היצירה מתאפיינת בסגנונן מציאותי המאפשר לצופים להזדהות ביתר קלות עם ההתרחשות המוצגת לפניהם. האמן בחר לתאר את שיאה של הדרמה – הרגע שבו האל מודיע לאברהם כי אין הוא מצווה להקריב את בנו – והוא מעצים את סערת הרגשות של הדמויות. ההתרחשות מוארת בניגודי אור וצל חריפים המעצימים את הדרמה.
רמברנדט מציג את אברהם כנתון בין ההקרבה לגאולה וכמי שהוקל לו בעקבות בשורת המלאך - ידו הימנית של אברהם מונחת אמנם בחוזקה על פניו של יצחק אך נראה שמטרתו היא גם למנוע מיצחק לראות את המתרחש – כאקט של רחמים. המאכלת מתעופפת מידו הימנית, הוא נראה מופתע והבעת פניו רווית סבל. שלושת המשתתפים בסצנה מקושרים זה לזה בצורת קשת כשהמוצא מהגורל מסומן על ידי האל. האלכסונים וניגודי האור והצל בציור של רמברנדט מוסיפים לתחושה הדרמטית.
רמברנדט מנסה לחדור אל תחושותיהן של הנפשות הפועלות. הוא את אברהם כאדם מאמין המוכן להקריב לאל את היקר לו מכול -  אולם שערו הלבין מהסבל שחווה. את יצחק רמברנדט מתאר כמשתף פעולה עם אביו.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok