עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם > חושים
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
איך עוזר לנו חוש השמיעה שלנו להסתדר בעולם? ומה עושים אלה המתקשים בשמיעה? על חוש השמיעה, מבנה האוזן שלנו, האוזניים ושיווי המשקל ושפת הסימנים.



שומעים הקול
מחברת: תמר דרייבלט


לכל אחד מאיתנו יש חמישה חושים (וחוש נוסף – מסתורי) שמגנים עלינו מפני סכנות ועוזרים לנו לצבור חוויות. בסדרת הכתבות "החושים שלנו" נספר על כל אחד מהחושים המופלאים ונבדוק כיצד הוא משפיע לנו על החיים. והפעם – על חוש השמיעה, שעוזר לנו לדבר ולהתמצא בסביבה. אז, תקשיבו טוב

יש לי חברה חֵרֶשֶׁת מלידה. יש לה מכשירי שמיעה בשתי האוזניים, היא יודעת לקרוא שפתיים ומכירה את שפת הַסִּימָנִים. הדבר היחיד, בעצם, שהיא אינה יכולה לעשות הוא לשוחח בטלפון. (אבל היום, כשאפשר לשלוח אֶס.אֶם.אֶס, גם זו אינה מִגְבָּלָה).

בדרך כלל אנו לא מְיַחֲסִים חשיבות לכך שאנו מסוגלים לשמוע. למעשה, לְרובֵּנוּ קשה לדמיין אפילו כיצד ייראה עולם "שקט", שאין בו כלל קולות. נסו, למשל, לֶאֱטום את אוזְנֵיכֶם למשך דקה שלמה – כשאתם ברחוב, בבית או בכל מקום אחר. מה אתם מרגישים?

השמיעה היא, בעצם, הבסיס לַתִּקְשׁורֶת – מִיַּנְקוּת וְעַד זִקְנָה. תינוקות שרק נולדו, למשל, מָטִים את ראשם (ואוזניהם) לכיוון מקור רעש, כדי שיוכלו לזהות אותו. זו, בין השאר, הסיבה לכך שהם פורצים בבכי כשיש בסביבתם רעש חזק ובלתי צפוי.

בזכות השמיעה אנו מְפַתְּחִים את כישורי השפה והדיבור שלנו, ואף יודעים לְהִתְמַצֵּא טוב יותר בִּסְבִיבָתֵנוּ.

מה אנו שומעים?

לקול שתי תכונות עיקריות: גובה הצליל וְעוצְמָתוֹ. גובה הצליל נקבע על פי תְּדִירוּת תְּנוּדוֹת האוויר (גַּלֵּי הַקּוֹל) המגיעות אל האוזן – כלומר: כמה תְּנוּדוֹת עוברות בשנייה אחת. כן, הצלילים והקולות מִתְפַּשְּׁטִים באוויר בגלים. גל הקול הוא, למעשה, הפרעה בְּלַחַץ הָאֲוִיר. ככל שתְּדִירוּת התְּנוּדוֹת הללו גבוהה יותר – כך גם הצליל גבוה יותר. התְּדִירוּת נמדדת ב"הֶרְץ" (Hz).

עוצמת הצליל (כפי שאנו מכירים אותה מִכַּפְתּוֹר הַוַּלְיוּם בטלוויזיה), נמדדת ב"דֶּצִיבֶּל" dB)). עוצמת הקול היא הכוח, שבו "מִתְנַפְּצִים" גַּלֵּי הַקּוֹל על האוזן. ככל שההפרעה בלחץ האוויר חזקה יותר - עוצמת הקול גדולה יותר, וְהַטְּווח אליו יגיע הקול - גדול יותר.

לא כל הקולות נקלטים באוזנינו. כדי שקול ייקלט באוזן עליו להיות בעל עוצמה מסוימת. סף השמיעה הָאֱנוֹשִׁית נמוך מאוד! רוב בני האדם מסוגלים לשמוע צלילים בִּתְדִירויּוֹת של בין 10 ל- 20,000 הֶרְץ. טווח השמיעה של רוב בעלי החיים, לעומת זאת, עולה על זה של בני האדם ולכן, למשל, כלבים, דולפינים ועטלפים מסוגלים לשמוע אוּלְטְרָה סָאוּנְד (עַל-קוֹל).

מבנה האוזן שלנו

בזכות האוזניים אנו שומעים את הקולות והצלילים שסביבנו, אך לאוזן תפקיד נוסף ולא פחות חשוב: שמירה על שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל. באמצעות האוזן אנו יכולים לחוש בְּסִיבוּב או בִּתְאוּצָה גם כשעינינו עצומות.

האוזן מתחלקת לשלושה חלקים: האוזן הַחִיצוֹנִית, האוזן הַתִּיכוֹנָה והאוזן הַפְּנִימִית.

האוזן הַחִיצוֹנִית

הָאֲפַרְכֶּסֶת: הָאֲפַרְכֶּסֶת היא החלק הנראה לעין באוזן. למעשה, היא משמשת כְּמֵעֵין מַקְלֵט שעוזר לנו לשמוע קולות חלשים. האוזן הַחִיצוֹנִית אוספת לתוכה כמות אוויר ובכך מגבירה את הקול הנשמע. גם לקפלי הָאֲפַרְכֶּסֶת תפקיד חשוב: בעזרתם אנו יכולים לְאַתֵּר את מקור הקול שאנו שומעים - האם הגיע מלמטה או מלמעלה, מלפנים או מאחור.

תְּעָלַת הַשֵּׁמַע: גַּלֵּי הַקּוֹל נאספים בָאֲפַרְכֶּסֶת הַחִיצוֹנִית, עוברים באוויר שבחצוצרת הַשֵּׁמַע (תעלת הַשֵּׁמַע) ומרעידים אותו עד שהם מגיעים לְעוֹר הַתּוף.

עוֹר הַתּוף: קְרוּם אטום היוצר את הגבול שבין האוזן הַחִיצוֹנִית לאוזן הַתִּיכוֹנָה. במגע עם עור התוף הופכים גַּלֵּי הַקּוֹל מתְּנוּדוֹת אוויר לתְּנוּדוֹת של הקְרוּם. תְּנוּדוֹת אלה מפעילות את מַנְגְּנוֹנִי האוזן הַתִּיכוֹנָה.

האוזן הַתִּיכוֹנָה

האוזן הַתִּיכוֹנָה מכילה שלוש עצמיות שֵּׁמַע זעירות הנקראות מִלָּאוֹס - הפטיש; אִינוֹקְּס - הַסַּדָּן; וְסְטִפס - הָאַרְכּובָּה. שלוש העצמיות מחוברות כך שהן יוצרות מערכת של מנופים המונעים על ידי עור התוף. המִלָּאוֹס מקבל את תנועתו ישירות מהמגע עם עור התוף, דוחף את האִינוֹקְּס שדוחף את הסְטִפס. תנועת שלוש העצמיות מְמַקֶּדֶת את תנועות עור התוף אל החלון הָאֶלִיפְּטִי (שצורתו אֶלִיפְּסָה). חלון זה הוא הגבול בין האוזן הַתִּיכוֹנָה לאוזן הַפְּנִימִית.

גַּלֵּי הַקּוֹל שהרעידו את עור התוף ממשיכים ומרעידים את עצמות הַשֵּׁמַע וממשיכים בדרכם אל האוזן הַפְּנִימִית.

האוזן הַתִּיכוֹנָה מחוברת בתעלה לחלל הַלֹּעַ. כשלחץ האוויר סביבנו משתנה, בדרך לְיָם הַמֶּלַח, למשל, או בעת המראה ונחיתת מטוס, נסתמת התעלה ואנו חשים כאילו נִסְתָּמוֹת לנו האוזניים.

האוזן הַפְּנִימִית

לאוזן הַפְּנִימִית שני חלקים עיקריים: השבלול ואיבר שיווי המשקל - שאינו קשור לשמיעה. הַשַּׁבְּלוּל בנוי מצינורות הכרוכים סביב המרכז - ממש כמו קוֹנְכִיָּה. צינורות אלה מכילים נוזל ואת תָּאֵי הַשַּׂעֲרָה (קוֹלְטָנֵי תְּנוּדוֹת הקול הרגישים לרעידות הנוזל).

תָּאֵי הַשַּׂעֲרָה הנמצאים בחלקו התחתון של הַשַּׁבְּלוּל מגיבים לצלילים גבוהים ותאי השערה בחלקו העליון מגיבים לצלילים נמוכים.

איך אנחנו שומעים?

למעשה, מדובר בתהליך מדהים, במהלכו גַּלֵּי הַקּוֹל נאספים על ידי הָאֲפַרְכֶּסֶת, שפועלת כמַקְלֵט, לתוך תעלת הַשֵּׁמַע וּמַרְטִיטִים את עור התוף. תְּנוּדוֹת עור התוף מרטיטות את שלוש עצמות הַשֵּׁמַע בזו אחר זו. רטיטות עצמות הַשֵּׁמַע גורמות לנוזל שֶׁבַּשַּׁבְּלוּל לנוע. אלפי השערות, של תאי השערות המצויים בתוך השבלול, מתכופפות מהרעידות. התכופפותן של השערות גורמת לתאי השערות לְהַפְרִישׁ חומֶר הַמְּגָרֶה את עָצָב הַשֵּׁמַע לשלוח אוֹת חַשְׁמַלִּי לאזור הַשֵּׁמַע בקליפת המוח. המוח מְפַעְנֵחַ את המידע שהתקבל לצלילים ולקולות אותם אנו שומעים. המוח בודק מאיזה חלק של השבלול הגיעו האותות וכך מזהה את גובה הצליל הנשמע.

האוזניים ושיווי המשקל

מדענים סבורים כי הסיבה לכך שיש לנו שתי אוזניים היא כדי לזהות את מקור הצליל. רעש המגיע מימין נקלט באוזן הימנית ורק לאחר שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה באוזן השמאלית. המוח מסוגל לזהות את פער הזמנים בשתי האוזניים ולזהות את הכיוון ממנו הגיע הצליל. מנגנון זה אינו פועל בתחום הַתְּדִירויּוֹת הנמוכות, כלומר: בתחום הצלילים הנמוכים.

מדענים אחרים טוענים שהסיבה אינה קשורה לשמיעה כלל - אלא לאיבר שיווי המשקל הנמצא באוזן הַפְּנִימִית.

שיווי המשקל אחראי ליציבות שלנו. כדי לשמור על שיווי המשקל, הגוף צריך לדעת האם אנחנו במצב של תנועה, עמידה, שכיבה וכן הלאה. המידע על מצב הגוף מגיע ממראה העיניים, מתחושת הגוף במרפקים ובשרירים, ומאיבר שיווי המשקל שנמצא בכל אחת מֵאוזְנֵינוּ.

באיבר שיווי המשקל שלושה צִנּוֹרוֹת דְּמוּיֵי קֶשֶׁת המלאים בנוזל - אלה הן התעלות הַקַּשְׁתִּיּוֹת. כל תנועה שאנו עושים תגרום לתנועה של הנוזל באחת או יותר מהתעלות הַקַּשְׁתִּיּוֹת. קוֹלְטָנִים מיוחדים הנמצאים בתוך התעלות הַקַּשְׁתִּיּוֹת מזהות את כיוון התנועה בהתאם לתנועת הנוזל והופכות את המידע לדחף עֲצַבִּי הנשלח דרך עצב שיווי המשקל למוח.

שפת הסימנים

לְקוּת שְׁמִיעָה יכולה להיגרם מִתּוֹרָשָׁה, מחלות בזמן ההריון, זיהומים, תרופות, הִזְדַּקְּנוּת, חשיפה לרעש, חבלות ראש וכן הלאה. לְקוּת שְׁמִיעָה יכולה גם להופיע בדרגות שונות, כשאדם חֶרֶשׁ הוא אדם הסובל מאובדן מלא של יכולת השמיעה. אולם, כיום ישנם עֲזָרִים שונים כמו מכשירי שמיעה שמסייעים לְהִתְגַּבֵּר על אובדן השמיעה לפחות באופן חלקי.

על מנת שֶׁחֵרְשִׁים יוכלו לְתַקְשֵׁר בינם לבין עצמם ועם סביבתם הומצאה שפת הסימנים. עד המאה ה-18 נוצרו שפות סימנים באופן טבעי. בשנת 1760 הוקם בְּצָרְפַת בית הספר הראשון לְחֵרְשִׁים וּבְעִקְבוֹתָיו קמו בית ספר נוספים בעולם. בשנת 1932 הוקם בֵּית הַסֵּפֶר הָעִבְרִי הראשון לְחֵרְשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם. בהדרגה החלה מתפתחת שְׂפַת סִימָנִים יִשְׂרְאֵלִית – היא השפה המשמשת את קהילת החֵרְשִׁים בְּיִשְׂרָאֵל גם היום.

שפת הסימנים היא שפה לכל דבר בעלת אוצר מילים עשיר ודקדוק מורכב. אך, האם ידעתם כי היא אינה שפה בֵּינְלְאומִּית? שְׂפַת הַסִּימָנִים הַיִּשְׂרְאֵלִית, למשל, שונה מזו הָאָמֶרִיקָאית או מזו הַסִּינִית כשם שהשפות המדוברות שונות ביניהן, ולכן גם אינה תעתיק מדויק של השפה המדוברת – כלומר לא ניתן לתרגם מילה במילה אלא את משמעותה, בדומה לְתִרְגּוּם עֲרָבִית לְעִבְרִית.

ביבליוגרפיה:
כותר: שומעים הקול
מחברת: דרייבלט, תמר
תאריך: דצמבר 2005 , גליון 23
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית