עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > פולחן
שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום


תקציר
המאמר בוחן מספר מנהגים מהפולחן הישראלי ביחס לטכסי פולחן המוכרים מן התרבות החיתית: מקום משכנם של הכהן ושל הרואה במקדש, השימוש בלחם הפנים ואופן התרחשות תהלוכות הפולחן. המאמר מוצא דמיון רב בין מנהגי הפולחן בשתי התרבויות.  



עקבות הווי חיתי בנוהג פולחני-טכסי בישראל העתיקה
מחבר: פרופ' משה ויינפלד


במחקריו החלוציים בנושא ההתנחלות הישראלית בארץ כנען עסק בעל היובל בין היתר בהרכבם האתני של התושבים הקדם-ישראליים, יושבי ארץ כנען, ולאחרונה נזקק לבעיית החתים והחוים1. לפי דעתו החלו החתים והחוים לזרום לעבר ארץ כנען בעקבות התמוטטות ממלכת החתים בשלהי המאה הי"ג לפנה"ס, והם התישבו באזור קו פרשת המים, בערים: שכם, בית-אל (=לוז), ירושלים וחברון. דעתו זו של מזר מתאששת מחקירותי בהוראות פולחן ישראליות כפי שהן משתקפות בתורת כהנים שבמקרא. במקום אחר עמדתי על קרבתן של הוראות פולחניות ישראליות להוראות פולחניות של החתים2, והנחתו של ב' מזר מספקת הסבר לתועה זו. כפי שנסיתי להראות שם, שלל של חוקים ומנהגים הידועים לנו מספרות החתים מוצא את השתקפותו בתורת כהנים שבחומש. כך, למשל, כמות הקרבנות שהוקרבו בחגים זהה במקרא ואצל החתים: 'פר אחד... שבעה כבשים, שעיר עזים אחד, מנחת סולת ונסך יין' (ר' במ' כט ב ואילך). דמיון רב מצאנו בשתי התרבויות בקשר לטומאת היולדת: קיימת הבחנה בין הולדת זכר להולדת נקבה בקשר למשך הטהרה אחרי הלידה (ויק' יב), כמו כן יש זהות בסוג הקרבנות המוקרבים בסיום הטומאה: כבש לעולה ועוף לחטאת (ויק' יב ו).

טכסי חיטוי אצל החתים והישראלים דומים, ובעיקר בולט הדמיון ביחס להבאת שתי ציפורים לחיטוי המצורע והבית הנגוע כפי שזה מופיע בויקרא יד. השעיר המשתלח לכיפור עוונות בישראל (ויק' טז כא) דומה מאד לטכס שילוח האייל אצל החתים. וכמו בישראל כך גם אצל החתים סומכים ידיים על בעל החיים לפני שילוחו לשדה. סמיכת יד על הקרבן שמצאנו אצל החתים והישראלים באה להצביע על הבעלים שבשמם הקרבן מובא ומוקרב, כפי שהראה לאחרונה ד' רייט (JAOS, 106 (1986), pp. 433/446). לבסוף יש להזכיר את ההבחנה בין שני מעמדות המשרתים במקדש שמצאנו אצל החתים והישראלים: אלה המכהנים בפנים המקדש בעלי מעמד גבוה (הכהנים, בני אהרן בישראל) מצד אחד, והמשרתים בדרג נמוך הממלאים תפקידי מישמרת (= הלויים) מצד שני.

בני ישראל התישבו באותן הערים שישבו בהן החתים והחוים ואין אפוא תמה שבגינוני טכס הושפעו מקודמיהם, ויש להתיחס ברצינות לאמרתו של יחזקאל: 'אביך האמרי ואמך החתים' (טז ג, השוה שם שם, פס' מה).

יתרה מזו, לדעת ב' מזר3 השם לוז, שמה הקדום של בית אל, זהה עם שמה של העיר החתית 4Lawazantiyal / Luhuzantiya שבארץ כזוותנה שבאנאטוליה. מי שהסגיר את העיר לבית יוסף ונמלט לארץ החתים (שופ' א כב-כו) היה חתי שגר בעיר לוז בהר אפרים שנשאה שם זהה לעיר מוצאה של האוכלוסיה החתית בבית אל. כפי שהראיתי במקום אחר5, היתה ארץ כזוותנה וסביבותיה בבחינת נחלה קדושה, משוחררת משעבוד פוליטי ונתונה לשלטון כהנים. ואכן מסורות פולחניות רבות של אזור קדוש זה הכולל את לווזנתיה, קומאני וכיזוותנה נשתמרו לנו בטקסטים חתיים-חוריים ומכאן עברו לאוגרית ולישראל6.

אין זה מקרה שדוקא בית אל מופיעה בספרות כהנית כמקום קדוש חשוב. על פי הרובד הכהני בס' בראשית קורא אלהים ליעקב ישראל בבית אל (בר' לה ט ואילך) ולא בפנואל כבמסורת שב-לב כה ואילך. כמו כן מצאנו כי פנחס בן אלעזר הכהן עומד לפני ארון הברית בבית אל (שופ' כ כח).

נראה שבית אל, שהפכה למקדש מלך ישראלי (עמוס ז יג) והוא הדין לירושלים שחתים ישבו בה, ירשו מהחתים שקדמו לישראלים נוהגי פולחן רבים המשתקפים בתורת כהנים שבמקרא. אולם לא רק בית אל וירושלים, גם מרכזים פולחניים אחרים שבאזור ההר הושפעו מסדרי פולחן חורים-חתיים שהיו מקובלים באזור. במאמר זה רוצה אני להביא דוגמאות לקירבה הקיימת בין טכסי פולחן חתיים לטכסים ישראליים בתקופה קדומה דהיינו סוף תקופת שופטים וראשית המלוכה הישראלית, וזאת על בסיס עדויות מההיסטוריוגרפיה הישראלית הקדומה והמקבילות בספרות החתים. כפי שנראה, יש לכל אלו השלכות על הטכסים המובאים בבמ' ד וז.

נפתח את דיוננו בתיאור השרות היומי במקדש שילה ומקבילותיו במסורת החתית.

הכהן והרואה במקדש

בתיאור שבשמ"א ג מוצאים אנו את שמואל שעתיד להיות 'רואה' (שמ"א ט ט) משרת את ה' לפני עלי הכהן במקדש שילה. שמואל שוכב 'בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים' (פס' ג) ואילו עלי 'שוכב במקומו' (פס' ב). איננו יודעים באיזה מקום בהיכל ה' שכב שמואל, ויתכן שאמנם כל הקטע 'בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים' לא במקומו ומתקשר עם 'ונר אלהים טרם יכבה'7. כמו כן לא ידוע לנו באיזה מקום שכב עלי. מכל מקום, נראה כי הם שכבו סמוכין זה לזה שכן שלוש פעמים הלך שמואל אל עלי בקשר לקריאה שהגיעה אליו. בהמשך מסופר כי בבוקר פתח שמואל את דלתות בית ה'. ואף כאן לא ברור אם הוא פתח אותן מבחוץ או מבפנים (פס' טו)8.

והנה מאלף הדבר שנוהג מסוג זה שמצאנו בשמ"א מצוי בהוראות פולחן חתיות ביחס למקדש נריכ9 והוא עשוי ללמדנו פרטים על הנוהג במקרא. קוראים אנו שם:

ברית (= הוראה)...10 את המים בשביל הפולחן היומי... הביאו תמיד... מן החורשה. את הלחם היומי שהמלך מביא לאלהים אתם הכהנים תערכו אותו כך: כאשר הכהנים והרואה (Lú hal) הולכים לפני האלהים יסירו את הלחם (הישן)... ויערכו לחם (חדש). כאשר יחשיך ישימו נר11 וינעלו את המקדש. כהן ורואה ישכבו לפני הדלת.

אנו מוצאים אפוא כאן כמו בשמ"א ג כהן ורואה12 שוכבים, כשמקדש נעול ונר דולק בפנים. אלא שכאן נאמר במפורש שהם שוכבים לפני הדלת בעוד שבשמ"א ג לא ברור היכן הם שוכבים, ושמא ניתן ללמוד מכאן כי גם עלי ושמואל שכבו ליד דלת ההיכל (ראה הערה 7).

לחם הפנים

בהוראות חתיות אלה מדובר בהסרת לחם אלהים מדי יום והחלפתו בלחם טרי. דבר זה תואם את המסופר בקשר לדוד ואחימלך בשמ"א כא ז. שם נאמר כי 'לחם הפנים מוסרים מלפני ה' לשום לחם חם ביום הלקחו'. לפי פשוטו של מקרא ניתן להבין כי הלחם מוחלף מדי יום ביומו כמו בהוראות החתיות13, ולא פעם בשבוע, ביום השבת, כפי שנקבע בויק' כד ח, המשקף כנראה התפתחות מאוחרת. סמיכות הענינים של נר ולחם (הפנים) שמצאנו בהוראה החתית (ראה לעיל) מופיעה למעשה גם בחוקת הכהונה בישראל בויק' כד א-ט, ושם אמנם קוראים אנו כי 'נר תמיד' יהא ערוך מערב עד בוקר (פס' ג), דהיינו מדליקים אותו בערב, כפי שמצווה בעל ההוראות החתיות.

הבאת המים המופיעה בתחילת ההוראה החתית עשוייה לבאר את הכתובים בשמ' כה כט; לז טז (השוה במ' ד ז) המדברים בכלי נסך (מנקיות, קשות הנסך) שהיו מונחים על שולחן לחם הפנים. כלים אלה מרמזים על נסך שניסכו בהיכל, מנהג שכנראה בוטל בתקופות מאוחרות. ניסוך מים היה מקובל בפולחן הישראלי הקדום (שמ"א ז ו; שמ"ב כג טז), והצדוקים כידוע התנגדו לניסוך המים בחג הסוכות (משנה סוכה ד ט).

תהלוכות פולחן

חוקרים הציעו זה מזמן לראות בסיפור על העברת הארון מקרית-יערים לירושלים בשמ"ב ו השתקפות של תהלוכה דתית מחזורית שהיתה נהוגה בימי דוד ושלמה14, וההצעה מסתברת. יש לציין שקבלת תיאוריה זו אינה מחייבת שלילת הרקע ההיסטורי של הפרשה. לדעתנו, הסופר שתיאר את האירוע ההיסטורי של העברת הארון שאל סממנים מטכסי תהלוכת הארון כפי שהיו מוכרים לו מהסתכלות ונסיון זמנו, ואין זה מן הנמנע שסממנים כאלה איפיינו גם את התהלוכה החד-פעמית של העברת הארון לירושלים.

ברצוננו להביא כאן ראיות מטכסים פולחניים חתיים לקיום מנהגים כפי שמתוארים בשמ"ב ו, והמתיחסים לדעתנו גם לתיאורי הובלת הארון וכלי הקודש המצויים בסיפורים על מסעי המשכן והארון שבספר במדבר.

במסגרת זו אתיחס לשני טכסטים שפורסמו לאחרונה:

א) פרסומו של א' זינגר על חג KI.LAM אצל החתים: I. Singer, The Hittite KI.LAM Festival, I, (Studien zuden Bogăzkoy-Texten, 27) Wiesbaden, 1983 ב) הפרסום של האס-רוסט על טכס חג טלפינו: V. Haas-L. Jacob-Rost, 'Das Festritual des Gottes Telipinu in Hanhana und in Kašha, 'Altorientalische Forschungen, 11 (1984), pp. 10-91

שני הטכסים מתארים טכסים פולחניים שבהם משתתפים המלך או בן המלך, כהנים וכן העדה. במרכז הטכסים עומדות תהלוכות של חפצי פולחן כגון 'החיות האלהיות' הנישאות בעגלות בטכס חג KI.LAM והארון עם האל על עגלה העובר בטכס חג טלפינו. הטכסים מלווים במנגנים ורוקדים וכמובן בהקרבת קרבנות לאלים.

נעלה כאן את הפרטים העשויים להאיר את המסופר בשמ"ב ו וכן את תיאורי הובלת המשכן בבמ' ד, וקרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן בבמדבר ז.

  1. בדומה לתיאור בשמ"ב ו, על עזא ואחיו הנוהגים את העגלה עם הארון ובליווי משחק ונגינה בכינורות, נבלים ותופים, קוראים אנו בטקס חג טלפינו:
    שמים את האל (טלפינו) על העגלה כשכהן אחד עומד לצד רעהו ומחזיק את האל במקומו. מכים בתוף ובמצלתים לפני האל... המתחרים (LÚ. MEŠ. GEŠPU) משחקים לפני האל 15(Nr 1, Rs III 18'-27'; Nr 8 Vs II 11'-26').
    כמו בשמ"ב ו כך גם כאן שני אנשים צריכים לדאוג לכך שההובלה תהיה תקינה וללא תקלות; ואם מקבלים אנו את תיקון הקריאה על בסיס ת' הבעים: 'ואחיו' במקום 'ואחיו'16 הרי התאורים של המחזיקים את האל (אצל החתים) והמחזיקים את הארון (בישראל) חופפים: הכהן ורעו מחזיקים בפסל או בארון שבו הפסל (ראה להלן) בטכס החתי והכהן ואחִיו מחזיקים בארון בטכס הישראלי. שתי התהלוכות מלוות בנגינה ובמשחק, ועל כך עוד נדבר להלן.
  2. בתהלוכה החתית מצאנו את הארון (GIŠ. tuppi) שבו שמים את פסל טלפינו Nr 14 Rs IV 32')17 ובדומה לטכסי אריזת כלי קודש בבמ' ד מצאנו גם אצל החתים אריזת כלי קודש בארון והעמדתו על עגלה לצורך המסע בתהלוכה (Nr 12 Vs 8'-12'; Nr 13 Rs III) '8-'7 I Vs 7 Nr ; '5—'1) 18. העגלות הקדושות העוברות בתהלוכה מצויות גם בתאורי חג KI. LAM, כפי שתואר על ידי זינגר19.
    המסע במדבר מתואר על רקע פירוק המשכן בשעת המסע ועל רקע הקמתו בשעת חנייה וכל זאת בדרך לארץ נושבת, אולם נראה כי יסודו של תיאור סכימאטי זה נעוץ בתהלוכות חגיגיות מחזוריות מעין אלה שמצאנו אצל החתים. בדומה לשמ"ב ו המתואר כמעשה חד פעמי ולמעשה מקורו בטכס מחזורי בדומה לזה החתי (ראה לעיל 110) כך במדבר ד וז (ראה להלן) מעוגנים בטכסים מחזוריים שיושמו לאירוע החד פעמי של הבאת המשכן והארון לארץ המובטחת.
  3. המלך החתי פותח את הטכס של חג ה-KI. LAM 20 כשהוא נכנס (לטבול) בבית הטבילה21 בעוד המסך פרוש לפניו. אחר כך לובש הוא בגד לבן פשוט (TUG warhui). לבישת בגד לבן פשוט בטכס מזכירה לנו את דוד החגור אפוד בד בשעת תהלוכת הארון (שמ"ב ו יד, השוה שמ"א ב יח). בגדים עשויים בד, דהיינו פשתה פשוטה ולא שש, שימשו בטכסים של קדושה חמורה בישראל ובמצרים22 וביום הכפורים שירת אהרון בקדש הקדשים בבגדי בד (ויק' טז ד)23 ובלשון חז"ל בבגדי לבן (יומא ג ו ועוד). ואכן התיאור של הטבילה ולבישת בגדי לבן בטכס KI. LAM חופף את התיאור במשנה על הכהן הגדול בעבודת יום הכפורים: 'פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם, פשט, ירד וטבל, עלה ונסתפג... הביאו לו בגדי לבן, לבש' (יומא ג ו). בסיום הטכס מסיר הכהן הגדול את בגדי הבד (ויק' טז כג, והשוה משנה יומא ג ד, ו ועוד) וכך גם עושה מלך החתי בסיום הטכס (KBo, XXVII 42, III 12-23) 24. יש לציין כי בישראל בתקופה קדומה נהגו מלכים לנהל את טכסי הפולחן (ראה למשל מל"ב יב לב; יג א; שמ"א יג ט ועוד), אולם האידיאולוגיה הא-מונרכית של המסורת הישראלית גרמה להרחקת המלך מסדרי הפולחן ולהשתתתתם על עבודת הכהן בלבד25.
  4. בשמ"ב ו ה אנו קוראים כי 'דוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים'. במקבילה שבדה"א יג ח הגירסה היא: 'בכל עז ובשירים' במקום 'בכל עצי ברושים' שבנוסח המסורה בשמ"ב ו ה ('בכל עז' בא כנראה בהשפעת פס' יד). בתרגום השבעים לכתוב שלנו: έν όργάνοις ήρμοσμέοις έν ίσχύι καί έν ώδαîς = 'ובכלי שיר מכוונים בעז ובשירים', גרסה המשקפת קריאה כפולה: כלי עז וכל עז. תרגום השבעים לדה"א יג ח מתרגם את נוסח המסורה, מילולית: έν πάση δυνάμει καί έν ψαλτωδοîς.
    נראה שדה"א יג וכן תה"ע לשמ"ב ו משקפים נסיונות לפתור את הקושי שבכתוב, שכן כיצד משחקים בברושים? אך כבר ראו חוקרים כי יש לקבל את גירסת נוסח המסורה כמות שהיא ומדובר בכלי עץ לשקשוק26, ואכן כאלה מצאנו במצרים בציור המתאר אף הוא משחק לפני האל27. יתרה מזו, הצירוף של עצי ארזים28 וכלי נגינה בקשר לתהלוכת אלים, מצוי באופן מפתיע בטכסט חתי, (KUB, XV, 34) המהווה קריאה לאלים שיבואו מארצות נכר (Evocatio) לארץ חת. שם אנו קוראים29: 'יהיו נא הארזים והכנורות לרצון לפני האלים ויבואו הנה' והמדובר בסיטואציה דומה לזו של שמ"ב ו: הבאת אל מנכר.
  5. המקום היחידי במקרא שבו מתואר משחק וריקוד לפני האל הוא שמ"ב ו. העלאת ארון אלהים 'בשמחה' (פס' יב) מתוארת כאן בצורה קונקרטית ביותר: המלך והעם משחקים לפני ה' תוך נגינה (פס' ה), ריקוד וכרכור (פס' יד, טז)30, הקרבת קרבנות וחלוקת מתנות לעם (פס' יט). על משחקים ותחרויות במסגרת פולחנית ניתן ללמוד רבות מהאיקונוגרפיה המצרית31, אולם התיאור המילולי המלא של משחקים אלה מצאנו בטכסט חתי 32(KL. LAM) המתאר תהלוכה דומה לזו שאנו מוצאים בשמ"ב ו.
    כאן מוצאים אנו כי השחקנים 33(LÚ. MEŠ. ALAM.KAx. UD) רוקדים 'ריקוד הנמר', הם מוחאים כף ומנגנים; השוורים נרתמים לעגלות כשקרנותיהם ומצחיהם מצופים זהב34. עשרה רקדנים וביניהם אחד ערום מלווים את העגלה של האלים... ממונים מערים שונות עומדים ליד האספקה שהביאו מעריהם ומוצגים לפני המלך.
    בסיום הטכסט מוצאים אנו הוראות לעצרת הגדולה (šalli ašeššar) המתקיימת באוהל35. בעצרת זו מכבדים את האלים בשתיה, מחלקים פרסים למתחרים בריצה לפני האל ונותנים להם כסף, לחם ובגד36.
    מקבילות למהלך הטכס החתי מצאנו בשמ"ב ו. גם כאן משחקים לפני האל דהיינו לפני העגלה שמובילה את הארון והמלך עצמו משתתף בריקוד. בדומה לרקדן הערום בטכס החתי מוצאים אנו כאן את דוד מתערטל, שעל כך מוכיחה אותו מיכל בת שאול (פס' כ). יתרה מזו תרגום השבעים לשמ"ב ו כ-כא ששמר לנו כנראה את הגירסה הנכונה37 מקרב אותנו יותר לטכס החתי. כפי שקבע צ"מ אורלינסקי38 יש לקבל את נוסח השבעים בפס' כ הגורס 'הרקדים' במקום 'הרקים' שבנוסח המסורה. כמו כן בפסוק שלאחר מכן שמר לנו נוסח השבעים מספר מלים שהושמטו בדרך הומוטיליאטון בנוסח המסורה והן: (לפני ה') ארקד. ברוך ה' (אשר בחר)39. לפיכך מסתבר שכמו בטקס החתי היו גם כאן רוקדים, אלא שדוד נהג כאן שלא כמקובל. בטכס החתי המלך יושב וצופה ואינו מתערב בריקוד, בעוד שבטכס המתואר בשמ"ב ו' דוד עצמו משתתף בריקוד ואף מתערטל כמו אחד הרקדנים שבטכס החתי. ושמא יש לראות את מחאתה של מיכל על רקע חריגה מהשגרה.
    הטכס בשמ"ב ו מגיע לסיומו בהצגת הארון באוהל ובהקרבת קרבנות (פס' יז), ולאחר מכן מסופר על חלוקת מתנות לעם: 'חלת לחם אחת, אשפר אחד ואשישה אחת' (פס' יט).
    לאור המקבילה החתית נראה כי אשפר, שלא בואר עד הנה, משמעו בגד וזאת על בסיס išparu באכדית ואשפר בארמית שמשמעם אורג/טוֹוֶה.
    סיום זה מקביל לסיום העצרת הגדולה בטכס KI. LAM החתי המתקיימת באוהל ושבה מכבדים את האלים ומחלקים פרסים ל 'משחקים'. נראה לי שהמתנות על ידי דוד נועדו במסורת המקורית העתיקה ל 'משחקים' בלבד דהיינו ל'מתחרים' ואך מאוחר יותר, לאחר שהנוהג העתיק נשתכח והמשחקים זוהו עם 'כל בית ישראל' (פס' ה), פורשו המתנות שניתנו למשחקים – על פי המסורת העתיקה – כניתנים 'לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה' (פס' יט).
  6. בבמדבר ז מצאנו תיאור של טכס חנוכת המשכן בליווי קרבנות של שנים-עשר נשיאים. הנשיאים מביאים שש עגלות רתומות לשני שוורים ונוסף על כך כל נשיא מביא את קרבנו: קערת כסף אחת ומזרק כסף אחד, שניהם מלאים סלת; כף אחת מלאה קטורת; פר, איל וכבש לעולה, שעיר לחטאת, שני בקר, חמשה אילים, חמשה עתודים וחמשה כבשים (במ' ז יג-יז וחוזר חלילה). בסיום הפרשה מוצאים אנו סיכום המתנות: שתים עשרה קערות כסף, שנים עשר מזרקי כסף... שתים עשרה כפות זהב, שנים עשר פרים, שנים עשר אילים, שנים עשר כבשים ושנים עשר שעירי עזים... ששים עתודים וששים כבשים (לשלמים).
    כפי שכבר הכירו חוקרים40 מקורו של התיאור הזה ברשימות מינהליות של מקדשים שמטרתן סיכום ההכנסות, ולא קרבנות שהוקרבו בפועל ביום מסויים. ואכן הטכסט החתי בקשר לחג ה-KI.LAM עשוי לתמוך בהנחה שמדובר כאן לא באירוע חד פעמי, כי אם באירוע שהיה חוזר על עצמו בחגיגות גדולות, וכפי הנראה בטכסי מילואים41. כך מוצאים אנו בטכסט ה-42KI.LAM קטע מיוחד המוקדש לטכס המתאר התייצבות הממונים על אזורים שונים (AGRIG) לפני המלך, כל אחד עם האספקה שהביא מ'ביתו'. הכרוז מציג את האנשים האלה בפני המלך כשהוא קורא את שם האזור שאותו הם מייצגים. נראה כי הנשיאים בבמ' ז ממלאים אותו תפקיד שממלאים הממונים בטקס KI. LAM החתי.
    פרשת הנשיאים כמות שהיא, נוסחה בתקופה מאוחרת ועל כך מלמד אותנו המבנה הסכמטי-אוטופי של הפרשה43 וכן ההוראה לשאת את הארון בכתף העומדת הסתירה לסיפור בשמ"ב ו, שם מרכיבים את הארון על העגלה (ו ג). אולם ביסודה משקפת הפרשה מציאות פולחנית של מסע בתהלוכה שהיה מתקיים מזמן לזמן, והוא הדין לטכס העברת הארון בשמ"ב ו. שני הטכסים יש להם קווים משותפים רבים עם התהלוכות החתיות שכנראה השפיעו על הפולחן הישראלי.

הערות שוליים:

  1. ראה לאחרונה מאמרו 'פרשת ההתנחלות בהר ישראל', א"י, טו (ספר י' אהרוני) (תשמ"א), עמ' 150-145 (= 'ההתנחלות הישראלית בחבל ההר', חפירות ותגליות – מסורת בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, ירושלים תשמ"ז, עמ' 154-143).
  2. ראה מאמרי 'Social and Cultic Institutions in the Priestly Source against their Near Ancient Eastern Background', Eighth World Congress of Jewish and Hebrew Studies, Panel Sessions, Bible Studies and Hebrew Language, Jerusalem 1983, pp. 95-129
  3. במאמרו (הערה 1) עמ' 147.
  4. לצורות הכתיב השונות של עיר זו ראה, J. Wegner, 'La(hu)wazantija', Reallexikon der Assyriologie, VI, pp. 433 f.. הצורה העתיקה היא Luhuzantiya.
  5. משפט וצדקה בישראל ובעמים, ירושלים תשמ"ה, עמ' 61, 81, 139-138.
  6. ראה מאמרי (הערה 2) עמ' 98 ואילך. שם מסתבר כי הרבה הוראות פולחניות שבס' כהנים מקבילות להוראות פולחן שמקורן כיזוותנה. על מסורות פולחן מכיזוותנה ראה במיוחד, V. Haas, and G. Wilhelm, Hurritische und Luwische Riten aus Kizzuwatna, (AOAT, 3) 1974 וראה לאחרונה: H.M. Kümmel, 'Kizzuwanta' Reallexikon der Assyriologie, V, pp. 630-631.
  7. לפי דעת חז"ל יש לסרס את המקרא כאן, ולשייך את המלים ,בהיכל ה'' ל'ונר אלהים טרם יכבה' ולקרא: 'ושמואל שוכב במקומו' שכן 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד' (קדושין עח ע"ב). והשווה תרגום יונתן כאן: 'שכיב בעזרת לואי וקלא אשתמע מהיכלא דה' (שמואל היה לוי לפי דה"א ו יח). וכך רש"י לכתוב בשמ"א ג (שלא כפירושו למסכת קדושין שם). רלב"ג מפרש ששכב בלשכה אצל היכל ה'. תרגום השבעים (B) 'משמיט ה' של 'בהיכל' ואילו מגילת קומראן משמיטה כנראה את כל הקטע שמה' ועד 'ארון אלהים' (ראה Me Carter, I Samuel, Anchor Bible, ad loc.).
  8. על פתיחת שערים של המקדש עם שחר שמענו במשנה סוכה ה ח.
  9. KUB, XXXI 113; V. Haas, Der Kult von Nerik, Studia Pohl 4, Roma 1970, pp. 131-133
  10. על 'ברית' במובן חוק במקרא ואצל החתים ראה מה שכתבתי בתרביץ, מא (תשל"ב), עמ' 351.
  11. šašanna dai ניתן לתרגם 'ישימו' ולאו דוקא 'יקחו', כפי שמתרגם המהדיר.
  12. שמואל מופיע כאן בתפקיד המיועד לו כרואה ואכן רואה הוא בחלום דבר נבואה.
  13. בבבל מצוי המנהג להחליף את הלחם ארבע פעמים ביום (ANET, p. 343).
  14. על התיחסויות לתיאוריה זו מיסודו של מובינקל ראה לאחרונה Kyle Me Carter, II Samuel. Anchor Bible 1984, pp. 178-184. לדעת החוקרים הדוגלים בתיאוריה זו גם תה' קלב וכן תה' כד ז-י שייכים לדגם הפולחני של תהלוכת הארון, ראה למשל, D.R. Hillers, 'Ritual procession of the Ark and Ps 132', CBQ, 30 (1968), pp. 48-55; F.M. Cross, Canaanite Myth and Hebrew Epic, 1973, pp. 91-111
  15. Haas-Rost, pp. 43f, 46; 64, 65
  16. ראה Mc Carter, II Sam, p. 163. השבעים קראו ואחיו במקום ואחיו.
  17. Haas-Rost, pp. 76, 78
  18. Haas-Rost, pp. 60, 62, 68-70, 71; וראה דיון שם בעמ' 27.
  19. The Hittite KI.LAM Festival, Part one, p. 59
  20. Singer, ibid, p. 58
  21. נראה כי É.DU10. US.SA שווה bīt rimki האכדי שהוא בית הטבילה. ראה דיון של זינגר בספרו KI.LAM, Part one, p. 117
  22. ראה מ'הרן, 'מלבושי כהונה', אנצ. מקראית, כרך 3 טור 1048.
  23. גם המלאכים לבושים בדים (יח' ט ב-ג יא; י ב; דנ' י ה; יב ו-ז).
  24. ראה זינגר, כנ"ל, עמ' 73.
  25. ראה מה שכתבתי במאמרי (מסומן בהערה 2), עמ' 123-122.
  26. ראה למשל J.A. Soggin, "Wacholderholz" 2 Sam VI 5a Gleich "Schlagholzer", Klappern?' VT, 14 (1964), pp. 374-377
  27. O. Keel, 'Die Weisheit spielt vor Gott' Ein ikonographischer Beitrag zur Deutung des meśahäqät in Sprüche 8, 30, Freiburg, Schweiz 1974, p. 35, n. 103, Abb.
  28. ברוש מקביל לארז במקרא (ראה למשל יש' יד ח; לז כד; שה"ש א יז) וחז"ל ראו את הברוש כמין ארז (רה"ש כג ע"א), וראה י' פליקס, עולם הצומח המקראי, רמת-גן 1968, עמ' 80-79.
  29. A. Goetze, ANET, p. 353
  30. על משמע הכרכור ראה V. Avishur, VT, 26 (1976), pp. 257-61, וכן G.W. Ahiström, VT (1978), pp. 100-102; ולאחרונה בפירושו של מק-קרטר לשמוא ב' (AB), עמ' 171.
  31. ראה מחקרו של א' קייל המסומן בהערה 27.
  32. א' זוינגר בחיבורו על KI.LAM עמ' 56 ואילך.
  33. מתורגם כל ידי זינגר: Comedians, וראה הערתו בעמ' 95, הערה 22.
  34. השווה משנה בכורים ג ג: 'והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו, החליל מכה לפניהם'. מנהג דומה מצאנו ביוון, ראה ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 259-257. לאור העובדה כי אצל החתים נהג גם כן מנהג זה אין הכרח להניח כאן השפעה יוונית דוקא כפי שטוען ליברמן, אלא מדובר במנהג שהיה קיים במזרח וחדר לישראל בתקופה קדומה אף על פי שלא מצאנו לו זכר במקרא.
  35. זינגר, כנ"ל, עמ' 101-98 וראה מה שכתבתי במאמרי המסומן לעיל (הערה 2), עמ' 104-103.
  36. זינגר כנ"ל, עמ' 75, ודיון על הפרסים אצלו עמ' 104-103.
  37. ראה מק-קרטר, 185-189 Mc. Carter, II Sam, AB, pp.
  38. H.M. Orlinsky, 'Ha-roqdim for ha-reqim in II Sam 6, 20', JBL, 65 (1946), pp. 25-35
  39. קפיצת עין מה' הראשון לה' השני, ראה Mc Carter, II Sam, AB, p. 185.
  40. B.A. Levine, 'The Descriptive Tabernacle Texts of the Pentateuch', JAOS, 85 (1965), pp. 312-313
  41. לטכסי מילואים חוזרים ראה ויקרא ח לד: 'כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם'; יח' מג כו; מה יח, דה"ב כט יז ואילך, לד, וכן במגילת המקדש עמוד טו, וראה ביאורו של ידין שם.
  42. זינגר כנ"ל, עמ' 63-62.
  43. ראה לאחרונה י' ליכט, פירושו לס' במדבר א-י, ירושלים תשמ"ה.
ביבליוגרפיה:
כותר: עקבות הווי חיתי בנוהג פולחני-טכסי בישראל העתיקה
מחבר: ויינפלד, משה (פרופ')
תאריך: תשמ"ו-תשמ"ט , גליון י'
שם כתב העת: שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום
עורכי כתב העת: ויינפלד, משה  (פרופ') ; גרינפלד, חיים יונה
הוצאה לאור: תנ"ך ישראל ע"י מ' ניומן
הערות: 1. יצא לאור בסיוע קרן פרי לחקר המקרא מיסודו של ס"ש פרי, האוניברסיטה העברית בירושלים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית