"ברובנו (Rovno) היה עלי להשתתף בירי הראשון... על כל חייל בכיתת היורים היה לירות באדם אחד. הודרכנו לכוון לראש ממרחק של עשרה מטרים, בערך. כיום אינני יכול לומר מי נתן את פקודת הירי. בכל מקרה, היה זה קצין מהסגל. מספר קצינים מהסגל נכחו בזמן הירי. הפקודה לירות היתה: "היכון לירי! כוון! אש!". האנשים שפגעו בהם נפלו לתוך הבורות.
אני עצמי שובצתי לכתת היורים. הצלחתי לירות רק חמש פעמים. התחלתי להרגיש לא טוב, הרגשתי כאילו אני נמצא בתוך חלום. לאחר מכן לעגו לי בגלל שלא יכולתי לירות יותר. טוראי אחד או רב"ט, מהוורמכט [הצבא הגרמני], אינני יודע מאיזו יחידה, לקח ממני את הרובה והחליף אותי בכיתת היורים.
הלכתי ועמדתי בערך חמישים מטר משם. היה ברור שלא הייתי במצב שיכולתי להמשיך ולירות. המאמץ הנפשי היה גדול מדי בשבילי. כששואלים אותי האם הענישו אותי על סירובי, עלי לומר שלא. לא זהו המקרה".
לקריאה נוספת:
עוצבות המבצע (Einsatzgruppen) וראשיתו של הפתרון הסופי
משאיות גז
הפתרון הסופי
באתר יד ושם:
מחנות ואתרי רצח נאציים מרכזייםתערוכה מקוונת: עד היהודי האחרוןמקורות רשמיים נוספים בנושא הפתרון הסופי 
