עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החברה המקראית
החברה לחקר המקרא בישראל


תקציר
היחסים בין העבד ואדוניו מושפעים מהעובדה שמצד אחד העבד הוא נכס ומצד שני הוא אדם. החוק המקראי וחוקי המזרח הקדום מתיחסים לענין באופן שונה.



השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : היחס בין העבד ואדוניו
מחבר: פ. קורנגרין


היחס נקבע ע"י העובדה שהעבד הוא נכס מחד גיסא, ואדם חי מאידך. ביחסים שבינו לבין אדוניו קיים תמיד אופי כפול זה, וארבע החוקות מתיחסות לענין באופן שונה. בתורת משה מצויים סעיפים רבים המוכיחים באיזו מידה חדל העבד אצל העברים להיות נכס בלבד, וקיבל זכויות אנושיות; הסעיפים האלה הם:

שמות כ"א, כ, כב: "וכי יכה איש את עבדו, או את אמתו בשבט, ומת תחת ידו – נקם ינקם". "אך אם יום או יומים יעמד, - לא יוקם כי כספו הוא".

שמות כ"א, כו, כז: "וכי יכה איש את עין עבדו, או את עין אמתו, ושחתה, - לחפשי ישלחנו תחת עינו. – "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל – לחפש ישלחנו תחת שינו".

שמות כ"א, לב: "אם עבד יגח השור, או אמה, כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל".

במאמרו השוה ד"ר מאיר, המשפטן הנודע, - את חוקי חתים עם תורת משה – הוא עימת את הסעיפים הנ"ל בטור אחד, עם טור שלם של סעיפים הקובעים עונשין לאנשים ההורגים, מכים ופוצעים עבדים. היתה זו טעות יסודית מצד המחבר. דבר זה מנוסח בחוקי החתים בסעיפים אשר נצרפם פה:

לוח מספר 1 (2): כי יהרג מישהו עבד, או אמה, בכוונה תחילה – עליו למסר את גופתו – ולתת עוד שני ראשים (אנשים) תמורתו, גברים או נשים – ואשמתו תכופר.

לוח מספר 1 (4): כי יכה איש עבד, או אמה, ומתו – אם אך ידו אשמה (אנה בידו) – עליו למסור את גופתו וגם לתת ראש אחד ואשמתו תכופר.

לוח מספר 1 (7): כי יגוף (יפצע) איש עבד, או שפחה, או יפיל לו שיניים – עליו לשלם 10 שקלי כסף ואשמתו תכופר.

לוח מספר 1 (12): כי ישבר איש יד, או רגל לעבד, או לאמה, - עליו לשלם 10 שקלי כסף ואשמתו תכופר.

לוח מספר 1 (14): כי יכרת איש את האף לעבד, או לאמה, עליו לשלם 3 שקלי כסף – ואשמתו תכופר.

לוח מספר 1 (16): כי יכרת (יכה) איש אזן לעבד, או לאמה, עליו לשלם 3 שקלי כסף.

לוח מספר 1 (18): כי יכה איש אמה והפילה פרי בטנה – כשהיתה בחדש עשירי – עליו לשלם 3 שקלי כסף.

בין כל הסעיפים הללו אין גם אחד הקובע יחסים בין העבד ואדוניו המעידים כי לעבד זכויות שיוכל לתבען מבעליו. החוקים קובעים בפשטות כמה ישולם לבעל העבד במקרה שמישהו הורג, או פוצע את עבדו, - בעוד שבתורת משה נקבעו יחסים בין הבעל ועבדו. – אם הבעל הוציא שן לעבדו, או עין, זכאי העבד לדרוש שישלחוהו לחפשי. – אצל החתים אין יחס חוקי בין הבעל והעבד. הבעל יכול לפצוע, או להרוג את עבדו זה ענינו, ואין אדם אחר זכאי להתערב בדבר זה.

בדבר היחסים בין העבד לבעליו אנו מוצאים בחוקי החתים רק את הסעיף 58 מהלוח השני האומר: "עבד כי ישוה עצמו עם אדוניו – ילך ל"סיר", - היינו, לבית-הכלא. גם בחוקת המורבי יש דבר דומה בסעיף 282: "אם אמר יאמר עבד אל אדוניו "לא אדוני אתה" והוכיחו עליו כי עבדו הוא – אדוניו את אזנו יקצץ". יושם נא לב למלה "אזן" בקשר לעבדות. תמיד, בכל הענשים בעבדים, פותחים תחילה באוזן. עבד חייב לשמוע מצוות אדוניו. – אברה של העבדות, - זו האוזן. אם רוצה מישהו לדעת בדיוק את ההבדל בין הבבלים ובינינו, דיו שיקרא בשמות כ"א, ה-ו: "אם אמר יאמר העבד: אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני – לא אצא חפשי" (בשנה השביעית) "והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע – ועבדו לעולם". (ראה גם דברים ט"ו, טו, יז, יח).

אצל כל שכנינו היו מקצצים את האזן לאדם שלא רצה להיות או להשאר עבד – אצלנו היו עושים אותו דבר לאדם אשר רצה להשאר בעבדות אפילו מתוך אהבה ומסירות לאדוניו.

לחלקים נוספים של המאמר:
השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : באיזה אופן נוצר הקשר של עבדות?
השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : היחס בין העבד ואדוניו (פריט זה)
השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : היחס בין העבד ובין שאר בני האדם מלבד בעליו
השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : איך ומתי מסתיים הקשר של עבדות?

ביבליוגרפיה:
כותר: השוואת חוקי העבדות שבתורת משה עם חוקי הבבלים האשורים והחתים : היחס בין העבד ואדוניו
מחבר: קורנגרין, פ.
שם  הספר: פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל : ספר י' : לזכר צבי קארל ז"ל
עורך הספר: וייזר, אשר
תאריך: תש"ך
בעלי זכויות : החברה לחקר המקרא בישראל
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל; קרית ספר
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית