ברוך בן נריה הסופר : ברוך בן נריה ועזרא הסופר

דמותו של ברוך בן נריה, העולה מתוך התאור האמור, היא של איש ביניים; דומה שברוך משמש מעין חוליה מרכזית בין הנבואה בסוף ימי בית ראשון לבין דרישת התורה של עזרא הסופר ותקופתו.

קיימים קוים דומים כלשהם בין ברוך לבין עזרא. אני מניח שגם עזרא היה סופר בלשון ארמית בממלכת פרס¹¹¹. אולם עזרא, נוסף להיותו סופר, הוא גם בעל ידיעות בתורת משה. ההבחנה בין שתי סגולות אלה של עזרא מוזכרת בכתוב (ז', יא): "וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הסופר, סופר דברי מצות ה' וחקיו על ישראל". נזכר כאן פעמיים "סופר", כל פעם במובן אחר. בתאר הסופר במובן הראשון דומה עזרא לאחד צדוק הסופר הנזכר בנחמיה י"ג, יג כפקיד האוצר. אולם בהעדר כנוי אחר, ולפני שהתגבש התואר "חכם בתורה", החלו לקרוא לעזרא ולחבריו דורשי התורה בתואר "סופר": "ספר דתא די אלה שמיא" (עזרא ז', יב), ובאופן יותר מפורש: כי "עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמוד בישראל חוק ומשפט". (המובן השני, היהודי, המושאל ל"סופר", הוא שטבע מטבע של כנוי לתקופה שלמה בתולדות ישראל, היא תקופת הסופרים¹¹², ככנוי לראשי הצבור ולכל אנשי הכנסת הגדולה).

עזרא איננו בודד בידיעת ספר תורת משה, אלא שהוא הגדול בקרב בני החבורה של "מבינים" שנתאספו סביבו. "מבין" הוא אחד הכינויים של סופר בבבל. וכדרך הסופרים מקיים עזרא אוסף ספרים פרטי משלו. ולפי מסורת חז"ל היה עזרא רב-פעלים במעשה-כתב ובהתקנת תקנות קריאה בתורה לישראל.

כשם שברוך הסופר עמד בפרץ בימי החורבן בשמירה על מגילת חזונותיו של ירמיהו, קם כעבור ארבעה דורות, בימי "סוף נבואה", עזרא הסופר, המחזיק ברשותו ספר תורה ודורש ומלמד אותה לעם. שני הסופרים הגדולים הללו, הידועים בשמותיהם, מסמלים סוף תקופה וראשית תקופה בהנחלת המורשה הרוחנית של ספרות התורה והנבואה.

הערות שוליים:
111. בממלכת פרס הוכנס הכתב הארמי ככתב מקשר את חלקי הממלכה השונים. זה משתמע מתוך כתובת בהיסטון. ראה J. Lewy, Section 70 of the Bahutan Inscription, Hebrew Union College Annual 25, 1954 יש להבין את שנוי אותיות הכתב מעברית עתיקה לכתב הארמי המרובע, המיוחס לעזרא, על רקעה של נטיה כללית בכוון זה בממלכת פרס.
נראה לי שצדק Schaeder במחקרו המפורסם Ezra der Schreiber, 1930, 49 שבו הניח נכון שעזרא היה פקיד חשוב בממלכת פרס. אולם אין לקבל את דעתו שעזרא נשא בתפקיד של מזכיר הממלכה הפרסית לענייני הדת היהודית. צודק כאן מובינקל בפירושו שצד זה של התעסקות בענייני דרישת תורת משה היתה פעולה של איש מתנדב. ראה: Studies Zu dem Buche Ezra – Nehemia, 117-124
112. היה זה ר' נחמן קרוכמל שטבע את הכנוי "תקופת הסופרים" כמסמנת את תקופת אנשי כנסת הגדולה, חותמי כתבי הקודש, ועד לימי רבן גמליאל (מורה נבוכי הזמן, שער י"ג, קצ"ד ואילך). כנוי זה נתקבל על דעת חוקרי תולדות ישראל. אם כי קמו עליו גם עוררים, וביניהם יחזקאל קויפמן (תולדות האמונה הישראלית, כרך ד' עמ' 485-481) נראה לי שביסודו צדק קרוכמל. אפשר לראות רציפות כלשהי בין איש של תקופת מעבר, ברוך בן נריה, לבין הסופרים מעתיקי כתבי הקודש, במחצית הראשונה של ימי בית שני. מ"צ סגל אומר על תתקופה זו: "עד ימי הסופרים היתה ההתעסקות בדברי הנביאים מוגבלת לחוגים ידועים וצרים. הסופרים הם שהפיצו את דברי הנביאים באומה, והם שעשו את ספרי הנביאים לספרים לאומיים" (מבוא למקרא, חלק ג' עמ' 837).