עמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונות
נגה : כתב עת פמיניסטי


תקציר
על מעמד האשה באיראן בתקופתו של אייתולה חומייני. חומייני ביטל חוקים רבים שחוקק השאה של איראן שמטרתם היתה לקדם את מעמד האשה בפרס.



מאחורי הרעלה
מחברת: ד"ר אמירה גלבלום


המהפכה האיראנית הוציאה לרחובות המוני גברים ונשים. לא כולם יצאו להפגין ולהפיל את השאה מאותן סיבות. השמאל - שלצורך זה כלל דמוקרטים וליבראלים, סוציאליסטים ורפורמיסטים ואף פמיניסטיות - רצה להפיל את השאה כדי להשיג קידמה, דמוקרטיה ומודרניזאציה בכל שטחי החיים. הימין - שלצורך זה כלל את כל החוגים השמרניים ובעיקר את ההנהגה הדתית - רצה להפיל את השאה כדי לחזור אחורה, משום, שלדעתו, השאה כבר הרחיק לכת.

טעותו הגדולה של השמאל היתה ההערכה ש"יותר גרוע מהשאה לא יכול להיות". מירב המאמצים הוקדשו להפלת השאה, ורק בודדים הרהרו במהות האמיתית של הנהגת חומייני. לנשים שציפו לקידום במעמדן עם סילוק השאה חיכתה התפכחות מרה מחלומותיהן. הן הימרו והפסידו הכל, לא רק את התיקונים שתיקן שלטון השאה במעמדן, אלא אפילו את מעט הזכויות שהקוראן מעניק להן, שכן כיום שלטת באיראן פרשנותו המסוימת של חומייני לכתבי הקוראן.

חומייני רואה במשפחה את "היחידה הבסיסית של החברה האסלאמית", והוא מייעד לנשים תפקיד של "גידול גברים אמיצים ונאורים ונשים חלושות ומאוחדות". העיתונות האיראנית קוראת לנשים למלא את משימתן בכבוד, לגדל מאמינים אדוקים וחיילים טובים: "יברך וירחם האל על אותן אמהות, ששלחו את הנוער הנהדר שלהן לשדות הקרב להגנת האומה, ותהיה גאוותן במות קדושים נהדר זה". ושוב חומייני: "הנשים מהוות את מחצית האומה, שתפקידה לחנך את המחצית השנייה".

אך יש פער עמוק בין נאומי חומייני המכוונים לנשים (ומפארים את תפקידן כאמהות) לבין תורתו הכתובה בספרו "תוזיהול מסאיל" (הסבר הבעיה). ספר זה מכתיב התנהגות ואורח-חיים לכל תלמידי המנהיג הדתי. הספר נכתב להמונים בלי לציין מקורות ובלי להסביר את פרשנותו לטקסט שבקוראן. כיון שחומייני הוא עתה המנהיג הקובע באיראן, מיהר הפרלמנט האיראני (המאג'לס) ליישם רבות מקביעותיו ופסיקותיו דרך החלטות מנהליות, וקבע שחוקי האיסלאם, על-פי פרשנותו של חומייני, יחליפו את החוק האזרחי, שנתן הגנה מסוימת לנשים. אי לכך, מן הראוי שנקדיש תשומת-לב לספרו של חומייני, ונבחן את התייחסותו המפורטת ביותר לנשים.


 

מין


בספרו מביע חומייני אמונה עמוקה בנחיתות האישה פיסית, פסיכולוגית, מוסרית ואינטלקטואלית. בניגוד לנאומיו הפומביים, המפארים את תפקידה כאם, מתגלה בספרו תפקיד אחר, מרכזי, שהוא מייעד לאישה; סיפוק צרכיו המיניים של הגבר.

כך נמצא בכתביו מידע מפורט להפליא (ומוטעה) על הווסת, וסת מדומה, גיל המעבר, בעיות לאחר הלידה, וכל זאת כדי לדון בתקופות שבהן על הגבר להימנע מקיום מגע מיני עם אשתו. סלידתו של חומייני מנשים בולטת. הוא אומר לגבר לא להאמין לאישה, הטוענת שיש לה וסת, ולבדוק זאת בעצמו, על-פי הסבריו: "לכל הנשים וסת בגילים 50-9 (ואצל צאצאי הנביא - עד גיל 60)". את דם הווסת ניתן לזהות על-פי "צבעו הכהה ודרך זרימתו בלחץ, הגורמת לתחושת צריבה קלה". לדבריו, אפשר להבחין בין דם הווסת לדם מפצע על-ידי הכנסת צמר-גפן לאבר המין: "אם צמר הגפן יוכתם בצדו השמאלי, זה דם וסת אם יוכתם בצדו הימני, זה דם אבסס". תקופת הווסת היא אחת הבודדות, שבהן מותר לאישה לסרב לקיים יחסי מין עם בעלה. אם הגבר אינו יכול לעמוד ביצרו, הוא יכול לעשות מעשה-סדום ואפילו להתעקש על מגע מיני מקובל, אחרי ששילם "כופר", סכום כסף מסוים לנצרכים.

בספרו של חומייני מצטייר הגבר כבעל תיאבון מיני שאינו יודע שובעה. אי-לכך מומלץ לגברים להינשא מגיל צעיר, ולעולם לא להישאר ביחידות עם אישה שאינה נשואה להם. לנשים מכל גיל מייעץ חומייני לכסות את כל גופן, ולהימנע מלפגוש את מבטו של כל גבר, פרט לבעליהן.

כדי לספק את צרכיו של הגבר, החיה חומייני את מוסד "הנישואים הזמניים", שאמנם מעוגן בקוראן, אך כמעט לא התקיים בתקופת השאה. "נישואים זמניים" הם, למעשה, אישור לאונס. לבעל אין כל מחויבות לפרנס, ול"אישה הזמנית" אין כל זכויות. מוסד זה משמש את תומכי חומייני בבתי-הסוהר, כאשר ילדות-נערות נידונות למוות. על-פי האמונה, תגיע בתולה במותה לגן-העדן. על כן נמסרות בתולות שנידונו למוות לסוהרים ב"נישואים זמניים" (קרי, אונס), כדי להבטיח שתגענה לגיהנום...

עוד דרך לספק את צרכיו המיניים של הגבר היא הפוליגאמיה. גם הפוליגאמיה מעוגנת בכתבי הקוראן, אך הקוראן מייעץ לגבר לשאת אישה אחת. אם הגבר נושא יותר מאישה אחת, עליו להתייחס לנשותיו בשוויון מלא ולפרנסן בכבוד. בימי השאה היתה הפוליגאמיה עילה לדרישת גט מצד האישה, וכך למעשה היה על הגבר לקבל את הסכמת אשתו כדי לקחת אישה שנייה. ואמנם, מקרי הפוליגאמיה פחתו ו"הנישואים הזמניים" כמעט בטלו. עתה בא חומייני וקובע שפוליגאמיה אינה עילה לגירושים. הוא מעודד פוליגאמיה, כמובן.



 

נישואים- גירושים


לפי הקוראן, הנישואים הם הסכם חוזי בין שני צדדים המסכימים ביניהם אך אינם שווים במעמדם. כמו כן, הגירושים מותרים על-פי הקוראן. כפי שכבר נאמר, גם הפוליגאמיה מותרת, אך אין מעודדים אותה.

הקוראן קובע שעל האישה לציית לבעלה, אך גם שהיא יצור אנוש בפני עצמו, ויכול להיות שלא תהיה מאושרת עם בעלה. גבר או אישה, המקיימים יחסי מין שלא במסגרת הנישואים, חוטאים, ודינם מאה מלקות; אך חייבים להימצא ארבעה עדים כדי להרשיע בבגידה, דרישה שכמעט אין אפשרות לספקה. רוב הצווים האלה לא נשמרו באף מדינה מוסלמית. חומייני, לעומת זאת, רוצה להבטיח שלאישה לא תהיינה כל זכויות וכל קיום של כבוד עצמי. בספרו הוא מדגיש את הצורך להפריד בין עולם הגברים ועולם הנשים. אסור לאישה לעזוב את הבית בלי אישור בעלה. הציות והשעבוד לבעל הופכים לחובה דתית.

גיל המינימום לנישואים נקבע בקוראן ל-9. החוק האזרחי בימי השאה העלה גיל זה ל-14, ואחר-כך ל-16. חומייני, כמובן, מחק תיקונים אלה ונתן לאב את הזכות להשיא את בתו בכל גיל. הוא עקף את דרישת הקוראן להסכמתה של הכלה-ילדה לנישואים, וקבע שאם האב חושב שהסכמה זו תינתן מאוחר יותר, כשבתו תתבגר, מותר להשיאה. חומייני מייעץ לאבות להשיא את בנותיהם מוקדם ככל האפשר: "אחד ממקורות האושר הגדולים של האדם הוא לדעת שבתו לא עברה את הווסת הראשונה בבית הוריה, אלא בבית בעלה".

מיד עם נפילת השאה ביטלה המועצה המהפכנית האסלאמית את ההגבלות על פוליגאמיה ואת זכותה של האישה לבקש גט על בסיס זה. בוטלה גם זכותה של האישה לאפוטרופסות על ילדיה אחרי הגירושים. הגבר יכול לגרש את אשתו בכל עת ולהינשא מיד שוב. על האישה לחכות בבית בעלה שלושה חודשים אחרי הגירושים, כדי לוודא שאין היא הרה. לגבר זכות לחזור בו מהחלטת הגירושים בכל עת, כל עוד לא החזירה לו האישה את מלוא סכום המוהר.



 

חובות דתיות


למרות מעמדה הנמוך של האישה בקוראן, רואה אותה הקוראן אחראית על מעשיה בפני האל, וככזאת היא נשפטת בענייני דת. הבעל אינו אחראי בפני האל על חטאי אשתו. חומייני אינו מותיר לאישה אפילו עצמאות דתית זו. הוא מרמז אמנם על כך, שמותר לאישה לסרב לרצון המיני של בעלה בנימוקים דתיים, אך מרשה לבעל לשבור תענית שמקיימת אשתו, כדי לספק צורך זה (במקרה של תענית דתית שאינה חובה). אסור לה לנדור נדר שתעשה מעשים טובים בלי אישור מבעלה. נדר זה מוטל, לדברי חומייני, על אנשים בוגרים ושפויים, והאישה, כנראה, אינה נמנית לדעתו עם שתי קטיגוריות אלה.



 

חוק


הקוראן לא העניק זכויות שוות לשני המינים: עדות שתי נשים שווה לעדות גבר אחד; האלמן יורש חצי מרכוש אשתו ואילו האלמנה יורשת רבע מרכוש בעלה; בנות יורשות חצי ובנים שני שלישים; פוליגאמיה מותרת ופוליאנדריה אסורה. ברור שחומייני אימץ אי-שוויון חוקי זה ואף פיטר את כל הנשים שעסקו בחוק ומשפט, וכך הפך שטח זה ל"גברי" לחלוטין.

ב-1962 גינה חומייני את השאה על שנתן זכות בחירה לנשים, משום שזה "מפריע למנוחת הנפש של מנהיגים דתיים ומוסלמים אחרים... ועומד בניגוד לדת הרשמית הקדושה של המדינה". חומייני לא ביטל עדיין זכות זו, אך לעומת זאת ביטל את החוק להגנת המשפחה שהתקין השאה, חוק שהעניק הגנה מסוימת לנשים. בכך קבע חומייני תלות מוחלטת של האישה בגבר. חומייני מנע מאישה לא רק לרשת אדמה ועצים, אלא אפילו הכנסות מאדמה. ועוד במסגרת החוק: הריגת גבר היא פשע ממדרגה ראשונה. הריגת אישה אינה פשע חמור. מותר להרוג אישה ש"בגדה" בבעלה.



 

חומייניזם הלכה למעשה


לו נשאר חומייני מנהיג דתי אחד מני רבים, היו דעותיו לא יותר מעוד דוגמה (חולנית) לדוקטרינה האסלאמית, הרוויה שנאת נשים. לולא היה מנהיג יחיד כל-יכול, היתה לדבריו משמעות פחותה. אך חומייני שם במעצר-בית את כוהני הדת המתקדמים - יחסית, וקידם את השמרנים והריאקציוניים ביותר לעמדות כוח. כך יושמו תורותיו והפכו חוק באיראן; והנשים הפסידו את הזכויות שהשיגו בהדרגה מאז ראשית המאה: יחד עם ראיית האישה כ"מבצר חזק של מידות טובות וצניעות" צוו נשים העובדות בשירות הציבורי להתכסות ברעלה.
בהתאם לחובות "האמהות הנשגבת", רשאיות נשים לעבוד חצי מישרה בלבד, ומוסדות שהחזיקו מעונות - יום הואשמו בכך שהם מטרפדים את המשפחה. כמו כן, אין מעסיקים אישה הרה או מיניקה. כל החוקים וההוראות הנוגעים למעמד האישה מכוונים לדבר אחד: שתשמש את בעלה ותלד ילדים.

פרצופו האמיתי של משטר חומייני נחשף עד מהרה. חוגים רבים, שראו לנכון לתמוך בו "תמיכה ביקורתית", כרע במיעוטו, נטשו את מחנהו והצטרפו לשורות האופוזיציה המחתרתית. נשים שעשו דרך זו עלולות למצוא עצמן חוזרות על אותה טעות שעשו בעת המאבק במשטר השאה: רבות מהן סבורות עתה כי המאבק בחומייני קודם למאבק לשחרור האישה, אך ברור שבלי שחרור מהכבלים הכפולים של הדת והפטריארכיה, שוב ימצאו הנשים את עצמן משתתפות בתנועה רדיקאלית שתמשיך לדכאן.



* מאמר זה מבוסס בעיקר על מאמרה של האלה אפשאר Feminist Review מס' 12 ומאמרים אחדים שהופיעו ב-Spare Rid.

ביבליוגרפיה:
כותר: מאחורי הרעלה
מחברת: גלבלום, אמירה (ד"ר)
תאריך: סתיו 1984 , גליון 9
שם כתב העת: נגה : כתב עת פמיניסטי
הוצאה לאור: נגה
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים.
הערות לפריט זה: שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית