קרבן הפסח : שינויי הלשון של שתי ההוראות

עוד כדאי ליתן את הדעת לשאלה, כיצד היו ההוראות הקדומות בעניין הפסח מנוסחות לפני מחבר ס"ד.

נוסח ההוראה הראשונה ודאי תאם את לשון הכתוב בשמ' כג, יח: "לא תזבח על חמץ" ולא את לשון הכתוב בשמ' לד, כה: "לא תשחט על חמץ". אמנם במקומות אחרים נופל על הפסח לשון שחיטה דוקא,³⁵ אבל ביסוד הכתוב בדב' טז, ב-ג מצטרפות המלים: "וזבחת... לא... על(יו) חמץ", בדומה ללשון ספר הברית בשמ' כג, יח (לעיל, סי' ד).

לעומת זאת, נוסח ההוראה השנייה כמות שהיה קבוע לפי מחבר ס"ד תאם ברובו את לשון הכתוב בשמ' לד, כה: "ולא ילין לבקר זבח...", שהרי בדב' טז, ד (מצטרפות המלים: "ולא ילין... תזבח... לבקר". ולא עוד אלא שגם התיבה "הפסח", הנזכרת בסוף שמ' לד, כה, היתה כנראה בנוסח שלפני מחבר ס"ד, שהרי אם נמשיך מן החוליה השנייה לתחילת הפסוק שלאחריה תתמלא הרקמה המלולית של ההוראה השנייה עד סופה: "ולא ילין... (תזבח) לבקר... לזבח... הפסח" (דב' טז, ד-ה). נוסח ההוראה הקדומה פעל אפוא במחבר ס"ד פעולה אסוציאטיבית וככל הנראה הושיט לו את מלות המפתח כשכבר נפנה להביע בקשר לפסח את תביעתו בעניין ריכוז הפולחן. ומכאן יש להניח, שהתיבה "הפסח" היא מעיקרו של הכתוב בשמ' לד, כה ואין לבטל אותה כתוספת, כפי שסברו כמה חוקרים.³⁶

אם כן, נוסחן של ההוראות, כפי שהיו לפני מחבר ס"ד והונחו ביסוד דבריו בעניין הפסח, היה כזה: "לא תזבח על חמץ... ולא ילין לבקר זבח פסח" – בלא המלה "חג", שלא הוזכרה בכל חלקי הפסקה של ס"ד.

ואכן, בהקשר כזה אין לה למלה "חג" מקום, שהרי כבר אמרנו שהצירוף "חג הפסח" בשמ' לד, כה אינו הולם לעניין ואין לו דוגמה בכל המקרא, לפי שהפסח אינו חג אלא זבח. ועם זאת, אפיו "החצוי" של הנוסח שהיה לפני ס"ד – חלקו בדומה לשמ' כג, יח, חלקו בדומה לשמ' לד, כה – מאשר את ההנחה, שלא מתוך אחד מספרי הברית הוציא מחבר ס"ד את ההוראות הללו ולא העתיקן מאחד מהם, מעשה סופר. הן הגיעו אליו בשינוי צורה, כלומר, בצורה בלתי תלויה באחת משתי הצורות שנפלו בהוראות הללו בספרי הברית – וכאמור, ישירות מאותו מקום שמשם הגיעו (בשלב יותר קדום) אל ספרי הברית עצמם.

ואף שהתיבה "חג" לא נכללה כנראה בלשון ההוראות כפי שהיו לפני מחבר ס"ד, יהא זה בלתי-שקול להיחפש ולמחוק אותה מן הכתוב בשמ' לד, כה. אפשר שנשתרבבה לשם מחמת שיבוש, והיא כאין דיטוגרפיה מוארכת של המלה "זבח" שלפניה (האות ח' נכפלה ועלתה לידה אות ג' ועשאתה מלה בפני עצמה). אבל ההיקש עם הנוסח בשמ' כג, יח מעלה את האפשרות, שיש לתיבה "חג" תפקיד יותר אורגאני בהקשר זה והיא עדות לאחת משתי גרסאות שהורכבו בשמ' לד, כה יחד: "זבח חגי" (בהשמטת אות י') ו"זבח הפסח". ואפשרות זו מסתברת יותר.

לבושן הלשוני של ההוראות הקדומות בעניין הפסח קיבל אפוא כמה צורות – כולן נוסחאות משתנות של אותם כללים משפטיים, שתנאי שימורם על גבול הספרות היו השינון והדיקלום. אלו הן צורות ההוראה הראשונה:

לא תזבח על חמץ דם זבחי (שמ' כג, יח; וכך הובלע בדב' טז, ב-ג)
לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמ' לד, כה)
ואלו הן צורות ההוראה השנייה:
ולא ילין חלב חגי עד בקר (שמ' כג, יח)
ולא ילין לבקר זבח חגי (כך הורכב בשמ' לד, כה)
ולא ילין לבקר זבח הפסח (הורכב בשמ' לד, כה והובלע בדב' טז, ד-ה).

לחלקים נוספים של המאמר:
קרבן הפסח : ייחודו של הפסח והעדויות עליו במקורות
קרבן הפסח : תפיסת ולהאוזן והעדויות במקורות שקדמו לס"ד
קרבן הפסח : שתי ההוראות הנשנות בספרי הברית
קרבן הפסח : הגרעין הקדום של חוק הפסח בס"ד
קרבן הפסח : שינויי הלשון של שתי ההוראות (פריט זה)
קרבן הפסח : הפסח כפתיחה לחג המצות וכקרבן של המקדש

הערות שוליים:
35. השווה לעיל, הערה 29.
36. ראה, למשל: ולהאוזן, Prolegomena, עמ' 82 (בהערה); הנ"ל, Die Composition des Hexateuchs עמ' 334: בנצינגר, במאמרו הנזכר (הערה 6), טורים 3590, 3593; W. R. Arnold, The Passover Papyrus from Elephantine, JBL 31, 191 עמ' 9; H. G. May, The Passover and the Unleavened Cakes שם 55, 1935, עמ' 66. אכן, הצירוף "חג הפסח" בלתי-אפשרי הוא בלשון המקרא, אבל הפתרון אינו מחיקת התיבה "הפסח". וראה להלן.