שנת 1925, שנת הגאות של העלייה הרביעית, הייתה לגורם מדרבן ומחריף את המאבק על דרכי בניינה הכלכלי-חברתי של ארץ-ישראל. העלייה ההמונית, שגשוגו של המעמד הבינוני ופועלו הכלכלי בארץ-ישראל, עוררו ביישוב ובתנועה הציונית מתקפה מצד חוגי היזמה הפרטית נגד מדיניות ההתיישבות של ההנהלה הציונית. אולם מעבר לשאלות הכלליות העלה שגשוגה של העלייה הרביעית גם שאלות עקרוניות פוליטיות, בדבר מטרתה העליונה של התנועה הציונית ובדבר דרכי התמודדותה עם האילוצים החיצוניים - במאבק שנזקקו לטענות החורגות הרחק מעבר לשאלות בניינה הכלכלי של הארץ - המפלגה הרוויזיוניסטית ואגודת "ברית שלום". אכן, אין לכלול את שתי אלה בקטגוריה אחת, לא מבחינת גודלן המספרי ומשקלן הציבורי והפוליטי, ולא במה שנוגע להגדרתן בחיים הפוליטיים זו מפלגה וזו אגודה. אף-על-פי-כן, יש קשר ומכנה משותף להקמתן של השתיים. שתיהן קמו במידה רבה כתגובה לאותם גורמי רקע של שגשוג כלכלי בארץ-ישראל, ושתיהן פיתחו קונצפציות מדיניות שהיו מענה לאותו אתגר עצמו. יתירה מזו, את הקמתה של "ברית שלום" יש להסביר במידה רבה כתגובה להתארגנותה של האופוזיציה הרוויזיוניסטית בציונות.24 הבהרתם של המניעים להקמתה של "ברית שלום" מאפשרת להסביר את הקשר המיוחד בין התהוותה לבין ציונות גרמניה.
כאשר הוקמה המפלגה הרוויזיוניסטית באביב 1925 לא הייתה תורתו של ז'בוטינסקי חדשה עמו, ואל ספסלי האופוזיציה הציונית פנו זה כבר. אולם נראה, שהנסיבות הכלכליות המשתנות בארץ-ישראל של 1924-5, והתעוררותם של חוגים, שהאינטרסים שלהם בתחומי הכלכלה והמדיניות הכלכלית עלו בקנה אחד עם תפיסתו המדינית, הם אפשרו את הבשלתה לכלל השקפת-עולם שלמה. התפתחויות אלה יצרו גם את העורף הציבורי, ביישוב ארץ-ישראל ובחוגי המוצא האינטרסנטיים הפוטנציאלים שלו, בפולין בעיקר, שאפשרו את הקמתה של המפלגה החדשה. בכינוס הקמתה של תנועת הצה"ר בפריז, באפריל 1925, נישאו נאומים מרכזיים בשם האינטרסים של המעמד הבינוני בארץ-ישראל.25 הופעתה הראשונה של התנועה החדשה כסיעה בהסתדרות הציונית העולמית הייתה גם היא התארגנות של נציגי המעמד הבינוני הארץ-ישראלי הציוני הכללי.26
האופוזיציה רוויזיוניסטית גיבשה את תורתה החלופית לנוכח התופעה של העלייה הרביעית, וגם כנוסחה נוספת של האינטרסים של המעמד הבינוני. היא כפרה בעצם תפקידה של ההסתדרות הציונית להרים את משא ההתיישבות, בין על כתפיה שלה ובין באמצעותה של הסוכנות המורחבת. תפקיד זה, טענו ז'בוטינסקי וחבריו, מוטל על ממשלת המנדט, המחויבת לקיים את המסגרת ולספק את הכלים הציבוריים למפעל ההתיישבות. רק על-ידי כך תתאפשר השגתה של המטרה הציונית, דהיינו יצירת רוב יהודי מבוסס בארץ-ישראל. מטרה זו תושג על-ידי התיישבות המונית של עולי המעמד הבינוני ועל-ידי תיעוש מואץ של משק הארץ, שנושאיו הם המוני הבורגנים היהודיים הזורמים אל הארץ. על כן גרסו הרוויזיוניסטים כי על ההנהגה הציונית לחדול ממאמצי-השווא בתחום המדיניות ההתיישבותית-הכלכלית, שכן בהיעדרה של מסגרת ממשלתית מעודדת אלה הם מאמצים עקרים. יתר-על-כן, מאמצים אלה גם מטים את תשומת-הלב מתודעת המטרה העיקרית להרבות את היישוב היהודי, ומן המשימה הדחופה והראשונית להפעיל לחת מדיני על ממשלת בריטניה, שתמלא את התחייבותה לבית הלאומי.27
הערעור שעלה מצד חוגי הימין הבורגני על מדיניות ההתיישבות הציונית בשם העלייה ההמונית והיזמה הפרטית, זכה אצל ציוני גרמניה לתגובת-נגד עקבית. ציוני גרמניה, האמונים על מסורת האסכולה הציונית הרדיקלית, היו בראשית שנות העשרים ממעצביה הראשיים של המדיניות הכלכלית הציונית. זו הייתה מושתת על מגמת ההתחדשות הכלכלית-חברתית של העם היהודי בארץ-ישראל ועל-כן הועידה תפקיד מרכזי לסקטור הציבורי-ציוני (באמצעות קרן-היסוד והקק"ל) כגורם מיישב, ולברית השותפות שבינו לבין תנועת-העבודה. לכן התייצבו ציוני גרמניה נגד הימין בטענה שדרישותיו משקפות מגמה להפוך את הציונות מתנועת התחדשות לאומית לתנועת הגירה גרידא, ולראות בעלייה ובהתיישבות המונית את חזות הכל.28 במסגרת זו הם כללו גם את הרוויזיוניסטים. מנקודת ראות זו שללו ציוני גרמניה גם את עמדתו המדינית של הרוויזיוניסטים. ההתקפה על מדיניותה של ממשלת בריטניה, שלא נקטה יוזמות להרחבת תנועת העלייה ולקליטתה, ועל וייצמן, בשל מדיניותו הפייסנית כלפי בריטניה, החטיאה לדעתם את המטרה. כמי שהחשיבו ביותר את הבניין ההדרגתי, המתוכנן והמכוון של הבית הלאומי, דרשו להפנות את המאמצים כלפי פנים, להתיישבות הלאומית, לחיזוקה הארגוני והכספי של ההסתדרות הציונית . מן הממשלה לא נטו לדרוש יותר מאשר את יצירת המסגרת המאפשרת פעולה עצמית.29
כפי שצוין, התעוררה התגובה שהובילה להקמתה של "ברית שלום", מעת שהאתגר בימינה של המפה הפוליטית לבש צורה בדמות המפלגה הרוויזיוניסטית. ייחודו של הטיעון הרוויזיוניסטי במסגרת מתקפת הימין על המדיניות הציונית, היה בדרישתו להסיט את נקודת הכובד במאמץ הציוני מן הפעילות הפנימית למתקפה פוליטית חיצונית. יתירה מזו, הרוויזיוניסטים דרשו שממשלת בריטניה תנהל מדיניות אקטיבית פרו-ציונית ובכך כרכו את אפלייתו לטובה של המיעוט היהודי בארץ-ישראל ואת תפקידה של בריטניה לעמוד כחיץ בינו לבין הערבים. השקפתו של ז'בוטינסקי בתחום זה ("קיר הברזל") הייתה ידועה עוד משנת 1921, עת העלה את התביעה ללגיון יהודי, והיא הייתה חלק אינטגרלי מן המצע הרוויזיוניסטי המתגבש בשנת 1925. הרוויזיוניזם חייב אפוא מענה נוסף, פוליטי, מעבר לפולמוס הכללי עם הימין הבורגני. ואכן, תגובה זו באה מפיהם של מי שנחשבו דובריו המובהקים ביותר של הזרם הציוני המנהיג, זרם ציונות התחייה הרוחנית-כלכלית-חברתית, שכיוון את דרכה של ההנהגה הוייצמנית ואת שותפות הפעולה שבינה לבין השמאל הציוני: ארתור רופין, ראש מחלקת ההתיישבות ופטרונה של "ההתיישבות העובדת" בארץ-ישראל, ורוברט ולטש, מפרשה ומפיצה של מדיניות וייצמן באירופה, באמצעות יודישה רונשאו. אמנם, בפיהם של שניים אלה לבש הטיעון הנגדי דמות מיוחדת, שחרגה במסקנותיה הפוליטיות אל מעבר לתחום המצע המשותף המוצהר של האסכולה הרדיקלית, והביאה להקמתה של אגודת "ברית שלום". עם זאת, אין תימה שציונות גרמניה, מעוז הציונות הרדיקלית והמדינית הוייצמנית, ונושאת תקיפה של האנטי רוויזיוניזם, שימשה כר פעולה פורה להתהוותה של אותה תגובה שהביאה להקמת "ברית שלום".30
לחלקים נוספים של המאמר:
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית-שלום"
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית שלום": שורשיה של התיזה הדו-לאומית בתנועה הציונית
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית-שלום": הציונות הגרמנית כזירה לגיבוש הרעיון הדו-לאומי 1921-1920
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית- שלום": הרקע להקמתה של "ברית-שלום" (פריט זה)
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית-שלום": התכנית למדינה דו-לאומית כחלק מן ההיערכות נגד הרוויזיוניזם
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית-שלום": הקונגרס הציוני הי"ד והקמת "ברית-שלום"
ציוני גרמניה וראשיתה של "ברית-שלום": צעדים ראשונים
הערות שוליים:
- ראה, למשל, מאמרו הפרוגרמתי של ר' ולטש מיום 14 באוגוסט 1925 שיידון להלן; כמו כן: ה' כהן מלונדון אל ר' ולטש, 19 במאי 1925, ארכיון ולטש 7185/14/2, ובו דיווח נרגש ומפורט על התארגנותם הצבאית של הרוויזיוניסטים.
- י' שכטמן, זאב ז'בוטינסקי – פרשת חייו ב: 1935-1923, תל¬-אביב 1959 [להלן: שכטמן]; מ' בלינסון, ועידת הרוויזיוניסטים בפריז, קונטרס ר"כ (סיון תרפ"ה).
- Protokoll der Verhandlungen des XIV Zionisten Kongress in Wien August 1925 [להלן: פרוטוקול הקונגרס הי"ד], רשימת הצירים בעמ' 7, פתיחת נאומו של ז'בוטינסקי בעמ' 236, והצבעת האמון, עמ' 470-469. ראה גם: ד' גלעדי, היישוב בתקופת העלייה הרביעית (1929-1924), תל-אביב תשל"ג [להלן: גלעדי]; י' שביט, מרוב למדינה- התנועה הרביזיוניסטית: התכנית ההתיישבותית והרעיון החברתי 1935-1925, תל-אביב 1978 [להלן: שביט]. אצל גלעדי ושביט ישנה רק התייחסות כללית לגורם הכלכלי-חברתי הארץ-ישראלי בהקמתה של המפלגה הרוויזיוניסטית, ולדעתי אין מייחסים לו את החשיבות הראויה.
- נאום ז'בוטינסקי בקונגרס הי"ד, פרוטוקול הקונגרס הי"ד, עמ' 236 ואילך, וראה גם הדיון בנאום זה להלן; קול הרביזיוניסטים- גליון הבחירות של הסתדרות הרביזיוניסטים, תל-אביב ט"ז בכסליו תרפ"ט [להלן: קול הרביזיוניסטים]; שביט.
- ח' לבסקי, נסיונה של פוליטיקה א-פוליטית בציונות: הציונות הגרמנית וה'מרכז השמאלי' 1927-1925, בתוך: ש' אטינגר (עורך) אומה ותולדותיה ב', ירושלים תשמ"ד, עמ' 284-261.
- מאמרו של ר' ולטש לקראת מושב הוועד הפועל ביולי 1925, Juedische Rundschau, [להלן: י"ר], 14 ביולי 1925; ר' ולטש, מול שתי חזיתות, שם, 3 ביולי 1925; פ' רוזנבליט באסיפת בחירות של ציוני ברלין, שם, 31 ביולי 1925 [להלן:רוזנבליט].
- על התגבשותה הרעיונית והארגונית בארץ-ישראל ראה לעיל הערה 1.
