עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה
עם עובד


תקציר
סקירה היסטורית כללית של התקופה הפרסית ודיון ברקע של מגילת אסתר. סיפורה של אסתר נקבע לזמנו של המלך הפרסי קסרקסס . מלך זה נחשב בעיני היונים למלך לא יוצלח שמתעסק בארמונו ובנשיו. למגילת אסתר  ולמקורות יונים העוסקים בפרס יש מוטיבים רבים משותפים ולכן אין זה מוזר שרקעה של המגילה יהיו ימיו של מלך שבעיני היוונים נחשב כמתאים לקומדיה.



אסתר : התקופה הפרסית - סקירה
מחברת: אדל ברלין


התקופה הפרסית (האחמנית) נפתחת בשנת 539 לפסה"נ בה הפרסים, בהנהגת כורש, גברו על הבבלים וירשו את האימפריה שלהם. היא מסתיימת במותו של דריוש ג' בשנת 330 לפסה"נ, מעט אחרי כיבושי אלכסנדר. ברשותנו מגוון מקורות אודות התקופה, בכללם מקורות פרסיים, עילמים, יווניים, אכדיים, ארמיים ומקראיים. אין הם מספקים תמונה מלאה, כדוגמת זו שיש בידנו על האימפריות של אשור ובבל, אולם באמצעות שילוב מושכל והערכה מחדש של מקורות אלה מציירים היסטוריונים מודרניים תמונה עשירה ומגוונת של האימפריה הפרסית. עם זאת, הידע שלנו על החיים היהודיים באימפריה, במיוחד אלה שמחוץ ליהודה וליב (בדרומה של מצרים), נותר מעורפל. היו קהילות יהודיות במקומות אחרים, שהבולטים שבהם בבל ושושן, ומן הסתם גם במקומות נוספים, אולם רק מעט ידוע עליהן.

מייסד האימפריה הפרסית היה כורש (שלט 530-550 לפסה"נ). לאחר שהשתלט על מדי כבש את בבל בשנת 539 לפסה"נ. הוא הקים את בירתו בפסרגדאי. המדיניות שהנהיג כורש כלפי העמים שתחת שלטונו נחשבת לנדיבת לב. הוא והמלכים שבאו אחריו כיבדו את הלשונות המקומיות, החוקים המסורתיים והמנהגים הדתיים, ואף כמה ממוסדות השלטון, שהותר להם להמשיך ולהתקיים בתוך מערכת השלטון הפרסי הריכוזית. אמנם כל זה לא נעשה מתוך אהבה לעמי האימפריה. זו היתה מדיניות מעשית נבונה מבחינה מדינית שמטרתה היתה לרכוש את נאמנותם של העמים הכבושים, מדיניות שזכתה להצלחה ברוב המקרים. ליהודים נתאפשר לשוב ליהודה ולהקים מחדש את מקדשם. לפיכך אין זה פלא שהמקרא מצייר את כורש באור חיובי במיוחד, כמושיעם של ישראל מכף הבבלים (יש' מה). גם ההיסטוריונים היווניים רואים את כורש באור אוהד, כדמות אב וכמנהיג פוליטי מוצלח.

ככל הנראה תכנן כורש מסע נגד מצרים, אולם היה זה יורשו, כנבוזי (522-530 לפסה"נ) שביצע את המשימה. בשנת 525 הגיעה האימפריה הפרסית כמעט לשיא היקפה; היא כללה את הממלכות הקדומות של מדי, לוד, בבל ומצרים, שכולן שולבו בה כפחוות.

האימפריה הפרסית לא היתה מחוסנת בפני מרידות בשוליים ותככים במרכז. כנבוזי הוזעק חזרה לבירה כדי לדכא התקוממות, אולם מת בדרכו לשם. פרץ מאבק ירושה, שבסופו הומלך דריוש (486-522). בראשית מלכותו נאלץ דריוש להתמודד עם התנגדות רצינית, אולם הצליח להגבר עליה; הוא הפך למלט הבולט ביותר לאחר כורש. דריוש נחל נצחונות צבאיים וסיפח לאימפריה את עמק האינדוס. בסיפוח זה הגיעה האימפריה לשיא התפשטותה. דריוש ידוע במיוחד בזכות הקמת הבירה החדשה פרסה, היא פרספוליס, ונראה שקבע את שושן כבירת החורף (גם בבבל היה ארמון חורף, ובהמדן ארמון קיץ). פרספוליס ושושן היו החצרות המלכותיות המפוארות ביותר, הן סימלו את העוצמה והתפארת האחמנית. דריוש ארגן מחדש את האימפריה. הוא הנהיג שלטון ריכוזי ומערכת שיטתית לאיסוף המסים והמנחות. פרסים מלידה מונו כמושלים (אחשדרפנים), והעלו מנחה שנתית ישירות למלך הפרסי. רשת של דרכים מלכותיות קשרה את רחבי הממלכה עם ערי הבירה, הקלה על איסוף המסים מהפרובינציות, ועל תנועת כוחות הצבא למקום הדרוש. עושרו של השלטון המרכזי גדל, וכך גם שליטתו בכל חלקי האימפריה. עוד אחד מחידושיו של דריוש היה חוק המלך, חוק אימפריאלי שהיה אמצעי נוסף של השלטון הריכוזי. המלך חלש על המערכת האימפריאלית הזאת. בה בעת, המדיניות הקודמת בדבר כיבוד המסורות המקומיות נותרה בתוקפה, שכן היא הוסיפה לשרת את מטרות האימפריה.

העימות הצבאי עם יוון החריף בזמן שלטונו של דריוש – 'המלחמה הפרסית הראשונה' והתבוסה הפרסית במרתון התרחשו בשנת 490 – והוא נמשך בימי קסרקסס (465-486). הפרסים נחלו כמה מפלות במערכות הצבאיות הללו. מנקודת המבט היוונית (וזו בעיקר נקודת המבט ששרדה), שלטונו של קסרקסס פתח את תקופת ההתנוונות והשקיעה של פרס. אף שזוהי השקפה מוטה, וייתכן שהיא מוגזמת, היסטוריונים מודרניים מצביעים על תקופה של התאבנות ודריכה במקום לאחר דריוש. האימפריה לא התרחבה עוד, ולמעשה הפסידה את השליטה על אזורים מסוימים בעקבות התבוסות שנחלה מידי היוונים. במצרים פרץ מרד זמן קצר לפני עלות קסרקסס לשלטון, ובבבל זמן קצר לאחר עלייתו. קסרקסס דיכא בכוח את שתי המרידות, הרס את מקדשי בבל ובזז את פסלו של מרדוך, אלה הראשי של בבל. היתה זו סטייה מהמדיניות המקובלת של סובלנות דתית. קסרקסס הוביל פלישה גדולה ליון בשנת 480/79 שבה נחל מפלה. המלך הקדיש עצמו לפיאורה של בירתו פרספוליס ולהרמונו. סיפורה של אסתר נקבע לזמנו של קסרקסס (לפי תרגום השבעים – לימי ארתחשסתא, 423-464). בהתחשב במוטיבים ובנושאים הרבים המשותפים למגילה ולמקורות היווניים, אין זה מוזר שרקעה של המגילה יהיו ימיו של המלך שבעיני היוונים נחשב כמתאים לקומדיה לא כל כך צנועה על מלך רופס, שעיקר עניינו בהצגה לראווה של עושרו ונשיו.

המלכים האחרונים של האימפריה הפרסית היו דריוש ב' (405/4-424), ארתחשסתא ב' (359/8-405/4), ארתחשסתא ג' (338/7-359/8), ארסס (336-338/7) ודריוש ג' (330-336). שלטונם התאפיין בשלשלת מסובכת של אירועים הנוגעים ליון ולפחוות המערביות. תבוסה וניצחון, מלחמה ושלום באו בזה אחר זה, עד שכיבושו הצבאי של אלכסנדר שם קץ לאימפריה הפרסית וחנך תקופה חדשה של הגמוניה יוונית במזרח הקרוב הקדום.

ביבליוגרפיה:
כותר: אסתר : התקופה הפרסית - סקירה
מחברת: ברלין, אדל
שם  הספר: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא
עורכי הספר: גרינברג, משה; אחיטוב, שמואל  (פרופ')
תאריך: תש"ן - תשס"ד
בעלי זכויות : עם עובד
הוצאה לאור: עם עובד; י"ל מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים
הערות: 1. התוכן: ‬
א. יהושע / עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב.
ב. שופטים / עם מבוא ופירוש מאת יאירה אמית.
ג. שמואל א-ב / עם מבוא ופירוש מאת שמעון בר-אפרת. ‬
ד. ירמיה, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת יאיר הופמן. ‬
ה. יחזקאל, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת רימון כשר. ‬
ו. יואל / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן -- עמוס / עם מבוא ופירוש מאת שלום מ’ פאול. ‬
ז. עבדיה / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן. יא, 39 ע’. -- יונה / עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון. ‬
ח. שיר השירים / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
ט. רות / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
י. אסתר / עם מבוא ופירוש מאת אדל ברלין. תרגם דורון כהן. ‬
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית