אחת מנקודות המבט על העקדה, המתבטאת באמנות הישראלית משנות השמונים ואילך, היא נקודת המבט הלאומית הרואה בחייל הצעיר את בן דמותו של יצחק ולכן הוא קורבן לעולה בשם האידאל הציוני הלאומי. גישה זו מתבטאת ביצירתה של חוה ראוכר, שהוצגה בתערוכה "קיץ/קטיף" ביולי 2005 (שבה הציגו עשרים ושניים אמנים שהתנגדו לפינוי מגוש קטיף, יצירות הנוגעות להתנתקות). ניתן לפרש שהחייל השוכב הוא יצחק המוכן להיעקד מרצונו ומתוך אמונה בצדקת המעשה. האישה בחלק העליון היא אימו של החייל, שבמציאות הישראלית מקריבה את בנה מתוך סבל והיא בת דמותן של נשים במסורת היהודית שהקריבו את בניהן וסבלו.
