הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא
החברה לחקר המקרא בישראל


תקציר
מידע על הביטויים המקראיים המצינים בכור לאב ועל כינויי בכור האב בספרות הבתר מקראית. כל מטבע לשון מלווה במראי מקום מתאימים.



בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא
מחבר: פרופ' גרשון ברין


עתה נצביע על שורה של לשונות, שעל פיהם אפשר להבחין בבכור-האב במקרא:

א. סימן חיצוני בולט להופעת בכור לאב הוא הסמיכות כשהסומך הוא שם האב19. גם אם לא נזכרו נשים אחרות לאותו האב. כך "בכור ישמעאל נביות" (בראשית כ"ה, יג)20.

ב. גם הציון "הבכור" ביידוע מכוון לבכור האב, וזאת כשלפני כן נזכר האב, או שנזכר הבכור בסתם ללא התייחסות אל האב או אל האם. שהרי ברור, שבמקרים אלו המדובר הוא בבכור היחיד של המשפחה, והוא בכור האב:
בראשית מ"א, נא "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה" [ואף מצויה לכך מקבילה ביהושע י"ז, א "למנשה... בכור יוסף" – והיא בשיטת הניסוח שהוזכרה קודם]. והשווה בראשית מ"ח, יד "כי מנשה הבכור".
במדבר ג', ב: "בני אהרון: הבכור נדב" וכו'.
שמואל א ח', ב: "ויהי שם בנו הבכור (=של שמואל) יואל".
שמואל א י"ז, יג: "ושמו ישי... אליאב הבכור".
דברי הימים א ח', ל: "ובנו הבכור (של אבי גבעון) עבדון"21 השווה ט', לו.
הכתוב בדברי הימים א ב', כה "ויהיו בני ירחמאל... הבכור רם", מזמן אפשרות להוכיח את נכונות הפירוש, ש"הבכור" לאחר הזכרת שם האב מכוון אמנם לבחור האב, וזאת משום שבפס' כז כונה רם בהגדרה נוספת וברורה של בכור לאב: "ויהי בני רם בכור ירחמאל וכו'", היינו "הבכור רם"="רם בכור ירחמאל".

ג. סימן סגנוני שלישי לזיהוי בכור לאב הוא הציון "בכורו", כשהכינוי מכוון בבירור לאב, שנזכר קודם לכן. והוא הדין לכינוי בנוכח-זכר כגון בראשית כ"ז, יט "אנכי עשו בכורך" (והשווה שם, לב)22. והשווה גם הכתובים: בראשית י', טו; כ"ב, כא; ל"ח, ו; שופטים ח', כ; שמואל ב ג', ב; מלכים א ט"ז לד; דברי הימים א א', יג; ב' יג; מב; ח', א, לט23.

ד. מונחי בכור לאב בספרות הבתר מקראית

בכור נחלה

(נידה כו, ע"א ועוד). והוא מונח, המגדיר את הבכור הראוי לחלק עודף
בנחלת המשפחה, ובתחום זה הקובע הוא בכור לאב.

בכור לאיש

(מכילתא בא, פי"ג; שוחר טוב לתהילים ע"ח, נא) ובריבוי: בכורי
אנשים, פסיקתא דרב כהנא פרשה ז' – ויהי בחצי הלילה (בפסיקתא רבתי מהדורת איש שלום. בכורות אנשים).
וכן מצינו את צורת הריבוי: בכורות האיש (משנת רבי אליעזר פי"ט, 343).

בוכרא דאבא24

– ב"ב קכו, ע"ב
אצל הקראים מצוי גם הכינוי "בכור און"25 לבכור האב ("כתר תורה" לדברים כ"ה, ו וכן המבחר לר"א הקראי, בוא; אדרת אליהו, סדר ירושה, פרק רביעי "בירושת הבכור"). צירוף זה נוצר בהשפעת הניב המקראי "ראשית אונים". הערות שוליים

לחלקים נוספים של המאמר:
בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא (פריט זה)
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור האב במשפחה הפוליגמית בספרות המקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : שאלת בכור לאב בספרות המזרח

הערות שוליים:
19. ודוק: שם האב, ולא סתם "בכור בניך", שבמקרה אינו עוסק בבכור לאב אלא בבכור לאם (ועיין בסעיף הקודם).
20. הלשון "בכור" כשלעצמו אין בו כל יחוד לבכור האב דווקא. וזאת כנגד מיכאליס שם (הערה 5), שם – וכן נויפלד שם (הערה 1) עמ' 263, שהרי כתובים מפורשים מכנים בכור/בייחס לאם, כגון: בכור השפחה. לפי המפל 312-3. ZAW 54(1936) pp. לימים יוחד השם בכור לבכור האב, אבל ניתן להפריך את פירושו זה על פי שימוש "בכור" לבהמה. גם לפי זילברמן JBL 75(1956) p. 103 "בכור" במקרא הוא בכור האב. ואילו השימוש בייחס לבכור האם בא רק בצורת סמיכות כגון "בכור-השפחה". אלא שאף כנגדו יש לטעון את הטענה בעניין בכורי הבהמה ועוד: ממציאות צירופים כגון: בכור יהודה (בראשית ל"ח, ו) בכור ירחמאל (דברי-הימים א ב', כז) נראה, שאף כלפי בכור האב באה צורת סמיכות. נקודה נוספת: אף "בכור אדם בבניך" (שמות י"ג, יג) הוא בכור האם, ואין כאן צורת סמיכות המזהה בבירור את טיפוס הבכור הנידון; וה"סוג" נלמד על פי ההקשר והעניין (ועיין במפורט בסעיף הקודם לעניין בכורי האם במקרא). אשר לראיית זילברמן ממגילת ההודיות לגבי הצירוף "בכור הריה" (דף ג, שורות 8, 12), הרי מכאן אין כל ראייה. ואף פירושו הוא בגדר דעת-יחיד, וזאת בניגוד לפירוש המקובל, שהשם "בכור" שם הוא בי"ת היחס בצירוף ל"כור" (במשמע: רחם). ור' ליכט, מגילת ההודיות, ירושלים תשי"ז, עמ' 79. ואף אם צודק זילברמן בפירושו, הרי אין בכך כל ראייה לגבי הנוהג במקרא (ומהעדר הכלל המקראי, שהוא רצה להוכיחו, נשמט גם הבסיס לפירושו את הטקסט הנ"ל מן ההודיות).
21. אבל עיין לעניין יחוסו של עבדון לעיל הערה 18, בפרק הקודם.
22. ועל כן מכאן ראייה ששמות ד', כג מכוון לבן מסוים, בכור פרעה, שהאל מאיים בהריגתו (ולא שמדובר באחד מבכורות-נשותיו.
23. והוסף לכך את דברי הימים א ד', טו שלפי נוסח הפשיטתא A נזכר בין בני כלב בן יפונה: "ושם בכורו אלה" (ואין כן במסורה). וכן בדברי הימים א כ"ו, ט שבפשיטתא נזכר התואר "בכורו" כלפי משלמיהו.
24. ובעברית בכור (ל)אביו רש"י לשמות י"ב, ל וכן לבבא מציעא סא, ע"א: בכורות של אביהן.
25. אף לפי ענן היו שני סוגי בכורות בכור האם ובכור און (=לאב). ספר המצוות, הרכבי זכרון לראשונים, חלק שני 1 עמ' 142, הערה 16. רס"ג העיר שלשיטת ענן, הבכור הוא בין מן האב ובין מן האם ר' שם עמ' 128 הערה 7. והשווה זכרון לראשונים 1 ה, עמ' ק"ח, הערה ג'. ואין שם כל הפניה לדברים קונקרטיים משל ענן. ומכל מקום קשה היא דעה זו, שהרי ממה נפשך: אם לעניין קדושת הבכור, הרי הולכים לפי האם (אף לשיטת הקראים), ואם לעניין נחלה, הרי הקובע הוא סדר בכורת בני האב.

ביבליוגרפיה:
כותר: בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא
מחבר: ברין, גרשון (פרופ')
שם  הספר: ספר בן-ציון לוריא : מחקרים במקרא ובתולדות ישראל : מוגשים לו במלאת לו שבעים שנה
תאריך: 1979
בעלי זכויות : קרית ספר
הוצאה לאור: קרית ספר; החברה לחקר המקרא בישראל
הערות: 1. בשיתוף עם המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית