עמוד הבית > מדינת ישראל > חבלי ארץ > צפון הארץ
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
גבולות, גיאומורפולוגיה ונוף בגליל התחתון.



מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות]


גבולות

בצפון. קו המגע בין בקעת בית כרם עם מרגלות המתלול של הרי הגליל המערבי הוא גבולם הצפוני של הרי הגליל התחתון. הקו נמשך מצמת אחיהוד במערב עד אזור פרוד במזרח, ומשם דרך רמת רזים שלמרגלות הרי צפת עד עמיעד שעל כביש קרית-שמונה-טבריה (מס' 90).

בדרום גובלים הרי הגליל התחתון עם שטחי המישור של עמק יזרעאל, עמק חרוד ובקעת בית שאן.

במערב עמק עכו, הוא מישור חוף עכו, מצמת אחיהוד עד כפר חסידים. הגבול עובר בקרבת כביש אחיהוד-צמת-אבלים-צמת-יגור (מס' 70).

במזרח גובל הגליל התחתון בחופה המערבי של הכנרת ובעמק הירדן - בתוואי שמצמת עמיעד, דרך בקעת גניסר, לאורך חוף הכנרת עד למושבה כנרת, ומכאן לאורך שוליו המערביים של עמק הירדן עד חמדיה שבפינתו הדרומית-מזרחית של הגליל התחתון.

גיאומורפולוגיה ונוף

ככלל ניתן להבחין בגליל התחתון בשלוש יחידות נוף השונות זו מזו במבנה הגיאולוגי, במסלע ובמורפולוגיה: א. הגליל התחתון המערבי (גבעות אלונים-שפרעם-טבעון); ב. הגליל התחתון המרכזי; ג. הרמות הנטויות של הגליל התחתון המזרחי.

הגליל התחתון המערבי. יחידת נוף זו משתרעת מעמק עכו ופרוזדור שער-העמקים-קרית-חרשת במערב, עד קו הסוללים-תמרת במזרח. ביסודו זהו אזור קער – המשכו הצפוני-מזרחי של קער רמות מנשה.

האזור בנוי כולו ממסלע רך של קרטון מתקופת האיאוקן. תהליכי סחיפה עיצבו בתשתית הסלע הרך נוף גבעי מתון, עם עמקי ערבה רחבים העוברים בין גבעותיו.

הגובה הכמעט זהה של הגבעות הבונות את האזור (רום של 250-200 מ') מלמד כי האזור עבר תהליך של גדוד ימי שפילס אותו, ורק בשלב מאוחר החלו נחלים לבתר את השטח המפולס למערכת הגבעות הקיימת כיום.

נחל אחד ראשי מנקז את גבעות אלונים-שפרעם לעבר נחל קישון, והוא נחל ציפורי. בנחל זה מופיע נפתול חריף במקום הנקרא גבעת עליל (ראס עלי). זהו נפתול הסוגר מעגל כמעט מושלם לפני צאתו מערבה אל נחל קישון. נראה שגלישה גדולה במדרונו הדרומי של הנחל יצרה כאן מחסום לזרימה הישירה, שהנחל עוקף תוך ביצוע נפתול (מיאנדר) של יותר מ - 300º.

נחל אבלים, יובלו של נחל צפורי, מסמן חלוקה תת-אזורית לשתי יחידות דומות אך נפרדות:

הגליל התחתון המרכזי. זוהי מערכת של רכסים גבוהים יחסית (עד 600 מ'), הערוכים בקווים מקבילים ממזרח למערב, וביניהם בקעות עמוקות וארוכות. סדר הרכסים והבקעות מדרום לצפון: הר תבור, בקעת כסלות, רכס הרי נצרת, בקעת תרען, הר תרען, בקעת בית נטופה, הרי יטבת, בקעת סכנין, הרי שגור, בקעת בית כרם. כל המערכת ההררית המעניינת הזו היא ביסודה מבנה קמר (אנטיקלינה) גדול הנמשך מן הגליל התחתון אל הגליל העליון המרכזי (גוש הרי מירון). קמר זה בותר על ידי מערכת של שבירה גיאולוגית לסדרת גושים מורמים (הורסטים) וגושים שקועים (גרבנים), בדומה לכיכר לחם שנפרסה לפרוסות. הגושים המורמים - רכסי הגליל המרכזי - נוטים לכיוונים שונים: רכס נצרת נטוי לצפון ולכן צדו הדרומי תלול לכיוון עמק יזרעאל, רכס תרען נטוי לדרום ולכן צדו הצפוני תלול מאוד לכיוון בקעת בית נטופה שלצפונו, וכן הלאה.

הבקעות שבין רכסי הגליל המרכזי נמוכות כדי מאות מטרים מן הרכסים התלולים, עובדה המדגישה את התבליט החריף של אזור זה, לעומת התבליט המתון של גבעות אלונים-שפרעם הקרטוניות. יוצאת דופן היא בקעת בית נטופה (סהל בטוף), הסגורה בין הרכסים. בגלל העדר ניקוז בחלקה המזרחי היא הופכת בחלקה לאגם עונתי בימות החורף.

הדרומי שבהרי הגליל התחתון המרכזי הוא הר תבור. זהו הר מבודד בעל צורת כיפה, המנותק מחזיתו הדרומית של גוש ההרים, ו"פולש" אל תוך מישורי עמק יזרעאל. הר תבור הוא הורסט טיפוסי שנותק מרכס הרי נצרת, ותהליכי סחיפה עיצבו את צורתו הכיפתית המרשימה.

הגליל התחתון המזרחי. כביש עפולה-כפר-תבור-צמת-גולני-צמת-נחל-עמוד (מס' 65) מתווה בקירוב את הגבול שבין הגליל התחתון המרכזי לרמות הגליל התחתון המזרחי. הנוף השולט בגליל המזרחי הוא של מערכת רמות נטויות, שהשלח שלהן פונה בדרך כלל לדרום-מערב והרום התלול שלהן צונח לצפון-מזרח: רמות יששכר (רמת כוכב ושלוחת צבאים), הר יבנאל, הר פוריה, הר ארבל ורמת חוקוק.

בעבר הגיאולוגי היה כל מזרחו של הגליל התחתון חלק מקער גדול - המשכם הצפוני-מזרחי של קער שכם והר הגלבע. קער זה, שכוסה בשכבות סלעים אופקיות אשר העניקו לו אופי פלטפורמי, בותר בשלב מאוחר יותר על ידי סדרת שברים גיאולוגיים, הנלווים לשברי הבקע שממזרחו. כיוון השברים מצפון-מערב לדרום-מזרח הכתיב גם את כיווני הנטייה של הרמות שבין השברים. יש לציין שעוד לפני התהליכים הטקטוניים הנזכרים כבר כוסו חלקים ניכרים מן השטח בבזלת, שתרמה לאופי הרמתי המפולס של האזור. עמקי הנחלים שבין הרמות הנטויות - נחל יששכר, נחל תבור, נחל יבנאל, נחל ארבל ונחל צלמון תחתון - התפתחו לאורך קווי העתק המפרידים בין הרמות הנטויות. אלו הם נחלים שציר זרימתם ניצב לכיווני הנטייה של השטח (נחלים סובסקונטיים).

לציון מיוחד ראויות שלוש פסגות בגליל התחתון המזרחי: קרני חטים בצפון האזור, תל עגל במרכזו וגבעת המורה בדרומו. אלו הן גבעות געשיות בולטות בנוף הרמתי, והן שימשו מקור חשוב לאספקת הבזלת המכסה את הגליל התחתון המזרחי.

תבליט הנוף החריף ביותר בכל הגליל המזרחי הוא זה של מצוקי הר ארבל, הצונחים אל נחל ארבל שמצפונם. השבר העמוק של נחל ארבל ועמידותו המורפולוגית הרבה של סלע הגיר הדולומיטי, עיצבו כאן את נופי המצוק הגבוהים והיפים.

קראו עוד:

מבואות : הצומח [הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות]
מפה: הגליל התחתון וחופו

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות]
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות בעריכת מושון גבאי, יצחקי גל.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית