הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > איסלאם
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
החודש החשוב ביותר בשנה המוסלמית הוא החודש התשיעי, חודש הרַמַדֿאן, והצוֹם החָל בחודש הרַמַדֿאן הוא מצווה המופיעה בקֻראן וכלוּלה בחמש מצווֹת היסוד באִסלאם. על המשמעויות, החובות והמנהגים של חודש הרַמַדֿאן.



באִסלאם: "מצווה עליכם לצום"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בפרק זה נדון בכל דת ברצף של מועדים הקשורים זה בזה, כשבמרכזו של כל אחד מהם עומד מועד מסוים: ביהדות חל ראש השנה בסיומה של תקופת חשבון נפש ובקשת סליחה על חטאים, ואליו נילווים מועדים כיום הכיפורים, חג הסוכות והוֹשַׁעְנַא רַבָּה; בנצרות חל חג המולד בסיומה של תקופת הכנה, ואחריו חל חג ההתגלוּת; ובאִסלאם נלווה לצום הרַמַדֿאן חג שבירת הצום.

ראש השנה,החָל ביומיים הראשונים של חודש תשרי, מציין את ראשיתה של שנה חדשה ביהדות. חג המולד מציין את הופעתו של יֵשוּע, בן האלוהים, בדמות אנושית בנצרות. והצוֹם החָל בחודש הרַמַדֿאן הוא מצווה המופיעה בקֻראן וכלוּלה בחמש מצווֹת היסוד באִסלאם.

ג. באסלאם: "מצווה עליכם לצום"

חודש הרַמַדֿאן – משמעויות חובות ומנהגים

החודש החשוב ביותר בשנה המוסלמית הוא החודש התשיעי, חודש הרַמַדֿאן. הקֻראן מצווה על המוסלמים לצום בחודש זה:

"חודש רמדֿאן הוא אשר הוּרַד בו הקֻראָן ממרומים למען יביא לאנשים הדרכה ואותות נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה. על כל אחד מכם הנוכח בביתו בחודש זה לצום בו, ועל החולה או הנוסע בדרך לצוּם מספר ימים אחרים." (סוּרת הפרה [אלבַּקַרַה] – 2, פס ' 185)

קדוּשתוֹ של חודש הרמדֿאן נובעת מכך שבו הוּרד הקֻרְאַן לראשונה לבני האדם: בלֵיל ה- 27 בחודש, הקרוי לֵיל אלקַדְר, התגלה המלאך גבריאל לראשונה לנביא מֻחַמַד והשמיע לו את דבר האל. וכך נאמר בסוּרַת לֵיל אלקַדְר:

"בשם אלוהים הרחמן והרחום
1 הורדנוהו ממרומים עם בּוא ליל אלקַדְר.
2 מה תדע על ליל אלקַדְר?
3 ליל אלקַדְר טוב מאלף חודשים:
4 המלאכים והרוח מורידים בו ממרומים כל דבר שנגזר ברשות ריבּונם.
5 ישרור השלום בו עד עלות השחר."
(סורת לֵיל אַלְקַדְר – 97, פס' 5- 1)

המונח "אלְקַדְר" פירושו "גורל", ופרשני הקֻרְאַן הסיקו מכך שבליל אלקדר האל קובע את גורלם של כל בני האדם לשנה הקרובה. ליל אלקדר הוא, אם כן, יום דין שנתי. המונח "רוח", או "רוח אללה", המופיע בפסוק הרביעי, פּוֹרַשׁ כִּמְכוּוָן למלאך גבריאל, והפרשנים הסיקו מן הפסוק שבליל אלקדר המלאך גבריאל יורד אל הארץ בראש המלאכים, והם מוציאים לפועל את גזר הדין שקבע האל לכל אדם. (עוד על תפקידי המלאכים באִסלאם קראו בספר "אל אחד ושלוש דתות", עמ' 59- 58).

המצווה לצום בחודש הרַמַדַֿאן הוא אחת מחמש מצווֹת היסוד באִסלאם. חובת הצום חלה על המוסלמי משעת זריחת השמש ועד לשקיעתה, כלומר במשך שעות האור של היממה. וכך כתוב בקֻראַן:

" [ …] אִכלו ושְתו עד השעה אשר בה תוכלו להבחין בין חוט לבן וחוט שחור, לעת שחרית, ואַחַר הַמשיכו בצום עד רדת הלילה [ …]" (סורת הפרה [אלבַּקַרַה] – 2, פס' 187)

הצום מבטא חרטה על חטאים וניסיון לכפר עליהם. מלבד הצום אסורים בשעות היום גם העישון וקיום יחסי אישוּת. האיסורים מבטאים התגברות על צורכי הגוף והזדהות עם סבלם של העניים בחברה. מוסלמים שאינם יכולים לקיים את מצוַות הצום מצוּוִים לאכול במהלך היום בצִנְעָה, כדי לא לפגוע ברגשות של אחרים.

בחודש הרַמַדֿאַן מתחזקת ההקפדה על קיום המצוות בחברה המוסלמית, בהנחיית ההנהגה הדתית. זו מורה למוסלמים להרבות בקריאה בקֻרְאַן ובתפילה, להמעיט בשינה, וגם בשעות שבהן האכילה מותרת - לאכול ארוחות צנועות. בדרשות ובשיעורי הדת הניתנים בחודש זה, ההנהגה הדתית מדגישה את חשיבות ההקפדה על המצווֹת המוסריות.

בחודש הרַמַדַֿאן נוהגים להקדיש תשומת לב מיוחדת לפגועי הנפש: בעבר נהגו להזמין אליהם קריינים נעימי קול, ואלה השמיעו באוזניהם פסוקים מן הקֻרְאַן. עד היום משמיעים הקוראים לתפילה במסגדים מסוימים עם עלות השחר תפילות שתוכנן בקשת סליחה מן האל, כדי להקל את נדודי השינה של חולי הנפש ולהמעיט את סבלם.

תפילת לילה ארוכה בשֵם צַלַאת אלתַרַאוִיח (תפילת ההפוגות), שהיא בבחינת רשות, נערכת במסגדים בלילות הרַמַדַֿאן. תפילה זאת מוקדשת לחשבון נפש ולבקשת מחילה על חטאים. יש הנוהגים לקום בחצות בעשרת הימים האחרונים של החודש ולהתפלל. מקור המנהג הוא במסורת שלפיה הנביא מֻחַמַד נהג כך.

לצד זאת, בקהילות המוסלמיות נפוצה הנטייה לקיים אירועים של שמחה בשעות החשכה, כפיצוי על שעות הצום. במשפחות רבות נהוג לאכול לאחר שבירת הצום ארוחה עשירה וחגיגית, ולקנח בממתקים; במרכזי הערים מתקיימים אירועים מוזיקליים והצגות בידור שאף ילדים מורשים ליהנות מהם.

הצום מסתיים בחג הנקרא עִיד אלפִטְר. שם החג נגזר מן השורש פ,ט,ר, שפירושו: שבירת הצום. על פי השריעה, המוסלמי חייב להשתתף בתפילת החג במסגד. לפני התפילה ממליצה השריעה לתת לעניים צדקה, הנחשבת ככפרה על חטאים שנעשו בשוֹגֵג במהלך חודש הצום.

על הגברים מוטלת חובה הלכתית: לערוך במשך החג ביקורים אצל בנות המשפחה - אימותיהם, אחיותיהם, בנותיהם וגיסותיהם. הגברים המבקרים נוהגים להביא מתנות, ואילו הנשים מכבדות אותם במאכלים שהכינו לחג. גם יהודים ונוצרים הגרים בשכֵנוּת למוסלמים נוהגים לבקרם בימי החג.

את החג מאפיינים מנהגים שונים: קניית בגדים חדשים, הענקת מתנות וממתקים לילדים, וביקור קרובים וידידים. יש הנוהגים לשלוח איגרות ברכה לכבוד החג לידידים ולקרובי משפחה. יש מוסלמים הנוהגים לבקר בחג בקברי יקיריהם שמתו. במיוחד מקובל הדבר בשנה הראשונה לאחר מותם.

‏‏הידעתם?

עוד צום בדת האִסלאם - צום העַאשׁוּרַאא'
לאחר ההִגְ'רַה - הגירתו של הנביא מֻחמד בראש תומכיו מהעיר מַכַּה לעיר אלמַדִינַה - ציווה הנביא על המוסלמים לצום ביום העשירי בחודש מֻחַרַם. הצום ביום זה, הנקרא יום העַאשׁוּרַאא', הקביל לצום יום הכיפורים שקיימו היהודים שחיו באלמדינה. על פי תפיסת הנביא מחמד, הנביא משה צם ביום זה ובכך הוא היווה מופת למאמינים המוסלמים. אך מאז שצוּוּ המוסלמים לצום בחודש הרַמַדֿאן, הפך צום יום העַאשׁוּרַאא' לצום רשות בזרם הסֻני.

בזרם השיעי, לעומת זאת, יש לצום העַאשׁוּרַאא' חשיבות מרכזית. יום העַאשׁוּרַאא' הוא שׂיאָם של עשרת ימי האֵבֶל על הריגתו האכזרית של חֻסֵין בן עַלִי בקְרַב כַּרְבַּלַאא'. השיעים מציינים את מותו בטקס ה"תַעְזִיָה" (ניחומים), המשחזר את הרצח. הטקס מלוּוה בתהלוכות שבהן המשתתפים מקוננים על גזֵלת השלטון על המוסלמים מידי צאצאיו של עַלִי. במהלך התהלוכות, המשתתפים מכים את עצמם בחרבות ובשרשראות עד זוב דם, לאות הזדהות עם ייסוריו של חֻסֵין.

חודש הרַמַדַֿאן בירושלים1

מדי יום מימי חודש הרַמַדַֿאן, מעט לפני עלות השחר, נשמעים ברחובות הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים קולות תופים המלוּוים בקריאות של חבורת "המעוררים" (ובערבית: מֻסַחִרוּן). הם קוראים: "יַא נַאאִ'ם, וַחַד אלדַאאִ'ם" ("הו הישֵן, יחֵד את הנצחי"); "יַא נַאאִ'ם, וַחַד אללה" ("הו הישֵן, אמוֹר כי אללה הוא האחד והיחיד"). כך הם משכימים בקריאות ובמזמורים את המאמינים לארוחה המַפסֶקֶת שלפני תחילת הצום.

באותה שעה נשמעים בבתים השונים צלצולי שעונים מעוררים או צלצולי טלפונים. מיד אחר כך עולים ונשמעים קולות הקוראים לתפילה, המכריזים "אַלְלְהֻ אַכְּבַּר, אלצַלַאת חִ'יר מִן אלנַוְם" ("גדול הוא האלוהים, והתפילה טובה מן השינה").

הצמים משתדלים לאכול לפני תחילת הצום והתפילה, וזאת כדי שלא להתחיל את הצום בבטן ריקה. הארוחה הנאכלת לפנות בוקר בשעה מוקדמת כל כך נקראת "סֻחוּר", והיא מאפשרת למאמינים להחזיק מעמד במשך שעות היום. המשפחות מתכנסות סביב שולחנות האוכל או המגשים. הארוחה צנועה: גבינה צהובה ונקניק, פיתות ומעט סלטים. אורז ובשר אוכלים בדרך כלל בערב, בסעודה שלאחר הצום.

מיד אחרי הארוחה ממהרים אל התפילה. בירושלים האנשים יוצאים אט אט מבתיהם בדרך למסגד אלאַקְצַא שבאלחַרַם אלשַׁרִיף (כלומר, המתחם הקדוש). גם אנשים שאינם נוהגים להתפלל במשך השנה, מקפידים לקיים את תפילת הרַמַדַֿאן - החודש שבו ניתן הקֻרְאַן לעֵדת המאמינים. אפילו מי שקשה לו להגיע למתחם אלחַרַם אלשַׁרִיף, מנסה להגיע לפחות פעם אחת במהלך חודש הרַמַדַֿאן ולהתפלל במסגד אלאַקְצַא.

הקוראים לתפילה קוראים בקול: "אַלְלְהֻ אַכְּבַּר, אַלְלְהֻ אַכְּבַּר" - ויום של צום, היטהרות ותפילה, מתחיל.

בחודש הצום מתנהלים בירושלים חיי השוּק והמסחר כרגיל. הסוחרים נוהגים בנדיבות כלפי הנזקקים הפונים אליהם לקבלת סיוע, שכן מצוַות הצדקה, שהיא מצווה גדולה כל ימות השנה, גדולה פי כמה בחודש הרַמַדַֿאן. ברחובות לא נראים אנשים מעשנים, שכן חל איסור על עישון בחודש הרַמַדַֿאן.

הקריאה לתפילת הערב מסמנת את סיום הצום. כחצי שעה לפני השקיעה נסגרות החנויות. מוכרי דברי המאפה המתוקים מורידים את המחירים בהדרגה.

בבית הקברות המוסלמי שבירושלים מצוי תותח שבאמצעותו בישרו בעבר על סיום הצום בירי פגז בכל יום מימי הרַמַדֿאן. התותח הירדני החלוד ניצב עד היום על גבעה בבית הקברות המוסלמי, אך כיום כבר לא משתמשים בו. בשעה היְעוּדָה עומד על גבעה זאת מבשֵר סיום הצום, ומצית רימון הלם. הרימון נזרק לגובה רב ומתפוצץ ברעש גדול. לאחר כמה שניות נשמעת מעשרות המסגדים שבעיר הקריאה לתפילה. מהרובע המוסלמי ומאלחַרַם אלשָׁרִיף, משֵׁיח' גַ'רַאח ומוַאדי ג'וֹז, מסִילְוַאן, מאַבּוּ-תוֹר ומרַאס אל עַמוּד, נשמעים ברמקולים קולות המכריזים על סיום הצום ועל תפילת הערב: "אַלְלְהֻ אַכְּבַּר, אַלְלְהֻ אַכְּבַּר, חַיַ עַלַא אלצַלַאה" ("גדול הוא האל, בואו לתפילה").

עם סיום הצום מתחילה הסעודה במתחם אלחרם אלשריף. בבית התפילה המַרְוַאנִי (המכוּנה גם "אורוות שלמה"), המצוי במפלס שמתחת לחצר מסגד אלאַקְצַא, מוגשים אורז ובשר, תרומתם של בעלי יכולת כלכלית. כאן אוכלים יחדיו עניים ועשירים, חולים ובריאים, נשואים ורווקים, משכילים ובורים. אחר כך נערכת תפילת הרשות הלֵילית, הנקראת צַלַאת אלתַרַאוִיח. זוהי תפילה מיוחדת ללילות הרַמַדַֿאן.

בלילות הרַמַדַֿאן מתקיימים אירועי תרבות שונים בעיר. חלקם ספונטאניים ועממיים, וחלקם מאורגנים. מקהלה דתית ממתחם אלחַרַם אלשַׁרִיף שרה שירי דת. בשירתם נשמעים פסוקי קֻרְאַן ושירי קודש המשבחים את הרַמַדַֿאן. מאות מתושבי העיר העתיקה יוצאים מבתיהם לִצְפּוֹת בלהקות שונות המופיעות בעיר. גם ילדים משתתפים באירועים המתקיימים בשעות הלילה.

בעשרת הלילות האחרונים של הרַמַדַֿאן באים רבים אל אלחַרַם אלשַׁרִיף בחצות הלילה עם שמיכות, מחצלות ושקי שינה, כדי להסתופף יחד במקום הקדוש עד עלות השחר. על פי המסורת, בחודש הרַמַדַֿאן נהג הנביא מֻחַמַד לקום כל לילה בחצות כדי להתפלל לבורא.

שיאו של הרַמַדַֿאן הוא בלֵיל ה- 27 בחודש - הוא לֵיל אלקַדְר, שבו הוּרד הקֻרְאַן משמַים ובו נפתחים שערי השמַים ומשאלות ליבם של המאמינים נענות.

בסוף חודש הצום, הנמשך 29 או 30 יום, חל עִיד אלפִטְר - חג שבירת הצום, הנמשך 3 ימים.

קדושתו של אלחַרַם אלשַׁרִיף

אלחַרַם אלשַׁרִיף (המתחם הקדוש) הוא המקום החשוב ביותר למוסלמים בארץ הקודש. הוא מצוי בתוך חומות העיר העתיקה שבירושלים, שהיא העיר השלישית בחשיבותה למוסלמים בעולם כולו (אחרי מַכַּה ואלמַדִינַה). המוסלמים הראשונים, עוד כשהיו במַכַּה וגם לאחר הגירתם לאלמַדִינַה,התפללו לכיווּן ירושלים, ורק אחר כך נקבעה הפנייה לעבר מַכַּה. לכן מכוּנָה ירושלים באִסלאם "הקֵבְּלָה הראשונה בין השתיים" (כלומר, כִּיווּן התפילה הראשון בין השניים).

קדושתו של אלחַרַם אלשַּרִיף באִסלאם קשורה לאמונה שבמסעו הלֵילי – בלֵיל אלאִסְרַאא' ואלמִעְרַאג' - עלה הנביא לשמַים מסלע המצוי במתחם. סביב סלע זה נבנה מבנה שבראשו כיפה מוזהבת, והוא קרוי קֻבַּת אלצַחְ'רַה (כיפת הסלע).

לחשיבותה של ירושלים באִסלאם יש מקור נוסף, המצוי בספרות החַדִית'. מפי הנביא נאמר:

"אין לקשור את אוכפי הבהמות אלא בדרך לשלושה מקומות (לצורך עלייה לרגל): המסגד הקדוש (הכַּעְבַּה במַכַּה), מסגדי זה (מסגד הנביא באלמַדינה) והמסגד הקיצון (בערבית - אלאַקְצַא). "במתחם אלחַרַם אלשַׁרִיף נבנה במאה ה- 7 מסגד ששמו מסגד אלאַקְצַא.

מסורות מאוחרות יותר קושרות את קדושתה של ירושלים לאדם הראשון: בכתביהם של ההיסטוריונים אלטַבַּרִי (שחי במאה ה- 10) ויעקוּבִּי (בן המאה ה- 9) נאמר כי אדם מת ונקבר בקרבת העיר מַכַּה, ומסורת אחרת הוסיפה כי מֵי המבול הביאו את גופתו של אדם הראשון לירושלים.

אלחַרַם אלשַׁרִיף הוא מתחם מלבני שבפינותיו צריחי תפילה. מצויים בו כמה מבנים: בפינתו הדרומית מצוי מסגד אלאַקְצַא, ולוֹ כיפת כסף; במרכזו מצויה קֻבַּת אלצַחְ'רַה (כיפת הסלע), ולה כיפה מוזהבת. מתחת למסגד אלאַקְצַא מצוי בית התפילה המַרְוַאנִי, וכן מצויים במתחם כמה מבנים ששימשו בעבר כמַדְרַסוֹת (מוסדות חינוך דתיים). במקום נמצא גם מוזֵאון אִסלאמי שבו מוצגים, בין השאר, עותקים עתיקים ומעוטרים של הקֻראן.

קֻבַּת אלצַחְ'רַה נבנתה בסוף המאה ה- 7 לספירה. בתוכה מצוי סלע גדול, שעליו חקוקה, לפי האמונה, טביעת כף רגלו של הנביא בעת עלייתו לשמים. למבנה שמונה צלעות, וקירותיו, תקרתו, והקשתות הנושאות את כיפתו, מעוטרים כולם בציורי צמחים ובכתובות באותיות ערביות מקושטות. הסלע שבמרכז המבנה מוקף עמודים מקושטים בדגמים גֵאוֹמטריים. במבנה גם שמורות שתי שערות השייכות, על פי המסורת, לזקָנו של הנביא מֻחַמַד.

בחזיתו של מסגד אלאַקְצַא שבעה פתחים, ובראש כל אחד מהם קשת. המסגד מחולק לשבעה אולמות תפילה המופרדים על ידי טורי עמודים מקושטים. את המבנה מקיפה מרפסת מקורה.

מסגד אלאַקְצַא נבנה לראשונה במאה ה- 7, ועבר שינויים ושיפוצים רבים. בימי הביניים נהרס רוּבּוֹ ברעידת אדמה, ובשנת 1968 הוּצַת בזדון בידי תייר אוסטרלי. עבודות שיקום הביאו לתיקון רוב הנזק שנגרם לו.

רצפת המסגד מכוסה בשטיחים יקרים ויפים; המסגד יכול להכיל כ- 5,000 מתפללים. בחגים מתווספים עליהם עשרות אלפים, המתפללים ברחבה שמחוצה לו.

‏‏הידעתם?

על הערצת ירושלים באִסלאם
הערצת ירושלים בוטאה באִסלאם, בין השאר, בספרות שנקראה "שִבְחֵי ירושלים" ונכתבה מאז ימי הביניים. בספרות זאת ירושלים מתוארת כמרכז העולם:"כל הנהרות, העננים, הימים והרוחות, יוצאים מתחת לסלע שבירושלים." התפילה בעיר יכולה לכפר על חטאים: "מי שיתפלל בירושלים, אלוהים יסלח לו על כל חטאיו."

יופייה של העיר, אף הוא מתואר במסורות שונות: "אללה אמר לירושלים: [...] ואני אציב עליך חומה וגדר מעננים וחמש חומות של ברקת וספיר ופנינים וזהב וכסף." בירושלים יתקיים, על פי האמונה, יום הדין - כל המתים יובאו אליה למשפט, ובה ייגזר דינם:" [אללה אמר לירושלים:] 'אלייך ההיאספות וממך תחיית המתים. '" (עופר לבנה -כפרי, עיונים במעמדה של ירושלים באסלאם הקדום, 2000, עמ' 37)

  1. על פי כתבתו של הלל כהן,"ירושלים של רמדאן", שהופיעה במגזין מסע אחר, גיליון מס, 78, מארס. 1998

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: א' תשרי – ראש השנה
בנצרות: "וקראת את שמו יֵשוּע"
באסלאם: "מצווה עליכם לצום" (פריט זה)



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: באִסלאם: "מצווה עליכם לצום"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית