החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל : אסטרטגיית הפיתוח החברתי של הערבים הפלסטינים בישראל

חשיבותו של הפיתוח החברתי נעוצה בסיבות הבאות:

חברה בריאה היא תוצר של פעילות חברתית המאופיינת במוביליות וסולידאריות
על היחידים בחברה לתכנן ולפעול למען השגת מטרות שיקבעו בעצמם, ולא להפקיד את גורלם בידי שלטון ממשלתי
השתתפות אקטיבית של הפרט בפיתוח החברה חשובה כדי למנוע את הרגשת הניכור של היחידים ביחס לחברה הרחבה, את אובדן השליטה ואת התחושה כי השתתפותם אינה משמעותית או יעילה
השתתפות מוגברת בענייני חברה הינה יסוד הכרחי לבניית חברה דמוקרטית.

גיבוש אסטרטגיה לפיתוח חברתי מצריכה הבנה עמוקה של המבנה החברתי ושלבי ההתפתחות שלו, ובמיוחד לגורמים והמשתנים הפועלים ואשר מגדירים את דמותו ואת מאפייניו של מבנה זה. על כן חקרנו את ההתפתחות ההיסטורית של המבנה החברתי של הכפר הערבי, את מערכות ומנגנוני הבקרה הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ואת האפשרויות של האזרחים הערביים לשנות את מצבם.

כשחקרנו את המבנה החברתי כיום הצגנו את ההתפתחות שחלה בשלוש הצלעות של מבנה זה (היחידות החברתיות העיקריות: המשפחה, המשפחה המורחבת "החמולה", העדה הדתית) ובמערך המוסדי. וכן את האופן בו השליכה התפתחות זו על אופי האישיות של הפרט. עולה כי השינויים הביאו לפירוק המשפחה המורחבת כיחידה כלכלית ולהיחלשות תפקידה החברתי (למעט באירועים חברתיים). לעומת זאת הפכה המשפחה הגרעינית ליחידה האחראית במישור הכלכלי והרגשי. המשפחה המורחבת עדיין קיימת במובן הפסיכולוגי ועדיין מקיימת חלק מתפקידיה החברתיים המסורתיים. החמולה שימרה את מהותה אך שינתה את מעמדה ואת הפונקציות המסורתיות שלה (בחירות מקדימות לבחירת מועמד החמולה, מרבית מועמדי החמולות משכילים).

עוד עלה כי הפטריארכאליות עודנה התכונה השלטת במשפחה הערבית הפלסטינית, גם בקרב משפחות בהן שני בני הזוג משכילים. נחיתותה של האשה היא פועל יוצא של המשטר הפטריארכאלי. מעמד הוא אם כן תוצר של מצב מובנה. המחקר מציג את כלי השליטה ונחיתות האשה, שכוללים את המנהגים והמסורת, ערכי הכבוד, הבושה והאלימות, מניעת האשה והימנעותה מלפנות למוסדות הרשמיים ושלטונות החוק, ואת השפעתן השלילית של המדינה והאידיאולוגיה של החברה היהודית לשינוי החברתי. חשוב להדגיש כי יחסן של המפלגות והתנועות הפוליטיות הערביות בישראל אל הסוגיות החברתיות ובראשן סוגיית האשה אינה שונה מזו של תנועות השחרור בעולם השלישי.

המחקר הראה כי ישנן התפלגויות אנכיות עמוקות בדמות ההשתייכויות המשפחתיות, החמולתיות והעדתיות. וכן התפלגות אופקית על בסיס מגדרי, בנוסף לשסע המעמדי שהולך וגדל ומתחיל להשפיע על ההתנהגות והיחסים החברתיים.

המחקר מציג את המבנה המוסדי שכלל את הרשויות המקומיות, המפלגות הפוליטיות וארגוני החברה האזרחית. לגבי הרשויות המקומיות מצאנו כי בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 נראה כי החברה הערבית בישראל נמצאת בהליך של התפתחות ועיור ברמת הניהול, הארגון והמנהיגות. בשנים האחרונות התחלנו להיווכח כי תהליך זה היה מוגבל מאוד ולא האריך ימים - הניהול המסורתי נמשך ואף העמיק והתרחב, התעצמו תופעות של שחיתות, מינהל לא תקין והמשך של משטר פטריארכאלי. מצאנו את תופעת הדרת הנשים מהשתתפות בבחירות המקדימות בחמולה, בבחירות לרשויות המקומיות כמועמדות, נציגות ציבור ושותפות לקבלת ההחלטות. ובניגוד לצפיות, המפלגות והתנועות הפוליטיות לא פעלו לארגון החברה דרך הקמת ארגונים אזרחיים וחברתיים שיספקו שירותים ליחידים וקבוצות הנזקקים. בנוסף, במוסדות הפוליטיים בלט היעדרו של שיח בעל אופי חברתי או תרבותי, ואין ויכוח בין המפלגות הפוליטיות סביב סוגיות חברתיות ובעיקר סביב סוגיות הנשים והמצוקה הסוציו-אקונומית והנגעים החברתיים השונים. המדיניות של המפלגות ושל מרבית המוסדות היתה ונשארה מדיניות של הסוגיות הגדולות (במיוחד הבעיה הפלסטינית והיחסים עם המדינה), ולא מדיניות של ענייני היומיום שמעסיקים את האנשים וגוזלים את משאביהם; עניינים אלה נדחים למועד מאוחר יותר שאיש אינו יודע מתי יגיע. הדוגמה הבולטת ביותר לעמדה החברתית של המפלגות ושימורן את מהות המשטר הפטריארכאלי, היא אולי אי שיתוף הנשים ברוב העשייה הפוליטית. בהקשר זה, חשוב לציין כי עד כה נבחרו שתי נשים ערביות לכנסת אך בחסות מפלגות ציוניות.

בהציגנו את הארגונים האזרחיים הצבענו לא אחת על חולשת המערך הארגוני של החברה הערבית; שבאה לידי ביטוי בהיעדר ארגונים אזרחיים שפועלים למען צמצום הפער שהמדינה מותירה כשאינה ממלאה את תפקידה במתן שירותים. הצבענו גם על החלל הריק שהותירה התנערות המוסדות החברתיים המסורתיים מתפקידם והשינוי שחל ביחסים החברתיים ששררו בעבר - יחסים המושתתים על סולידאריות חברתית ומנגנון מוסכם של ערכים ומינהגים. את החלל הזה לא מילאו המפלגות הפוליטיות ולא הרשויות המקומיות הערביות. אפיינו חסך בשני סוגים של ארגונים:

ארגונים הפועלים להגנה מפני נגעים חברתיים ולטיפול בתוצאותיהם לכשיופיעו;
ארגונים הפועלים לבקרה פנימית ומקימים מכניזמים לארגון חיי החברה בין קבוצות ויחידים, כגון יישוב חילוקי דעות וגישור בסכסוכים.

לפי המחקר נותר המערך הארגוני חלש כתוצאה משליטת הגחמות הפרטיות והאינטרסים המשפחתיים בכל הארגונים המקומיים והארציים. דבר שהביא לירידת הרמה הארגונית והתפקוד הפונקציונאלי, להיעדר תיאום בין הארגונים והמוסדות השונים ושיתוף פעולה רופף.

בחקר השלכת המצב המובנה על אופי האישיות של הפרט, בחרנו להתרכז בפלח חשוב בחברה - המשכילים. בהיותו פלח בעל סיכוי טוב למלא את תפקיד סוכן השינוי החברתי בחברה הרואה בו את האליטה שלה. עלה כי אופי התנהגותם של המשכילים התאים למבנה החברתי המסורתי ובחלוקות החברתיות המעוותות, האנכיות והאופקיות, ובמערך הארגוני (הרשויות המקומיות; המפלגות הפוליטיות; מערכת החינוך; ארגוני החברה האזרחית וכו') ויצר עמדות המנוגדות לשינוי חברתי ומנטאליות המנוגדת לעבודת צוות ולאינטרס הקולקטיבי.

מטרות אסטרטגיית הפיתוח

תוכנית הפיתוח החברתי היא תוכנית רחבה מאוד שכוללת את כל תחומי חיי החברה. מאחר שתוכנית החזון העתידי היא רב-תחומית וכולל תוכניות אסטרטגיות רבות, נייר עמדה זה מתרכז בפן של היחסים החברתיים ובמערך הארגוני שביניהם.
מטרת הפיתוח החברתי היא לייצר סביבה בריאה וידידותית שמבטיחה סולידאריות חברתית ובה נהנים האנשים מאיכות חיים טובה יותר. משמעותה היא העלאת מעמד האשה דרך מאמץ להשוותה לגבר בכל התחומים ובמיוחד בתחום ההגשמה העצמית.
השתתפות מקסימאלית של ארגונים ויחידים משני המינים ומכל הקבוצות לכיוון השלב שבו הם מנצלים מקסימום משאבים חומריים ואנושיים באופן אופטימלי.
טיפול בנגעים החברתיים שגוזלים את משאבי החברה ומזיקים למרקם היחסים החברתיים והופכים את החברה לאוסף של יחידים מנוכרים.
יצירת הומוגניות בין קצב הצמיחה והפיתוח ברובד המבני לבין קצב הצמיחה והפיתוח ברובד המקומי והפרטי.
השגת איזון בין אינדיבידואליזם במובן של הגשמה עצמית - אינדיבידואליזם בשל ויצירתי - לבין האינטרסים הקולקטיביים.
הבטחת נורמה חברתית נכונה ותומכת בזהות הקולקטיבית. היינו, השילוב בין החברתי לפוליטי והפחתת עוצמתן של השסעים החברתיים במגבלות המקובלים של הפלורליזם, והגברת הפוטנציאל לארגון פנימי.

שיקולים שיש להביא בחשבון

הטיפול בסוגיות החברתיות מצריך תהליך של מפנה מובנה ועמוק שיביא לשינוי בערכים השולטים, בקודים החברתיים, בהתנהגות, במבט למעמד האשה ובחלוקת התפקידים בין המינים.
ישנן סוגיות חברתיות שלא ניתן לטפל בהן ולתקנן דרך רפורמה מוסדית, כגון קנאות חמולתית ומשפחתית וניצול המפלגות לקנאות זו. הטיפול והתיקון הם פועל יוצא של שינוי הקונספט, העמדות וההתנהגויות של היחידים.
יש לשים לב להבדלים משמעותיים במידת המודרניזציה ומידת השינוי אותה חווה החברה. קיימים הבדלים גדולים ברמת ההשכלה, בניסיון הארגוני (במיוחד עם ארגונים דמוקרטיים) ובמידת קיום המשאבים החומריים והאנושיים.
ישנם הבדלים גדולים ברמת מורכבות החברה שבתוכה מתחולל הפיתוח. ככל שמורכבות החברה (שנבחרה כיחידת פיתוח) ונפחה גדלים, כך פוחת מספרם הכולל של התושבים המשתתפים בתהליך ועולה מספרם של הארגונים המשתתפים.
האיזון בין משימת השגת המטרות והזהות או בין יעדי שימור הקבוצה והקולקטיב, מהווה שיקול חשוב - איזון בין הסוגיות הלאומיות לחברתיות;
התעלמות מחילוקי דעות בנושאים רגישים כמו כבוד ורגשות. מנגד, התמקדות מוגזמת בעניינים כאלה עלולה לסכן את המשכיות תהליך השינוי, כי השלמת המשימה הכרחית למורל החברתי.
מינהגים חברתיים מסורתיים דתיים אל מול חוק נורמטיבי מערבי (גישות חילוניות לעומת גישות דתיות ופונדמנטליות; מינהגים שמרניים לעומת גישות מערביות; התביעה לאוטונומיה תרבותית לעומת השתלבות בחברה הישראלית).
השלטונות הישראלים לא רק שאינם מעוניינים בפיתוח חברתי של האוכלוסייה הערבית, אלא שהם מעוניינים בכך שהחברה הערבית תישאר חברה מפגרת חסרת כל יכולת לארגון עצמי, ומעוניינים להעמיק את השסעים ולסבכם. בנוסף, ישנם יחידים וקבוצות הרואים בזה את האינטרס שלהם ופועלים באופן בלתי נלאה כדי לחבל בניסיונות התיקון.
החברה הערבית סובלת מהיעדר גורמים פנימיים בני-סמכא ומחוסר אמון בין האנשים לבין כלל הארגונים והארגונים החברתיים והפוליטיים. לכן, השינוי החברתי לכיוון פיתוח השותפות הקולקטיבית מצריך פרק זמן ממושך.

כלים

ברמת הקהילה ניתן לפעול באמצעות האגודה המקומית: ארגון האנשים בכפר או בשכונה להתמודדות עם הבעיות וניצול האפשרויות הקיימות בשכונה בה הם מתגוררים. זוהי שיטה אקטיבית בפתרון הבעיות הישירות של השכונה, שלרוב הוכיחה את יכולתה בקיום פעילות אקטיבית נמשכת. אנשים שמתגוררים במקום מסוים יש להם עניין משותף בשירותים חיוניים בעלי אופי מקומי על בסיס של אינטרסים משותפים - גם אם אינם מעוניינים להתחכך זה בזה בשעות הפנאי.
ארגון אנשים ברמה המקומית באמצעות הקמת ועדי שכונות שידאגו לניקיון, סדר וסביבה, ועדות שתדאגנה למוסדות ציבור כגון בתי ספר וועדות הדואגות ליישוב סכסוכים מקומיים ובקרת התנהגות היחידים.
הקמת קרנות וארגוני סולידאריות חברתית: ארגוני סיוע הומניטארי וסיוע כספי, ארגונים שיעסקו בסיוע בעיתות מצוקה, ארגונים לטיפול בנכים ובעלי מוגבלויות, ארגונים לטיפול במכורים לסמים ולאלכוהול. משימה זו מצריכה יצירת כלי מפותח של תרומה כספית והתנדבותית.
יצירת כלים להתנדבות במוסדות ציבור כגון רשויות מקומיות ובתי ספר, וכן בארגוני חברה אזרחית וסיוע לאנשים מוגבלי יכולת.
הקמת מוסדות ותוכניות לפעילות חברתית, תרבותית וחינוכית משותפת לכל העדות, לדתיים ולחילוניים, משני המינים וכל הגילאים.
הקמת מוסדות לגישור ויישוב סכסוכים על בסיס של אינטגרציה בין הנוהג החברתי המסורתי לחוק הנורמטיבי, כלים לטיפול באלימות ברמת המשפחה, בין המשפחות ובמוסדות השונים ובמיוחד בבתי הספר.
הכנת תוכניות לימוד לחינוך לערכים ומוסר ולמקצועות האזרחות וההיסטוריה, באופן שישלב גם התמקדות במוסר האינדיבידואלי ובו בזמן יחזק את הזהות הקולקטיבית והלאומית.
הכנת תוכניות לאינטראקציה בין הדורות: קשישים ונוער וילדים, שיסייעו בגישור הפער בין הדורות והקלת סבלם החברתי והנפשי של הקשישים. מדובר גם באמצעי חשוב בהעברת הניסיון החברתי והאנושי וחיזוק הזהות הלאומית והחברתית.
חיזוק מעמד האשה (עידוד או חיוב הקמת יחידות למעמד האשה בכל המוסדות ובמיוחד בוועדת המעקב וברשויות המקומיות; עידוד נשים להתמודדות בבחירות המקומיות; איתור כלים ללחץ על המפלגות הפוליטיות לכיוון הבטחת ייצוג יחסי ראוי לנשים; להפעיל לחץ על המפלגות לפיתוח דיאלוג על שלל הסוגיות החברתיות לרבות סוגיית הנשים; להפעיל לחץ על כל המוסדות ובמיוחד המוסדות הרשמיים ביניהם במיוחד להבטחת שוויון הזדמנויות לנשים בתעסוקה; להפעיל לחץ על המפלגות לקידום הצעות חוק שיבטיחו זכויות לנשים).
על ועדת המעקב ליזום (באמצעות מכוני המחקר שהצענו להקים לעיל) עריכת מחקרים הנוגעים להתפתחויות החברתיות הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו והקמת קרן מיוחדת לעידוד לימודים מתקדמים בדיצפלינות של מדעי החברה.
הקמת מוסד לביקורת בדמות ועדת המעקב אך עם משימות שונות: לבקר את הרשויות המקומיות ושאר המוסדות הרשמיים בענייני מינויים והפעלת ביקורת על פעילויות המפלגות וארגוני החברה האזרחית.
הוצאת כתב עת העוסק בעניינים מקומיים, שיהווה במה לביקורת, ויפרסם דו"חות על פעילות הארגונים והמוסדות, התנהגות היחידים ומידת השקיפות ויבקר את ארגוני החברה האזרחית ובעלי המקצועות החופשיים ופקידי כל המוסדות הפועלים בחברה הערבית.