עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה
יד יצחק בן-צבי


תקציר
חלק זה של המאמר משחזר את ההשתלשלות ההיסטורית של בניין המקדש על פי ניתוח ביקורתי של העדויות המקראיות.



מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - תולדות בניית המקדש
מחברת: פרופ' שרה יפת


לאחר שכבש כורש את בבל, במסגרת מדיניותו הכללית, העניק רישיון לאנשי יהודה לחזור ולשקם את בית המקדש בירושלים. כורש נטל על עצמו לממן מכספי האוצר הפרסי את מלאכת הבנייה, ולכן נתן את דעתו למידות הבניין ולדרך בנייתו. במסגרת מדיניותו הכוללת של שיקום המדרשים, החזיר כורש למקדשים השונים את פסלי האלים שנשדדו מהם או שהועברו ממקומם.53 המקדש בירושלים היה יוצא דופן מבחינה זו, מפני שמלכתחילה לא נמצאו בו פסלי אלים. מנקודת מוצא זו מובנת החשיבות הרבה שיוחסה להחזרת כלי בית המקדש ששדד נבוכדנאצר. הם נכללים במפורש ברישיון כורש (עזרא ה יד-טו), הנביא המנחם מקדיש נבואה מיוחדת להוצאתם מבבל (ישעיה נב יא-יב), ושני הסיפורים על תולדות המקדש מתייחסים אליהם (עזרא א ז-יא; ה יד-טו).54 עם כינון שלטונו בבבל מינה כורש פחה חדש ליהודה,ששבצר, שפרטים על דמותו ואישיותו לא נודעו לנו.55 כפחה היה אחראי לניהול ענייני הפחווה מטעם כורש, ונוסף על כך הוטל עליו תפקיד מיוחד, הנזכר במפורש – בניית בית המקדש. כאשר נסע הפחה למקומו, קיבל לידיו את כלי בית המקדש והעבירם עמו לירושלים.

הפרט היחיד הידוע לנו על פעולתו של ששבצר ביהודה היא הנחת יסודות בית המקדש (עזרא ה טז). מכאן ואילך נפסק לגמרי רצף המידע שבמקורותינו. העובדה הבולטת ביותר היא שהמקדש לא נבנה, ומתיאוריהם של חגי וזכריה, שנים לאחר מכן, עולה תמונה מדכאה של עזובה וחוסר מעש. ניתן להציע הסברים שונים למהלךך המאורעות באותה עת. ייתכן שלא עמדו לששבצר כוחו הארגוני או סגולתו כמנהיג כדי לבצע את בניית המקדש; ייתכן שמערכת המסים של פחוות יהודה, שמהם אמור היה לבוא המימון לבניית המקדש, לא תאמה את המפעל הגדול הזה; ואולי ששבצר לא האריך ימים לאחר בואו לירושלים ופעולתו נקטעה באיבה. האופן שבו מתייחסים אליו זקני יהודה לאחר זמן מלמד שפעולתו לא השאירה רושם, והאיש כמעט ונשכח.

המפנה בתולדות המקדש חל בימי המלך השלישי למלכי פרס, הוא דריוש. על במת ההיסטוריה מופיעות שתי דמויות חדשות: זרובבל בן שאלתיאל, נכדו של יהויכין מלך יהודה, ויהושע בן יהוצדק, נכדו של שריה, הכוהן הגדול האחרון במקדש שלמה.56 שני אלה באו ליהודה מבבל, אך הנסיבות המדויקות לעלייתם אינן ידועות לנו. על יהודה עבר גל גואה של ציפיות משיחיות, שנקשרו בעיקר בדמותו של זרובבל, נכד יהויכין ונצר לבית דויד. חגי וזכריה עוררו את העם לפעלה, למאמץ משותף לבניית המקדש. העם התלכד סביב מנהיגיו ובנה. דבריחגי וזכריה, שהם מקור כה חשוב לתקופה זו, מספרים על חידוש הבנייה: 'ויער ה' את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' צבאות אלהיהם' (חגי א יד).

שני הנביאים אינם מספרים על סיום הבנייה. בנבואותיהם הקיימות בידינו סיום זה הוא עדיין חזון לעתיד. חגי מנבא על זעזוע עולמי: 'והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' צבאות... גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבאות' (חגי ב ז-ט). גם זכריה רואה את השלמת הבניין כעניין לעתיד: 'ורחוקים יבאו ובנו בהיכל ה' וידעתם כי ה' צבאות שלחני אליכם' (זכריה ו טו). ואולם, דומה כי שנתיים לאחר מכן, בשנת ארבע לדריוש, כבר קיימת התקדמות של ממש בבניית המקדש. אמנם, זכריה איננו מציין זאת במפורש, אבל הוא מביא עדות מעניינת על שאלה הלכתית שהועלתה לפני הכוהנים והנביאים בירושלים: 'האבכה בחדש החמשי, הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים' (זכריה ז ג). השאלה כרוכה ללא ספק בבניין ההולך ונבנה.57 האם עתה, עם השינוי הצפוי במציאות החורבן, יש עדיין מקום לשמור את ימי האבל שהיו נהוגים בישראל מאז חורבנו של מקדש שלמה? זכריה איננו עונה על השאלה באופן ישיר, אלא פונה אל העם בדברי תוכחה: 'כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני? וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים' (שם, פסוקים ה-ו). הצום, מחד גיסא, והאכילה והשתייה, מאידך גיסא, הם עניינו של העם ולא עניינו של אלוהים. אבל יחד עם זאת הוא חוזר ומנבא לעם נבואת ישועה: 'כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים' (ח יט); משמע, אין הוא קורא לביטול הצומות לאלתר, אבל מנבא לעתיד על הפיכתם לימי שמחה ומועד.

המידע שבספר עזרא-נחמיה על חידוש הבנייה בראשית ימי דריוש מוסיף עניינים אחדים בעלי היבט מדיני. מהתיאור בעזרא ה אנו למדים שמיד לאחר חידוש העבודה במקדש הגיעו למקום נציגי השלטון הפרסי: תתני פחת עבר הנהר, שתר בוזני ופמלייתם (עזרא ה ג). מה הביא להופעתה של משלחת רמת דרג כל כך בקצה הדרומי של פחוות עבר הנהר? האם עלינו ללמוד מכאן כי השליט העליון של הפחווה נהג לערוך ביקורי קבע כדי לפקוח עין על הנעשה? או שמא היה זה ביקור מיוחד, שנקבע על ידי הנסיבות? המקורות אינם מפרטים בעניין זה, ולא נותר לנו אלא להעלות סברות. כך ניתן לשער שסיבת הביקור נעוצה ביוזמה מיוחדת של אויבי יהודה, בדומה למתואר בעזרא ד; כנגד הסבר זה יש לומר כי מחבר עזרא-נחמיה, שנימוקים מעין אלה חוזרים בספרו מדי פעם,58 איננו מביא אותם בנקודה זו ואיננו מספר על מעורבותם של 'צרי יהודה ובנימין'. ואולי ניתן לשער כי כתוצאה מחידוש הבנייה חלה הפרעה כלשהי בתשלום המסים לשלטונות פרס, ואם כך, הרי ביקור כזה יהיה מובן.

הבאנו לעיל את תמצית תיאורו של ספר עזרא-נחמיה בנקודה היסטורית זו.59 אך ראוי לציין כי לאחר שדריוש מאשר את טענתם של זקני היהודים בדבר מציאותו של רישיון כורש, הוא מצווה על תתני פחת עבר הנהר להתרחק מן המקום, להניח לפחה המקומי ולזקני היהודים לבנות את המקדש, ולסייע במישרין לבניית בית המקדש. בשדר קצר ותקיף מאוד הוא מעביר אליו פקודה רשמית מפורטת, מה עליו לעשות כדי לסייע לזקני היהודים לבנות את בית האלוהים הזה (עזרא ו חא): ההוצאה לבניית המקדש תינתן, ללא דיחוי, מרכוש המלך, כלומר: ממסי עבר הנהר, כדי שהעבודה תתנהל ללא הפרעה (פסוק חב); מלבד זאת, תינתן מאוצר המלוכה הקצבה יומית קבועה לכול כי ה' צבאות שלחני אליכם' (זכריה ו טו). הדרוש לפולחן המקדש: 'פרים ואילים וכבשים לעולות לאלוהי השמים, חטים, מלח, יין ושמן, כמצות הכוהנים אשר בירושלים' (פסוק ט). כל זאת כדי שיהיו מעלים 'ניחוחים' לאלוהי השמים ומתפללים לחיי המלך ובניו (פסוק י). נקבעה סנקציה חמורה לכל מי שיפר פקודה זו: ייעקר עץ מביתו והוא ייתלה עליו, וביתו ייחרב (פסוק יא). בצו זה מאשר דריוש את תוקפו של רישיון כורש, ובו זכותם של היהודים לממן את בניית המקדש מאוצר המלוכה, והוא מוסיף עליו זכות לממן את צורכי המקדש השוטפים מאותו מקור. עם זאת, הוא מחייב את כוהני ירושלים בתפילה יומית לחיי המלך ובניו.60

התיאור בעזרא ו מסתיים בציון מפורש של השלמת בניית המקדש, בג' באדר, שנת שש למלכות דריוש (פסוק טו). לפיכך, ניתן לומר כי למעשה לא נמשכה מלאכת הבנייה אלא חמש שנים – מן השנה השנייה ועד השנה השישית של דריוש. לפי עדות ספר עזרא-נחמיה חברו כל הגורמים להצלחת המשימה, אם כי דווקא בהקשר זה אין זכר למנהיגי העם, זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק.61 וכך סיכום דבריו: 'וזקני היהודים בונים ומצליחים בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא, ובונים ומסיימים בצו אלוהי ישראל ובצו כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס' (פסוק יד). עוד מסופר בעזרא ו כי אנשי יהודה חגגו את חנוכת המקדש בשמחה ובהקרבת קרבנות: מאה פרים, מאתיים אילים וארבע מאות כבשים, וכן שנים-עשר צפירי עזים, קרבן חטאת לשנים-עשר שבטי ישראל (פסוקים יז-יח). לאחר מכן נכונו במקדש סדרי עבודה קבועים: כוהנים ולוויים לפי מחלוקתיהם (פסוק יט).

לחלקים נוספים של המאמר:
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - הגדרת התקופה , המסגרת הכרונולוגית
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - תיאור בניית המקדש בעזרא א-ו
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - הפסקת הבנייה וחידושה
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - עזרא א-ג לעומת עזרא ה יג- ו ה
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - ששבצר וזרובבל
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - תולדות בניית המקדש (פריט זה)
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - מתי הונחו יסודות המקדש
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - הפולחן בירושלים מחורבן בית ראשון ועד חנוכת הבית השני
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - המקדש בראשית תקופת בית שני
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - מקומו של המקדש במחשבת התקופה
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - תפיסת המקדש בישעיה סו א-ב
מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - מקדש שבי ציון בפרספקטיבה היסטורית

הערות שוליים:
53. ראה: אלמסטד (לעיל, הערה 35), עמ' 51 ואילך; A. Kuhrt, 'The Cyrus Cylinder and Achaemenid Imperial Policy', JSOT, 25 (1983), pp. 83-97
54. P.R. Ackroyd, 'The Temple Vessels – A Continuity Theme', VT Supp, 23 (1972), pp. 166-181
55. וראה ביתר הרחבה: יפת, ששבצר וזרובבל, עמ' 94 ואילך.
56. על מוצאו של זרובבל מבית דויד יש ללמוד מחגי ב כא-כג, ומדברי הימים א, ג יז-יט. על הבעייתיות הכרוכה בכך ראה, בין היתר: י' ליוור, תולדות בית דוד, ירושלים תשי"ט, עמ' 8 ואילך. על ייחוסו של יהושע ניתן ללמוד ממלכים ב, כה יח (ירמיה נב כד) ומדברי הימים א, ה מ-מא.
57. דעה זו מוסכמת על הכול. ראה הפירושים לזכריה, כגון: מ' זר-כבוד, זכריה, בתוך: תרי עשר ב (דעת מקרא), ירושלים תשל"ו, עמ' כה-כו; וכן: מיטשל, חגי וזכריה, עמ' 194 ואילך; רודולף, חגי וזכריה, עמ' 136-135; פטרסן, חגי וזכריה, עמ' 283; מייסון, חגי, זכריה ומלאכי, עמ' 66 ועוד.
58. עזרא ג ג; ד ד-ז, ח ואילך, כג-כד; נחמיה ב יט; ג לג-לד; ד א-ב, טז.
59. לעיל, עמ' 354-350.
60. בכך מבטא דריוש למעשה את היות המקדש 'מקדש מלך' והיות המלך הפרסי ממלא מקומם וממשיכם של מלכי יהודה. קרבן ל'שלום הקיסר' נהג ביהודה גם בתקופת שלטון רומא, והפסקתו היתה אות לתחילת המרד הגדול. ראה: יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ב יז ב. מקובלת הדעה כי יש לראות את שתי התופעות כרצף אחד, לכל אורך התקופה. ראה, למשל: בן-ששון (לעיל, הערה 8), עמ' 164.
61. עובדה זו זכתה לפירושים רבים, והקיצוני שבהם הוא שבעקבות התסיסה המשיחית ביהודה סולק זרובבל מתפקידו ואולי אף הוצא להורג. ראה, בין היתר: L. Waterman, "The Camouflaged Purge of Three Messianic Conspirators', JNES, 13 (1954), pp. 73-79. הדבר עשוי להסביר את אי הזכרתו של זרובבל, אך לא את השתיקה ביחס ליהושע בן יהוצדק. וראה גם: יפת, ששבצר וזרובבל, עמ' 82 ואילך.

ביבליוגרפיה:
כותר: מקדש שבי ציון : מציאות ואידיאולוגיה - תולדות בניית המקדש
מחברת: יפת, שרה (פרופ')
שם  הספר: תקופת המקרא
עורכי הספר: אחיטוב, שמואל  (פרופ') ; מזר, עמיחי  (פרופ')
תאריך: 2000;תש"ס
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. כרך זה יצא לאור בסיוע הנדיב של מר מנדל קפלן וקרן סי. גי. ובתמיכת קרן הזיכרון לתרבות יהודית, ניו-יורק.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית