עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > ציונות > זרמים ואידאולוגיותעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > אישיםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > אידיאולוגיות, תנועות וזרמים > הרעיון הלאומי היהודי > זרמים ציוניים > ציונות דתיתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > הגות דתית-יהודית
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


תקציר
בשנת 1902 נפטר רבהּ של יפו, וקהילת יפו חיפשה לו מחליף ופנתה אל הרב קוק. לאחר התלבטויות רבות החליט הרב קוק לעלות לארץ-ישראל. בט' באייר תרס"ד (1904) החלה משפחת קוק במסע לארץ-ישראל.



עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ההזמנה לעלות לארץ-ישראל והיסוסי העלייה
מחבר: אבינועם רוזנק


העלייה לארץ-ישראל - כמו דברים רבים נוספים בחייו של הרב קוק - קשורה לחותנו האדר"ת. בשנת תר"ס קיבל האדר"ת הזמנה מהרב שמואל סלנט (1909-1816), מעמודי התווך של העדה האשכנזית בירושלים של היישוב הישן ומייסד 'ועד כל הכוללים', לשמש רבהּ של ירושלים. הרב קוק השתתף בהתלבטויותיו של האדר"ת בעניין ההחלטה הזאת. בשנת תרס"א עלה האדר"ת לירושלים, ואין ספק שהצעד הזה השפיע מאוד על הרב קוק. הוא נשאר בבויסק אף כי קיבל הצעות שונות לתפקידים חדשים, למשל, בקובנה, בוִילנה ובטלז. בשנת תרס"ב הגיע מכתב מחותנו בארץ-ישראל:

לידיד לבי [...] אברהם יצחק הכהן [...] מכתבי זה הנני שולחו למען כבוד גאונו נרו יאיר בדבר חדש, וגם נחוץ מאוד, לדעת דעת[ו] [...] במוקדם. והוא הדבר.
עיר הקודש יפו נחוצה מאוד לרב.
וכבר דפקו [אנשי יפו] על פתחי הגאונים הרב ר' חיים ברלין והרב ר' מרדכי מאשמינא [...] ולא עלתה בידיהם [...] והנה שחרו פני היום לכתוב לכבוד גאונו אודות זה.

והן לא אכחד, כי כבר כחצי שנה היה הרעיון הזה בלבי [להביאך לשמש ברבנות יפו] [...] מאוד כמה[ה] נפשי לדבר הזה. אמנם עתה זה איזה שעות באו אלי הנכבד ה"ר משה סאלאמאן [סלומון] ועוד נכבד מיפו, והציעו לפני אודות כבוד גאונו נרו יאיר [...]

והנה מאוד ערגה נפשי לזה באין ערוך [...] ובכלל היה לתועלת גדול גם לירושלים, ולכלל ישראל [...] ופה ברוך השם הכל יהיה בידינו, הדפוס הוא חפשי ברוך השם [היינו, ללא צנזורה] [...] ההוצאות מועטות מבבויסק. האויר מבריא. והלא יפו לחוף ים תשכון ולא יצטרכו להוציא הוצאות ליסע לדובבעלן [דבלין הייתה, כאמור, עיר הנופש שהאדר"ת נהג לנסוע אליה] [...]

בהחפזה כתבתי כל זה מפני הפאסט [משלוח הדואר] הנחוצה היום ואני שולחו באחריות, ולמען ישיב לי דבר ברור בדעתו ('אגרות', א, עמ' שעב).

בשנת 1902 נפטר הרב נפתלי הרץ הלוי, רבהּ של יפו (נולד ב-1852 בביאליסטוק ועלה לארץ-ישראל ב-1884) ששימש גם רב המושבות הציוניות ברחבי השפלה. קהילת יפו חיפשה לו מחליף, והמשימה הייתה לא פשוטה. בי"ט בחשוון תר"ס (23 בספטמבר 1899) נערכו ביפו בחירות להנהגת העדה בעיר. תוצאות הבחירות שיקפו את התגברות כוחו של היישוב החדש על היישוב הישן ואז פרצה מחלוקת שבעטיה חל פילוג בקהילה היהודית. מוסדותיה החשובים נסגרו, החיים הציבוריים נפסקו כמעט לחלוטין ונפתח הפתח למלחמת הכול בכול שמאחוריה מאבקים אישיים על עמדות כוח, גבאות במוסדות הקהילה וניגודים רעיוניים, חברתיים ודתיים. הרב הלוי היה דמות ששמרה על נוכחותו של היישוב הישן בלבה של קהילת יפו המתחדשת; ואולם, תושבי יפו, שברובם היו אנשי היישוב החדש, חשו רחוקים מדמותו זו. אמנם לאחר מהפכת הבחירות ופטירתו של הרב הלוי נשלח מירושלים ליפו הרב אברהם דוב שקול, אולם לאחר תקופה קצרה החליט לשוב לירושלים מכיוון שלדעתו לא יכול היה להעניק ביפו חינוך ראוי לילדיו. תושבי יפו חיפשו רב שיהיה לרוחם ומקובל על נציגי ירושלים. לתפקיד נדרש רב בעל סמכות הלכתית אך גם אוהד של המפעל הציוני, שיפו ומושבות השפלה היו ממרכזיו. אישים מיפו - ובהם יואל משה סלומון (1913-1838), ממייסדי פתח תקווה ועורך העיתון 'יהודה וירושלים' - פנו לאדר"ת בדבר הרב קוק. שמחתו של האדר"ת הייתה עצומה, והוא ביקש לשכנע בכל דרך אפשרית את חתנו לבוא לארץ-ישראל.

הרב קוק שלח מכתב תשובה שבו ביקש לברר מה דעתו של הרב שמואל סלנט, שהיה הדמות הדומיננטית ביישוב הירושלמי. האדר"ת הזדרז להשיב לו ובמכתבו הדריכו בנבכי הפוליטיקה הארץ-ישראלית. הוא יעץ לו להתרחק מהפוליטיקה הפנימית ולשמור על מאור פנים לכל אדם: "הנה עתה שבתי מביתו [של הרב סלנט] והשיב בשמחה: מי יתן והי'[ה] [ויעלה הרב קוק ליפו], אדרבה, יכבדנו בביאתו גם לפה וכי נוכל לתקן הרבה כשנהיה בדעה אחת". הפעילות המשותפת תביא תועלת רבה, הוסיף האדר"ת, אף כי במושבות יש אנשים "חופשיים" (לא דתיים). זאת ועוד, יק"א (חברה יהודית להתיישבות מיסודו של הברון הירש) פועלת "להעמיד בתי-ספר לפי רוחם" של התושבים שאינם דתיים. ואולם, אמר, "אם אנחנו הרבנים נהיה לאגודה אחת לעמוד נגדם הכל נוכל בעזרת השם". ניתן לקרב את הרחוקים בני הדור החדש בכוח האהבה, ומנהלי יק"א אינם יכולים לאיים על החיים הדתיים מכיוון שגם הם כפופים לרבנים בשל תעודות הכשרות הנחוצות להם בעסקי היין. "ועיקר הדברים שבכל דבר [...] בל ישים לב למפלגות השונות שביפו [...] כי בכל זאת ישמעו [המפלגות השונות] לרבנים, וחלילה לא ימרו פיהם בגלוי אם רק נדע איך לנהוג עמהם".

קהילת יפו ביקשה להכיר את הרב קוק מקרוב, ובמהלך ההתכתבות הזאת ביקר יואל משה סלומון את הרב בבויסק כדי לתהות על קנקנו. סלומון התפעל וכתב ליפו: "לא הוגד לי החצי". גם ההתרשמות של הרב קוק מאורחו הייתה טובה: "מלאתי נהרה מהליבוב אשר ליבבני איש ירושלים דנא בחן שפתיו ורוח בינתו, ובלהבת האידיאלים שלו לתחיית ישראל על אדמתו" ('גנזי ירושלים', חוברת 100).

כשנה וחצי לאחר הפנייה אליו עדיין התלבט הרב קוק: האם עלייתו לא תעורר ביפו מחלוקת נוספת על אלה הקיימות בה? מה חושבים בניו של הרב המנוח של יפו? האם לא מוטב לעם היהודי שהוא יישאר לשרת את קהילות יהודי רוסיה? זאב יעבץ (1924-1847), הסופר וההיסטוריון, מראשוני חובבי ציון, שחי בשנים 1894-1888 בארץ-ישראל (והנהיג בה את מנהג נטיעות ט"ו בשבט), עמד בקשרי מכתבים עם הרב קוק. הוא יעץ לו לזנוח את תוכנית העלייה. יעבץ - שכבר החליט להשתקע בלונדון - ראה ביהדות הגולה את הזירה המרכזית לפעילות לאומית וסבר כי הרב קוק צריך להובילה. הוא נואש מהצביון החברתי והתרבותי של הציבור היהודי בארץ-ישראל; החרדים חרדים מדי והחילוניים חופשיים מדי, כתב.

העיר השתרשה בחטא [...] ובית הספר אשר הוקם בה גרוע הרבה מן העגל אשר הקים ירבעם, כי תחילת עשייתו הייתה לעקור שם שמים מפי עוללינו וטפנו [...] וחייב אני להזהירו לבלתי תת את נפשו אל מול פני המלחמה החזקה, כי במקומה לא יוכל לה, אף אם יהיה כח איתנים כחו.

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (1940-1863) - רבהּ של וילנה, מנהיג הישיבות החרדיות במזרח-אירופה וממעצבי דמותה של החרדיות הליטאית - סבר גם הוא כי מוטב שהרב קוק יישאר ברוסיה. אנשי בויסק, שההתפתחויות החדשות לא היו לרוחם, ניתקו את קשרי הדואר בין האדר"ת וחתנו. באחד המכתבים (מט"ז באדר תרס"ג), שהגיע בכל זאת ליעדו, סיפר הרב קוק לחותנו כי צבי יהודה החל להניח תפילין כחודש לפני בר המצווה שלו.

הימים היו ימי טרום המהפכה ברוסיה (המהפכה הראשונה, 1905). פרעות קישינב, שהתרחשו ברוסיה סמוך לחג הפסח בשנת 1903, הותירו את חותמן על החברה היהודית. במאורעות האלה נרצחו ארבעים ותשעה יהודים ומאות נפצעו. היישוב היהודי במזרח-אירופה נקרע בין הרצון לשקם את עצמו ברוסיה ובין עלייה רחבת היקף לארץ-ישראל או הגירה למדינות אחרות. באותה עת הזמין ר' אליעזר גורדון (יליד מינסק, 1910-1840) - אב בית הדין של טלז וראש הישיבה בה - את הרב קוק להצטרף אל הישיבה כמשגיח רוחני, שתפקידו להדריך את בני הישיבה ולחזק את רוחם מבחינה דתית. הרב קוק נסע אל הישיבה ו"ריח בית המדרש" עלה באפו; לבו נמשך לשוב אל כותלי המדרש. הרוחות בקרב תלמידי בבית המדרש סערו לנוכח תהפוכות הזמן. רעיונות המהפכה החלו לחלחל אל בית המדרש ועוררו תקווה לבניינו של "עולם חדש" שוויוני, שבו יהיה מקום אמיתי ליהודים. נדרש אפוא משגיח רוחני, היכול לדבר אל לב הנוער. הרב קוק התלבט מה עדיף: להיות במרכז חינוכי המשפיע על עולם התורה או לעלות לארץ-ישראל?

ביפו הצליח באותה עת שמעון רוקח (1922-1863), ראש אגודת הפרדסנים העברים וממייסדי שכונת נווה צדק, להשיג מהשלטונות התורכיים אישור כניסה לארץ-ישראל בעבור הרב קוק המתיר לו להשתקע בה לצמיתות. סלומון שִכנע את הרב לינטופ, שעמו למד הרב קוק בתקופת שהותו בזיימל, לכתוב לחסידי חב"ד ביפו ולבקש מהם לקבל את הרב קוק בסבר פנים יפות.

הרב יצחק ניסנבוים (1942-1868), ממייסדי המזרחי, ששהה באירופה ושמע על מינויו הצפוי של הרב קוק, נסע גם הוא להיפגש עמו:

שהיתי בעיר בויסק שלושה ימים, ובכל יום ישבתי שעות אחדות בבית הרב [...] ראיתי לפני לא רב רגיל ההולך בדרך הכבושה לרבים, כי אם איש רוח, הסולל לו דרך לעצמו. את הדרך עוד לא מצא, אבל מחפש הוא אותה בכל אורכה ורוחבה ועומקה של היהדות.

לאחר כל ההתלבטויות החליט הרב קוק לעלות לארץ-ישראל. בשנת תרס"ב כתב לאחיו שמואל:

[הנסיעה לארץ-ישראל] כפי הנראה שנוציאה בחסדי ה' יתברך אל הפועל באלו השבועות, כי הם מאיצים בדבר, וכן עוזרים להם מירושלים לזרזנו בזירוזין. ובאמת מה תועלת באיחור, הלא סוף-כל-סוף אי-אפשר לבטל חלילה ענין ישיבת ארץ-ישראל בשביל חששות ומיחושים, ואם בא אדם לחוש בכל עסקיו לחששות של רפיון-רוח כאלה הלא ישבת העסק והמלאכה בעולם ('אגרות', א, עמ' יג).

ואולם, נסיעתו התעכבה מכמה סיבות. קהילת בויסק, שלא רצתה להיפרד מהרב קוק, דרשה כי יחזיר את כל חובותיו, זאת מתוך תקווה שהדבר ירפה את ידיו. קהילת יפו הבטיחה כי החובות ישולמו על-ידה. בנוסף הגיעה לאוזניו של הרב קוק שמועה על מחלת כולרה ביפו, והדבר הרתיע אותו לצאת לדרך. בעניין הזה כתבו לו בחשוון תרס"ד שמעון רוקח והרב שמחה נבולסקי, בצלאל הכהן לפין ופיבל הולצברג כי אל לו לחשוש מכולרה בחורף. כך הוסרו המכשולים האחרונים לעלייתו.

בט' באייר תרס"ד (1904) החלה משפחת קוק במסע לארץ-ישראל. בעיר מיטווי הם קיבלו דרכונים ומשם נסעו דרך ריגה, דווינסק וּוילנה אל עיר הנמל אודסה. לאחר המתנה של שלושה ימים עלו לאונייה ששטה לביירות דרך איסטנבול ואיזמיר. מביירות יצאו בספינה ליפו.

קראו עוד:
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : נערותו וחינוכו
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : המפגש עם האדר"ת – נישואין וישיבת וולוז'ין
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : אורתודוקסיה, ציונות והחרדה החרדית
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : הציונות המדינית והציונות הדתית

עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ישיבת וולוז'ין
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : הרבנות בזיימל: הדוחק הכלכלי וקבלת הרבנות
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : פטירת רעייתו וניסיון ההשתקמות
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : נישואין שניים
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : הרבנות בבויסק: ההתמודדות עם ההשכלה והציונות
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ההזמנה לעלות לארץ-ישראל והיסוסי העלייה (פריט זה)
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ארץ חדשה, מחשבות חדשות והמפגש עם החלוציות החילונית
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : "חמורו של משיח"
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : טשטוש הגבולות: האם החלוצים הם נביאים?
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : עקבתא דמשיחא וחידוש התורה
עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : היפוך הערכים



אל האסופה הרב קוק - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי3

ביבליוגרפיה:
כותר: עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ההזמנה לעלות לארץ-ישראל והיסוסי העלייה
שם  הספר: הרב אברהם יצחק הכהן קוק
מחבר: רוזנק, אבינועם
תאריך: 2006
בעלי זכויות : מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הוצאה לאור: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הערות: 1. סדרה: גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי.
2. עורך הסדרה: אביעזר רביצקי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית