העלוים - אדוניה של סוריה - מעדת מיעוט לעדה שלטת : בדרך לצמרת

מאז שקיבלה סוריה את עצמאותה, החלו בני העדה העלוית פועלים כדי להביא לשילובם במירקם החיים של המדינה הסורית. שני המסלולים העיקריים, ולמעשה, היחידים שהיו פתוחים בפניהם, ואשר הובילו, בסופה של דרך, את בני העדה העלוית אל הצמרת, היו: הצבא והמפלגות הפוליטיות הרדיקליות (בעיקר הבעת' והפ.פ.ס.).

המסלול הצבאי. הצבא היווה אפיק קידום מרכזי לבני העדה העלוית, כמו גם ליתר בני עדות המיעוט כבר בימי השלטון המנדט הצרפתי, וגם לאחריו. בהקשר זה ראוי לציין מספר גורמים אשר הקלו על העלוים בדרכם: ראשית, הרתיעה בקרב החברה הסונית בערים הגדולות מפני השירות בצבא. רתיעה זו היתה מעוגנת ביחס מסורתי של התנשאות ובוז מצד החברה העירונית המוסלמית כלפי הצבא והמשרתים בו. שנית, הצבא הסורי הלך והתבסס על בני עדות המיעוטים ועל בני המיגזר הכפרי הסוני, שעימם יכלו העלוים למצוא שפה משותפת, ואולי אף בסיס פעולה משותף – מאבק בקיפוח החברתי והכלכלי, שהיה מנת חלקם של כל אלו במשך שנים רבות, שלישית, מאז שזכתה סוריה בעצמאותה, גילה הצבא הסורי מעורבות הולכת וגוברת בחיים הפוליטיים במדינה. מעורבות זו, לצד הפלגנות והפירוד שבהם התאפיין, עודדה מאבקי כוח – על בסיס אישי, אזורי, אידיאולוגי ואחר – בקרב הקצונה הבכירה ששלטה בצבא (ושהיתה סונית בעיקרה). התוצאה היתה שחיקת כוחה של אליטת הקצינים, ולמעשה, חיסולה העצמי.¹⁷ נוכח היחלשות כוחה של הקצונה הסונית, שהחלה מורגשת משלבי שנות החמישים ואילך, בלטו הקצינים העלוים כקבוצה מגובשת יחסית, המקיימת בקירבה לכידות על רקע מוצאה העדתי.

המפלגות הפוליטיות הרדיקלית. צעירי העדה העלוית נחשפו במוסדות החינוך או בקרב שורות הצבא לתפיסות עולם רדיקליות שרווחו באותה עת בסוריה, וסופם שנשבו בקסמן. נראה, כי תפיסות אלו ענו למאוויים ולשאיפות נסתרות של בני העדה, ובעיקר איפשרו להם למצוא את מקומם בסדר המדיני, החברתי והכלכלי החדש שהלך והתעצב באזור בכלל ובסוריה בפרט. בתפיסות אלו, ובייחוד במרכיב החברתי-כלכלי שלהן, היה משום מענה לתחושות הקיפוח שחשו צעירים אלו, ואשר גברו בעקבות החיכוך והמגע עם החברה העירונית הסונית. במרכיב הלאומי שלהן (בין אם לאומיות ערבית על פי מישנתה של מפלגת הבעת', או לאומיות סורית על פי מישנתה של מפלגת הפ.פ.ס) היה כדי להבטיח שילוב מלא של בני העדה העלוית על בסיס שיוויוני באומה הערבית-סורית שבקירבה חיו.

במרס 1963 התחוללה הפיכת הבעת', ששמה קץ למשטר, ולמעשה לסדר הישן ששרר בסוריה עד אז. אלא שלמרות שמה היומרני, לא מפלגת הבעת' היא שעמדה מאחוריה. הכוח המניע, אם כי לא היחיד, שעמד מאחורי הפיכה זו היתה "הועדה הצבאית" (אל-לג'נה אל-עסכריה) – קבוצה של קציני צבא, שהיו מקורבים למפלגת הבעת', הגם שלא השתייכו אליה באופן פורמלי. הנהגת "הועדה הצבאית" כללה חמישה קצינים, כולם בני עדות המיעוטים: שלושה עלוים, צלאח ג'דיד, מחמד עמראן וחאפז אל-אסד, ושני אסמאעלים – עבד אל-כרים אל-ג'נדי ואחמד אל-מר. לשם ביצוע ההפיכה חברה קבוצה זו לקבוצות נוספות בצבא ובהן קבוצת קצינים עצמאיים, סוניים ברובם, בהנהגת זיאד אל-חרירי, וקבוצת קצינים מתומכיו של הנשיא המצרי, גמאל עבד אל-נאצר.¹⁸

למרות הדומיננטיות העלוית ב"ועדה הצבאית" נזקקו הקצינים העלוים לשותפים נוספים הן לצורך ביצוע ההפיכה, והן בכדי להחזיק בשלטון אחריה. ואכן, לאחר ההפיכה פנתה "הועדה הצבאית" למנהיגיה הותיקים של מפלגת הבעת' – מישל עפלק וצלאח אל-ביטאר – בבקשה כי יפרסו עליה את חסותם. בין השנים 1966-1963 שימשו אלו ולצידם קצינים סוניים בכירים אחרים, למשל, אמין אל-חאפז, כחלון הראוה של משטר הבעת'. בעוד חבורת הקצינים העלוים הפעילה נרתעת מלחשוף עצמה בפני הציבור הסורי. ראשית, מדובר היה בחבורה של קצינים צעירים וחסרי ניסיון וביטחון עצמי. שנית, נראה כי קצינים אלו חששו שאין הציבור בסוריה בשל להגמוניה עלוית בצמרת המשטר. שלישית, נוכח האתגרים שבפניהם ניצב משטר הבעת' בראשית דרכו, היה חיוני לגייס תמיכה רחבה ככל האפשר בו ובדרכו, ולו גם במחיר של חלוקת השלטון עם גורמים נוספים. רביעית, קבוצת הקצינים העלוית לא היתה מגובשת דיה ונעדרה מנהיג המקובל גם על יתר חבריו. חמישית, קצינים אלו תפסו עצמם כלאומנים ערבים-סורים, ולא כנציגים של העדה העלוית, ומכאן שביקשו לא לפעול על בסיס עדתי. ואכן, גם בין השנים 1970-1966, כאשר הפכו למעשה העלוים לשליטיה של המדינה הסורית, נמנע צלאח ג'דיד, שהיה האיש החזק של סוריה באותה עת (ועלוי במוצאו), מלכהן בתפקיד נשיא סוריה. הוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים, בתפקיד של עוזר למזכ"ל של ההנהגה הארצית של מפלגת הבעת', ולהפקיד את מוסדות השלטון הפורמליים בידי נשיא וראש ממשלה סוניים – נור אל-דין אל-אתאסי ויוסף זועין.

רק עם עלייתו של חאפז אל-אסד לשלטון, ב- 16 בנובמבר 1970, בעקבות מהפכת התיקונים שביצע נגד צלאח ג'דיד ומקורביו, הוסר המסוה. ב- 22 בפברואר 1971 נבחר אסד לכהונת נשיא סוריה ובכך נחשפו באופן מלא ממדי השליטה העלוית בצבא ובמדינה בסוריה.

הערות שוליים:

ראו בהקשר זה: M. Van Dusen Hillegas, Intra – and Inter – Generational Conflict in the Syrian Army, Ph.d. Dissertation, John Hopkins University, Ann Arbor, Michigan 1991
ראו: I. Rabinovich, Syria under The Ba’th 1963-66, The Army-Party Symbiosis, Jerusalem 1972