השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : על הצבא

כבר אצל המלך הראשון בישראל,שאול בן קיש היה איש ממונה על הצבא. הממונה הראשון על הצבא הידוע לנו הוא אבנר בן נר (שמ"א, יד, 51-50 ועוד). בימי דויד המלך נזכר יואב בן צרויה כממונה "על הצבא" בממלכת דוד (שמ"ב, ח, 16, כ, 23; דה"א, יח, 15; ב-345); בממלכת שלמה "בניהו בן-יהוידע על הצבא" (מל"א, ד, 4), אותו האיש בזמן דוד היה המפקד על הצבא השכיר(?) "הכרתי והפלתי" (דה"א, יח, 17, שמ"ב, כ, 23; ח, 18). בזמנו של דוד היה גם שר הצבא עמשא (שמ"ב, יט, 19; כ, 4) במלכות ישראל היה עמרי שר צבא לפני שהוא תפש את השילטון (מל"א, טז, 17).

יש משרות צבאיות שלא מוגדרות כשר צבא (ייבין 1971; ידין 1973), ואין זה מעניינינו לבדוק מחדש את האירגון הצבאי של יהודה וישראל. אבל מסוף ימי הבית הראשון ידוע לנו על אלנתן בן עכבור כשר צבא (?) (יר', כו, 22; לו, 12, 25). עד עתה אין איזכור של שר (ה)צבא באף חותם. רק בחרס מס' 3 מלכיש (רביב 1975, 79) מוזכר 14) שר הצבא 15) כ[נ]יהו בן אלנתן, יכול להיות שהוא בנו של אלנתן בן עכבר הנזכר לעיל. בטקסט כתוב שהוא ירד מצרימה. לפי זה הטילו לפעמים על שר הצבא גם משימה דיפלומטית-צבאית.

יתכן שבזמן דוד ושלמה היה בעת וענה אחת רק "שר צבא" אחד, אבל בתקופות יותר מאוחרות יתכן שתואר זה לא ציין את המפקד העליון של הכוחות המזויינים. אין בידינו נתונים כדי לאפיין את ההבדלים ביחס שבין "שר (ה)צבא" ו"שרי החיילים" (מל"ב, כה 14, 22; יר', מ, 8, 13, 15; מא, 11, 13, 14, 16; מב, 1, 8; מג 2, 4 ועוד), ובין תפקידים צבאיים אחרים.

מן המקורות האפיגרפיים ידוע לנו שיאוש היה מפקד בלכיש ואלישב בן אשיהו היה בערד, אבל תפקידיהם לא ניתנים להגדרה בצורה ברורה. הממצאים האפיגרפיים, ובמיוחד מערד רק מראים לנו שהמפקד היה ממונה על הכוחות המזויינים במקום. בכל מקרה ההתכתבות שנתגלתה בלכיש מעידה שמלבד האישים המופיעים כשר צבא במקרא, נמצאים אישים אחרים נושאי התואר הזה.

לסיכום הניתוח של הנתונים האפיגרפיים עוזר לנו להבין גם את המגמות של ההתפתחות של מוסד השרים החשובים על-יד המלך – ראשי האדמיניסטרציה שבתחילת הדרך הם היו אנשי משפחת המלוכה, כמו שהיה אצל שאול.

אצל דוד ושלמה אנו רואים התפתחות נוספת – עליית אנשים בשירות המלך, שביניהם היו לפעמים גם זרים. ביניהם היה ככל הנראה "אשר על המס" של דוד ושלמה (אדונירם, אדרם, הדורם – בן עבדא). ידוע לנו שזרים היו גם בראש המשק של המלך דוד (הלצר, 1989) ובאותו זמן אנו עדים שבמשך הזמן, ז"א לקראת המאות הח'-ז' לפנה"ס, אנו רואים בראשי האדמיניסטרציה אנשים מקומיים. התופעה הזאת אופיינית להתפתחות של ממלכה, המבוססת על אתנוס ודת לאומיים.

ניתחנו לעיל את התפקידים שהיו לשרים החשובים בממלכת דוד ושלשמה והמשכנו בתיאור משרה זו של אותם תפקידים בממלכות יהודה וישראל על בסיס הנתונים מהמקורות האפיגרפיים. ראינו שלפעמים כתובות קטנות ביותר נותנות אינפורמציות נרחבות אם מטפלים בהם בצורה נכונה ובזהירות.¹⁰⁰ כך, למשל, איננו יכולים להרשות לעצמנו מסקנות מוגזמות מתיאור המנגנון המלכותי של המלך שלמה שהיה בעל שלטון ובעל עוצמה בדומה לעוצמת הפרעונים המפורסמים ביותר במצרים (Heaton, 1974). מאידך גיסא תיאור החומר המקראי לעיל והסימוכין והתימוכין שמצאנו לנו במקורות האפיגרפיים מבטל את הטענות האנטי מדעיות המודרניות של כנאוף, טומסון ואחרים, השוללים את המקרא כמקור מהימן והיסטורי. לפי דעתם כל סיפורי שלמה חוברו במאה הד' לפנה"ס (Knauf 1991, 167-186), החומר האפיגרפי אימת את המקורות המקראיים וכל פירסום חדש מצעיד קדימה את בירורו של תחום זה. רק לאחרונה זכינו בתגלית אפיגרפית מעניינת ביותר, כתובת ארמית מן המאה הט' לפנה"ס שנתגלתה בדן והמזכירה לראשונה המקורות חוץ מקראיים את "בית דוד" כשושלת המלוכה בישראל (בירן, נוה Biran-Naveh, 1993 ;1993) ויש המשך לזה. העולה מן הפרק הזה שלשרים היה מעמד ותפקידים בעלי חשיבות בניהול הממלכה אחר המלך. כשתיאר התנ"ך את שלטון המלך הצמיד לו והקביל לו את שלטון השרים: בי מלכים ימלכו / ורזנים יחקקו צדק / בי שרים ישרו / ונדיבים כל-שפטי צדק (משלי, ח', 16-15).

הערה:
100. השווה לכך את אזהרתו של נוה (נוה, 1992, 212-208).