
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי; מכון ליאו בק
הערות לפריט זה:

1. פרק ששי : תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית