הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא
החברה לחקר המקרא בישראל


תקציר
בכור במקרא הוא בדרך כלל הבכור מאביו. בכור מאימו נזכר במקרא רק במספר מקרים והם: קדושת פטר רחם, הזכרת הבכור בהקשר לסיפור הולדתו וכן בכל מקום, שיש מגמה לסייג את זיקתו של הבכור לאמו דווקא, להבדיל מזיקתו לאביו.



בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא
מחבר: פרופ' גרשון ברין


המושג בכור לאם הוא ברור ביותר באשר הוא מגדיר את הנולד הראשון לאמו. ולמרות היותו ברור ומובן, אין הוא מופיע במקרא, אלא במספר כתובים מועט ביותר. וזאת משום, שהטקסטים הדנים בשאלות הבכורה עניינם בבכור העיקרי של המשפחה, והוא בכור האב. בין שזהה הוא עם בכור-לאם היחיד של המשפחה, ובין שזהה הוא עם אחד מבכורות נשותיו של הבעל – אין הכתוב טורח להזכיר את עובדת בכורתו לאמו.

מן ההגדרה, שהובאה לעיל לעניין בכור לאם, ברור, שאין לתת את שאלת בכור לאם כעניין לצורות נישואין ולהרכבי משפחה מיוחדים במינם, כגון שיטת המטריארכט וכיו"ב6, באשר המושג של בכור לאם מסתבר על פי המשפחה הרגילה בתקופת המקרא, בין שהיא משפחה מונוגמית ובין שהיא משפחה פוליגמית.

הבחנה נאותה בין שני סוגי הבכורה אתה מוצא במדרש (פסיקתא יב, ה – יל"ש ח"ב, נ"א): "יוסף היה קטן וזכה לבכורה" וכו'. תן דעתך, שיוסף היה בכור לאמו – עובדה הברורה מתוך סיפור לידתו בס' בראשית, וכן מן הרשימות הגנאלוגיות – כגון בר' מ"ו – שם הוא מופיע כראשון בני רחל. ואפילו יש מקורות בתר-מקראיים, שהגדירו אותו במפורש כ"בכורה של רחל", כגון שקלים ו, ע"א, ועיין עוד לקמן7. אף על פי כן מבחינת סדר בני האב הוא נחשב "קטן" (והוא מונח לתיאור הקוטב הנגדי לבחור במסגרת הבכורה). והשווה במפורש במשנת רבי אליעזר פי"ט, עמ' 343: "יוסף בכור רחל לא בכור יעקב".

מונח אחר בדברי חז"ל מגדיר סוג זה של בכורה באופן מושלם. כוונתי למונח "בכור שוטה"8 (בר"ר צ"א, ט) או בתרגומו הארמי: "בוכרא סכלא" (ב"ב קכ"ו, ע"ב). בכך ביטאו את היותו בכור חלקי9 – כלומר, שהוא בכור לאמו, בלא שיהיה בעת ובעונה אחת גם בכור לאביו: "דכל בוכרא דאמא נמי10 בוכרא סכלא קרי לה" (ב"ב שם, שם).

נעבור עתה לבדיקת העניינים שבהם נזכר במקרא בכור לאם במגמה לעמוד על הסיבות להזכרה מיוחדת זאת:
א. בדיני קדושת הבכורות נאמר "כל פטר רחם לי" (שמות ל"ד, יט). ולאחר מכן פורטו סוגי הבכורות באדם ובבהמה, שצריכים להיות מוקדשים לאל. מעצם משמעו של הביטוי "פטר רחם" נראה בבירור, שבמישור הדתי של דיני הבכור (להבדיל מן המישור ה"אזרחי")11, הקובע הוא בכור האם. אף במקום, שהדין אינו מגדיר את הבכור כ"פטר רחם" אלא – כמו במקרה של שמות י"ג, יג: "וכל בכור אדם בבניך תפדה", הדין מדבר בבכור לאם. והראייה מנוסח הפתיחה של הדין (שם, יב): "והעברת כל פטר רחם לה'", או מהשוואה לשאר הנזכרים בדין: "פטר שגר בהמה", "פטר חמור".
ב. במקרה חד פעמי בכל המקרא מופיע עניין בכור לאם בטקסט הדן ביוחסין: חור בכור אפרתה (דברי-הימים א, ב', נ). ובכתוב אחר (ב', יח-יט) נזכרה לידת אפרת את חור. הטעם לכינוי חד-פעמי זה אינו ברור. מכל מקום ראוי לציין, שחור בכור אפרתה אינו בכור כלב (ועיין לקמן, פרק 4). על כן אפשר, שדגדרה זו באה לסייג את עובדת בכורתו, שהוא בכור לאמו, אך לא לאביו. או שמא נרמזת בכינוי זה סיטואציה היסטורית גיאוגרפית מיוחדת12, שאין אנו יודעים את פרטיה.
בסיפור מתוך "חיי יוסף" (יוספוס פלביוס, חיי יוסף פרק 76) נזכר, שאשתו השלישית (או השניה), שנשאה לאחר שגרש את אשתו הקודמת ילדה לו שני בנים: "שם הבכור יוסטוס ומשנהו סימונידס". ואף שמענו, שהיו לו בנים מאשתו הגרושה.
הזכרת בכורתו של יוסטוס כבכור לאמו, בעוד שאינו בכור לאביו, תוסבר בכך, שפרט זה ניתן שם במסגרת סיפור לידתו, ובמסגרת כזו טבעי הוא, שהדברים יסופרו מנקודת מבטה של האם. ואולם ברשימה הרשמית – הקובעת, הוא נתפס כ"קטן"13 ולא כבכור, כי שם הולכים לפי סדר בני האב (ועיין עוד לקמן).
לעניין אופיו של הטקסט, המאפשר (או המחייב) הזכרת בכור לאם, ראוי לשים לב לדין היבום. נאמר שם, שתכלית נישואי האלמנה עם היבם היא: "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" (דברים כ"ה, ו). הזכרת הבכור בייחס לאשה באה משום שמטרת הדין היא: הקמת שם וזרע למת. והיות שהאשה היא צינור-מקשר בין בעלה המת לבין הילד (שהוא למעשה בן-היבם), הגדיר הכתוב את הילד כ"הבכור אשר תלד", ולא כבכורו של היבם14.
ג. ומעין זה מצינו בברית החדשה בלוקס ב', ז "ותלד (מרים) את בנה הבכור" (=הוא ישו) Τόν υίόν αΰτης τόν πρωτότοκον , היינו, שההדגשה כאן היא כל כך, שהוא בכורה של מרים15. נראה, שניסוח זה יש בו מעין מגמה להגדיר את ישו כבן לאמו ולא מאביו, ועל כן אמור גם בלוקס א', לה "רוח הקודש תבוא עליך... על כך גם... הילוד יקרא בן אלהים" והיא הסיבה לדיוק במתי א', יח "כאשר מרים אמו (של ישו) מאורשה היתה ליוסף טרם יבוא אליה ותמצא כי הרה היא כי מרוח הקודש הרתה". והשווה שם, כה "ולא ידע (יוסף) אותה עד כי ילדה בן". מכאן ברור, שהדיוק "בנה16 הבכור" מכוון להוציא מן האפשרות, שהנולד הוא בן יוסף17. היינו, שבעוד שבכל המקרים של בכור לאם בא הדבר לציין את יחסיותה של הבכורה, הרי כאן הציון של בכור לאם בא כדי להביע את בכורתו המוחלטת מאמו לבדה.18.
מכלל הדברים עולה, שבכור לאם נזכר בהקשרים מועטים, והם: קדושת פטר רחם, הזכרת הבכור בהקשר לסיפור הולדתו, וכן בכל מקום, שיש מגמה לסייג את זיקתו של הבכור לאמו דווקא, להבדיל מזיקתו לאביו. על סוג נוסף של בכור לאם – בכור השפחה – ר' לקמן עמ' 46.
ד. רשימת מונחי בכור לאם בחומר בתר מקראי ב

בכור לאם – סוטה לו, ע"ב: יל"ש ח"א, קנ"ן
ובתרגומו הארמי: בוכרא דאמא (ב"ב קכו, ע"ב; יבמות כד, ע"א)

בכור לאשה (בניגוד ללשון "בכור לאיש" – שוחר טוב לתהילים ע"ח, נא ועוד).

בכור האשה – משנת רבי אליעזר פי"ט, עמ' 343.
בכורי נשים (פסיקתא דרב כהנה, פרשה ז' ויהי בחצי הלילה).
בכורות האשה (משנת רבי אליעזר פי"ט, עמ' 343).

בכור לכהן (נידה כ"ו, ע"א ועוד) והוא בכור פטר רחם, שיש להקדישו לאל.

בכור פטר – אדרת אליהו, סדר ירושה, פרק רביעי: בירושת הבכור.

בוכרא סכלא (ב"ב קכו, ע"ב) ואולי היה קיים אף נוסח עברי לצירוף זה: בכור שוטה. ר' דיון על לשון זה לעיל עמ' 34.

לחלקים נוספים של המאמר:
בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא (פריט זה)
בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור האב במשפחה הפוליגמית בספרות המקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : שאלת בכור לאב בספרות המזרח

הערות שוליים:
6. נסיונות למצוא שרידים לשיטת מטריארכט בישראל נעשו על ידי חוקרים שונים. Th. Ehe und Familienrecht der Hebräer, München 1905, p. 13 רצה לראות בצירוף "אח בן אם" עדות לקיום שיטת המטריארכט. לפי אפטוביצר
HUCA 4 (1927) p. 209 צירופים כגון: יואב בן צרויה, דינה בת לאה. שאול בן הכנענית הם ראייה לקיום השיטה. על המעבר משיטת מטריארכט בישראל ר' צ'מברלין 157- 153 Numen 10 (1963) pp. על השאלה אם אפשר ללמוד מן הביטוי "פטר רחם" על קיום מטריארכט השיב מיכאליס בשלילה, ר' ThWNT 6, 873 n. 8 (ועיין שם גם לעניין הביטוי "ראשית אונים). קיים גם נסיון לראות בביטוי פטר רחם הגדרה לבכור מבחינת המשפחה המטריארכלית. וכן מן השלב הפטריארכלי-מונוגמי. ואילו הצירוף "כל פטר רחם" (שמות ל"ד, יט ועוד) כבר משקף, לפי שיטה זו, את המצב במשפחה פטרירכלית-פוליגמית. ..ZAW 54 (1963) pp. 311-.2. ויש לטעון כנגדו שלשון "כל (פטר רחם)" בא משני טעמים א. הוא מכוון לכלל סוגי הבכורות באדם ובבהמה. ב. הוא מכוון לכלל השומעים מישראל, ולשון "כל" מתייחס לכלל בכורות ישראל, ואין כאן כל קשר לצורות נישואין, המשתקפות, כביכול, בלשון הדין.
לבירור העדויות המקראיות בדבר קיום מטריארכט בישראל עיין אצל Plautz, ZAW74(1962) pp. 9-30. לדעתו, אין כל סימנים המעידים על קיום מטריארכט בישראל. להפרכת קיומה של השיטה בישראל עיין גם אצל ליוור, שם (הערה 1), עמ' 584. טענות עקרוניות נשמעו מצד המחקר הסוציולוגי הכללי כנגד השימוש במונחים המיושנים של מטריארכט וכד', שאינם נותנים תמונה נכונה של היווצרות החברות האנושיות. ועוד: אף בשיטה המטריליניארית (ששלשלת היחוסין נקבעה ע"י קרובי הנקבות) הפקוח והשלטון הוא בידי הגברים. ועוד – שיש וריאציות שונות של טיפוסי חברות מטריליניאריות, ועל כן אין לפתור את הדברים ככינוי גרידא – מטריארכט – ותו לא. ר' אצל R.Fox, Kinship and Marriage. J. Goody Comparative Pelican books. 1967’ pp. 18, 113. 231, עיין גם J. Goody, Comparative Studies in London, 1969, עמ' 23-21, 26, 36, 75 ועוד. על שאלות שונות של ייחוס על האם בחברה המקראית ר' אצל מרמרשטיין, מאסף ציון ב', תרפ"ז עמ' 19-21; הרשברג, התקופה כח, (תרצ"ו) עמ' 348 ואילך, 360 וכן. H. Schaeffer, The Social Legislatior of the Primitive Semites. Oxford 1915. pp. 7 ff.
7. ר' קלמן, פרק 4ב.
8. עיין שם במהדורת תיאודור אלבק, ושם מ"מ להופעת הצירוף, והוסף עליו רשב"ם לב"ב קכו, ע"ב. ור' ר' גרשום מאור הגולה לאותו מקום. בבר"ר צ"א, ט אמור הצירוף "בכור שוטה" על ראובן, ובעל חידושי רד"ל למקום כותב: "מפני שבכור לנחלה ניתנה ליוסף קוראהו (= את ראובן) בכור שוטה. כמו בכור לאם ולא לאב". והשווה ליברמן, יוונית ויוונות בא"י, ירושלים תשכ"ג, עמ' 157; וכן שם, הערה 50. אשר לבר"ב צ"א, ט נראה לי, שאין הצירוף מופיע שם במשמע של תואר, אלא אמור שם במשמע: בכור זה שוטה הוא. והשווה באחת המקבילות לקטע זה: "אין זה לשון חכמים" היינו, שזו לשון שוטה. ונראה שהתואר "שוטה" בא שם לציין מלת גנאי בסתם. (ור' אלבק בראשית רבה חלק ג' עמ' (6)1133-1132). ופירוש זה מביאו אלבק כאחת האפשרויות. ור' בית הבחירה לבבא בתרא, עמ' 517.
9. על השוואת השם "בכור שוטה" לשם "הדס שוטה", היינו הדס שאינו מושלם בצורתו, עיין אלבק שם, וכן בית הבחירה, שם. וכבר הביאו רשב"ם בפירושו למקום.
10. לפי אלבק אם נוסחה זו נכונה, הרי מכאן ראייה, שכל (סוגי) הבכורות כונו "בכור שוטה", אך למעשה בגירסאות טובות חסרה מלה זו, ואם כן אין מקום עוד לפירוש הנ"ל (שכל בכור=בכור שוטה). לעניין הנוסחה בכ"י של התלמוד עיין דקדוקי סופרים לב"ב עמ' 351 הערה ע.
11. את הייחס. שבין שני סוגי בכורות ניסו לנצל לשם פתירת הבעייה בדבר 22000 הבכורות, שנזכרו בפרשת פדיונם על ידי הלויים. הבעייה היא כיצד זה לשני מליון מבוגרים (603 אלף*2+צעירים מגיל 20 וכד') יש רק 22000 בכורות. אחת התשובות שניתנו היא, ששיטת הנישואין, שהיתה נהוגה באותה עת היא פוליגמיה, ושרק בכור לאב נחשב לעניין זה כבכור. הצעה זו העלו חוקרים אחדים. גריי פירושו לבמדבר בסדרת ICC' עמ' 15-10. אפשטיין II 1942 p. 5 n. Marriage Laws in the Bible. Cam, Mass כנגד זאת העירו אחרים 9-367 J. Orr. The Problem of the O.T. London 1906, pp. 367-9 Colenso, The Pentateuch etc. N.Y. 1863. pp. 84-90. מיכאליס שם (הערה 5 שם), שאף לפי שיטת נישואין פוליגמית קשה, שמול כל בכור כעין זה יהיו כ-50-45 בנים נוספים לאותו אב (גריי, שם, שם, אפשטיין שם, שם). ועוד. בדיני קדושת הבכור, היינו במישור הדתי של הבכורה, מדובר על פטר רחם, ואם כן הבכור נחשב לעניין זה על פי אמו (ולא על פי אביו), ואילו הפונקציה של בכור לאב היא במישור ה"אזרחי", ואין לו עניין למישור הדתי. להשערות פתרון נוספות ר' קולנסו שם, כגון שבכורות ישראליים רבים מתו בזמן השעבוד, או שהבכורות האבות לא נכללו במניין, כשם שגם הבכורות-האבות המצריים לא הוכו במכת בכורות (עפ"י אור, שם). לפי אפשטיין (שם) אפשר, שהפתרון הוא, שנמנו רק הבכורות, שנולדו מחוץ למצרים, במדבר, שהרי יציאת מצרים היא שהביאה להכרזה על קדושת הבכורות. ואם נקבע, שאלו הם בכורות פטרי רחם (כנדרש בדיני קדושת הבכור) תעלה שאלה אחרת: כיצד זה לשש מאות אלף גברים מגיל עשרים ומעלה יש בסך הכל 44546 נשים-אמהות [והוא המספר של הבכורות הנזכרים במצורף למספר זהה (כמשוער) של בכורות-נקבות, לפי חלוקה שושוה בין שני המינים]. נראה, איפוא, שאין אפשרות לפתור בעייה זו בדרך של הבחנה בסוגי הבכורות והיא נשארת בלתי פתורה בצד הבעיות המפורסמות האחרות, העולות בפרשת יוצאי מצרים כגון שאלת כלכלתה של אוכלוסיית בני העם בנדודיהם במדבר, ועוד. ר' סיכום הבעיות אצל גריי, פירושו לס' במדבר בסדרת ICC עמ' 10-15. והשווה גוטמן, אנצ' מקראית, כרך א', בערך אוכולסיה עמ' 142-140 (ושם גם ספרות), ש' ליונשטם, אנצ' מקראית כרך ג', בערך יציאת מצרים, עמ' 758.
12. ר' קלמן, עמ' 42, הערה 32.
b כלשון המדרש לגבי יוסף, לעיל עמ' 34.
14. דיוק מעין זה (אף שתוצאותיו שונות לחלוטין) דייקו הקראים בדין היבם, ולפיהם כדי שיקויים יבום, אסור שלאשה יהיו בנים מנישואין קודמים, כדי שהבכור האמור בכתוב יהא גם בכור לאם (ענן, ספר המצוות, נשים, פסקה מ', על פי הרכבי, זכרון לראשונים ח (1903), עמ' 110-109: ["ואמר והיה הבכור אשר תלד וגו' – ותלה את הבכור בה ירמז לך כי אם ילדה ילד בכלל אינה חייבת בייבוס וכו' דאי בכור זכר ילדה או בכור נקבה ילדה וכו']. אך "כתר תורה" לדב' כ"ה, ו נבדל מענן ומאפשר יבום אף במקרה של קיום בנים מנישואין קודמים. וז"ל: "והיה הבכור אשר תלד, בכור לאם. ואפשר שאינו בכור און ולא בכור פטר-רחם ואין הנפל מעכב ולא הבת וזה נוטל נחלת המת, כי כן נאמר" וגו'. והשווה לשתי הדעות את דברי אפשטיין שם (הערה 11) עמ' 142-143. כנגד זאת למדו חז"ל מביטוי זה "והיה הבכור (אשר תלד)", שהוא מכוון לאחיו הבכור של המת, כלומר, שמצווה לגדול שבאחים ליבם את אשת אחיו (ספרי לדברים כ"ה, ו ועוד).
15. והשווה מיכאליס 877 p. ThWNT 6. לעניין סיבת הכינוי .......... שהיא תופעה חד פעמית בברית החדשה, שכבר בלידתו יכונה אדם כך. על כתובים אחרים בברית החדשה המגדירים את ישו כבכור ר' מש"כ במאמרי "לתולדות הנוסחה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב" בספר לזכר יעקב ליוור, המקרא ותולדות ישראל, ת"א תשל"ב, עמ' 63-62.
16. מעניין הוא הדיוק, שנוקטים חז"ל בלשונות מעין אלו, כך דרך משל, במד"ר יט, ג: "ואין בנך הבא מן הכושית קרוי בנך אלא בנה". מכאן שבהגדרה של פלוני כבנה של אמו, רצו לסייג את מידת קירבתו לאביו.
17. לעניין יחוסו הכפול כבן אלהים (מאמו) וכבן דוד (מאביו) ר' ליוור, תולדות בית דוד, ירושלים תשי"ט עמ' 36. ויש שניסו לראות בגנאלוגיות הסותרות במתי ובלוקס, כאילו אחת מהן היא יוחסי ישו ממרים, והשנייה – של יוסף אביו. והשווה מקלין-גרנט Dictionary of the Bible (ed. Rowely 1963) s.v. Genealogy (N.T.) 320-322 [לפי אוסביוס iii historia eccl. נכדיו של יהודה, אחי ישו, נחשדו על התביעה למלוכה משום היותם צאצאי בית דוד (ר' אנצ' עברית כרך יט, עמ' 172)]. והשווה Leaney, NTS ,8 (1961/2) 158-166ושם ניתוח סיפורי הלידה של ישו. ועיין במיוחד שם, עמ' 163 לעניין האפשרויות השונות של מוצאו של ישו בלידתו, 1. כבן אלהים 2. כבן לאביו ולאמו ועוד. ועיין עתה במחקר החדיש של M.D. Johnson, The Purpose of the Bibical Genealogies, Cambridge 1969 על הבעיות העולות מניתוח גנאלוגיות-ישו, שם, עמ' 139 ואילך, 235 ואילך. על ישו כבן אלהים ר' שם, עמ' 240. על מוצאו מנתן (בן דוד) עמ' 255-254.
18. בנוסח השבעים AB לדברי-הימים א ח', ל נאמר במקום "ובנו הבכור" (של אבי גבעון ר' ח', כט) שבנוסח המסורה: ובנה הבכור. נמצא, שעבדון נתפס כבנה הבכור של מעכה אשת אבי גבעון (ח', כט). אם גירסה זו של השבעים אינה בגדר טעות קריאה, אזי הוגדר עבדון כבכור לאם, ואולי משתקף כאן איזשהו רקע היסטורי-גיאוגרפי, שאין לנו כל ידע לגביו (מעין מה שאמרנו על הלשון "בכור אפרתה"). ואם ננקוט לשון פרסונלית, שמא ראה הכתוב לייחס את עבדון כבנה הבכור של מעכה, משום שלאבי גדעון כבר היה בכור מאשה אחרת. או שמא בא הכתוב לציין, שעבדון הוא בנה של מעכה מנישואין קודמים 347-8 p. (1902) 14 JQR וכן ר' מרקרט 8-347 p. (1902) 14 JQR Hagg, JQR וכן Hagg, JQR II (1899) pp. 102-114 הגורסים במקום ובנו הבכור – ובני בכר – ואם כן לא נזכר כאן כל בכור לאב או לאם אלא בכר (שם בנו השני של בנימין).

ביבליוגרפיה:
כותר: בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא
מחבר: ברין, גרשון (פרופ')
שם  הספר: ספר בן-ציון לוריא : מחקרים במקרא ובתולדות ישראל : מוגשים לו במלאת לו שבעים שנה
תאריך: 1979
בעלי זכויות : קרית ספר
הוצאה לאור: קרית ספר; החברה לחקר המקרא בישראל
הערות: 1. בשיתוף עם המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית