החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל : תכנון אסטרטגי וחזון חינוכי למערכת החינוך הערבי בישראל

מציאותם של הערבים הפלסטינים בישראל מציבה אתגרים ברמת החברה בכלל וברמת מערכת החינוך בפרט. דבר המצריך אנליזה מדויקת למציאות החינוך בבית הספר הערבי בישראל, לשפוך אור על השינויים החינוכיים והטכניים הנדרשים במערכת החינוך והדגשת תפקידו של ביה"ס בהתמודדות עם כל המשתנים.

ניתן להגדיר ולאבחן את הבעיה של מערכת החינוך הערבית משני היבטים: הראשון הוא ההיבט הפוליטי - האפליה הקיימת כלפי מערכת החינוך הערבי. השני היא ההיבט האידיאולוגי - אי-ההסכמה על תכני החינוך ומהות הערכים שלפיהם יש לחנך את התלמיד הערבי הפלסטיני, בשאיפה לגיבוש זהותו הלאומית והאזרחית כאחד.

למרות ההתפתחות הכמותית של החינוך הערבי בישראל, הערכת המערך החינוכי מבחינה איכותית מעלה מספר קושיות:

החינוך במערכת החינוך הערבי עדיין אינו אקטיבי דיו לגיבוש והכנת אישיותו של הבוגר להתמודדות עם העולם המודרני, דבר שהביא ללידתן של תופעות חברתיות שליליות.
למרות המאמצים האינטנסיביים לשינוי שיטות ההוראה, במערכת החינוך הערבי עדיין שולט אופי תיאורטי פרונטאלי ונמשכות השיטות המסורתיות שמנציחות את זיכרון הידע ולא את ייצורו.
חולשת התוצר המערכתי. רוב הבוגרים נכנסים לשוק העבודה בתחום השירותים ולא בייצור (שלא לדבר על האבטלה הגואה בקרבם), דבר הפוגע במוביליות החברתית והכלכלית שלהם ברמת הפרט וברמת הכלל.
העלייה בממוצעי אי-ההצלחה בלימודי המשך. שכן ההישגים עדיין נמוכים, במיוחד כשעורכים השוואה בינם לבין ההישגים במערכת החינוך היהודית בכל השלבים.
אי-הקניית חינוך טרום חובה (הגיל הרך) לילדים ערביים.
היעדר אוניברסיטה ערבית ומכללות מתקדמות לחינוך - מה שמביא לחולשת התפוקה המחקרית של אנשי פדגוגיה ומרצים ולהיעדר מחקרים ניסיוניים ומחקרי שדה, ועל כן להיחלשות הזיקה בין הידע והמדע לבין תנועת החברה, ולהרחבת הפער בין עולם החינוך בביה"ס לבין העולם האמיתי בחברה.
דלות המשאבים המושקעים בחינוך, בין אם ברמת משרדי הממשלה, הרשות המקומית הערבית או ההורים.
הדואלית הלשונית בין החברה (השפה המדוברת) למוסדות החינוך (השפה הספרותית), דבר המעיק על התהליך החינוכי ובכך על פיתוח מיומנויות חשיבה גבוהות.
רוב תוכניות הלימוד ממוחזרות מחדש ומקבעות את הניכור התרבותי. מה גם שתרומתן דלה בכל הקשור לחיזוק הזהות התרבותית ופתרון בעיות וקונפליקטים תרבותיים וחברתיים הנוצרים כתוצאה מחוסר שיווי משקל בין מסורתיות למודרניות, פוסט-מודרניות והתמודדות עם הגלובליזציה.

מדיניות החינוך הנהוגה במערכת החינוך הערבי והשלכותיה השליליות, מצריכות גיבוש אסטרטגיה חינוכית שתביא בחשבון את מציאות ההיחשפות לתרבות והידע ואת המהפכה הטכנולוגית.

בפני כל אסטרטגיה חינוכית השואפת להבניית חברת העתיד ניצבות שתי משימיות עיקריות: הטיפול בבעיות ובאתגרים התלויים בהווה ואלה שיתרחשו בעתיד; וההתייחסות לחינוך כאל כוח חברתי שדוחף לכיוון העתיד.

בבואנו לגבש אסטרטגיה חינוכית, יש להביא בחשבון את המגבלות הרבות כגון המבנה החברתי ומעמד האשה הערבייה, מגבלות כלכליות, פוליטיות וסביבתיות, וכן כאלה הנובעות מהתהליך החינוכי עצמו.

על תוכנית העבודה האסטרטגית להסתמך על הנחות היסוד הבאות:

זכותם של הערבים הפלסטינים בישראל - כילידים - לנהל את מערכת החינוך ולכוון את המדיניות החינוכית שלהם; אימוץ מטרות החינוך הערבי כפי שנוסחו בוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי לאחר הוועידה הרביעית של החינוך הערבי בשנת 1994, תוך אפשרות לתקנן (במיוחד את המטרות המכאניות) לפי המשתנים; חיזוק החינוך לערכים אוניברסאליים וייחודיים.
ישנם שני רכיבים דיאלקטיים בתפקיד מערכת החינוך: הראשון הוא יצירת דור הניחן באישיות וזהות (על כל צורותיה) מוגדרת ומגובשת. השני הוא לאפשר למחנך להגיע לניצול מקסימאלי של יכולתו והפוטנציאל הטמון בו.
מערכת החינוך הינה מרכיב יסודי לתוכנית פיתוח חברתית-כלכלית, תרבותית ופוליטית.

מסלולים לפעולה

מסלול ציבורי ומשפטי המתבטא בהמשך הדרישה לניהול המערכת ותפעולה באופן שיהלום את החוק הבינלאומי הרלבנטי; יצירת קשר עם ארגונים בינלאומיים הפועלים בתחום; פנייה לערכאות משפטיות בעניינים הקשורים לאפליה.

מסלול תודעתי - על ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי לחזק את הקשר עם הציבור הערבי בכלל ועם בתי הספר הערביים בפרט; לדאוג לרישות כל העמותות והארגונים הפועלים בתחום החינוך בכל השלבים; ולפעול להכנת תוכניות לימוד אלטרנטיביות לפי המטרות שהגדירה.

מסלול פרקטי המתבטא בעריכת מחקר מפורט בנושא הקמת אוניברסיטה ערבית; הקמת מועצה להשכלה גבוהה לחברה הערבית (במסגרת ועדת המעקב העליונה ובתיאום עם ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי); שינוי דפוסי עבודת ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי והפיכתה מוועדת מעקב לוועדה מקצועית שיש ביכולתה לגבש תוכניות ולהפעילן; הקמת יחידות ומחלקות חינוך ברמה המקומית שיש ביכולתן לגבש תוכניות מיוחדות ולהפעילן.

הצעדים הנדרשים

על הנהלות הרשויות המקומיות הערביות להתחייב להעלות את החינוך על ראש סדר העדיפויות בפועל ולא רק בהצהרות ולתמוך במחלקות הקיימות ולציידן בכוח עבודה בעל יכולות מקצועיות גבוהות שיוכל לעשות עבודה חינוכית ולימודית מגמתית תוך התחשבות במאפיינים החברתיים והכלכליים המקומיים; להפסיק את הפוליטיזציה של המינויים ברשויות המקומיות; להפוך את מערכת החינוך לחלק מתוכנית פיתוח כללית - חברתית-כלכלית
בדיקת אפשרות להקמת בתי ספר פרטיים (ע"י עמותות פרטיות) בעלי הדגשים חינוכיים ספציפים
הקמת ועדה מקצועית שתגבש תוכנית לקידום השפה הערבית כשפת אם
גיבוש תוכנית פעולה ברמת הרשויות המקומית לקידום החינוך הבלתי פורמאלי
טיפוח קאדרים אנושיים בכלל ומנהיגות חינוכית בפרט (מומלץ להקים בי"ס מיוחד למנהיגות חינוכית)
העצמת העשייה הקיימת והקמת מרכז מחקר לתכנון אסטרטגי שיפעל לצד ועדת המעקב העליונה
חיזוק מעורבות ההורים בתהליך החינוכי והלימודי, ברמה המקומית והארצית.