בציורו של קורנליס קורנליס ואן הארלם מתוארות שתי סצנות מסיפור גן העדן. במישור הקדמי מתואר הפיתוי. בעומק הציור, משמאל, מתוארת סצנה שקדמה לחטא - האיסור על האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע. אלוהים, בדמות של רוח או ענן, פונה אל אדם וחווה החבוקים, וידו מצביעה לצד ימין של התמונה – כנראה אל העץ. בטקסט המקראי הציווי ניתן לאדם בלבד, אך כאן מופיעים אדם וחווה יחד, האזהרה מתוארת בצמוד לסצנת החטא, כדי להדגיש את הפרת מצוות האל.
במישור הקדמי של הציור, אדם וחווה עומדים ליד עץ הדעת טוב ורע. חווה מתבוננת אל הנחש שפלג גופו העליון בדמות אדם, ואדם מתבונן אל חווה. חווה מגישה את הפרי האסור לאדם. חווה מביטה לעבר הנחש במעין אובדן חושים. לפי הטקסט המקראי, רק לאחר האכילה מפרי עץ הדעת ידעו אדם וחווה שהם עירומים וכיסו את ערוותם. בציור, כבר בעת המעשה מכוסה ערוותם.
גן העדן, שבו מתרחש האירוע, מתואר כמקום פסטורלי. הגן מלא בצמחייה, וחיים בתוכו בעלי חיים המצויים ביחסי אידיליה זה עם זה. תיאור הגן והשוכנים בו מפורט מאוד, ואנו יכולים לחוש את אשליית המרקמים השונים המתוארים בדיוק מרשים – לדוגמה: ההברק על גוף הנחש, פרוותו של הקוף החובק את החתול לרגלי העץ.