רקע: בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ממלכת ירדן ובין מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות של ישראל, נקבע כי אזורי יהודה ושומרון יהיו בתחומה של ממלכת ירדן. הגבול בין שתי המדינות סומן על המפות בקו ירוק, וכך הוא מכונה מאז. אבל הגבול בין ישראל ובין ירדן לא היה שקט אף פעם. לאורכו התחוללו עימותים רבים במשך השנים, וחוליות של מחבלים הסתננו דרכו משטח ירדן ופעלו נגד ישראל.
בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הצטרפה ירדן למצרים ולסוריה, ותקפה את ישראל באזור ירושלים ולכל אורך הגבול. בסיום המלחמה ישראל כבשה את כל שטחי יהודה ושומרון, כולל העיר ירושלים, שמאז מלחמת העצמאות חצה אותה הגבול בין ישראל לירדן.
בשנים שלאחר המלחמה הגבול בין ישראל וירדן היה שקט למדי. בשנת 1994 נחתם הסכם שלום בין ישראל ובין ירדן ונקבע גבול מוסכם בין שתי המדינות.
תוואי הגבול: כיום, אורכו של הגבול בין ישראל לירדן הוא כ-500 ק"מ. הוא מתחיל במפרץ אילת, עובר דרך הערבה, אזור ים המלח, בקעת הירדן ובקעת בית-שאן, ומסתיים באזור חמת גדר שבדרום-מזרח רמת הגולן, במשולש הגבולות בין ישראל, ירדן וסוריה.
בהסכם השלום שנחתם בין ישראל ובין ירדן בשנת 1994 נקבע כי התוואי של נהר הירדן הוא הגבול בין שתי המדינות, ובמקרה של שינוי טבעי בזרימתו של הירדן הגבול ייקבע מחדש לפי התוואי החדש. בעקבות ההסכם בין ישראל ובין ירדן, קו הגבול בערבה סומן לראשונה באבני גבול במבצע משותף של שתי המדינות. עם זאת, שתי המדינות הסכימו שתוואי הגבול בבקעת הירדן ובבקעת בית שאן (בקטע שבין עין-גדי ובין בית–שאן) לא יסומן, כדי שהרשות הפלסטינית תהיה שותפה בקביעתו.
לאורך הגבול הוקמו כמה מסופי גבול, אשר משמשים למעבר אזרחים ולהעברת סחורות.
בדיונים שקדמו לחתימה על ההסכם היו חילוקי דעות בין ישראל ובין ירדן על הפירוש שיש לתת למסמכים הבריטיים הישנים שהוא התבסס עליהם. לבסוף, ישראל קיבלה את הפרשנות הירדנית, והסכימה להעביר לירדן שטח שגודלו 300 עד 400 קמ"ר, שתמורתו הוחכרו לה למשך 25 שנים 2,850 דונם של אדמות חקלאיות לאורך הגבול, שנמסרו לעיבוד לתושבי היישובים הישראליים בערבה ובעמק בית-שאן. בהסכם נקבע כי כל 25 שנה תתחדש ההחכרה לתקופה נוספת של 25 שנים, אלא אם כן אחד הצדדים יודיע מראש על ביטול ההסכם.
