אמונת הייחוד המקראית : בין שתי תרבויות

אף לפני שנעמוד על הבדלים אלה מן הראוי כי נעיף עין אל הקוטב השני, הריהו המונותיאיזם הפילוסופי, כפי שהתפתח ביוון מאז ימי הפילוסופיה הפרה-סוקרטית מן המאה השישית עד לתקופה ההלניסטית, ואף השפיע השפעה עמוקה על היהדות ההלניסטית. הרי מן המפורסמות כי רעיון האחדות משותף להוגי יוון בכל התקופות. כאשר פילוסוף הטבע מכריז כי היקום עשוי מאש, מאוויר או ממים, הוא למעשה משיב על השאלה בדבר טיב האחדות המסתתרת מאחורי ריבוי התופעות; הוא הדין לגבי עיקרון אי-ההגבלה (apeiron). תשובות אלו מתייחסות גם לשאלת מוצאו, ישותו וערכיותו של היקום, כפי שהראה בשעתו ורנר יגר¹⁵. חוקר אחר גילה, כי בשעה שפילוסוף פרה-סוקראטי דן על היסוד שממנו קורץ העולם, הוא נתפס לעתים קרובות ללשונות הפתטיים השאולים מן ההימנולוגיה הדתית¹⁶.

כיון שהאל עומד מאחורי עולם התופעות וממעל לו, יש צורך לנקותו מן ה"סיגים" האמפיריים המוחשיים, כלומר מכל האנשה והמחשה, כפי שיוצא, בין היתר, מן החרוזים הבאים של כסנופנס, איש קולופון, באסיה הקטנה, אשר חי, לפי דעת החוקרים, בין השנים 475-570 לפנה"ס¹⁷:

Fr. 23, Clement Strom. V, 109, 1

εις θεος, εν θεοισι και ανθρωποισι μεγιστος, ουτι δεμας θνητοισιν ομοιος ουδε νοημα.
NE. 26 + 25, Simplicius in Phys. 23, 11 + 23, 20

αιει δ εν ταυτω μιμνει κινουμενος ουδεν ουδε μετερχεσθαι μιν επιπρεπει αλλοτε αλλη, αλλ απανευθε πονοιο νοου φρενι παντα κραδαινει.
Fr. 24, Sextus adv. math. IX, 144

ουλος ορα, ουλος δε νοει, ουλος δε τ ακουει^17א

בעברית:

אחד הוא האל גדול שבאלים ובבני אדם
לא דומה לבני תמותה, לא בגוף ולא ברוח
תמיד הוא נשאר באותו מקום ואינו מתנועע אף לא נאה לו ללכת למקומות שונים לעתים שונות
אך בלא מאמץ הוא מזעזע את הכל על ידי מחשבת רוחו.
כולו רואה, כולו חושב וכולו שומע.

אכן, זהו אל הגוי המסמל את האחדות הנכספת אשר מאחורי הריבוי. אמנם יש לו גוף (δεμας) ורוח (νους), אך אינו דומה לזה של בני אדם, אשר בדמותם מתארת המסורת ההומרית את האלים האחרים. הווה אומר, קיומו הוא קיום שונה מזה של האלים האחרים ושל בני האדם. אל זה שומע, רואה וחושב, אך אין לו אברים מיוחדים לכך; הוא כלו (ουλος) שמיעה, ראיה וחשיבה. אינו מתנועע ואינו זקוק לתנועה כלשהי, שכן עצם מחשבתו יש בה כדי לזעזע את הכול. בלשון אריסטו: הוא המניע הבלתי מתנועע, משמע: הוא מעבר לקטיגרויה של זמן וחלל. זוהי אלוהות הגוייה המשוחררת מכל מה שאינו יאה לה (επιπρεπει), היינו מכל סיגי ההאנשה וההמחשה. יתרה מזו, בהיותו בעל רצון עליון הריהו כל-יכול ואין לו חלק במעשים הבלתי מוסריים שמספרת המסורת העממית על האלים ההומריים.

ברם, דבר אחד חסר לו – הריהו כוח הדיבור; הוא אל אילם. אף מלה אינה יוצאת מפיו. בסופו של דבר עניין לנו ברעיון נשגב, רעיון איזוטרי של קומץ פילוסופים אשר התעמקו בדרך מטאפיזית במהותו וטיבו של הקוסמוס. אך אי אפשר לדבר אל אלוהות כזאת, אי אפשר לפנות אליה, והיא אינה מסוגלת לפנות אלינו. קיצורו של דבר, אל זה אינו יכול להיות מושא לפולחן דתי. וכאשר מתעורר הצורך הנפשי לפנות אל אלוהות, נוהים רוב הפילוסופים האלים המסורתיים של הדת העממית.

לימים תירצו חכמי הסטואה מצב זה באומרם, שכשם שהמדינה האמיתית, מדינת היקום, מיוצגת על ידי המדינות הקיימות על ליקוייהן, כן גם האל האמיתי, היינו הלוגוס, החודר את כל היום, מיוצג על ידי אלי האמונה העממית; כלומר, בסופו של דבר, פולחנם מכוון גם אליו.

הערות שוליים:
15. Wernner Jäger, Die Theologie der frühen griechischen griechischen Denker, Denker, Zürich, 1953, Kap. 3. idem, The Theology of the Early Greek Philosophers, Oxford 1947; הובא אצל יהושע עמיר במאמרו המצוין, בין אמונת הייחוד ובין המונותיאיזם הפילוסופי כנושא-יסוד של היהדות ההלניסטית, דעת, 13, קיץ תשמ"ד, עמ' 27-13.
16. K. Deichgräber, Hymnische Elemente in der philosophischen Prosa der Vorsokratiker, Philologos, 88, 1933, p. 347 ff.. הובא אצל י' עמי כנ"ל.
17. מובא לפי G.S. Kirk, J.E. Raven, M. Schofield, The Presocratic Philosophers, 2nd edition, Cambridge, 1983, pp. 170-169.
17א. לפי (DK 21 A I) Diog L. ix, 19 יוצא שהמלים ου μεντοι αναπνει= "אבל אינו נושם" היו חלק של המובאה הזאת. אולם לפי קירק (ראה לעיל הערה 17) עמ' 169 זאת כנראה נוסחה מאוחרת יותר של מי שהיה מעוניין בקוסמולוגיה פיתגוראית.