איתור היגד ראשי
כדי להבין היטב טקסט, וכדי לקבוע את המבנה ואת ההיררכיה הפנימית שלו, חשוב להבחין בין הרעיון המרכזי בטקסט לבין עניינים נוספים. הרעיון המרכזי הוא הרעיון החשוב ביותר. עניינים נוספים בטקסט הם רעיונות או מרכיבים התומכים ברעיון המרכזי, מוסיפים עליו, מרחיבים אותו או מדגימים אותו.
את הרעיון המרכזי של הטקסט העיוני מקובל לכנות בשמות שונים: "משפט המפתח", "התמצית", "העיקר" או "הנושא הנדון"; את הרעיונות המרחיבים מכנים "משפטים תומכים", "רעיונות משנה", "משפטים מרחיבים" או "הרחבה". אנו נכנה את האמירה המבטאת את הרעיון העיקרי בשם "היגד ראשי", ואת הרעיונות המרחיבים נכנה "היגדים תומכים". היגד אינו בהכרח משפט; לפעמים זהו חלק ממשפט, ולעתים הוא יותר ממשפט אחד.
טקסט עיוני אמור להיות ברור וחד-משמעי. לפיכך, ההיגד הראשי ממוקם בדרך-כלל בתחילת הטקסט, ואילו ההיגדים התומכים - הפירוט וההרחבה - באים בהמשך. אך ייתכן שההיגד הראשי של הטקסט לא ימוקם דווקא בראשו, אלא בסופו או באמצעו. לעיתים לכל פסקה יש היגד ראשי משלה, כך שבטקסט כולו יש מספר היגדים ראשיים. לא תמיד קל לקבוע מהו ההיגד הראשי של הטקסט כולו - קשה להכריע איזה מן המשפטים הוא ההיגד הראשי, או שההיגד הראשי אינו כתוב בצורה מפורשת, וצריך להבינו מתוך הטקסט.
|
היגד ראשי והיגדים תומכים - טיפים
בכל טקסט יש בדרך כלל היגד ראשי. (או כמה היגדים ראשיים) המציגים את הרעיון המרכזי של הטקסט. פעמים רבות ההיגד הראשי נמצא בתחילת הטקסט או בתחילת כל פסקה. |
