טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, גרמניה, 1972

אירוע הטרור, שנודע בשם טֶבַח הַסְפּוֹרְטָאִים בְּמִינְכֶן, התחיל בשעות הבוקר המוקדמות של 5 בספטמבר, על אדמת גרמניה, באולימפיאדת מינכן. 11 ספורטאים ישראלים, שייצגו את מדינת ישראל באולימפיאדה, נרצחו. הרוצחים היו חברי ארגון הטרור הפלסטיני סֶפְּטֶמְבֶּר הַשָׁחוֹר.

8 מחבלים פלסטינים, אשר עברו הכשרה צבאית נרחבת לקראת הפעולה, חדרו בשעות הבוקר המוקדמות של 5 בספטמבר אל דירה של המשלחת הישראלית בכפר האולימפי במינכן. כדי לא לעורר חשד, כל אחד מהם היה לבוש באִימוּנִית (טְרֶנִינְג, כמו הספורטאים המשתתפים בתחרויות). הם היו מצוידים באמצעי לחימה רבים: כלי נשק אוטומטיים, תחמושת רבה, אקדחים, רימונים וחומרי נפץ.

פעולת הטרור תוכננה חודשים מראש, ולכן הטרוריסטים ידעו בדיוק היכן הספורטאים שוהים. הם חדרו אל הדירה בנקל, והשתלטו על הספורטאים באיומי נשק. במהלך ההשתלטות הם רצחו שני ספורטאים ישראלים, אשר ניסו להתנגד להם. היו אלה:

יוסף רומנו, מרים המשקולות
משה ויינברג, מאמן ההיאבקות

9 הספורטאים הנותרים בדירה נלקחו כבני ערובה. הם נכבלו והוכו נמרצות. היו אלה:

דוד ברגר, מרים משקולות
יוסף גוטפרוינד, שופט היאבקות
אליעזר חלפין, מתאבק
מארק סלבין, מתאבק
זאב פרידמן, מרים משקולות
קהת שור, מאמן קליעה
אנדריי שפיצר, מאמן סיף
עמיצור שפירא, מאמן אתלטיקה
יעקב שפרינגר, שופט הרמת משקולות

המחבלים דרשו את שחרורם של 232 אסירים פלסטינים המוחזקים בישראל, ושל שני מחבלים גרמנים, מנהיגי כְּנוּפְיַית בַּאדֶר-מַיְינְהוֹף, המוחזקים בגרמניה. הם איימו כי אם דרישתם לא תיענה, הם יוציאו את הספורטאים להורג. ממשלת ישראל סירבה להיענות לדרישתם, ואילו ממשלת מערב-גרמניה הסכימה לדרישות, במטרה לאפשר את המשך המשחקים האולימפיים. היא הציעה למחבלים מטוס, שיטיס אותם ואת החטופים לתוניסיה.

התכנית של הגרמנים הייתה להשתלט על החוטפים בזמן שיעברו אל המטוס, ולשחרר את הספורטאים הישראלים. האירוע תועד במצלמות הטלוויזיה ועורר מתח רב ברחבי העולם. החוטפים הובלו במסוקים אל שדה תעופה הצבאי. שם תכננו הגרמנים לעצור אותם.

ממשלת ישראל ביקשה מגרמניה לאפשר ליחידת השתלטות ישראלית לשחרר את בני הערובה, אך הגרמנים סירבו. בסופו של דבר, מבצע החילוץ של משטרת גרמניה כָּשַׁל. היא לא הייתה מנוסה באירועים כאלה, והפעילה צלפים משטרתיים, שהכשרתם חובבנית.

השוטרים הגרמנים העריכו שיש רק 5 מחבלים במקום 8 מחבלים. שוטרים של כוח משטרתי נוסף, אשר היה אמור לעצור את המחבלים במטוס, חששו לחייהם, ועזבו את המטוס עוד לפני שהגיעו המחבלים. הצלפים הגרמנים פתחו באש לכיוון המחבלים, והצליחו להרוג רק 5 מחבלים. כאשר הבינו המחבלים כי טמנו להם מלכודת, הם ירו בחטופים הישראלים הכפותים בתוך המסוק, ופוצצו את המסוקים ברימונים.

כל הספורטאים הישראלים נהרגו. את 3 המחבלים שנותרו בחיים, עצרה המשטרה הגרמנית.

לאחר הסיום הטראגי של אירוע הטרור הופסקו המשחקים ל-24 שעות, ונערך טקס זיכרון בהשתתפות כל הנבחרות האולימפיות. חברי המשלחת הישראלית שנותרו, חזרו לישראל. כל יתר הנבחרות מכל העולם המשיכו להתחרות באולימפיאדה – כרגיל.

פחות מחודשיים לאחר האירוע שחררה גרמניה את 3 המחבלים הנותרים. היה זה לאחר ששוב פעלו מחבלים מארגון הטרור ספטמבר השחור. הפעם הם חטפו מטוס נוסעים של חברת תעופה גרמנית.

בישראל התקבל שחרור המחבלים כטרגדיה לאומית, וזאת במיוחד משום ש-11 הספורטאים הישראלים נרצחו על אדמת גרמניה – פחות מ-30 שנה לאחר שואת יהודי אירופה, שביצעה גרמניה הנאצית.

ימים אחדים לאחר טבח הספורטאים במינכן הגיבה ישראל נגד הפלסטינים. היא הפציצה מחנות אימונים של אש"ף (הארגון לשחרור פָלַסְטִין) בלבנון ובסוריה. כמו כן, הורתה ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, לפתוח במבצע זַעַם הָאֵל. מטרתו: לפגוע בראשי ספטמבר השחור ובמתכנני הטבח במינכן.

האירוע נחקק בתודעת העולם. מאז תוגברו אמצעי הביטחון באולימפיאדות ובמיוחד מאבטחים את המשלחת הישראלית.

(History - Munich 1972) -סרט על טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדה במינכן (באנגלית, אורך הסרט: כשעה וחצי) מתוך youtube.