"היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק". משנת בבא קמא ב, א, קובעת שבהמה שבעטה ברגליה והזיקה - בעליה משלם רק חצי הנזק - שכן המבעטת אינה מהלכת כדרכה, ובעיטה זאת נחשבת לשינוי מדרך הילוכה הרגיל, משום שהיא נעשית מתוך כוונה להזיק.
משום כך אין ה"מבעטת" נחשבת לתולדה של אב-הנזיקין "רגל" אלא לתולדה של "קרן", ואין הבעלים חייבים במקרה זה אלא חצי נזק - כדין "קרן" בשור תם. לפיכך חייב בעל הבהמה על נזקי הבעיטה - ככל תולדה של "קרן" - אפילו אם הבעיטה שגרמה לנזק היתה ברשות הרבים - ולא רק במקרה שהבהמה חדרה אל רשות הניזק ובעטה שם והזיקה לרכוש.1
הערות שוליים:
1. בתלמוד הבבלי בבא קמא יט ע"א, דנו בשאלה מה יהיה הדין במקרה שהבהמה בעטה והתיזה צרורות דרך ביעוטה - האם משלם בעליה חצי נזק או רבע נזק על מה שגרמה (וראו גם רמב"ם הלכות נזקי ממון ב, ה-ו).
