 |
סובלנות |
"אני מוכן למסור את נפשי כדי שתשמיע את דעתך, למרות שאני חולק עליה לחלוטין". אמירה זו המיוחסת לפילוסוף הצרפתי מהמאה ה- 18 וולטיר משקפת בקצרה מהי סובלנות במובנה המהותי. אמירה זו למעשה מאגדת בתוכה את מכלול "התכונות" שמכילה המילה סובלנות. כדברי אוקי מרושק, "סובלנות נדרשת במקום שבו צפויה פגיעה או אי-נוחות מהתנהגות הזולת על-פי אמונתו.. סובלנות מקורה בשורש סבל שפירושו גם לשאת וגם להתענות" (עמ' 566, מרושק במקראה חינוך ודמוקרטיה, דן זקס).
נציין בקצרה את אותם מאפיינים וכך נוכל להבין באופן מעמיק יותר כי המושג "סובלנות" איננו רק מטבע לשון חביבה, אלא המדובר בערך שניתן לחלקו למרכיבים הכרחיים ולכאלה כי מאוד רצוי שיתקיימו, ואלו מאפייניו:
- כיבוד הזולת (הכרחי).
- איפוק (הכרחי).
- הידברות (רצוי).
- נכונות לפשרה - במובן חיובי של אי-הסכמה מתוך הסכמה (רצוי).
למעשה, ארבעה מאפיינים אלה מובילים אותנו לעיקר העיקרים של הסובלנות והוא: האפשרות לקיים חיים של דו-קיום אפילו בתנאים של חילוקי דעות קשים ואי הסכמות. דו-קיום אין פירושו, במקרה זה, שלמות ואחידות אלא הכוונה למימוש של עקרונות יסוד המאפשרים דו-קיום גם בין יריבים אידיאולוגיים.
זה המקום להרחיב קצת ולהסביר את ארבעת "תכונות היסוד" של "הסובלנות":
- כיבוד-הזולת: סובלנות ייחודה בהבנה כי לאחרים יש זכות להחזיק בדעות, באידיאולוגיות ובערכים השונים לחלוטין מדעותיך, מהאידיאולוגיה בה אתה מאמין והערכים שעל-פיהם אתה פועל. סובלנות אמיתית איננה מסתפקת בקבלת השונה והאחר, אלא היא אף מכבדת אותו ומכירה בקיומו. נקודה זו חשובה במיוחד כאשר משתמשים במושג סובלנות בקונוטציה פוליטית. לדוגמא, מפלגה אורתודוקסית מתקיימת בכפיפה אחת ליד מפלגה חילונית מובהקת. למרות שהשקפות עולמן שונות וסותרות לחלוטין עליהן לכבד האחת את השנייה. כידוע, הדמוקרטיה בהגדרתה המהותית, מניחה כי יתקיימו בכפיפה אחת מספר דעות ועמדות שסותרות אחת את חברתה. אין זה מספיק כי מגוון הדעות "יגורו" תחת קורת גג אחת, אלא יש צורך כי בעלי הדעות השונות ינהגו כבוד זה בזה, תוך נסיון להבין את העמדות האחרות ונקודות המוצא שלהן. הכבוד וההערכה לאחר ולשונה מאפשרים, בסופו של דבר, את קיומה התקין של החברה ואת ניהולה על-פי החוק והסדר המקובלים על כולם.
- מתינות: מטרתו של הדיון היא הצגה בהירה של עמדות והבנה לעומק של עמדות אחרות. פוליטיקאי מפורסם צוטט פעם כאומר "צריך להיות מתון בכל דבר, רק במתינות אל תהיה מתון". ייחודה של תכונה זו הוא בכך שהיא למעשה מעצבת את כללי המשחק "הטכניים" של גבולות הוויכוח. ביסודה, תכונה זו לא רק מכירה בקיומם של וויכוחים ומחלוקות, אלא במידה רבה כל סוד קיומה תלוי בהם וניזון מהם. ולמרות זאת, תפקיד המתינות לעדן (לא לעמעם או לטשטש) את אופי הוויכוחים והמחלוקות ובכך להשתית את כל אי-ההסכמות על בסיס ענייני-מקצועי ולא על בסיס אישי או רגשי. תוך נסיון למצוא אופני התקרבות ודרכי פשרה. תכונת המתינות נועדה לאפשר קיומם של ויכוחים לאורך זמן ללא פגיעה ברקמה החברתית המאחדת את החברה, כשהכוונה לקיום החיים המשותפים, הקפדה על שיח מכבד ושמירה על כללי המשחק הם בעלי חשיבות מכרעת
- הידברות: ההידברות בעצם טבעה מאפשרת לפרט לשמוע (לא להסכים או לקבל) את האחר והשונה. שמיעה זו היא הצעד הראשון לשבירת החומות והחשדות כלפי האחר, וכך, גם בלי הסכמה, הופך האחר והשונה לקרוב ומוכר יותר. לאחר התקרבות זו ניתן לממש הלכה למעשה את יתר תכונות הסובלנות (כיבוד הזולת, מתינות כלפיו וכו'). חשוב לציין כי ההידברות איננה רק "אמצעי" ותו לא, גם לא מדובר בכלי "המוציא לפועל" את תכונת המתינות (ההיסטוריה מלאה מקרים שבהם אנשים היו מתונים בדעותיהם, אך אטומים כלפי הזולת, אטומים אפילו לשמוע את דעותיהם ודברם), אלא המדובר בתכונה העומדת בזכות עצמה.
- נכונות לפשרה: תכונה זו מגלמת את אופי הסובלנות. אי אפשר להיות סובלן בלי להיות נכון לפשרה. אין כוונת תכונה זו לקבלת עמדתו או דעתו של האחר או השונה אלא הכוונה בעיקר לנכונות להגיע להסכמות בנוגע לכללי המשחק אשר יאפשרו קיום חיים בצוותא.
העקרון המשותף לכל ארבע "תכונות-היסוד" הוא בהיותם תנאים המאפשרים את קיומה ותיפקודה של החברה גם בתנאי מחלוקות וויכוחים עמוקים. אבל בל נטעה - גם לסובלנות יש גבולות וזאת על-מנת למנוע שימוש לא נכון בסובלנות, דבר שבסופו של דבר עלול לפגוע בחברה כולה. גבולות הסובלנות עמומים. אמנם ישנם מקרים מובהקים בהם החברה לא תהיה סובלנית, למשל לאלימות פיזית או להסתה לאלימות כלפי אדם או קבוצה. אין סובלנות לשנאה, לגזענות או לכל השקפה המקעקעת את זכותו של האזרח או החברה להמשיך ולחיות על-פי אמונותיהם וערכיהם. לעומת זאת, "יש סובלנות לסוגי הפרעה שמתירים מקום לכולם לחיות לפי אמונתם, והרגשתם." לדוגמא, אני צמחונית מטעמי מצפון ושכנתי צולה בשר על מנגל מדי שבוע. זה מפריע לי מאוד וגורם לי אי-נוחות וסבל אך עדיין זו התנהגות לגיטימית ואני נדרשת לקבלה באופן סובלני.
לעומת זאת, במקרה שגוף או מפלגה משפילים או קוראים לפגיעה בקבוצה מסוימת הרי שקבוצה זו וכלל החברה צריכים להתקומם ולא לנהוג כלפי ביטויים אלה ביחס סובלני (וסלחני) שיש בו סיכון ופגיעה חמורה בכללי המשחק הדמוקרטיים ובכבודה של אותה קבוצה נפגעת. לדוגמא הגישה הבלתי מתפשרת של החברות המערב אירופאיות כלפי קבוצות ניאו-נאציות.
פגיעה שיטתית בחלשים ודיכויים, גם אם היא מוצגת כלגיטימית במסגרת קיום עקרון הכרעת הרוב, אינה צריכה להתקבל, וזאת כחלק מהקפדה על עיקרון הסובלנות בחברה דמוקרטית. אין חברה דמוקטית היכולה להתקיים ללא פלורליזם. אולם דרושים מכנים משותפים והסכמות בסיסיות על כללי המשחק על מנת למנוע את התפרקות החברה.
|
פלורליזם |
ההגדרה המילונית של המילה פלורליזם באנגלית נובעת מהשורש plural שמשמעותו "יותר מאחד". ההגדרה הבסיסית ביותר של המושג פלורליזם, במשמעותו הדמוקרטית, היא קיומה של יותר מדעה אחת. לענייננו: פלורליזם במשטר דמוקרטי משמעותו הכרה/לגיטימציה בזכות קיומן של דעות, השקפות שונות, צרכים ורצונות שונים בחברה. הפלורליזם הוא גם ההכרה בזכותן של הקבוצות במדינה לבטא את השונות ביניהן ולהתארגן במסגרות שונות כדי לממש את זכויותיהן ולפעול להשגת האינטרסים והצרכים שלהן, ברם חברה דמוקרטית חייבת לקיים מסגרת ולו מינימלית של כללי משחק ולא היא תתפרק. קיים מתח מובנה בין הדרישות של הקבוצות ובין החתירה לשימור של המסגרת הכללית. נמנה את "תכונות-היסוד" של הפלורליזם, ואלו הן:
- רבגוניות.
- ספקנות.
- פתיחות.
על-מנת להבין טוב יותר את המושג "פלורליזם" יש צורך להרחיב, להסביר ולפרט את שלושת "תכונות היסוד" של "הפלורליזם":
- רבגוניות: הדמוקרטיה הליברלית מבוססת על הרעיון לפיו כל פרט הינו אזרח שווה-זכויות ללא הבדל דת, מוצא, גזע ומין. התייחסות זאת מקבלת את כל בני האדם באשר הם אל תוך הקהילה האזרחית פוליטית. יחד עם זאת, כל החברות בעולם מורכבות מפסיפס עשיר של פרטים וקבוצות המובדלים אחד מהשני לא רק במראה החיצוני אלא גם ואולי בעיקר במאפיינים של השתייכויות ותפיסות עולם (הבדלי דת, אמונה, אידיאולוגיה, ערכים וכו'). בחברה דמוקרטית המאמינה והדוגלת בפלורליזם, יש לגיטימציה לקיומו של מגוון רחב של פרטים וקבוצות על שונותם וייחודם. בגישה הפלורליסטית, רבגוניות זו למעשה תורמת לשיח הציבורי בכך שמועלות גישות ודעות מגוונות, ומאפשרת קבלת החלטות המביאה בחשבון את מירב השיקולים, האינטרסים, ההשקפות ונקודות המבט. ההשקפה הפלורליסטית לא רק מקבלת את הרבגוניות ומכבדת אותה (ראה סובלנות), אלא היא גם רואה בה תופעה חיובית המעשירה את כל הפרטים בכך שהם באים במגע עם תרבויות, מנהגים, רעיונות וערכים מגוונים.
- ספקנות: החשיבה הפלורליסטית אינה מקבלת כי קיימת אמת מוחלטת והצגת המציאות בצורה דיכוטומית. מעודדת בחינה ביקורתית ורפלקסיבית של עמדות , תוך נכונות להכיר בנקודות תורפה וחולשות שלהן ומוכנות לשמוע טיעונים נגדן. השקפה זו מובילה למעשה לאימוץ הרעיון כי יש מצב שבו קיימות מספר עמדות שונות זו מזו - שבכל אחת מהן יש צדק מסוים. במבט ראשון, ייתכן כי דעות אלו נראות כמנוגדות זו לזו, אולם הן עשויות להשלים אחת את רעותה. משום כך הגישה הפלורליסטית לעולם תציב סימן שאלה על האמת, לא בגלל שאין לה דעה, אלא בדיוק ההפך: בגלל הנחת המוצא - הספקנות. זו הסיבה שפלורליזם אמיתי המכיל בתוכו מגוון רב של דעות ואמונות הופך להיות מעין תוצר המשקף את האמת של כל חלק וחלק מהפסיפס הרבגוני המרכיב את החברה.
- פתיחות: התנאי ההכרחי לקיום של חברה פלורליסטית הוא גם פתיחות רעיונית. מהות הפתיחות הזו היא ביכולת של כל אדם וקבוצה להכיר, לקבל או לסבול דעות והתנהגויות של יחידים וקבוצות אשר שונים משלהם. פלורליזם ללא פתיחות הינו בלתי-אפשרי, מאחר שנקודת המוצא שלנו היא כי כל היחידים והקבוצות המרכיבים את החברה הם שווי ערך. לכן, מובן כי ניתן ללמוד מן הזולת דווקא בשל שונותו. ללא פתיחות לא ניתן להבין את זווית הראיה השונה של הזולת.
חברה פלורליסטית מאופיינת בריבוי קבוצות חברתיות, כלכליות, דתיות ופוליטיות, שלמרות חילוקי הדעות שיש ביניהן, הן מרכיבות ביחד את החברה ואולי אף הופכות אותה לטובה יותר ולמתקדמת יותר. ריבוי זה בגישה הפלורליסטית אמור לבוא לידי ביטוי ברבדים שונים, כגון:
- בתחום החברתי–תרבותי - חברה אזרחית, מגוון סגנונות תרבותיים, חינוכיים ודתיים.
- בתחום הפוליטי - ריבוי מפלגות.
- בתחום המוסדי-חוקתי - הפרדת הרשויות.
בכל התחומים, העקרון המנחה הוא הכרה בזכותו השווה של האחר לחירו ובפרט לזכותו לבטא את עצמו. עם זאת, גם לפלורליזם יש מגבלות הבאות לידי ביטוי בספר החוקים. חוקים אלה מבטאים את ההסכמיות הנחוצה לקיום של חברה מוסדרת ומוציאים אל מחוץ לגדר יחידים או קבוצות אשר מנצלים את הפתיחות הדמוקרטית לפגיעה בה. חשוב לציין כי קיים מתח בין קיום עקרונות הסובלנות והפלורליזם לבין עמידה נחושה על עקרונות אחרים (כמו אמונה דתית). מתח זה אינו ניתן ליישוב מוחלט שכן הדמוקרטיה מניחה מידה של תחרות (לגיטמית) בין דעות וקבוצות.
