חרטומי מצרים נזכרים במקרא בהקשר של מעשי נסים ונפלאות, כמכשפים חכמים המסוגלים לפענח חלומות (סיפור חלום פרעה, בראשית מא 8) או לבצע להטים מרשימים כפי שמתואר בתחרות בין החרטומים לבין משה ואהרון, שידם כמובן הייתה על העליונה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':" (שמות ז 8 - 13)
מקור המילה "חרטומים" בביטוי המצרי "חרי טפ", שפירושו: כוהן "קורא" – כוהנים שהיו ממונים על הפעולות המאגיות (המכשפות), שהיו חלק בלתי נפרד מן הדת המצרית. חוקרים שונים ניסו להסביר את מעשי החרטומים בדרכים טבעיות, אבל קסם וכישוף אינם ניתנים להסבר הגיוני. המקרא מדגיש בכל מקום את עליונותו של ה' על כל מעשה כישוף.
בספרות המצרית הקדומה ידוע סיפורו של המלך חופו, שהיה לו מכשף חביב ששם "ג'די" שהיה מתייצב לפניו ומשעשע אותו בלהטוטים מרשימים, כמו אלה הנזכרים בסיפור העימות שהיה בין משה ואהרון לחרטומים. למשל, הפיכת מטה לנחש ולהיפך, שליטה בתנינים ועוד.
הביטוי "חרטומים" הושאל גם לתיאור הכתב המצרי, המכונה בעברית "כתב חרטומים" ובלועזית - כתב הירוגליפי (כתב הכוהנים) גם במצרית כונה הכתב "מילות האל", כלומר – קדוש.
לימים, בשל העובדה שהכתב המצרי הוא כתב תמונות קשה ביותר לפענוח, וגם בעת העתיקה רק סופרים יחידי סגולה ידעו לקרוא ולכתוב בו - נהפך המושג למילה נרדפת לכתב בלתי מובן.
