משהד היא העיר השנייה בגודלה באיראן. היא שוכנת במחוז ח'ורסאן, סמוך לגבול בין איראן ובין אפגניסטן. משמעות השם משהד הוא "מקום הַקְרָבָה". המילה משהד קרובה למילה "שאהיד" , שמשמעותה עֵד, והיא מיוחסת למי שמילא מצווה דתית. ואכן, העיר משהד קדושה למוסלמים השיעים, בשל קברו של האימאם עלי א-רזא, הקבור בעיר.
אוכלוסייה
במשהד למעלה מ- 2,500,000 תושבים. רוב תושבי העיר מתפרנסים מעיסוק בשירותים ובמסחר. העיר משמשת גם מרכז חקלאי ומרכז תחבורה אזורי.
היהודים במשהד
יהודים לא הורשו לשבת בעיר משהד עד המאה ה-17 לספירה, כי העיר, שבה נקבר האִמאם השמיני של השיעה, עלי א-רזא, נחשבה קדושה בעיני המוסלמים השיעים, והם לא רצו שהיהודים יטמאו אותה. בשנת 1747 חזר נאדר שאה, שליט איראן באותה עת, ממסע כיבושים ועמו אוצרות רבים. הוא קבע את בירתו בעיר משהד, והזמין כמה משפחות יהודיות להתיישב בה, ולנהל את אוצרותיו. בעקבות המשפחות הראשונות הגיעו לעיר משפחות יהודיות נוספות והקהילה היהודית גדלה עד למעלה ממאה משפחות.
בחודש מארס בשנת 1839 פורסמה נגד יהודי משהד עלילת דם, שבה הם הואשמו בביזוי האִסלאם. ביום החג המוסלמי שיעי לזכר בני עלי, התנפלו מוסלמים על בתי היהודים, רצחו למעלה משלושים יהודים, בזזו ושרפו את בתיהם ואת בתי-הכנסת שלהם.
יהודי משהד צוו להתאסלם ובמשך 120 שנה הם חיו כמוסלמים, אבל הם שמרו על יהדותם בסתר. המוסלמים כינו אותם "ג'דיד אל-אסלאם" (המוסלמים החדשים).
החל משנת 1920 החלו יהודי משהד לעלות לארץ-ישראל, והתיישבו בעיקר בירושלים. בשנות השלושים של המאה העשרים הוקמו קהילות של יוצאי משהד בבני-ברק, בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ.
