הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > דמוקרטיה > עקרונות הדמוקרטיה > זכויות אדם ואזרח
ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית


תקציר
בבסיס התפיסה ההומניסטית, מניחים כי לכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות טבעיות.
זכויות היסוד נגזרות מערכים שהבולטים ביניהם הם כבוד האדם וקדושת חיי אדם. זכויות בסיסיות אלה הן: הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לכבוד, הזכות לשוויון, הזכות לחירות, הזכות לקניין והזכות להליך הוגן.



זכויות האדם
מחברים: מרים דרמוני; חנה שפיר; גלעד כץ; יובל לבל; ורדה אשכנזי


רקע

בבסיס התפיסה ההומניסטית, מניחים כי לכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות טבעיות. ככתוב בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה."

מקור הרעיון של זכויות האדם הוא ההכרה בערך כבוד האדם. לכל אדם יש זכויות טבעיות הנגזרות מכבודו האנושי, על-כן קיימת חובה להגן על כל פרט באשר הוא, מצד השלטון ומכל גורם אחר. בהגות המדינית המודרנית, התפתח רעיון זה בהדרגה. חשובה בהקשר זה הגותו של ג'ון לוק המוצגת בספר "על הממשל המדיני" (1690) בה הוא קובע כי השלטון מוחזק בידי השליט כפקדון, וכי מטרת השלטון היא לשמור על ביטחונם ורכושם של הנתינים. הוא גם קובע כי זכותם של הנשלטים שלא לציית לשליטים המפרים את אמונם, או המועלים באמונם - קביעה מהפכנית בימים שהשלטון ובית המלוכה נחשבו בעיני רוב האנשים כפקדון מן האל. אחר כך מבטאות המהפכות האמריקאית והצרפתית והקמת חבר הלאומים.

מלחמת העולם השנייה היוותה נקודת מפנה, כיון שהזלזול בזכויות האדם וביזויים פגעו קשות במצפונה של האנושות. המדינות החברות באו"ם הגיעו למסקנה כי הדרך הטובה והבטוחה ביותר למנוע את הישנותן של תופעות אלה היא מחויבות להגן על זכויות האדם כפי שהן באות לידי ביטוי בהכרזה "לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" משנת 1948 של ארגוןהאומות המאוחדות.

יש לציין כי למרות חשיבות ההכרזה הרי שאין לה כשלעצמה תוקף משפטי, אל היא היתה הבסיס לאמנות בינלאומיות חשובות בדבר ההגנה על זכויות אדם.

זכויות האדם הטבעיות

זכויות היסוד נגזרות מערכים שהבולטים ביניהם הם כבוד האדם וקדושת חיי אדם. זכויות בסיסיות אלה הן: הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לכבוד, הזכות לשוויון, הזכות לחירות, הזכות לקניין והזכות להליך הוגן.
כאמור, זכויות אלה הינן רק קצה הקרחון של המושג "זכויות אדם" אך חשיבותן ובולטותן נובעת מהיותן עיקר העיקרים של ההשקפה הדוגלת בעקרון של כבוד האדם. עקרון זה מעמיד את האדם במרכז ההוויה. הארגון החברתי כולו צריך להיות מכוון לרווחתו ולמיצוי הפוטנציאל שבו. כעת נציג בקצרה את מהות הזכויות הטבעיות שצוינו לעיל:

  1. הזכות לחיים ולביטחון (ושלמות הגוף): החיים הם התנאי לקיומן של יתר הזכויות ולכן כה חשוב להבטיח את חייו וביטחונו של כל אדם באשר הוא. זכות בסיסית זו המוקיעה נטילת חיי אדם על-ידי אדם אחר מעוגנת בציווי התנ"כי "לא תרצח". הזכות לחיים ולביטחון מעלה על נס גם את זכותו של כל אדם לחיות את חייו ללא פחד ואיום. היא מהווה גם מטריה רחבה לזכויות נוספות כמו הזכות לא להיות רעב, הזכות לבריאות, הזכות לקורת גג, הזכות לשלמות הגוף. במדינות מתוקנות, מוסדות המדינה מופקדים על יישומה של הזכות הבסיסית לחיים ולביטחון.
  2. הזכות לכבוד: כל אדם באשר הוא ראוי לייחס של כבוד. זכות זו הינה בסיס לזכויות אחרות. הקפדה על כבודו של הזולת יוצרת מחייבת התייחסות לרצונותיו שמירה על חרותו וכד'.
  3. הזכות לחירות: ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם נפתחת בהצהרה החגיגית לפיה: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם." חירותו של אדם מהווה תנאי למימוש כל יתר הזכויות. אדם כבול או משועבד אינו יכול לפעול באופן הראוי לו. אי לזאת, הזכות לחירות הינה זכות שחשיבותה עליונה במדינה דמוקרטית. נגזרותיה רבות מאוד ונוגעות לכל תחומי החיים. לדוגמא: חירות המחשבה והדעה, חירות המצפון, חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתארגנות, חופש התנועה, חופש האמונה, חופש העיסוק, חופש משלילת חירות שרירותי, חופש ההפגנה, חופש הבחירה, חופש הנישואין. ביחס לזכות לחירות, עיקר תפקידה של המדינה הוא בהימנעות מהתערבות בחיי הפרט במימוש חירותו, כאשר אין במעשה זה משום פגיעה בזכויותיו של אחר.
  4. הזכות לשוויון: זכות זו מדגישה כי תחולתן של זכויות האדם הינה אוניברסאלית. נובעת מכך התייחסות שוויונית לערכו של כל אדם באשר הוא. גישה זו מעמידה את כלל האנושות על אותה מדרגה ללא הבדל דת, גזע, מין או צבע. זכות זו כוללת גם את השוויון בפני החוק, ושוויון בזכויות האדם. הלכה למעשה, קיימים הבדלים בין בני אדם הנובעים ממאפיינים מולדים, חברתיים, היסטוריים או סביבתיים. לפיכך, מימוש הזכות לשוויון מצריך לא פעם התערבות של המדינה. כאן נכנס המושג "הבחנה" שתכליתו להטיב עם בני אדם הסובלים ממוגבלויות (disabilities). מושג נוסף אשר שייך לשיח המודרני בנושא שוויון הוא "העדפה מתקנת". תכליתה של מדיניות זו היא יצירת שיוויון הזדמנויות באמצעות תיקון של עוול היסטורי שנגרם לקבוצה מסוימת. לרוב, מדיניות של העדפה מתקנת מוגדרת לזמן קצוב (דוגמא: שיריון מקומות לנשים במוסדות ציבור שונים). הזכות לשוויון אוסרת על אפליה פסולה של בני אדם או קבוצות (דוגמא: אסור להפלות בשכר בין עובדים שונים המבצעים את אותה העבודה). יש לזכור כי למעשה מאוד קשה להגיע לשיוויון ובפועל הזכות לשיוויון מיושמת בעיקר כשמירה על עקרון אי-האפליה ונסיון ליצור שיוויון הזדמנויות.
  5. הזכות לקניין: לכל אדם יש זכות להחזיק ברכוש ואסור לבני אדם אחרים להפקיעו ממנו, אלא בהליך מוסכם, כמו המקרה של הפקעת קרקע פרטית לצורך ציבורי. לזכות לקניין שני מובנים: קניין חומרי כגון בעלות על בית, חפצים וכדומה וקניין רוחני, דהיינו בעלות על רעיונות, המצאות, יצירות. אולם זכות זו, כמו שאר הזכויות, אינה מוחלטת. המגבלות עליה מאוד בולטות לעין, בפרט בהקשר של זכותן של מדינות להטיל מיסים על אזרחיהן, שמשמעותו היא הפקעת חלק מקניינם. אמנם, המיסים נאספים על-מנת לחלקם מחדש לכלל הציבור אך בכל זאת, הכספים מופקעים מחזקת הפרט.
  6. הזכות להליך הוגן: זכות זו נועדה להגן על האדם מפני פגיעות לא מוצדקות בזכויותיו. המדובר באחת הזכויות החשובות ביותר ביחסים שבין הפרט והמדינה בה הוא חי. הליך הוגן בא לידי ביטוי בשני הקשרים עיקריים: מצד אחד, להבטיח הליך התדיינות משפטית מוגדר ולא שרירותי, מערכת שפיטה עצמאית, בלתי תלויה ונטולת פניות (פומביות הדיון, הזכות לשימוע, שקיפות ההליכים, הזכות להגנה, העיקרון של זכאות עד להרשעה, יידוע בדבר הזכויות והנהלים). מצד שני, להבטיח כי מערכות היחסים בין הפרטים לבין הרשויות יתנהלו באופן הוגן (למשל, תהליכי ערעור על ציונים בבתי ספר צריכים להיות ידועים ומוכרים לכל).

מזכויות כלליות אלה גוזרות החברות זכויות ספציפיות בהתאם לאופי החברה ולתרבות הפוליטית שלהן. יש להדגיש כי מדובר בתהליך דינאמי וכי מתוך הזכויות הטבעיות נגזרות ונוצרות כל העת זכויות אדם חדשות. למשל, הזכות לפרטיות שהיא חדשה יחסית, או התייחסות ייחודית לזכויות הילד. דוגמא נוספת היא העיסוק האינטנסיבי בחברות מודרניות בזכות של אדם לסיים את חייו על פי רצונו ובכבוד מבלי שיפעילו עליו בניגוד לרצונו אמצעים של החייאה מלאכותית (המתת חסד).

ביבליוגרפיה:
כותר: זכויות האדם
שם  החוברת: מהי דמוקרטיה? : מדריך למורה
מחברים: דרמוני, מרים ; שפיר, חנה ; כץ, גלעד ; לבל, יובל ; אשכנזי, ורדה
תאריך: 2005
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית
הערות: 1. מדריך זה הינו פרי עבודתם המשותפת של אנשי חינוך ישראלים וירדניים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית