לפי גישת הדמוקרטיה הליברלית, לאחר כריתת האמנה וייסוד המדינה – מן הראוי להקים שלטון שייצג את כל העם. השליט חייב לזכות בהסכמת הציבור, ועליו לתת לעם דין וחשבון על מעשיו. הדמוקרטים הליברלים מעמידים את זכויות הפרט במרכז. הם מאמינים באדם תבוני, אך חוששים מיצריו, ולכן לדעתם יש לבקר את השלטון ולהגביל אותו. לכאורה, עומדת ראייה פסימית זו של טבע האדם בסתירה לתמיכה בשוויון ולזכות הבחירה הכללית. אבל למרות השלילה שבטבע האדם, סבורים הדמוקרטים הליברלים שניתן למצוא שיטה דמוקרטית חוקתית-תבונית, שתרסן את יצרו של האדם בלא לפגוע בחירויותיו. מונטסקיה, הנמנה עם הזרם המרכזי במחשבה הליברלית-דמוקרטית, גורס שתאוות השלטון אופיינית לבני האדם, ולכן הוא טוען שיש להגביל את תאוות השלטון בעזרת מנגנונים חוקתיים דמוקרטיים-ממסדיים, כגון בחירות סדירות, יצירת דעת קהל חופשית, בתי משפט בלתי תלויים והפרדת רשויות. כל אלה ישמשו ככלבי שמירה חוקתיים של הדמוקרטיה. אבל אם אכן הדמוקרטיה זקוקה לכלבי שמירה, מדוע המחשבה הליברלית לא הגיעה למסקנה שאליה הגיע הובס (1962) בספרו לוויתן, שיש להקים משטר אוטוקרטי? הליברלים אינם מתעלמים מן השלילה שבטבע האדם, אך הם מאמינים שהתבונה האנושית יכולה למצוא שיטה דמוקרטית חוקתית, וזאת מבלי לפגוע בחירויות האדם שהן חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית. התבונה האנושית היא זכות טבעית מולדת שלא ניתן להפקיעה.
התפיסה הליברלית מדגישה את חשיבותם של מוקדי כוח של דעות וארגונים שונים. לגישה זו קוראים גישה פלורליסטית. הפלורליזם מביא לאיזון כוחות במערכת הפוליטית, להגבלת הסכנה של עריצות הרוב, ולהגנה על מיעוטים מפני הרוב. המחשבה הליברלית דוגלת, מצד אחד, בשלטון הרוב, אך מצד שני היא חוששת מעריצות הרוב ודיכוי המיעוט.
דה-טוקוויל שחשש מעריצות הרוב מעלה את הדילמה: כיצד לאזן בין השוויון ובין החירות? אריאלי (1970) שדן בתפיסתו המדינית של דה-טוקוויל, מציג את השאלות הבאות שהעלה דה-טוקוויל, בספרו הדמוקרטיה באמריקה:
• האם השוויון מביא את העולם בסופו של דבר לשעבוד או לחופש?
• האם ניתן לזווג בין חירות לשוויון?
לדעתו של דה-טוקוויל אפשר להציל את החירות רק על ידי קביעתה במבנה הפוליטי-ממסדי של החברה.
החשש מעריצות הרוב הביא לצורך של הגבלת השלטון. הליברלים גורסים שהמדינה צריכה לצמצם ככל האפשר את מעורבותה בחיי הפרט, והיא צריכה רק לדאוג לזכויות האזרח ולחופש ההתארגנות כדי שאפשר יהיה להחליף את המשטר בהתאם לכללי המשטר הדמוקרטי (אייזנשטדט, 2002).
האסכולה הדמוקרטית-ליברלית מבחינה בין ממשל לחברה. לממשל יש אמנם תפקידים מסוימים, אך אל לו להתערב בכל תחומי החברה.
הממשל נתפס כרע הכרחי, והחברה נתפסת כמערכת חיובית שיש להגן עליה. מכאן הדרישה הליברלית לממשל מוגבל, כפי שהוצג על-ידי מיל בספרו על החירות. (ראו קטעים ב, ג לעיל- בספר).
מהי דמוקרטיה רדיקלית?
להלן קטע מתוך ספרו של טלמון (1987):
בהקבלה לזרם הליברלי של הדמוקרטיה, הסתעפה במאה ה-18, מתוך אותן הנחות, מגמה שהביאה למשטר שאני מציע לכנותו דמוקרטיה טוטליטרית... ההבדל היסודי בין שתי אסכולות אלה... [הוא] שהגישה הליברלית רואה במשטרים המדיניים סידורים פרגמטיים לצורך השעה... והאסכולה הדמוקרטית הטוטליטרית – יסודה בהנחה שקיימת אמת אחת ויחידה בפוליטיקה... ובני אדם כאילו בעל כורחם שואפים אליה...
(טלמון, 1987: 2-1)
ברקע המחלוקת בין המסורת הליברלית למסורת הרדיקלית מצויה מחלוקת על טבע האדם: שתי המסורות מאמינות באדם נבון, ביקורתי ובלתי תלוי.
ביבליוגרפיה
אבינרי, ש' (1969), הפרדוקס שבתורת המדינה של רוסו. בתוך: י' אבינרי (עורך), פרקי מדינה וחברה עיונים במשנותיהם של מורוס, רוסו, הגל ומרקס. תל אביב: ספרית פועלים.
אבינרי, ש' (תשנ"א). ציות ודמוקרטיה. בתוך: ח' לוריא ו-ח' מרנץ (עורכים), נבכי הדמוקרטיה. יחיד וחברה במשטר דמוקרטי (69-55). באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון.
אורוול, ג' (1945). חוות החיות. תרגום: א' יבין. תל אביב: עם עובד.
אורוול, ג' (1971). 1984. תרגום: ג' ארינך. תל אביב: עם עובד.
איזנשטדט, ש' נ' (2002). הדמוקרטיה ונפתוליה. פרדוקסים בדמוקרטיה מודרנית. תל אביב: אוניברסיטת משודרת משרד הביטחון ההוצאה לאור.
אריאלי, א' (1970). פרק המבוא. בתוך: א' דה-טוקוויל. הדמוקרטיה באמריקה. תל אביב: מוסד ביאליק.
בראכר, ד' ק' (1987). הדיקטטורה הגרמנית. תרגום: א' מגן. תל אביב: עם עובד.
גביזון, ר' (1999). ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מתחים וסיכויים. ירושלים: מכון ון-ליר.
גולדינג, י' (תשל"ב). בעל זבוב. תל אביב: עם עובד.
דאל, ר' (2003). על הדמוקרטיה. תרגום: ש' אליעזר-פלד. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
דה-טוקוויל, א' (1970). הדמוקרטיה באמריקה. תרגום: י' טברסקי. תל אביב: מוסד ביאליק.
הובס, ת' (1962). לוויתן. תרגום: י' אור. ירושלים: מאגנס.
טוני, ר' (1975). חירות ושוויון. בתוך: צ' בטשא ו-א' יסעור (עורכים), משנות מדיניות בעת החדשה, כרך ב (763-755). ירושלים: נוימן.
