עמוד הבית > אמנויות > אמנויות חזותיות > קולנוע
מוזיאון ישראל, ירושלים



תקציר
המאמר דן בסרטו של סטנלי קובריק "2001: אודיסאה בחלל" משנת 1968. כותב המאמר מציג את "2001: אודיסאה בחלל" כסרט המדע הבדיוני ה"רציני" הראשון, וכסרט שהצליח להעניק תחושה ריאליסטית ככל האפשר של שיוט בחלל. מרכזו של המאמר הוא דיון במשמעויות השונות שניתן להעניק לסרט חידתי זה.



2001: העתיד כבר כאן
מחבר: שמוליק דובדבני


סרטו המופתי של סטנלי קובריק "2001: אודיסאה בחלל" יוצא כעת להקרנות מחודשות ברחבי ארצות-הברית. נקודת הזמן שנבחרה לייצג את האנושות העתידנית בסרט כבר כאן. אנחנו, לעומת זאת, לא הגענו לשם – היקום, האלוהים, האדם והסרט נותרו בעמימותם. תאריך היעד החדש: 3001

גם היום, 33 שנה לאחר שנוצר, נותר סרט המופת של סטנלי קובריק "2001: אודיסאה בחלל" חידתי לא פחות מהמונולית השחור המופיע בו. האם עניינו של הסרט הוא לשרטט את מהלך האבולוציה האנושית מהפרהיסטוריה ועד לנקודת זמן עתידנית שבה הופך האדם לאלוהים ברוח חזון ה"על-אדם" של ניטשה, או שמא הוא מציג גישה שלפיה כל הישגיה של האנושות מקורם באינטיליגנציה חוצנית מתקדמת יותר? ייתכן שהאפשרות השנייה חיובית, אם לוקחים בחשבון את שינויי התודעה שמחולל המונולית בקרב שבט קופים קדמוני, ואחר כך אצל בני האדם, כמו גם את העובדה שקובריק עצמו צידד בגישה הגורסת שהיקום שוקק חיים.

האם המונולית – לוח שחור וחלק – מתפקד כמיתוס המלווה את האנושות מראשיתה ומבקש לספק תשובה ל"בלתי נודע" העצום של היקום? האם המונולית אינו אלא אלוהים בכבודו ובעצמו, או לכל הפחות דימוי מופשט שלו? אם אכן עיסוקו של הסרט הוא המהות האלוהית, אזי עולה ממנו תפיסה של מושג האל הקרובה ברוחה לזו של היוונים הקדמונים וסופו בבריאתו של מיתוס חדש – זה של "עובר הכוכבים" הענק, המרחף בשלייתו במרחבי היקום. היו גם שסברו ש"2001" עוסק באינטיליגנציה כמושג. אינטיליגנציה שראשתיה בעבר המיתולוגי וברגע עתידני מטאפיזי מגיעה לשלב מתקדם ובלתי נתפס על ידי האדם. כוונתו המקורית של קובריק היתה להקרין על גבי המונולית תמונות המלמדות את קופי האדם כיצד ליצור להם כלי נשק, אך הוא חשש כי הדבר עלול להפחית מהמסתורין של הלוח השחור וכי זה יוצג כלא יותר מאשר עזר דידקטי מעורר גיחוך.

פרשנות אחרת רואה בטשטוש הגבולות שבין אדם למכונה את נושאו המרכזי של הסרט (נושא ששב ומופיע גם בסרטים אחרים של קובריק: "ד"ר סטריינג'לאב", "התפוז המכני", "מטאל ג'אקט"). מחשב-העל "האל", המתפעל את ספינת החלל דיסקברי, מוצג בסרט כ"אנושי": הוא טועה טעות פטאלית, רוצח כדי להסוות את שגיאתו ומתחנן על חייו בסצנה מזעזעת – העומדת בסתירה מוחלטת למותם נטול החמלה של אנשי הצוות שהוא מחסל. "אנושיותו" של "האל" בולטת על רקע העקרות הרגשית שמפגינים צמד המתפעלים האנושיים של החללית. אם כן, על פי פרשנות זו, הפתרון שמציע הסרט ל"אדם המכני" בן המאה ה-21 הוא לידתו המחודשת במצב צבירה בלתי מוכר: "עובר כוכבים" קוסמי.

ראליזם בין-כוכבי

"אם אתם מבינים לחלוטין את '2001' – נכשלנו", אמר ארתור סי. קלארק, סופר המדע הבדיוני הנודע שהיה שותף לכתיבת התסריט. אבל בין אם כוונותיו הפילוסופיות של "2001: אודיסאה בחלל" נותרו חידתיות גם כיום ובין אם לאו – הרי שכמה עובדות ברורות ממקמות אותו בין בכירי סרטי המדע הבדיוני של כל הזמנים. ראשית, מדובר בסרט המדע הבדיוני ה"רציני" הראשון שנוצר בתקופה שבה הקולנוע ההוליוודי הציג חייזרים באורח נלעג, ובעיקר כמי שמהווים איום לקיום האנושי. שנית, "2001" ביקש, ואף הצליח, להעניק תחושה ראליסטית ככל האפשר של שיוט בחלל. לשם כך נעזר קובריק במומחים של נאס"א, כמו גם ביצרני מחשבים, אופנה וריהוט, שתרמו לו את חזונם לגבי האופן שבו ייראו מוצריהם בשנה היעודה. מאוחר יותר הכריז קלארק, שותפו של קובריק לחזון, שכדי לשבור את ההישג הזה של הסרט יצטרכו לצלם בחלל החיצון עצמו.

הסרט, למי ששכח, מורכב משלושה פרקים שהחוט המקשר ביניהם הוא אותו מונולית מסתורי, המתגלה לראשונה בשחר ההיסטוריה לעיני שבט משתאה של קופי אדם ומעניק להם את מה שנראה כניצניה של תבונה. שלושה מיליוני שנים לאחר מכן (במעבר המבוצע בסרט באופן סמלי באמצעות עצם המושלכת באוויר והופכת באחת לחללית עתידנית) יוצאת קבוצה של מדענים לחקור את הימצאותו של הלוח ההוא במושבת חלל אמריקאית.

בפרק הבא, המתרחש על סיפונה של החללית דיסקברי, העושה דרכה לעבר כוכב הלכת צדק, שוגה מחשב-העל "האל" ומצביע על תקלה לכאורה בתפעולה של ספינת החלל. כאשר שניים מצוות האסטרונאוטים שמאייש את החללית, דייב באומן ופרנק פול, מחליטים לנתק את "האל" – מחסל מחשב-העל את הצוות כולו, פרט לבאומן, שניצל ומשבית את פעילותו. אז גם מתגלה לבאומן תכלית מסעה של הדיסקברי – פענוח סודו של הלוח השחור. בפרק השלישי והאבסטרקטי של הסרט, שנקרא "צדק ומעבר לאינסוף", נתקל באומן במונולית ועובר לעולם אחר, שבו הוא מוצא עצמו בחדר המרוהט בסגנון לואי ה-16. שם הוא צופה בעצמו בשלבים שונים של הזדקנות – עד לגלגולו כ"עובר הכוכבים".

קובריק רצה ליצור חיזיון חללי שטרם נראה כמותו – סרט המדע הבדיוני האולטימטיבי. הוא עצמו עמד בראש הצוות שהיה אחראי לאפקטים ובשל כך אף זכה בפרס האוסקר היחיד בקריירה שלו. הסצנה המפורסמת של "שער הכוכבים" – אותו "פרוזדור אורות" שדרכו עובר האסטרונאוט דייב באומן אל ממד קיומי חדש – עוצבה ברוח התקופה שבה נוצר הסרט, וקשה להימנע מהשוואתה לחוויה של נטילת טריפ אל-אס-די. היו אף כאלה שטענו שקובריק עיצב את הסצנה תחת השפעת הסם – הוא לא. על כל פנים, הקטע ההזוי הזה אומץ בחדווה על ידי קבוצות היפיות ושאר פליטי הסיקסטיז.

עם צאתו לאקרנים באפריל 1968 עורר "2001: אודיסאה בחלל" מחלוקת בקרב המבקרים, אך השפעתו היתה עצומה וחיש מהר רכש לו מעמד של קלאסיקה קולנועית. רק "סולאריס" המופתי של אנדריי טרקובסקי הרוסי, שיצא למסכים ארבע שנים אחר כך, נתפס כשווה ערך לו ברוחב היריעה – האינטלקטואלית והחזותית. קלארק עצמו חיבר במהלך השנים ארבעה ספרי המשך: "2010", "2030", "2060" ו-"3001: האודיסאה הסופית". באורח פרודי, הוא וקובריק נפגשו שוב בעיבוד הקולנועי הזניח של "2010" מ-1984. שם מופיעים השניים על שער גיליון של ה"טיים" כמנהיגי רוסיה וארצות-הברית.

והערה לסיום: על פי מיתוס רווח, אם נוטלים את האות הבאה אחרי כל אחת מאותיות השם HAL, מקבלים את ראשי התיבות IBM.

למידע נוסף:

"אודיסיאה בחלל 2001", מתוך אתר "מפגשים מהסוג החזותי"

"2001: אודיסאה בחלל" מתוך אתר IMDb (אנגלית)

ביבליוגרפיה:
כותר: 2001: העתיד כבר כאן
מחבר: דובדבני, שמוליק
תאריך: ינואר 2001 , גליון 3
שם כתב העת: מוזה : רבעון לאמנויות
בעלי זכויות : מוזיאון ישראל, ירושלים
הוצאה לאור: מוזיאון ישראל, ירושלים; ידיעות אחרונות
הערות: 1. מוזה: רבעון לאמנויות, המשכו של משקפים.
בעלי זכויות נוספים בפריט זה: שמוליק דובדבני
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית