עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ערים, מדינות ואימפריות > האימפריה הרומיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > היסטוריה במבט רב-תחומיעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > היסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד
עם הספר


תקציר
חיי יום יום ברומא העתיקה - הווי המרחצאות ברומא.



חיי יום יום ברומא : המרחצאות
מחבר: ז'רום קארקופינו


לאושרם של בני רומא היתה גם דרך אחרת, בריאה יותר, בה יכול היה אדם ליהנות מחופשתו, וכשבנו הקיסרים את ה- thermae, המרחצאות החמים, לאזרחים, התקינו בהם "בידוד" במשמעותה הטובה והמלאה של המלה. המלה thermae, מרחץ, היא יוונית. אך היא ביטאה מציאות רומאית טיפוסית שעיקרה מיזוג בין ה- palaestra – המקום שנועד לאימוני הגוף - עם ה- thermae, שנועדה לרחיצתו. המרחצאות הינם מן הנאות שביצירות הקיסרות הרומאית. לא רק שהצמיחו, לפי דרכם, טובה לתרבות, אלא גם שרתו את האמנות שהתעשרה במצבות-זכרון רבות שאף לאחר התפוררותן מעוררים גודלן, רוחבן ושלמותן הטכנית את הערצתנו. בבנותם את המרחצאות, הכניסו הקיסרים לסדר-היום הרומאי את הנקיון האישי, ופתיחת המרחצאות נתאפשרה גם לעניים; עיטורם של המרחצאות בקישוטים נהדרים, עשו את התרגילים ואת רחיצת הגוף ענין מהנה ומרענן שהיה שווה לכל נפש.

מאמצע המאה השלישית לפסה"נ, היו עשירי הרומאים בונים חדרי-מרחץ בבתיהם בעיר ובחוילות הכפר שלהם. אך מותרות כאלה היו ענין לעשירים מופלגים בלבד, ומשטר הצניעות של הריפובליקה, אשר אסר על קאטו הצנזור לרחוץ בנוכחות בנו, מנע בנית מרחצאות מחוץ לתחום המשפחה. אך ברבות הימים ניצחה אהבת הנקיון את הצניעות המזויפת. בימי המאה השניה לפסה"נ, הופיעו ברומא המרחצאות הצבוריים - לגברים לחוד ולנשים לחוד, שלא כבימים המאוחרים יותר; השם balneae – שצורתו רבים-נקבה - מעידה על מרחץ צבורי, בניגוד ל- balneum, שצורתו הדקדוקית היא לא זכר ולא נקבה - שמעיד על מרחץ פרטי. נדבנים בנו מרחצאות בשכונותיהם בעיר. קבלנים הקימום לצורכי-עסק וקבעו דמי כניסה. בשנת 33 לפסה"נ, ערך אגריפס מפקד מרחצאות; מספרם היה 170, ומספר זה גדל והלך. פליניוס הזקן נואש מהנסיון לספור את מרחצאות זמנו, ולאחר זמן התקרב מספרם לאלף. המחיר שדרש בעל-המרחץ, או החוכר; בעבור הרחצה היה זעום: quadrans אחד, רבע-אס (חצי-סנט), ולילדים הכניסה היתה חופשית. אגריפאס היה המפקח הממשלתי בשנת 33 לפסה"נ; היה עליו לפקח על המרחצאות הצבוריים, לבדוק את מיתקני החימום שלהם, ולהבטיח את נקיונם וסדריהם. למען הותיר את רישומה של תקופת שירותו, נקט במחווה נדירה של רוחב-לב וקיבל על עצמו את תשלומי מחיר-הכניסה לכל המרחצאות למשך שנת פיקוחו. זמן מועט לאחר מכן, הוא בנה את מרחצאות-החינם שנשאו את שמו. היה זה עיקרון מהפכני אופייני ליחס האבהי שנקטה הקיסרות כלפי ההמונים. בעקבותיו ארעו מהפכות גם בארכיטקטורה וגם בנימוסים; בנינים בסגנון בניניו של אגריפאס רבו והלכו בימי הקיסרים שלאחריו.

אחרי מרחצאות אגריפאס, בנה נירון את ה- thermae בשטח הקאמפוס מארטיוס. אחריו בנה טיטוס את מרחצאותיו סמוך ל- Aurea Domus העתיק, עם פורטיקו חיצוני שפנה אל הקולוסיאום. אחדים מהעמודים, אשר היו עשויים לבנים, עומדים עד היום, טראיאנוס בנה מרחצאות על הגבעה האונטינית, והקדישם לזכר ידידו ליקיניוס סורה; מצפון-מערב למרחצאות טיטוס, על שטח שהוא חלק מ"בית הזהב" שנהרס בשריפה של שנת 104, בנה מרחצאות נוספים ששמו קורא עליהם, וחנך אותם יחד עם מוביל-המים שלו, ב- 22 ליוני, 109. אהרי אלה נבנו המרחצאות הנקראים בפינו מרחצאות קאראקאלה, אך ראוי שייקראו בשמם הרשמי - "מרחצאות אנטונינוס", שכן בעוד שספטימוס סורוס הניח את יסודם בשנת 206, ובנו אנטונינוס קאראקאלה חנך אותם קודם זמנם, הושלמה בנייתם בידי אחרון שושלת האנטונינים, סורוס אלכסנדר, בין השנים 222 ו- 235. חורבות המרחצאות של דיוקלטיאנוס משכנים כיום את המוזיאון הרומאי הלאומי, את כנסיית מריה הקדושה של המלאכים ואת בית-התפילה של ברנרד הקדוש; את תוכנית אכסדרת העמודים הענקית שלהם אפשר עוד לגלות עם עיקולי הפיאצה, אשר שימרה את שמם. ולבסוף במאה הרביעית, על הגבעה הקוירינית, נבנו מרחצאות קונסטאנטינוס. המרחצאות שנשתמרו ביותר הם מרחצאות דיוקלטיאנוס, המשתרעים על שטח של שלושה-עשר הקטארים, ואלה של קאראקאלה, המשתרעים על שטח של אחד-עשר הקטאר – שניהם נמנים עם פלאי רומא העתיקה. חורבות חשופות ועצומות אלו מעוררות התפעלות בלב כל מסתכל. אך שניהם אינם שייכים לתקופה הנסקרת על ידינו. חורבות המרחצאות של טראיאנוס, אשר נוקו ונחשפו בשנים האחרונות, מאפשרות לנו לעקוב אחרי קוי תוכניתם הנפלאה, וזו, מסתבר, דומה בדיוק למרחצאות קאראקאלה. ההבדל היחידי ביניהם הוא מידתם. לכן, יהיה קל יחסית לנחש את הקו האופיני בסידורם של בנינים כבירי-מימדים אלה, בימים ההם הירבה מארטיאליס להתלהב מהם, ואנו יכולים להבחין בחידושים שלהם.

במיוחד בלטו במרחצאות אלה אפשרויות המרחץ השונות והמשונות: מרחץ חם, מרחץ קר, מרחץ אויר חם, מרחץ שחיה ואמבטיה. מחוץ, היה המבנה העצום מרובע-הצלעות מוקף בסטיווי-עמודים צפופי חנויות והומה מבעלי עסק ולקוחותיהם; מבפנים, הקיף גנים וטיילות, איצטדיונים ושירותי-נוחיות, אולמות-התעמלות וחדרי-עיסוי, ואפילו ספריות ומוזיאונים. לאמיתו של דבר, המרחצאות הציעו לרומאים מעין עולם קטן, בו נמצאו כמעט כל הדברים שהוסיפו נופך לחייהם.

בעיבורו של ה- thermae, התנשאו בניני המרחץ עצמם. שום balneae לא יכול היה להתחרות בהם, לא בכמות המים שזרמו בהם ולא במידת חומם. המים הוזרמו ממוביל-מים אל מאגרים מיוחדים - במרחצאות קאראקאלה השתרעו אלה על שני שלישי האגף הדרומי - שישים וארבע בריכות סגורות. חימום המים נעשה באמצעות מערכת תנורים מסובכת ומדוייקת של hipocauses ו- hipocausta, אשר הזרימה וחיממה את המים, וחיממה את אולמות המרחץ. חדרי-ההלבשה סמוכים היו לכניסה, ובהם היו המתרחצים מתפשטים (ה- apodyteria). אחריהם היו ה- tepidarum, אולם גדול וסגור שאוירו פושר, ומקומו היה בין ה- frigidarium מצפון וה- caldarium מדרום. ב- frigidarium, אשר היה כפי הנראה גדול מכדי שיקורה, נמצאה הבריכה שלתוכה קפצו המתרחצים. ה- caldarium היה אולם עגול בעל כיפה שהשמש האירה אותו בצהרים ואחר-הצהרים, והיה מחומם באויר חם שזרם בין ה- suspensurae שהונח מתחת לרצפה. מסביב לאולם, נמצאו תאי-רחיצה קטנים, בהם יכלו אנשים לרחוץ ביחידות; במרכז האולם, נמצאו בריכת ברונזה ענקית מלאה מים שחומה הנאות נשמר באמצעות תנור שהיה בדיוק מתחתיה, באמצע ה- hypocausis שהונח מתחת לכל רצפת האולם. מדרום ל- caldarium היה ה- sudatoria. או loconica, שהיה מרחץ זיעה נוסח המרחץ הטורקי. ולבסוף, המבנה כולו היה מוקף palaestrae, אולמות-התעמלות וחדרי-משחקים, בהם עסקו המתרחצים העירומים בתרגילים החביבים עליהם.

ועדיין לא היה זה הכל: גוש בנינים גדול זה היה מוקף רציף, אשר הוצל והוצן באמצעות מזרקות ושימש שטח משחקים, שעליו סוגרת טיילת מקורה (ה- xystus). מאחרי ה- xystus מתעקלים ה- exedrae של אולמות-ההתעמלות וחדרי-ההמתנה, הספריות ואולמות-התצוגה. כזה היה אופיו המקורי של בתי-המרחץ. כאן התאחדו תרבות גופנית וסקרנות מחשבתית ועיצבו יצור רומאי טיפוסי. כאן הוכרע המשפט הקדום שעורר יבוא הספורט היווני, לבטח היו השמרנים שבהם מביטים בעין זועמת על ההתעמלות, בראותם בה גורם משחית מוסר, המעודד ראוותנות ומדיח מן התכונה הרצינית הנדרשת לאמנות המלחמה - ההתעמלות טיפחה הערצה ליפי הגוף, במקום שתטפח בקרבם את תכונות החייל הטוב. אך כעבור זמן, חדלו מערומי הגוף במרחצאות, אשר אי אפשר היה להמנע מהם, לפגוע בדעת הקהל, והמשחקים האתלטיים זכו שם לדרגת כבוד שווה - כל עוד הוצגו לשמם בלבד ולמטרת בריאות, כמרחץ עצמו. ההתעמלות קידמה והעצימה את השפעתם המבריאה של המרחצאות על תקינות הגוף ובריאותו.

בפרק הקודם, סיפרנו על כשלונם החלקי של תחרויות ה- Lapitolinus Agon. לשוא ניסו אוגוסטוס, נירון ודומיטיאנוס להביא מהפכה באורחותיהם, בהעתיקם לרומא את התחרויות האולימפיות היווניות. אך במקום בו נכשלו הקיסרים שם הצליחו המרחצאות הצבוריים; בתקופה הנסקרת, נהגו הרומאים לבקר יום-יום במרחצאות ולבלות שם את מרבית זמנם הפנוי.

לפי מיטב הידיעות שבידינו, היו המרחצאות נסגרים לרוב עם שקיעה. אך הראיות הנמצאות בדבר שעת פתיחתם סותרות זו את זו. שורה בדברי יובנאליס מרמזת, כי היתה זו שעת לפני-הצהרים מוקדמת, החמישית; דבר זה מתאשר במכתם של מארטיאליס, בו הוא מתלבט איזו היא השעה הנוחה ביותר למרחצו, ומחליט על השעה השמינית בהיותה "מפשירה את המרחץ החם, בשעה שלפניה החום גדול מדי, והשעה השישית חומה לוהט ביותר". לעומת זאת, נרשם ב- Historia Augusta, בדברי ימי אדריאנוס, כי על-פי צו הקיסר אסורה היתה הרחיצה במרחצאות-הציבוריים לפני השעה השמינית, לבד ממקרה מחלה; עם זאת אנו מוצאים ב"חיי סרוס אלכסנדר", כי במאה הקודמת היתה הרחיצה אסורה לפני השעה התשיעית, ולבסוף, מכתמים אחדים של מארטיאליס מלמדים, כי אנשים רבים הלכו למרחץ בשעה העשירית או לאחריה, וכי תהא שעת צלצול הפעמון (tintinna-bulum) לפתיחת המרחצאות אשר תהיה, הקהל הורשה להכנס לשטח האימונים והתרגילים עוד לפני כן. דבר אחד לבדו עשוי לדעתי להבהיר את הבלבול הזה, ולהפחית, ואולי אף ליישב את הסתירות שבידיעות אשר בידינו: ההתחשבות בתוכנית המרחצאות והחוקים המנהליים שפיקחו על הפרדת המינים.

בימיהם של מארטיאליס ויובנאליס - בזמנו של דומיטיאנוס, וגם בימי שלטונו של טראיאנוס, לא נאסרה רשמית רחיצתם של גברים ונשים בצותא. הנשים שהתנגדו לעירוב מינים זה, יכלו להמנע מלכת אל ה- thermae ולרחוץ ב- balneae שהיה מיוחד לנשים. אך נשים רבות נמשכו לתרגילי הספורט שקדמו למרחץ במרחצאות, ובמקום להחמיץ הנאה זו העדיפו לוותר על שמן-הטוב ולהתרחץ יחד עם הגברים. ככל שהיו המרחצאות מקובלים יותר, כן הלכו ונתעוררו בעקבותיהם שערוריות רבות, אשר השלטונות שוב לא יכלו להתעלם מהן. למען שים להן קץ, הוציא אדריאנוס, בין השנים 117 ו- 138, חוק, הנזכר ב- Historia Augusta, נגד רחצה משותפת של גברים ונשים: "lavacra pro sexibus separavit".
אך כיוון שבתוכנית המרחצאות היה רק frigidarium אחד, tepidarium אחד ו- caldarium אחד, ברור, כי הפרדה זו לא נתאפשרה בחלוקת השטח, אלא בחלוקת הזמן: שעות מסוימות הוקצבו למרחץ הגברים ואחרות לנשים. זה היה הפתרון שנכפה במרחק רב מרומא, אמנם, אך גם בימי שלטונו של אדריאנוס נחקק חוק דומה על-ידי מושלי המחוז של המכרות הקיסריים בויפאסקה שבלוסיטניה. המנהל או חוכר ה- balnea במחוז מכרות זה נצטווה לחמם את התנורים למרחץ הנשים – מתחילת השעה הראשונה ועד סוף השעה השביעית, ולמרחץ הגברים - מתחילת השעה השמינית של היום עד סוף השעה השניה של הלילה. מידותיהם של המרחצאות-הצבוריים של רומא לא איפשרו חלוקת זמן לפיה תהיה התאורה שוה. אך אין ספק, כי רומא נקטה שיטה דומה, בשינויי פרטים, והתאימה אותה לתנאי המרחצאות שלה ולמידתם. אין לנו אלא לבדוק את תוכנית המרחצאות הצבוריים של רומא, בהם המרחצאות עצמם היו במרכז כשסביבם אגפי-ענק, ולהשוותם עם מרבית ההערות המצויות בכתבי סופרי התקופה, כדי לשחזר תמונה מתקבלת על הדעת של תהליך הרחיצה.

מהצהרותיו של יובנאליס אנו מקישים, כי דלתות האגפים היו פתוחות לקהל, בלי הבדל מין, למן השעה החמישית בבוקר. בשעה הששית נפתח הבנין המרכזי - אך רק לנשים, לפי פקודת אדריאנוס, בשעה השמינית או התשיעית - הכל לפי התקופה, בקיץ או בחורף - צלצל הפעמון שוב. עתה היה זה תורם של הגברים להכנס למרחצאות, איפה שהורשו לשהות עד אחת-עשרה או שתים-עשרה בצהרים. מחלוקת זמן זו ניתן לשער, כי נשים וגברים התפשטו בזה אחר זה בתוך הבנין המרכזי של המרחצאות, וכי ההתעמלות בעירום הותרה רק בתוך שטח ה- palaestra. מסקנה זו אינה צריכה להפתיעתנו, בהיותה תואמת את מסקנותינו מקריאת תיאורי המשחקים הנהוגים בתוך המרחצאות.

אנו יכולים להביא, למשל, את תיאור פגישתו של טרימאלכיו עם היצורים המפוקפקים שעתיד היה להזמין לארוחה. הדבר התרחש בשעת המרחץ – בעיירה במחוז קאמפאניה, אך היה זה העתק מדויק של בית-מרחץ בעיר הבירה. אנקולפיוס ורעיו מתחילים להתערב בקבוצות האנשים שנאספו פה ושם באולם ההתעמלות. לפתע הם מגלים "זקן קרח אחד, בכותונת אדמדמה, משחק בכדור עם נערים ארוכי שיער... האדון הזקן, נעול נעלי-בית, היה עסוק בכדור ירוק. משנפל, לא טרח להרימו. לצדו, עמד עבד שהחזיק שק מלא כדורים אותם סיפק למשחקים". זה היה משחק-כדור בשלושה הקרוי trigon, בו עומדים המשתתפים במשולש וזורקים את הכדור מהאחד לשני בלי אזהרה, תופסים ביד אחת וזורקים בשניה. משחקי-כדור רבים היו לרומאים, ובהם "טניס", בו השתמשו בכף-היד במקום במחבט (דוגמת המשחק הבסקי pelote); משחק אחר היה ה- tharpastum בו היה על המשחקים לתפוס את הכדור, harpastum, בתוך הקבוצה היריבה, למרות הדחיפות, הריצות והתקפות-ההטעיה - משחק מעייף מאוד שהעלה ענני אבק לרוב; ועוד משחקים כגון: "כדור-קופץ", "כדור נגד קיר" וכיו"ב, ה- harpastum היה ממולא חול, ה- paganica בנוצות; את ה- follis היו ממלאים אויר והמשחקים שיחקו בו כבכדור-סל, אך בצורה מעודנת יותר. לפעמים היה הכדור גדול מאוד, ממולא באדמה או קמח, והמשחקים הכו בו באגרופיהם כבשק תלוי של מתאגרפים, והיו רצים ומזנקים אליו כשם שמזנקים היו בחרבות הסיוף אל עמוד האימונים. היו גם משחקי הכנה למרחץ. מארטיאליס מרמז עליהם בבוז, במכתם ששלח אל ידידו הפילוסוף: "לא כדור-יד, לא כדור-שלפוחית, ולא כדור ממולא-נוצות בידיך, ואפילו לא חבטות על עמוד חסר מגן מכינים אותך למרחץ; אינך שוטח לפניך ידיים מרוחות במשחה דביקה, ואינך מקפץ ומכרכר הנה ושמה אחרי כדור המשחק".

רשימה זו אינה מלאה. יש להוסיף עליה ריצה, או גילגול חישוק-ברזל (trochus). הובלת חישוק כזה בתמיכת מקל קטן מעוקם בקצהו, אשר כונה "מפתח", היה משחק אהוב על נשים; וכן נידנוד, מה שמארטיאליס מכנה "הדבר הטפשי הזה (haltera), שנשים היו מתעייפות ממנו מהר יותר מן הגברים. במשחקים אלה לבשו הגברים והנשים טוניקה, כטרימאלכיו, או מכנסיים צרים, כמו המכנסיים שלבשה פילאניס-הגברית בעת ששחקה ב- harpastum, או גלימה פשוטה וחמה, כאותה endromis ששלח מארטיאליס לאחד מידידיו בצירוף המלים הנעימות: "אנו שולחים לך במתנה את מה שנארג בדאגה על-ידי אורג על גדות הסינה, מלבוש פראי בעל שם ספארטאני, משונה אך אל תמאס בו בלילות דצמבר הקרים... אם אתה תופס את כדור-היד המחמם, או חוטף את כדור-המשחק בתוך תימרות האבק, או מקפיץ לכאן ולשם את כדור-השלפוחית הרכרוכי והקל".

אך בתחרויות ההתאבקות התפשטו המתאבקים לגמרי, מרחו את גופם ב- ceroma (משחה של שמן ודונג שעושה את העור גמיש יותר) שעליה זרו אבק כדי שלא יהיו חלקלקים. ההתאבקות נערכה באולם ההתעמלות המרכזי ליד החדרים, אשר במרחצאות קאראקאלה זיהו אותם הארכיאולוגים כ- oleoteria ו- conisteria. לכאן באו לא רק המתאבקים אלא גם המתאבקות, אשר הרגשת הנוחיות המושחתת שלהן תחת ידי המעסים עוררה את חמת יובנאליס, וכאן היו המעסים מורחים את גופיהן במשחות המוזכרות לעיל ומעסים אותן.

המרחץ שבא לאחר המשחקים או ההתאבקויות היה, איפוא, חלק מן הספורט. המרחץ עצמו היה מחולק בדרך כלל לשלושה שלבים. בראשונה, הלך המתרחץ שטוף הזיעה להתפשט - אם טרם עשה זאת - באחד מחדרי ההלבשה, apodyteria, של המרחצאות. אחר נכנס אל אחד ה- sudatoria הסמוכים ל- caldarium, והגביר את זיעתו באוירת חממה זו: זה היה "המרחץ היבש". אז עבר אל ה- caldarium,
אשר דרגת חומו היתה כמו בחדר הקודם, ושם היזה על גופו המיוזע מים חמים מן הגיגית הגדולה, אשר נקראה labrum, ונתקרצף במגרד, נקי ויבש, הוא חזר על עקבותיו אל ה- tepidarium כדי להצטנן בהדרגה, ולבסוף רץ וזינק אל מי הבריכה הקרירים של ה- frigidarium. אלה הם שלושת השלבים של המרחץ המבריא עליו המליץ פליניוס הזקן, תהליך המרחץ המתואר בספרו של פטרוניוס, והמוצע ב- Epigrams של מארטיאליס, אך מרטיאליס מרשה לאיש שיחו הדמיוני לוותר על שלב אחד: "אם שיטת לאקדמוניה חביבה עליך יותר, רשאי אתה להסתפק בחום יבש ואחריו לקפוץ אל הפלג הטבעי".

למעשה, לא יכול היה המתרחץ לשפשף את עצמו כראוי במגרד. צריך היה לעוזר. ואם לא זכר המתרחץ להביא עמו את עבדו, נוכח שעזרה זו לא ניתנה בחינם. ב- Historia Augusta מובאת מעשיה המעידה, כי אנשים חשבו פעמיים לפני שהסכימו עם הוצאה זו.

כותב קורות חייו של אדריאנוס מספר, כי תכופות היה הקיסר מתרחץ במרחצאות יחד עם שאר המתרחצים. יום אחד, ראה שם חייל זקן, אשר הכירו עוד מן הצבא, עומד ומשפשף את גופו במרץ בשיש שציפה את קירות-הלבנים של ה- caldarium; הקיסר שאלו לסיבת מעשהו זה. החייל הזקן ענה, כי למען יהיה לך עבד צריך שיהיה לך כסף. מיד נתן לו הקיסר עבד וכסף. למחרת, כאשר הודיעו על בוא הקיסר, כבר עמדה שם קבוצת זקנים המגרדים את גופם בקיר. אדריאנוס פשוט הציע להם לגרד איש את רעהו.

רשאים אנו לשער בבטחה, כי רק העניים עשו כעצת הקיסר. את העשירים היה צבא עבדים משמש, ממרק, מעסה ומבשם. כאשר יצאו אורחיו העתידים של טרימאלכיו מן ה- frigidarium. מצאו את מארחם המקרי רווי בשמים, ואת גופו מיבשים במפית של צמר משובח; שלושה מעסים, אחרי שרבו ביניהם על הכבוד לטפל בו "עטפוהו באדרת צמר אדומה והניחוהו באפיריון שלו", טרימאלכיו יבש כהוגן נישא על כתפי עבדיו הישר אל ביתו, מקום בו חכתה לו ארוחת הערב שלו.

אך מרבית המתרחצים, ביחוד אלה אשר ביתם חסר היה מותרות ושולחנם לא שפע מטעמים כשל טרימאלכיו, התמהמהו במרחצאות ונהנו מנעימותם עד שעת הנעילה. קבוצת ידידים נאספו באולמות וב- nymphaea ושוחחו, או שהלכו לקרוא בספריות. מקומן של שתי הספריות במרחצאות קאראקאלה נתגלה בשני קצות שורת מקוי המים. אפשר לזהותן מיד לפי המשקעים המרובעים בקירות בהם היו ה- plutei, תיבות-עץ, שהכילו את הספרים היקרים. מתרחצים אחרים התהלכו בהרחבת הדעת, הלוך ושוב, במסדרונות המקורים של ה- xystus בינות לפסלי האמנות, אשר הקיסרים הכניסו בשיטתיות אל בתי המרחצאות. אל נשכח, כי בחפירות של ימינו נמצאו במרחצאות קאראקאלה הפסלים: Farnese Bull, פלורה והרקולס; Torso Belvedere, ושני האגנים שאליהם נשפכים מי המזרקות בככר פאלאצו פארנזה . כל אלה עמדו בזמנם על מרצפת הפסיפס מתחת לקימרונות המקושטים בצורת משושה, בין קירות מצופים בשיש, ושורות-עמודים שכותרותיהם מעוטרות בפסלי גבורים שקשטו את המרחצאות. במרחצאות טראיאנוס, אשר לא נפלו מהם בעושרם, נתגלה ונשתמר עם שאר האוצרות הפסל המפורסם של קבוצת לאוקואון, הנמצא עתה בואתיקן. ואין ספק, כי עם תחושת הבריאות, הנוחות והתשישות הנעימה שלאחר התעמלות ומרחץ, נכנס לתודעתם של הרומאים כל היופי שהקיפם והותיר בהם משקע.

למען האמת, הרומאים עצמם דברו סרה במרחצאותיהם וידוע, כי בזיונות לרוב קנו שם שביתה. היטב ידעו, כי מתחת לסטיווי-העמודים הרמים שוטטו רוכלי דברי-מאכל ומשקה וסרסורי מין וכי רבים באו שמה לשם זלילה וסביאה וכדי להתמסר לתענוגות נלוזים אחרים; כי רבים התחממו שם רק כדי "לעורר צמאון", והמרחץ עורר אצלם הנאות מופרזות אחרות: "במהרה תשלם בעד זה, ידידי, כאשר תפשוט את בגדיך ותביא לבית-המרחץ את כרסך המלאה טוס שעדיין לא נתעכל! הדבר יביא למותך, או שזיקנה תקפוץ עליך בטרם עת!" לפעמים, היה קומודוס הולך למרחץ שמונה פעמים ביום. הפרזה כזו סופה מרפה את השרירים וממוטטת את העצבים. ואכן ראויה הגזמה זו, אשר קרבנותיה הודו בה בציניות, לגנאי: "מרחץ, יין ונשים משחיתים את גופנו - אך הם הנם החיים עצמם (balnea, vina, Venus corrumpunt corpora nosta sed vitam faciunt)".

אף-על-פי כן, אני משוכנע, כי המרחצאות הקיסריים השפיעו על העם רוב טובה, ביפעת השיש שלו לא היה ה- thermae רק "ארמון המים הרומאי", אלא ארמון העם הרומאי, אשר עליו חולמים עמי הדימוקרטיה של היום. במרחצאות אלה למדו הרומאים להעריץ נקיון-גוף, ספורט ותרבות; הם חזרו אל האידיאלים הישנים שהיו מקור ההשראה של עברם הגדול, ובכך מנעו במשך דורות רבים את התנוונותם. יובנאליס החזיק לפניהם את החסד עליו עליהם להתפלל תמיד: "נפש בריאה בגוף בריא (orandum est ut sit mens sana in corpore sano)".

לפריט הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: חיי יום יום ברומא : המרחצאות
שם  הספר: חיי יום יום ברומא
מחבר: קארקופינו, ז'רום
תאריך: 1967
הוצאה לאור: עם הספר
הערות: 1. תרגום: עודד בורלא.
2. עריכה מדעית: צבי יעבץ.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית