עמוד הבית > אמנויות > אמנויות העיצוב > אדריכלותעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה חמישית
יקינתון MB


תקציר
המאמר מציג את המאפיינים של האדריכלות בתקופת העלייה החמישית. בין המאפיינים: עיצוב צנוע תוך שימוש נבון בחומרים והתאמה של "הסגנון הבינלאומי" לתנאי האקלים בארץ ישראל. במאמר תיאור האדריכלים הבולטים והדרך שבה באו לידי ביטוי תפיסותיהם בבנינים שתכננו.



גשר מזרח מערב - חלום ושברו או : בגידת האדריכלים
מחבר: אלי מאיוס


אחת ההשפעות המרשימות ביותר של בני העלייה החמישית הייתה בתחום האדריכלות. "באו-האוס" כבר אמרנו? רבים מצאצאי הייקים בני הדור השני בחרו להמשיך ולאחוז באמנות האדריכלות. מביניהם בולטים היום הלל שוקן, דוד גוגנהיים, דוד קרויאנקר ורבים אחרים. אלי מאיוס, אף הוא באדריכלים הבולטים מבין צאצאי הייקים רואה בתהליך שהתחולל כאן בארץ בתחום האדריכלות, חלום שנשבר.

האדריכלים היהודים בארץ לפני העלייה החמישית

האדריכלים שהגיעו עם העלייה השלישית מגידוביץ, טבצניק, מינור, לוי וברוולד עיצבו את הסביבה האורבאנית העירונית דאז ויצרו בתים בסגנון עדי מוצאם, מיני-מבצרים, טירות המשקפות געגועים למולדת הישנה. אחרים חפשו שרשים באדריכלות ארכיאולוגית: סמלים קדומים כנעניים ואשורים בשלוב אלמנטים של בניה מקומית מוסלמית. גישה זו נבעה משלילת הגלות מחד ורצון העולים להיות עברים גאים במולדת החדשה, מאידך. הציונות כתנועה לאומית, שאפה להטביע את זהותה וסמליה גם על האדריכלות. "גימנסיה הרצלייה" של האדריכל ברסקי בעיצוב אשורי מונומנטאלי, הייתה מעין "מקדש מעט" לרוח בהשוואה לבתיה של שכונת "אחוזת בית". אלכסנדר ברוואלד (1930-1877) יליד ברלין שאף למזג את האדריכלות הקלסיציסטית הגרמנית עם הדפוסים המורפולוגיים האסלאמיים, להחיות את סגנונות העבר ובכך להניח יסודות חדשים לאדריכלות היהודית המתחדשת בארץ.

השפעת אדריכלות שנות השלושים, הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי

העלייה החמישית מגרמניה בשנות השלושים הביאה עמה אדריכלים שביקשו למזג את החשיבה היסודית המעמיקה לאדריכלות עם גישה בינלאומית שנשענה על המוסכמות המוסריות-סוציאליות של המודרניזם ועם לימוד שיטתי של בעיות אקלימיות ואורבאניות חברתיות מקומיות ואזוריות. גישה זו הביאה לעיצוב צנוע תוך שימוש נבון בחומרים והתאמה של האלמנטים הצורניים של "הסגנון הבינלאומי" לתנאי האקלים בארץ. מאפייניו הבולטים של הסגנון הבינלאומי היו תכנון פונקציונאלי למען האדם; ביטול הקישוטיות האקלקטית; השתחררות מהסימטרה; מוטיב הקו הזורם; אוניברסאליות שבוטאה ע"י מוטיב העיגול דמוי כדור הארץ; חלון האוניה המקשרת בין חלקי היבשת.

הצורך החברתי והכלכלי שהיה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה לשכן את רבבות הפועלים מחד, ולפתח פיתוח מואץ בעקבות המהפכה התעשייתית תוך שימוש בבטון ופלדה מאידך, יצרו את הרקע להתפתחות הסגנון שמוצאו באסכולת ביה"ס לעיצוב "באוהאוס" בדסאו ואבותיו האדריכלים ולטר גרופיוס, ואן דר-רוהה, קורביזיה בצרפת, "דה סטייל" בהולנד וחבריהם. אדריכלי הסגנון שאפו להביא תיקון לעולם ושינוי תפיסת האמנות.

הבולטים באדריכלים, מבין עולי מרכז-אירופה היו:

1. ריכרד קאופמן (1958-1877), שנקרא לארץ ע"י ארתור רופין כדי לתכנן שכונות עירוניות וישובים חקלאיים לפי התפישות החדשות בתחום האורבאני. שילוב התפיסה הרעיונית-חברתית של התנועה הציונית בארץ ורעיון עיר-גנים הוליך לתכנון המושב נהלל בסכמה חדשנית ואוטופית להתיישבות השוויונית דאז ואת שכונות הגנים בירושלים. הוא זה שתכנן שורה ארוכה של ישובים ברחבי הארץ בהם קיבוצים ומושבים רבים. בתכניותיו של קאופמן נעדרו כליל ההשפעות המקומיות והמורפולוגיות האסלאמיות שכה אפיינו את עבודותיו של אלכסנדר ברוולד שחי ויצר עשור לפני התפתחות האדריכלות המודרנית באירופה. הבניין המרכזי של יריד המזרח שתוכנן ונבנה בשנת 1934 בתל-אביב מהווה דוגמה מצוינת ליישום רעיונות האדריכלות הבינלאומית בקוויו הגיאומטריים הנקיים ובהדגשת הקווים האופקיים והקירות המרחפים.

בביתן מגורים של עובדי חברת האשלג בים המלח יישם קאופמן את ההתאמה לאקלים ולסביבה. את בית-אגיון בירושלים המשמש כיום משכן לראשי הממשלה, עיצב בסגנון הבינלאומי עם גוש המדרגות המובלט בקומפוזיציה עם האגפים האופקיים והאלמנט המעוגל בחזית.

2. ליאופולד קראקאור (1954-1890) יליד וינה, שבניניו מצטיינים בגיאומטריות הנקיות ובהגנה האקלימית שיצר, בייחוד בבנייני-ציבור ובחדרי-אוכל בקיבוצים השונים. בהיותו אמן וצייר מחונן ספג את נופי הארץ וביטא אותם ברישומיו שהקנו גם את התחושה וההתייחסות לנוף ולאקלים המקומי. הכפר הערבי בשילוב רעיונות "דה סטייל" והבאוהאוס הצמיחו אצל קלסתר מופשט המתממש ב"בית בונם" בירושלים. שילוב מרתק אפשר למצוא בחדר האוכל בקיבוץ תל-יוסף שם ניכרת השפעה של קורביזיה בשילוב החדרת פריזמות בזוית של 45 מעלות המקובלת בבניה האסלאמית.

3. אריך מנדלסון (1953-1887) יליד גרמניה נחשב לאחד מהאדריכלים הבולטים במאה העשרים. תכנון בניניו התאפיין בקווים הפשוטים ובדגשים הדינאמיים של האלמנטים המעוגלים המאפיינים את יצירותיו. מנדלסון חיפש השפעות מקומיות וסיגל את תמצית רוח הבנייה המקומית: הטרסות והנדבכים המדורגים זאת מבלי לאמץ את האלמנטים הצורניים המזרחיים. במקומם הבליט את האלמנטים המודרניים כך שהמקומיות מובלטת מעצם השמירה על מסות אטומות יחסית, חלונות קטנים, דרוג בטרסות, ושמירת קו הרקיע ושימוש באבן מקומית המשתלבת בסלעי הרי-יהודה. המפורסמות בעבודותיו בארץ הן: בית הנשיא (חיים וייצמן) ברחובות, האוניברסיטה על הר-הצופים, בנין אפ"ק לימים בנק-לאומי בירושלים ובית שוקן בירושלים.

4. היינץ ראו, הצעיר מבין העולים מגרמניה (עלה ב-1933) וממשיך דרכו של קרקאואר בגישתו וביחסו לתרבות הבניה המזרח-תיכונית. הוא ראה ברסטורציה (שיקום) של בנינים ערביים בירושלים מעין מסע לימוד לנבכי הבניה המקומית ופרץ לאחר מכן בגישה מקורית המתבססת על פרי התבוננותו. הפרויקטים המיוחדים שלו היו בית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת-רם בירושלים, (בשיתוף עם האדריכל רזניק) ובנין ה"היברו-יוניון-קולג" ברחוב המלך דוד בירושלים. בזה האחרון יישם את עקרונות הבניה המקומית שהם החדרת האור מקמרונות הגג ועיצוב החלונות כחרכים האופייניים לבניה המקומית. לסיכום פרק זה ניתן לומר שה"אדריכלות הלבנה" שצמחה בשנות השלושים בארץ בהשפעת ה"סגנון הבינלאומי" שאפה לעולם חדש, לעתיד שכולו טוב. פעמו בה חיוניות ואופטימיות איפוק וצניעות והיא השפיעה עוד כשני עשורים על המתכננים בארצנו, עד לשלהי שנות החמישים. אז הופיעו גם מגמות אחרות. אומצו פתרונות צורניים פופולאריים כאדריכלות הברזילאית, ה"בריסוליי" שהתאים ככפפה אקלימית לארצנו. אומצה גם משנתו של קורביזייה וברוטליזם שפשט אז ברחבי העולם נקלט יפה גם כאן כחיקוי סגנוני ולאו דווקא כהשפעה ברוכה.

השתלבות דור ההמשך בעשייה האדריכלית

בשנות הששים, בשלהי התקופה שאדריכלים עדיין היו חדורי אמונה בייעודם כ"מתקני העולם" עוצבה הסביבה הפיזית על ידי דור שני לאדריכלי שנות השלושים. הדור השני היה חדור ברוח "המכונה למגורים" ו"הצורה בעקבות הפונקציה". השימוש בגישה זו במנות גדולות, הייצור והאכלוס המהיר של אלפי העולים וקליטתם בארץ בשנות החמישים, הוביל לחוסר זהות ולמונוטוניות. די היה בעובדה זו בכדי להסביר את ההתקוממות כנגד האנונימיות והאחידות שתרמה לצמיחת ה"פוסט מודרניזם" שנתן הכשר לפלורליזם. נולדה התרפקות רומנטית על סגנונות העבר שנזנחו, חיפוש מחודש אחר בניה ישראלית מקורית או מקומית. אכן מספר אדריכלים המשיכו בחיפוש אישי אחר אדריכלות מקומית ישראלית. אך הזרם העיקרי של האדריכלים עסק ביצירת בנינים בעלי ייחודיות משל עצמם. אלא שלהבדיל משנות העשרים והשלושים הוצאו הצורות והרעיונות מהקשרם ההיסטורי כ"ציטוטים" כדי ליצור אדריכלות פופוליסטית ללא ניסיון לפיתוח רעיוני מעמיק. החלה נהייה אחר שימור מבנים משמעותיים מעברנו הקצר. אם הייתה מודעות לתחזוקת בנינים וחוקי עזר מתאימים בארץ, לא היינו זקוקים לתרופת השימור במינון כה מוגזם.

האדריכלות כגשר בין מזרח ומערב – החלום ושברו

לעמנו אין מסורת אדריכלית עתיקת-יומין. שהייה בת דורות ונדודים בגולה, מנעו פיתוח מסורת בנייה ייחודית. כשהוקמה המדינה, שינסו ראשוני האדריכלים מותניהם לנסות ולעצב אדריכלות ייחודית לנו. בין הראשונים לחיפוש היו האדריכלים יוצאי מרכז-אירופה: ברוולד, קראקאואר, קאופמן ומנדלסון שכל אחד בדרכו הייחודית, העשיר את האדריכלות הארץ-ישראלית בחיפוש אחר משמעות, שלמות והרמוניה. ברוולד וקרקאואר וגם מנדלסון ניסו לגשר בעבודותיהם בין מזרח לבין מערב. הם גרסו כי הבנת התרבות ומורשת העבר מהווים בסיס לטיפוח הקשר הרגשי בין האדם לארצו. הם האמינו שיש להתייחס לדברים שהיו, לדברים שישנם ולדברים שרוצים שיהיו, יש לכרות מ"מחצבת העבר" את מבני העתיד ולהחיותם. היינץ ראו התעמק בשיקומם ושימורם של מבנים ערביים ויצר סינתזה ופירוש אישי המיוחד לו. הקונפליקט והרצון לסינתזה בין מזרח לבין מערב עוברים כחוט השני משך כל תקופת ההתיישבות בארץ. כיום קיימת "הודנה" בהידברות בין תפישות העולם השונות. קיים חשד וניתוק פוליטי, חברתי ופיזי (בינינו לבין המזרח-התיכון) המודגש ביתר שאת גם על ידי גדר ההפרדה שכמוה כאספקלריה למצב העניינים העכשווי. מול הגישה האזורית והשפעת המצאי התרבותי והפיזי במקום, מיובאים סגנונות בינלאומיים ואופנות הנכפות על אזורנו שסיגל לעצמו בעבר הקרוב תרבות דיור המתאימה לאקלים ולאורח החיים שלו. הלבטים שכה אפיינו את האדריכלים בשנות השלושים ושסייעו ליצירת "האדריכלות הלבנה" שהתאימה ככפפה לארץ בזמנו, אינם מעניינים היום רבים מהאדריכלים בארץ. בעידן הכפר הגלובאלי ממוקמות גם כאן יצירות אדריכליות של אדריכלים בינלאומיים כפרנק גרי, קלטראווה, פיי, ליבסקינד ואחרים כפי שהן מפוזרות ביבשות אחרות, מוצגות שם כמותגים וכמושא לחיקוי, בלא התחשבות בתנאי אקלים ודפוסי-תרבות אזוריים. פרויקטים אלו משפיעים, השפעה דרמטית, בעיצובם מוטה טכנולוגיות ההייטק ותוך שימוש בחומרים מתקדמים בשילוב עם פנטזיה, מקוריות, יצירתיות ודמיון אישי, על קהיליות האדריכלים המקומיות.

השאיפה להקמת גשר בין מזרח לבין מערב הולך ונמוג.

ביבליוגרפיה:
כותר: גשר מזרח מערב - חלום ושברו או : בגידת האדריכלים
מחבר: מאיוס, אלי
תאריך: יוני 2007 , גליון 217
שם כתב העת: יקינתון MB
בעלי זכויות : ארגון יוצאי מרכז אירופה
הוצאה לאור: ארגון יוצאי מרכז אירופה
הערות: 1. יצא לאור בשנת 1933 בגרמנית ובעברית, בשם: MitteilungsBlatt.
2. החל משנת 2005 בעריכת מיכה לימור, בשם יקינתון.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית