עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > אישיםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > היהדות לאחר החורבןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > עולמם של חכמים
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


תקציר
אין עדויות רבות על משפחתו של רבי יהודה הנשיא. על העדויות הקיימות, המצויות ברובן בתלמוד הבבלי.



רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : משפחתו של רבי יהודה הנשיא
מחבר: פרופ' אהרון אופנהיימר


אין עדויות רבות על משפחתו של רבי יהודה הנשיא, ואלה הקיימות מצויות ברובן רק בתלמוד הבבלי, וממילא ספק רב אם הן יוצאות מגדר מסורות ספרותיות. מעט מסורות מעידות על היחסים ששררו בין רבי יהודה הנשיא שהיה בנו הבכור של רבן שמעון בן גמליאל, שקדם לו בשושלת הנשיאות. אין כל מידע במקורות על אמו של רבי יהודה הנשיא. רישומה של אשתו, ששמה לא נמסר, הוא מקרי ודל, היא נזכרת בצוואה של רבי יהודה הנשיא, ופעם נוספת באקראי. רושם זה מחוויר עוד לאור המסורת שרבי יהודה הנשיא ביקש את ידה של אלמנת רבי אלעזר בן שמעון. מצויות ידיעות על יחסיו עם שני בניו: גמליאל, אשר לו הוריש את הנשיאות, ושמעון, אשר למרות שאביו היה מורו המובהק, לא נרתע מלחלוק עליו. מסורות אחדות מספרות על בתו של רבי יהודה הנשיא, אך מאחר שאינן מזכירות את שמה, ייתכן שמדובר ביותר מבת אחת.

על יחסיו של רבי יהודה הנשיא עם אביו ועל רצונו להתחתן עם אלמנת החכם הנערץ עליו, אפשר ללמוד מהמעשה הבא שבתלמוד הירושלמי:

...קני גירדי [קנה של אורגים], רבי פוטר, רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו רבי: כך שמעתי מאביך. אמר לו: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות... כשהיה רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות. אמר ליה אבוי [אמר לו אביו]: ויאות [וכך ראוי], זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך [משמת] רבי אלעזר שלח רבי תבע באיתתיה [באשתו]. אמרה ליה [לו]: כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול? (שבת פ"י, יב ע"ג, טור 423).

המסורת פותחת במחלוקת שנתגלעה בין רבי יהודה הנשיא לבין רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, בשאלה מה דינם של שניים שהוציאו בשבת קָנֶה שעליו מותחים את חוטי השתי באריגה, מרשות היחיד לרשות הרבים. רבי פוטר אותם מעונש מחמת שאין שניים נענשים על מלאכה אחת שהם עושים אותה יחדיו, ואילו רבי אלעזר בן שמעון קובע שהם חייבים. כאשר רבי יהודה הנשיא אומר לרבי אלעזר בן שמעון שבפסיקתו זו הוא הולך בעקבות מה ששמע מאביו של רבי אלעזר, כלומר בעקבות רבי שמעון בר יוחאי, עונה לו רבי אלעזר שהוא למד אצל אביו עומד (כלומר, לפני שהוענקה לו סמיכה) יותר מאשר רבי יהודה הנשיא למד אצלו יושב (אמנם במעמד בכיר של מי שכבר קיבל תואר רבי והוא בעל סמיכה), ולא שמע ממנו דברים אלה. על כן אין תימוכין למה שרבי יהודה הנשיא טוען ששמע מאביו. התנצחות זו, ואולי אף התנצחויות אחרות, הביאו לכך שרבי - בטרם היותו נשיא, שכן אביו עוד היה בחיים - היה מקדיר פניו כאשר רבי אלעזר בן שמעון היה נכנס לבית הוועד. כדי לנחמו, אמר לו אביו שרבי אלעזר בן שמעון גובר עליו בהתנצחויות שביניהם משום שהוא, רבן שמעון בן גמליאל, הוא בגדר שועל (ערום אך חלש), ואילו רבי אלעזר בן שמעון הוא בגדר אריה (חזק) בן אריה. ואולם רבי יהודה הנשיא כשלעצמו אריה הוא. הווה אומר, הקושי של רבי יהודה הנשיא להתמודד עם רבי אלעזר בן שמעון נבע מיתרונו של אביו של רבי אלעזר על אביו, ולא מיתרונו של רבי אלעזר על רבי. המשך הדברים מתייחס לרצונו של רבי יהודה הנשיא להתחתן עם אלמנתו של רבי אלעזר בן שמעון, אך היא סרבה בטענה שבעלה היה "קודש", בעוד רבי יהודה הנשיא הוא "חול".

המקבילה במדרש ובתלמוד הבבלי מוסרת שרבי אלעזר בן שמעון היה לומד תורה, וכשבא לשכב במיטתו היה מקבל עליו את כל ייסוריהם של ישראל. כשהגיע הזמן לעסוק שוב בתורה, היה משלח את הייסורים. כאשר ניסה רבי יהודה הנשיא לחקות אותו, באו עליו הייסורים ולא עזבוהו. מסכמת האלמנה: "מעלים בקודש ולא מורידים". מתברר אפוא שרגשי הנחיתות שהיו לרבי יהודה הנשיא ביחס לרבי אלעזר בן שמעון המשיכו לתת את אותותיהם גם אחרי מותו של האחרון. אפשר שהקונפליקט הזה התיישב בסופו של דבר כאשר רבי יהודה הנשיא העניק סמיכה לבנו ההולל והבור בתורה של רבי אלעזר בן שמעון, והכניס אותו לאוהלה של תורה.

ניסיונו של רבי יהודה הנשיא לשאת את אלמנתו של רבי אלעזר בן שמעון משתלב במסורות הרבות על קשרי חיתון של חכמים עם נשים שהשתייכו לחוג החברתי שלהם, כלומר ממשפחות חכמים. במקרה המתואר, רבי יהודה הנשיא מעוניין אפילו לשאת אלמנה של תלמיד חכם שהעריץ. ניתן להשלים את התמונה בכך שאביה של האשה שבה חפץ, כלומר חותנו של רבי אלעזר בן שמעון, היה מחוגי החכמים והוא רבי שמעון ברבי יוסי בר לקוניה.

רבי יהודה הנשיא אף ביקש להשיא את בנו לבתו של רבי חייא, וכך ליצור קשר חיתון עם משפחת חכם זה, שהיה מעין שני לו במעמדו. משלא עלה הדבר יפה, הוא השיא לו בת מבית רבי יוסי בן זימרא:

רבי היה עסוק [להשיא] לו לבנו מבית רבי חייא, כאשר הגיע לכתוב כתובה נפטרה הנערה. אמר רבי: חס ושלום יש פְסול? ישבו ועיינו במשפחות, רבי בא משפטיה בן אביטל ורבי חייא בא משמעי אחי דוד. הלך ועסק [להשיא] לו לבנו [בת] מבית רבי יוסי בן זימרא...

"רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא. אמר רבי: חס ושלום פסולא איכא? יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא..."
(בבלי, כתובות סב ע"ב).

פסול היוחסין שמצאו בשידוך בין בנו של רבי יהודה הנשיא לבין בתו של רבי חייא היה אפוא שייחוסו של רבי לשפטיה בן אביטל, בנו של דוד המלך (שמואל ב, ג, ד), עלה על ייחוסו של רבי חייא, שהיה רק לאחיו של דוד המלך. מעניין לציין כי במסורת אחרת מייחסים דווקא את רבי חייא לשפטיה בן אביטל. אחרי מות בתו של רבי חייא המשיך רבי יהודה הנשיא לחפש עבור בנו שידוך מחוגי החכמים ממשפחת רבי יוסי בן זימרא.

רבי הציע את בתו לנכדו של רבי טרפון, זאת בתנאי שיחזור בתשובה מדרכיו ההוללות. רבי טרפון היה מראשי המדברים בתקופת יבנה, ויש סבורים ששימש מעין נשיא בתקופה בין פולמוס (מלחמה) של קיטוס - תופעות המרד בארץ ישראל בזמן מרד התפוצות בימי טריאנוס (117-115), ובעת נציבותו של לוסיוס קויאֶטוס (קיטוס) בארץ ישראל לבין מרד בר כוכבא (135/6-132):

הזדמן רבי למקומו של רבי טרפון [שהתגורר ופעל בלוד], אמר להם [רבי לאנשי לוד]: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו [הכוונה לרבי טרפון, שנהג להשתמש במעין לשון שבועה "אקפח את בנַי" (אשכל את בני) אם לא אעשה כך וכך]? אמרו לו, בן אין לו, בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשניים [שהאתנן שלה שני דינרים] שוכרתו בשמונה [מוכנה לשלם לו עבור קיום יחסים פי ארבע ממה שהיתה גובה מלקוחותיה]. הביאוהו [את נכדו של טרפון] לפניו, אמר לו: אם תחזור בך, אתן לך את בתי. חזר בו. יש אומרים: נשאה וגרשה, יש אומרים: לא נשאה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה [בתשובה, ולא לשם שמים].

"איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק, שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתיוהו לקמיה, אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך ברתאי, הדר ביה. איכא דאמרי: נסבה וגירשה, איכא דאמרי: לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה" (בבלי, בבא מציעא פה ע"א).

מעשים אלה, הנוגעים לבנו ולבתו של רבי יהודה הנשיא, מצויים רק בתלמוד הבבלי. על כן קיימת אפשרות שהם אינם אותנטיים אלא משקפים נורמות של נישואים שרווחו בבבל התלמודית. יתר על כן, המעשה בדבר נכדו של רבי טרפון דומה למסורת על בנו של רבי אלעזר בן רבי שמעון, שאף הוא מתואר כהולל, חביבן של זונות, ורבי יהודה הנשיא העניק לו סמיכה ולאחר מכן שלחו ללמוד תורה. יחד עם זאת, הנורמה של נישואים בתוככי חוגי החכמים רווחה לא רק בבבל אלא גם בארץ ישראל, כפי שעולה לדוגמה מהעדות דלעיל מן התלמוד הירושלמי לגבי רבי יהודה הנשיא עצמו.

רבי יהודה הנשיא הנהיג בתוך משפחתו נוהג נוסף שאנו מתוודעים אליו בתלמוד הבבלי - יצירת קשרי חיתון עם חוגי האצולה הכלכלית. מטרת שידוך מהסוג הזה היתה מן הסתם ליצור תמיכה כלכלית בתלמידי חכמים, או בלשון התלמוד: "תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם" (בבלי, פסחים מט ע"א). אולם לרבי יהודה הנשיא היה מניע נוסף, הרצון להתקרב לחוגי האצולה היהודית העירונית ולהכפיף אותם לסמכותו. על רקע זה יש להבין את נישואי בתו לבן אלעשה עתיר הנכסים, למרות שחכמים לעגו לבורותו.

קראו עוד:
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : זמנו של רבי יהודה הנשיא
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : משפחתו של רבי יהודה הנשיא (פריט זה)
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : מדינאי ורפורמטור
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : חותֵם המשנה
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : התואר נשיא
רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : רבי יהודה הנשיא - מעין מלך, משיח וגואל



אל האסופה רבי יהודה הנשיא - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי3

ביבליוגרפיה:
כותר: רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : משפחתו של רבי יהודה הנשיא
שם  הספר: רבי יהודה הנשיא
מחבר: אופנהיימר, אהרון (פרופ')
תאריך: תשס"ז,2007
בעלי זכויות : מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הוצאה לאור: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הערות: 1. סדרה: גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי.
2. עורך הסדרה: אביעזר רביצקי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית