אנרי דה טולוז-לוטרק כונה על ידי בני משפחתו "האוצר הקטן" בשל מזגו הנוח. הוא היה אדם מלא מרץ שאהב את החיים, גם אחרי ששתי תאונות הותירו אותו נכה לשארית חייו. בהיותו בן 14 החליק על דלת מלוטשת ושבר את רגלו ובנפילה אחרת לתעלה ב-1879, שבר את רגלו השנייה; בעקבות זאת נחלשו רגליו והפסיקו לגדול. בבגרותו הגיע גובהו לכדי מטר וחצי בלבד. אנרי מארי ריימונד דה טולוז-לוטרק-מונפה נולד ב-24 בנובמבר, 1864, באלבי שבצרפת. הוריו טענו להיותם צאצאים של בני אצולה, אך לא היה לכך בסיס. אמו של טולוז-לוטרק, אדל טאפי דה סליירן, הייתה בת-דודתו של אביו, שכינה עצמו הדוכס אלפונסו. האב היה מהמר כפייתי ואהב להתלבש בבגדים צעקניים, שטולוז-לוטרק צייר באופן לא מחמיא ברבים מדיוקניו.
בנוסף להיותו קטן קומה, סבל גם מהפרעה בדיבור, שגרמה לו לבטא ס כ-ט. טולוז-לוטרק התייחס למגבלותיו הפיזיות בהומור וצייר קריקטורות של עצמו.
הוא זכר כי צייר את ציורו הראשון בגיל שלוש, כאשר במהלך טקס הטבילה שרבט תמונת שור ביומן הכנסייה. בהיותו בן 16 החל לצייר באופן רציני, בעיקר סוסים וכל הקשור אליהם. הוא ניחן בכישרון טבעי לתאר תנועה. משפחתו של טולוז-לוטרק עודדה את נטייתו זו ושכרה ידיד של המשפחה שידריך אותו. ב-1882 עבר להתגורר בפריז עם אימו, לאחר שזו התגרשה מאביו, והיה תלמידו של ליאון בונה, צייר דיוקנאות ידוע של מדינאים ופילוסופים.
טולוז-לוטרק אהב לצייר את המלאכותי, הקישוטי והמרהיב. הוא סלד מציור נופים, בטענו "שהגוף האנושי הוא הדבר החשוב היחיד". הוא חי חיי מותרות באזור מונמרטר בפריז והרבה לבלות בבתי קפה, באולמות ריקודים, בקברטים ובתיאטרון, כשהוא רושם את מה שראה. מאוחר יותר הפך זאת לציורים ססגוניים. בתקופה זו הושפע מהאמנות של ג'יימס מקניל ויסלר ולמד אצל אדגר דגה, האחרון לימדו לצייר "כמציץ דרך חור המנעול", וליצור את הרושם שהמודלים שלו אינם מודעים לנוכחותו של האמן. משיכתו לחיי הלילה ולתענוגות הביאה אותו להרבות בשתייה והדבר פגע בבריאותו. ב-1891 צייר את הראשונה מבין כרזותיו הרבות, La Goulue at the Moulin Rouge (הרעבתן ממולן רוז'?), המדגימה את חיבתו למראות ססגוניים. מאז מותו ב-9 בספטמבר, 1901, קיים ביקוש רב לסדרת הכרזות שלו המתארות את מועדון מולן רוז'.
אתרים בהם תוכלו לראות מיצירותיו של טולוז-לוטרק:
Henri de Toulouse-Lautrec
The Posrers of Toulouse-Lautrec
