עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
היסטוריוגרפיה היא כתיבה היסטורית המונעת על ידי נטיות, דעות ומגמות של ההיסטוריון המעלה את תולדות האירועים על הכתב. דף המידע עוסק בכתיבה ההיסטורית המקראית ומדגים את השקפות העולם המניעות אותה.



היסטוריוגרפיה
מחברת: ד"ר רוני מגידוב


היסטוריוגרפיה היא כתיבה היסטורית המונעת על ידי נטיות, דעות ומגמות של ההיסטוריון המעלה את תולדות האירועים על הכתב. למעשה כל כתיבה היסטורית היא היסטוריוגרפיה, מכיוון שכל כותב מונחה על ידי נטיותיו, דעותיו ומגמותיו. אולם יש היסטוריונים השואפים לכתיבה נקייה החותרת אל האובייקטיביות עד כמה שניתן (תוך מודעות לחוסר היכולת להשיגה), ולעומתם יש היסטוריונים שכתיבתם מונעת על ידי השקפת עולמם. ההיסטוריוגרף המקראי נמנה עם האחרונים – הוא אינו שואף לתאר באובייקטיביות את מהלך האירועים אלא מונע על ידי מגמות שחלקן גלויות ומוצהרות ועל חלקן אפשר לעמוד מתוך ניתוח הכתובים.

אחת המגמות המוצהרות של כתיבת ההיסטוריה במקרא היא לימוד לקח, שלעתים קבוע מראש – כמו ההכרה בגדולת ה' דרך סיפור מאורעות העבר. כך למשל בדברים יא 1-9:

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים: וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל: כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

על פי סיפור המאורעות הזה לימוד ההיסטוריה הוא עניין קיומי – יש להעביר אותו לדורות הבאים שלא היו עדים למאורעות האלה וכך תצמח ההכרה במעשיו הגדולים של האל. ההכרה הזאת תביא לידי שמירת מצוותיו של האל, שהיא תנאי להורשת הארץ ולישיבה בה.

בספרות המקרא ההיסטוריוגרפית (בראשית – מלכים ב, עזרא, נחמיה ודברי הימים) באות לידי ביטוי מגמות שונות – גמול לשומרי דרכו של ה', התמודדות עם בעיות בדורו של ההיסטוריוגרף, האדרת שֵבט מסוים או שושלת מסוימת וכו'.

נדגים את דרכו של ההיסטוריוגרף המקראי בעזרת שתי המגמות האחרונות:

התמודדות עם בעיות בדורו של ההיסטוריוגרף – מל"ב יז עוסק בחורבנה של ממלכת ישראל בידיאשור בשנת 721 לפנה"ס: פסוקים 1-6 מוקדשים לסיבות הריאליות-פוליטיות, כלומר לכפיפוּת של ישראל לאשור, לניסיונה למרוד באשור בעזרת מצרים ולתגובתו של מלך אשור שגרמה לחורבן ממלכת ישראל. לעומתם פסוקים 7-23 (מבחינה מספרית, יש כאן כמעט פי שלושה יותר פסוקים!) מוקדשים להשקפת העולם של המסַפר המסביר מדוע אירע החורבן. עיקר ההסבר מתמקד בעבודת האלילים ובעבודת העגלים בישראל. לדעת המחבר התנהגותו של העם הביאה לעזיבת ה' ועל חטא זה נענשה ממלכת ישראל בחורבן.

כ-40 שנה לפני 721 לפנה"ס התהלך בממלכת ישראל הנביא עמוס וניבא את חורבנה. הוא התבונן במציאות ששררה סביבו וסבר כי היא מובילה לאבדון. המציאות שראה הייתה עושק של עניים, עוול הנעשה כלפיהם בתחום המשפט ופער חברתי וכלכלי בין רבדים שונים באוכלוסייה. עמוס הציב את הנסיבות החברתיות-כלכליות-מוסריות כסיבות הראשיות שיגרמו לחורבן ממלכת ישראל.

אם כך על פי ההיסטוריוגרף של ספר מלכים הסיבה לחורבן היא דתית-פולחנית ואילו על פי עמוס הסיבה היא חברתית-מוסרית.

עמוס היה קרוב יותר למאורעות – הוא הכיר את החברה הישראלית שני דורות לפני חורבנה.

נשאלת השאלה: מתי כתב ההיסטוריוגרף של ספר מלכים?

בפרק האחרון של ספר מלכים מתואר באריכות חורבנה של יהודה בשנת 586 לפנה"ס. האירוע האחרון שמוזכר שם הוא יציאת יהויכין מבית הכלא בבבל בשנת 560 לפנה"ס. לפיכך מחבר ספר מלכים חי כ-150 שנה לאחר חורבנה של ממלכת ישראל. הסיבות שמביא המסַפר ההיסטוריוגרף של ספר מלכים לחורבן "האחות הצפונית" קשורות לשאלות שהעסיקו אותו לגבי חורבן יהודה ולגבי מצב העם לאחר החורבן. אפשר שהוא היה מוטרד מהעובדה שהעם ראה בתבוסת יהודה גם את תבוסת ה'. יתרה מזאת, הגולים בבבל (שהיו חלק מהעם שישב יהודה) הכירו את המקדשים המפוארים לאל מרדוך ולאלי בבל האחרים, והייתה סכנה שיושפעו מהם ויתחילו להאמין באלים הבבלים ולעבוד אותם.

אחת הדרכים של ההיסטוריוגרף מאותה התקופה להתמודד עם החשש שתושבי יהודה בגלות יאמצו את אמונות הבבלים הייתה לתאר את החורבן לא כתבוסה אלוהית אלא כעונש אלוהי. העונש הוא על ההתנהגות של בני דורו, שממנה חשש – כלומר הנהייה אחר עבודת האלילים. בעזרת תיאור חורבן ישראל בעבר כתיאור הנובע מעבודת אלילים, מעביר ההיסטוריוגרף מסר לבני דורו – עבודת האלילים החריבה את הממלכה הקדומה וההימשכות אליה מחריפה את הנסיבות שבגללן איבדו ישראל ויהודה את עצמאותן. זאת ועוד, התקווה לחסד אלוהי ולשיבה לארץ ישראל לא תצמח מעבודת אלילים.

האדרת בית דוד – ספר שמואל מעצב את דמותו של דוד כדמות מורכבת ועשירה. לצד היותו בחיר ה' (שמ"א טז 11-13), גיבור הבוטח בכוחו של ה' (שמ"א יז 45-50), הגון (שמ"א כו 1-12) ואהוב על אנשיו (שמ"ב כג 14-17) - מתואר דוד בשיא שפלותו כאשר הוא בוגד באחד מקציניו עם אשתו ושולח את הקצין אל מותו (שמ"ב יא), וכאשר הוא מגיב בצורה פאסיבית על מעשה האונס שבנו אמנון ביצע בבתו תמר (שמ"ב יג 21-22).

דוד מתואר גם בספר דברי הימים, אך שם דמותו שונה – שם אין הוא דמות אנושית מורכבת אלא דמות של מלך אידיאלי – הוא מתואר שם כמכונן המלוכה והשושלת וכבונֶה את וכאחראי על סדרי העבודה בבית המקדש. הפרקים בשמ"ב המספרים על בת שבע ואוריה, על אונס תמר בידי אמנון ועל מרד אבשלום אינם מופיעים בספר דברי הימים, מפני שספר זה, שנכתב לאחר תקופת שיבת ציון, ביקש לתאר את ראשיתה של ממלכת יהודה כתקופה שיש לראות בה מודל לחיקוי. לפני ההיסטוריוגרף של ספר שמואל לא עמד צורך כזה ועל כן התאפשר לו לעצב תמונה אנושית מורכבת של דוד.

על המעיין במקרא להיות קשוב למגמותיהם השונות של הכותבים כדי ליהנות מעומק הכתוב, מהשכבות המסתתרות בו ומשיח הכתובים ביניהם לבין עצמם.

לקריאה נוספת:

מילים, אבנים, זיכרון וזהות

ביבליוגרפיה:
כותר: היסטוריוגרפיה
מחברת: מגידוב, רוני (ד"ר)
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית