עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי יוסף
על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים


תקציר
המאמר משווה בין דמותו של יוסף ובין סיפור יוסף ואחיו במקרא ובקוראן ועומד על המסרים הרעיוניים של כל סיפור.



יוסף בתנ"ך ובקוראן : גלגולו של סיפור
מחבר: שלמה אלון


פרק שלם מתוך 114 פרקי הקוראן נושא את השם "יוסף" ומוקדש לדמותו. מדובר בפרק (סורה) 12, המכיל 111 פסוקים, אחד מן הפרקים הארוכים בקוראן1. שמו של יוסף נזכר בקוראן 27 פעמים. כל האזכורים, להוציא שניים, הם בפרק "יוסף"2. בהשוואה ראשונית למקומו של יוסף בתנ"ך, אנו מוצאים בתנ"ך יותר ממאתיים אזכורים, מרביתם בספר בראשית (153 אזכורים), אך יוסף נזכר בשלושה מחומשי התורה3 (להוציא ויקרא) וברבים מספרי הנביאים והכתובים4. בנוסף, נזכר פעם אחת "יהוסף", שינוי נוסח של יוסף5.

על פי המסורת המקובלת באיסלאם, כולל הטקסט הקוראני 25 נביאים. יוסף הוא התשיעי שבהם, בסדר הכרונולוגי. הראשון הוא – אדם, האחרון הוא – מוחמד6. ההשוואה בין מקומו של יוסף בתנ"ך למקומו בקוראן, מצריכה שורה של הסתייגויות7:

  1. היקפו של הקוראן כולו הוא 6237 פסוקים. היקפו של התנ"ך רחב לאין שיעור: בחמשת חומשי התורה – 5845 פסוקים, בנביאים הראשונים – 4314 פסוקים, בנביאים האחרונים – 4978 פסוקים ובכתובים – 8054 פסוקים. בסך הכול נכללים בתנ"ך – 191, 23 פסוקים8.
  2. מבחינה כרונולוגית, מצוי החומר התנ"כי כולו, ברקע עריכתו של הקוראן. על פי המסורת האיסלאמית נערך הקוראן בידי החליף השלישי, עת'מאן בן עפאן (שלט בשנים 656-644). אף אם לא נקבל את התפיסות באשר להשפעה ישירה של יהודים על ראשוני האיסלאם, הרי ברור, על פי מועד ראשית האיסלאם, כי מוחמד, מבשר האיסלאם, היה בן דורם של יורשי התלמוד, מאות רבות לאחר שידיעת התנ"ך הייתה יסוד מוסד באמונתם של בני העם היהודי9.
  3. בתנ"ך יוסף אינו נביא. הוא מאבות האומה. הוא צדיק, דמות לחיקוי, אך בשר ודם. בקוראן מדובר בדמות נבואית בעלת שליחות אוניברסלית. בתנ"ך תופסת הגנאולוגיה, שיוסף הוא חולייה חשובה בה, מקום מרכזי בהתפתחותו של עם ישראל. בקוראן הנושא איננו בולט וחשיבותו משנית10.

סיפורו של יוסף בקוראן11

האזכור הראשון של יוסף בקוראן, על פי סדר הפרקים, הוא בפרק השישי (סורת המיקנה12). בפסוק 84 בפרק נאמר: "אחר כך הענקנו לו (לאברהם – ש"א) את יצחק ואת יעקב והדרכנום, כשם שהדרכנו מקודם את נוח, ומצאצאיו יצאו דוד ושלמה ואיוב ויוסף ומשה ואהרון, כי כך אנו גומלים לאשר הטיבו". יוסף מצוי ברשימת צאצאיו של אברהם, רשימה מכובדת של עשרה נביאים (כולל נוח ואיוב המופיעים כנביאים בקוראן). מעניין לציין כי בפרק זה עצמו מופיעה לאחר מכן רשימת מופת הכוללת את הדמויות זכריה, יחיא, ישו, אליהו, ישמעאל, אלישע, יונה ולוט, אף הם משמשים כולם נביאים בקוראן13. בראש כל פרק בקוראן, ציינו עורכיו, את מקום "התגלותו" של הפרק. רבים מן הפרקים הארוכים "ירדו" בתקופת נבואתו המאוחרת של מוחמד, בעיר אלמדינה14. מרבית הפרקים הקצרים, מתקופות הנבואה הראשונות של מחמד, נמצאות בחלקו האחרון של הקוראן15.

האזכור האחרון של יוסף בקוראן, על פי סדר הפרקים, הוא בפרק הארבעים (המאמין16). פסוק 34, בו נאמר: "הלא לפניו (לפני משה – ש"א) בא אליכם יוסף עם ההוכחות17, אך אתם לא חדלתם להטיל ספק בדבריו עד שמת, ואת השליתם את עצמכם שאללה לא ישגר אחריו עוד שליח נוסף. כך מטעה אללה את המזניח והספקן".

ההקשר שבו נזכר כאן יוסף, הוא דחיית אמיתותם של השליחים. דחייתו של משה מתוארת בפרק קוראני זה באופו דרמטי. משה נשלח עם אותותיו ועם סמכותו הנבואית הברורה אל השילוש הבלתי מקודש: פרעה, המן וקורח. תגובתם הייתה: הוא (משה) מכשף כוזב18.

הפרק ה-12, סורת יוסף, כולל 25 אזכורים של יוסף, מפסוק 4 ועד פסוק 99 19. המבוא לפרק כולו, 3 הפסוקים הראשונים, מציין כי הפרק כולל אותות בשפה המובנת לציבור שאליו פונים דברי הקוראן, וכי בו מוגש לקוראים "היפה בסיפורים20". המבוא מאפיין מקרים רבים בטקסט הקוראני שבהם מופיע בקוראן סגנון רך, ידידותי ושווה לכל נפש. הטקסט הוא דידקטי ומוצג כסיפורת יפה, בלשון פשוטה.

הפסוק הרביעי בפרק כולל את חלומו השני של יוסף. החלום הראשון המופיע בספר בראשית21, חלום האלומות, אינו נזכר כלל בסיפורו של יוסף בקוראן. בחלום הזה, מופיעים אחד עשר כוכבים, שמם וירח המשתווים ליוסף22. את פרטי החלום מספר יוסף לאביו, אך לא לאחיו23.

הסיפור בקוראן מתרחק בפרטיו מן הסיפור המקראי. בקוראן מזהיר אותו אביו24, בפסוק 5, מפני גילוי חזונו לאחיו, משני טעמים: א. מחשש שאחיו יזממו נגדו מזימה. ב. מפאת פגיעתו הרעה של השטן. לשטן יש מקום מכובד בטקסט הקוראני25, בפרקים מתקופת מכה ומתקופות אלמדינה, כולל פעמיים נוספות בסורת יוסף26.

מיד בהמשך, בפסוק 6, מופיע ההסבר הברור: "אולם כאשר חלמת כן יקום וריבונך יבחר בך וילמדך לפרש את הקורות וישמור לך ולביתך (בית יעקב) את חסדו כמו ששמר לאבותינו אברהם ויצחק מקודם, כי ריבונך יודע וחכם27". ובכן חלומו של יוסף עתיד להתממש ואף יצליח לפתור חלומות ומובטח לו מקומו ברצף האבות – אברהם, יצחק, בית יעקב ויוסף. בפרשת "וישב" נותר החלום של יוסף בגדר של גערת האב וקנאת האחים ו"שמירת" האב28. בקוראן הדברים מפורשים לחלוטין: ליוסף יש שליחות מופתית וסיפור יוסף ואחיו הוא בגדר אות לתוהים אחר דרכו של האל29.

הטקסט הקוראני עובר לעסוק באפליה שנקט יעקב לטובת יוסף ואחיו בנימין, בני רחל. בהיות הקוראן שקוף יותר בלשונו נאמרים הדברים מפורשות מפי האחים30. בפרשת "וישב" הקביעה שליעקב (ישראל בלשון הפסוק) יש העדפה של יוסף (בלי ציונו של בנימין), וכי קצפם של אחי יוסף יוצא עליו (בלי דיבור מפורש מפיהם), מקדימה את סיפור החלומות.

הקוראן עובר מכאן ישירות למחשבות של אחי יוסף להרגו נפש, תוך דילוג על פסוקים 19-12 בפרשת "וישב"31. הנוסח הקוראני יוצר משוואה בין הריגת יוסף ובין רכישת אהבת האב לבניו האחרים: "הבה נהרוג את יוסף או נגלהו למקום מרוחק ואז תופנה אהבת אבינו רק אלינו ונהיה עדה מצליחה אחריו32". את המזימה הזו מסכל בפרשת "וישב" ראובן, בכור הבנים33. בקוראן אין זיהוי של האומר זאת: "אך אחד מהם התנגד ואמר: 'אל תשפכו את דם יוסף. מוטב שתשליכוהו למעמקי בור ואחת השיירות תמצאהו34'.

המשך הסיפור הקוראני יוצר תחושה של סתירה חריפה לנוסח המקראי. על פי הקוראן, עוסקים חמשת הפסוקים הבאים בהפצרות של האחים, עד להתרצות אביהם והסכמתו לשלוח את יוסף עמם, והטלת יוסף בבור. הבנים מבקשים מן האב לשלוח עמם את אחיהם הצעיר כדי שישתעשע בחברתם, האב מביע את חששותיו, האחים משכנעים אותו בכוח היותם עדה אחת ומצליחים להשליך את יוסף לבור35.

בסיפור המקראי שולח האב (ישראל) את יוסף מרצונו36. מאידך גיסא, המוטיבים של חששות האב והשכנוע של הבנים מופיעים בסיפור שליחתו של בנימין למצרים37. תוך כדי המו"מ שמנהלים האחים עם אביהם, על פי הנוסח הקוראני, באשר לשיגורו של יוסף, מופיע בקוראן משפט מוסגר המרמז לנו על ההקשר הכללי של "סיפור יוסף" ועל התפקיד הרם שנועד לו במצרים. משפט זה כולל את מושג "ההתגלות" האופייני לנביאים, ומחזיר את הקורא למבנה העל של דמותו של יוסף בקוראן – נביא בשרשרת של נביאים38.

סגנונו הסיפורי הרך של הטקסט הקוראני בא לידי ביטוי בפסוק הבא: "ויבואו אל אביהם בערב בוכים39". הטקסט הדרמטי המופיע ב"בראשית" נעלם בקוראן לחלוטין. הסיפור קצר ומדלג על פרטים רבים הנמצאים בתורה40.

גורלו של יוסף לאחר שהושלך לבור, מבואר בקוראן על ידי האחים "ויאמרו: 'הוי אבינו, הלכנו להתחרות במרוץ ונעזוב את יוסף יושב על כלינו, ויאכלנו הזאב'41".

בסיפור המקראי, נפגוש בהתנהגות צינית הרבה יותר מצד הבנים. אביהם הוא הדובר, הוא זה אשר משער את אשר קרה ליוסף42. בקוראן, הבנים מבינים שאביהם לא "יקנה" את סיפור טריפתו של יוסף: "ואולם אתה לא תאמין לנו, ואם גם אמת נדבר43".

סיפור כותנתו של יוסף מוצג בקוראן ישירות, כסיפור של שקר: "ויביאו על כותנתו דם שקר44". לעומת תגובת האבל הכבד והבכי מצד יעקב בפסוקי התורה45, מבטא הקוראן איפוק ואמונה עזה של יעקב באל: "אז קרא אביהם: 'אכן השתלט יצרכם עליכם! עלי להתאזר בסבלנות ולבקש עזרה מאללה להתגבר על מה שספרתם לי46'".

הטקסט הקוראני מתאר באופן קצר ומצומצם את האירוע של "שאיבת" יוסף מן הבור, את מכירתו לשיירה ואת הגיעו למצרים. אין כאן גודש פרטים. אין אזכור של המדיניים ושל הישמעאלים, ואף לא מבואר בטקסט האם האחים מכרו אותו. המחיר הוא פעוט – דרהמים ספורים – ויוסף מוצא עצמו בבית מצרי נכבד47.

המוטיב הנבואי וההשגחה העליונה חוזרים – שוב ושוב בסיפור הקוראני. "אצבע אלוהים" נמצאת אף בשלייתו של יוסף מן הבור, בהסתרתו תחילה בין סחורותיהם של אנשי שיירת הרוכלים ובמכירתו48.

סיפורו של יוסף בבית פוטיפר הוא סיפור דרמטי. במהלך כל הסאגה הזו, מרגע הגיע ליוסף לבית פוטיפר ועד לפנייתו של המלך אל יוסף לסייע לו בפתרון חלומותיו, נזכר יוסף בשמו פעמיים בלבד49. הסיפור של יוסף הופך כאן להיות סימבולי ולא פרסונלי.

הקוראן מתאר את דמותו של יוסף בסיפור זה, כאדם המתמודד עם יצרו ועם צו אלוהיו ומצליח לעמוד בפני יצרו. בתחילת הסיפור, בפסוק 21, משלב הפסוק את דברי הקונה המצרי לאשתו עם הכוונה האלוהית בנפילת יוסף בשבי ובמכירתו: "ככה השרשנו את יוסף בארץ מצרים למען נלמדו לפרש את הקורות, כח אללה שולט על הכול, אף כי רוב האנשים אינם יודעים זאת50". בהמשך, בפסוק 29, מקבל יוסף הנחיה מפורשת להתרחק מן האשה המצרייה, הנחיה שאינה נמצאת בסיפור המקראי: "אולם אתה יוסף הסתלק מזה51". בפסוקים הבאים בקוראן, מופיע תיאור דרמטי של עימות בין האישה המצרייה לנשים (הנכבדות) בעיר. לעימות זה אין זכר בתורה. מדובר בסיפור בעל אופי מדרשי52, שבו מעמידה בעלת הבית את יתר הנשים במבחן יופיו של יוסף: "בינתיים התחילו נשות השרים לספר בעיר, כי אשת השר הגדול חשקה בעבדה ורצתה לפתותו והיא במבוכה רבה. וכאשר שמעה אשת השר על דברי הרכילות של חברותיה, הזמינה אותן לסעודה ומסרה לכל אחת מהן סכין. ואחר כך פקדה על יוסף לצאת אליהן. ובראות הנשים את יופיו פצעו את ידיהן מרוב התפעלות. ותאמרנה: "ישמרנו אללה! אין זה בשר ודם, אלא מלאך אציל53". על פי הסיפור הקוראני, התפלל יוסף להיזרק לבית הסוהר, כדי שלא ייכשל בפיתוייהן של נשים. חרי אפו של פוטיפר54 מפורש בקוראן כהיענות האל לתפילת יוסף55.

פתרון חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים מופיע אף הוא בטקסט הקראני, בהתאמה רבה לסיפור המקראי. יוסף הוא הדמות הדומיננטית בסיפור, אך בלי ציון שמו56.

סיפור חלומו של פרעה בדבר שבע הפרות בריאות הבשר ושבע הפרות דקות הבשר57 מופיע בקוראן בתמציתו, תוך חזרה של המוטיב הדרמטי של אשת פוטיפר ועל ניסיון הפיתוי של יוסף. הטקסט שונה בפרטים רבים מן הטקסט המקראי. יוסף נזכר שוב בשמו כיוסף הצדיק, פותר החלומות58. יוסף מופיע שוב בשמו בתחקיר שעוברות הנשים הנכבדות באשר לדבריהן על יוסף59 ולבסוף נזכר יוסף במינוי הבכיר אותו קיבל מן המלך: "כך השרשנו את יוסף בארץ מצרים לשכון בתוכה בכל מקום שירצה, וכך נעניק רחמינו למי שנרצה ולא נקפח גמול ישרים60". על פי הטקסט הקוראני מינויו של יוסף הוא מתוכנן במצוות האל וכגמול על אמונתו. הסיפור של יוסף הוא ממוקד מטרה – שכר טוב יותר בעולם הזה ובעולם הבא, למאמינים והיראים את האל61.

הפרק של מפגש יוסף עם אחיו הוא הפרק הבא בתורה62 ואף בקוראן63. בתיאורו של המפגש בקוראן נזכר שמו של יוסף 13 פעמים במפורש, כמחצית מכלל אזכוריו בקוראן. הסיפור אישי, מפורט ודומה במבנהו לסיפור המקראי, אף כי בתמציתיות רבה, בהשוואה למקרא.

סיפור יוסף ואחיו מכיל את המרכיבים הבאים:

  1. האחים באים לשבור אוכל אצל יוסף. הוא מכירם. הם לא. יוסף דורש מהם לחזור אליו עם אחיהם. הבנים מבטיחים לשכנע את אביהם לשלחו (את יוסף) עמם64.
  2. יוסף מצווה להטמין את כספם בתוך כליהם של הבנים. הבנים חוזרים לאביהם ומשכנעים אותו לשלוח עמם את אחיהם (יוסף), בשתי אזהרות: לעשות הכול להחזירו אל אביו בחיים ולהיכנס דרך שערים שונים65.
  3. יוסף מקבל שנית את האחים, מבודד מתוכם את אחיו, מגלה לו את היותם אחים ומטמין את גביעו בתוך אמתחת בנימין66.
  4. כרוז יוצא מטעם יוסף ומכריז על השיירה כשיירת לסטים: "ולאחר שסיפק צורכיהם בתבואות, ציווה לשים את גביעו באמתחת אחיו (בנימין), ופקד על כרוזו לקרוא: אתם בני השיירה, הנכם גנבים67".
  5. הגביע מתגלה בתוך חפציו של אחיו של יוסף (בנימין). כאן מופיעה בקוראן תוספת דידקטית שאינה מופיעה בסיפור המקראי, באשר ל"אצבע האל" אשר פעלה כאן ליצור את הקשר החדש, האינטימי, בין יוסף לאחיו בנימין: "אנו הרשינו הערמה זו על ידי יוסף שלא רצה להביא את אחיו תחת שיפוטו של המלך. כי אנו מעלים בדרגות הבינה והדעת את מי שנרצה68".
  6. עם גילוי הגביע, מוסיפים האחים משפט קשה מאוד לאוזניו של יוסף, אך הוא מתאפק מלהגיב: "ואז אמרו האחים: 'אם הוא גנב הרי גנב גם אחיו'. וישמור יוסף את הדברים בלבו ולא העיר להם על כך69".
  7. הבנים חוזרים אל אביהם בלי בנימין. תגובת האב מתונה יחסית. הוא הביע את צערו דווקא על יוסף, ומרמז על ידיעה שיש לו מן האל באשר ליוסף70.
  8. הבנים חוזרים שוב אל יוסף במצרים. יוסף פונה אל אחיו בשאלה רטורית: "ויאמר: 'הידעתם את אשר עשיתם ביוסף ואחיו, בהיותכם נמהרי לב71?'" כאן, באופן דרמטי ושונה מן הטקסט המקראי, פונים האחים ליוסף בשאלה ישירה: "האם אין אתה יוסף? ויאמר: אנוכי יוסף וזה אחי72".
  9. האחים יוצאים לשוב לאביהם וכתונת יוסף עימם. האב מזהה את ריח הכתונת, מתוך שכנוע עמוק שרוח הקודש מסייעת לו לדעת את האמת73.
  10. הקוראן מדלג על כל מסעו של יעקב למצרים. כהרף עין, חוזרים האחים ועמם אביהם ובאופן מרגש פונה יוסף לאביו, היושב על כיסא המלוכה, ואומר: "אבי, זה הוא פתרון חלומי מלפנים. הנה עשה אותו אלוהי אמת, וייטב אתי בהוציאו אותי מבית הסוהר, ויבא אתכם מן הערבה, אחרי אשר הפריד השטן ביני לבין אחי74".
  11. סופו של סיפור יוסף בקוראן הוא הלקח האמונתי וההסבר לצורך בסוג זה של סיפור לכוון את לבות הציבור, אנשי מכה לאמונה באל75. תשעת הפסוקים האחרונים בפרק מופנים אל השליח (מוחמד) ואין בהם כל אזכור ליוסף. זו אזהרה למתעלמים מאותות האל, אינם מאמינים בו ומשתפים עמו אלילים. הסיפור הוא חיזוק מחודש לדבריהם של השליחים שקדמו למוחמד ואישור מחודש לספרים השמימיים אשר ירדו לפני הקוראן וכמובן לקוראן עצמו76.

סיפורו של יוסף בתנ"ך77

שמו של יוסף ודמותו שזורים על פני מרבית ספרי התנ"ך. יוסף בתנ"ך הוא בנם של יעקב (הוא ישראל) ורחל, הוא אביהם של אפרים ומנשה, הוא אחיו של בנימין, הוא יפה תואר ויפה מראה, הוא צפנת פענח, הוא בן פורת. ספרי התנ"ך מציינים את המושגים אוהל יוסף, בית יוסף, מטה יוסף, עץ יוסף, ראש יוסף, שארית יוסף, שבר יוסף ושער יוסף.

מטבע הדברים, בשל מבנהו הכרונולוגי של התנ"ך, מתרכז העיסוק בו בספר בראשית, במרחב הזמן והמקום שבו חי יוסף ובו חיו בני משפחתו הקרובים. אולם מקום לו ברבים מספרי המקרא, כולל דברי הימים78.

שמו של יוסף מיוחד במקרא באופן בלעדי ליוסף בן יעקב, הוא "יוסף הצדיק", מאבות הגנאולוגיה הישראלית79.

משאר ספרי הכתובים נזכר שמו של יוסף 4 פעמים בספר תהילים. אין לו אזכור במשלי, באיוב, בדניאל ובחמש המגילות. אזכוריו בספר תהילים.

  1. פרק ע"ז, פסוק 16: "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה".
  2. פרק ע"ח, פסוק 77: "וימאס (אלוהים) באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר".
  3. פרק פ', פסוק 2 "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה".
  4. פרק ק"ה, פסוק 17: "שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף".

באזכורי יוסף במזמורי תהילים מהדהד סיפורו האישי של יוסף – מכירתו לעבד ועלייתו לגדולה – בצד הנהגתו ההיסטורית של "אוהל יוסף" את עם ישראל ועד למאיסת האל בבניו הסוררים, צאצאיו של יוסף.

יוסף נזכר בנבואותיהם של 4 מן הנביאים האחרונים: יחזקאל, עמוס, עובדיה וזכריה80.

אין לו אזכור בנבואותיהם של הנביאים ישעיהו, ירמיהו, הושע, יואל, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי ומלאכי.

בספר יחזקאל מופיעים האזכורים הבאים:

  1. פרק ל"ז, פסוק 17: "ואתה בן-אדם קח-לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עף אפרים וכל בית-ישראל חבריו81".
  2. פרק ל"ז, פסוק 19: "דבר אליהם כ אמר ד' אלוהים:הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד-אפרים ושבטי ישראל חבריו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי82"
  3. פרק מ"ז, פסוק 13: "כה אמר ד' אלוהים: זה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל, יוסף חבלם83".
  4. פרק מ"ח, פסוק 32: "ואל פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלושה, ושער יוסף אחד, שער בנימין אחד, שער דן אחד84".

אזכוריו של יוסף בספר יחזקאל נמצאים כולם במסגרת של נבואת פוסט-חורבן. לא עוד הרס, חורבן וגלות נוראה, אלא החזרת איחוד העם והחזרת העם לארצו. יוסף הוא מאבות האומה, הבכיר שבהם.

בספר עמוס מופיעים האזכורים הבאים:

  1. פרק ה, פסוק 6: "דרשו את ה' וחיו, פן יצלח כאש בית יוסף85 ואכלה ואין מכבה לבית אל".
  2. פרק ה', פסוק 15: "שנאו רעה ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלוקי צבאות שארית יוסף"86.

ג. פרק ו', פסוק 6: "השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו, ולא נחלו על שבר יוסף"87.

בספר עובדיה ובספר זכריה, נמצא אזכור אחד של יוסף, בכל אחד מהם, בצירוף "בית יוסף"88.

יוסף נזכר בנבואותיהם של 4 מן הנביאים הראשונים. ביהושע, בשופטים, בשמואל ב' ובמלכים א'. אין לו אזכור בספרי שמואל א' ומלכים ב'.

בספר יהושע מופיעים 12 אזכורים של יוסף89. אזכוריו של יוסף בספר יהושע הם הדהוד למעמדו הרם בספר בראשית. הוא נזכר בזכות בני משפחתו90, ופעם אחת בשל העלאת עצמותיו של יוסף לקבורה בשכם, בחלקת הקבר אשר קנה יעקב, מאת בני חמור אבי שכם91.

בספר שופטים מופיעים שלושה אזכורים של יוסף בצירוף בית יוסף, כולם בפרק א'92.
בספר שמואל ב' מופיע אזכור אחד של יוסף, אף הוא בצירוף בית יוסף93.
בספר מלכים א' מופיע גם כן אזכור יחיד של יוסף, בצירוף בית יוסף94.

בחמשת חומשי התורה נזכר יוסף בעיקר, כמובן, בספר בראשית. בספר שמות יש ארבעה אזכורים של יוסף. יוסף אינו נזכר כלל בספר ויקרא, ספר הלוויים. בספר במדבר מופיע יוסף בשנים עשר אזכורים ובספר דברים, משנה תורה, שלושה אזכורים.

בספר שמות מדובר על יוסף המנוח, יוסף אשר זכרו הלך והועם ועל העלאת עצמותיו לארץ:

  1. פרק א', פסוק 5: "ויהי כל נפש יוצאי ירך-יעקב שבעים נפש, ויוסף היה במצרים95".
  2. פרק א', פסוק 6: "וימת יוסף וכל-אחיו וכל הדור ההוא".
  3. פרק א', פסוק 8: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסך96".
  4. פרק י"ג, פסוק 19: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו97".

בספר במדבר נזכר יוסף תשע פעמים בזכות צאצאיו ופעם נוספת מדובר ביוסף אחר98.

תשעת האזכורים האחרים עוסקים במשפחתו של יוסף:

  1. פרק א', פסוק 10: "לבני יוסף לאפרים אלישמע בן-עמיהוד, למנשה גמליאל בן-פדהצור99".
  2. פרק א', פסוק 32: "לבני יוסף לבני אפרים, תולדותם למשפחותם לבית אבותם100".
  3. פרק י"ג, פסוק 11: "למטה יוסף למטה מנשה, גדי בן-סוסי101".
  4. פרק כ"ו, פסוק 28: "בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים".
  5. פרק כ"ו, פסוק 37: "אלה משפחות בני-אפרים.. אלה בני יוסף למשפחותם".
  6. פרק כ"ז, פסוק 1: "ותקרבה בנות צלפחד.. למשפחות מנשה בן-יוסף102".
  7. פרק ל"ב, פסוק 33: "ויתן להם משה לבני-גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון".
  8. פרק ל"ד, פסוקים 24-23: "לבני יוסף למטה בני-מנשה נשיא ולמטה בני-אפרים נשיא103".
  9. פרק ל"ו, פסוק 1: "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, ממשפחות סני יוסף104".
  10. פרק ל"ו, פסוק 5: "ויצו משה את-בני ישראל על פי ה' לאמר: כן מטה בני-יוסף דוברים105".
  11. פרק ל"ו, פסוק 12: "ממשפחות בני-מנשה בן-יוסף היו לנשים106".

בספר דברים מופיע שמו של יוסף בשלושה אזכורים:

  1. פרק כ"ז, פסוק 12: "אלה עמדו לברך את-העם על-הר גריזים בעברכם את-הירדן ויוסף ובנימין107".
  2. פרק ל"ג, פסוק 13: "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו108".
  3. פרק ל"ג, פסוק 16: "תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו109".

עיקר הדיון בדמותו של יוסף במקרא חוזר, אפוא, לספר בראשית. ספר זה גדוש באזכוריו של יוסף, מפרק ל' ואילך.

ראשיתו של הסיפור המקראי בהולדת יוסף, לאחר שנות עקרות רבות של אמו רחל110, ורצון יעקב לעזוב את לבן, מיד לאחר הולדת נכדו יוסף111.

שמו של יוסף חוזר ועולה בסצנה הדרמטית של המפגש עם עשיו אחיו. מפגש זה טמן בחובו סכנות רבות112. באופן אינסטינקטיבי מרחיק יעקב את נשותיו, את שפחותיו ואת ילדיו מעשיו ומאנשיו. רחל ובנה יוסף הם המרוחקים ביותר113. עם ההתפייסות בין האחים, נערך מפגש בין עשו לגיסותיו ולאחייניו. אף במפגש זה יוסף ורחל אמו הם האחרונים114.

אזכור נוסף של יוסף מופיע במהלך מניינם של בני יעקב, הם שנים עשר השבטים לעתיד115.

סיפורו של יוסף, ואותו סיפור שמופיע אף בקוראן ותואר קודם לכן, נמצא בתוך סיפור מסגרת של התיישבות יעקב בארץ כנען, ארץ מגורי אביו. הסיפור משתרע על פני 13 פרקים, מפרק ל"ז ועד פרק נ116.

תולדותיו של יעקב, על פי הכתוב, הם סיפורו של יוסף בנו. יוסף בן 17 שנה ומוציא את דיבת בני השפחות, בני בלהה ובני זלפה, רעה על אביהם117. מיד בהמשך, בפסוק הבא, מביא הכתוב את ההסבר לאהובתו המיוחדת של ישראל ליוסף, כי בן זקונים הוא לו ומוסיף, באותו פסוק, את "כתונת הפסים", אותו סימן היכר מובהק להעדפתו של יוסף, ואותו חפץ אשר ילווה את פרק ל"ז כולו118.

חלומו הראשון של יוסף, חלום האלומות, אינו מופיע בקוראן כלל. חלום – זה משמש לאחים סיבה נוספת לשנוא את יוסף, לצד קנאתם באהבת אביהם אליו119. מכאן ואילך, לאורכם של שבעה פסוקים (ו'-י"ב) מספר יוסף את פרטי חלומו הראשון, זוכה לתגובתם הקשה של האחים, חולם את חלום ההשתחווייה של הוריו ואחיו120, נגער על ידי אביו, זוכה שוב לקנאת אחיו היוצאים לרעות את צאן אביהם בשכם, אך שמו של יוסף "מוסתר" בכל הפסוקים הללו ולא נזכר במפורש. המקרא מתאר סיטואציה לפיה יעקב ממש "דוחף" את יוסף בנו להצטרף לאחיו הרועים בשכם121. יוסף נענה מיד, חרף ידיעתו של אביו וידיעת יוסף עצמו, כי האחים נוטרים לו קנאה ואיבה122. יוסף דבק במשימתו ומגיע לאחר תלאות לדותן123. המפגש המחודש של יוסף עם אחיו קר ואכזר. האחים מפשיטים מעליו את כותנתו, כתונת הפסים124, משליכים אותו לבור וסופו שנמכר לישמעאלים בעשרים כסף125.

ראובן, בכור האחים, אינו מעורב באירוע המכירה, אף כי הוא יזם את הורדת יוסף לבור126. עם שובו של ראובן, נרקמת גנבת הדעת עד תומה. האחים שוחטים שעיר עזים וטובלים את כתונת יוסף בדם. הכותונת נשלחת אל יעקב המבין כי בנו יוסף נטרף על ידי חיה רעה127. פרק ל"ז בספר בראשית מסתיים בשתי תובנות חשובות: א. המדיינים הם שמוכרים את יוסף אל מצרים, ולא הישמעאלים128. ב. יוסף נמכר לפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים129.

לאחר פרק ל"ח, אשר סוטה כאמור מסיפורו של יוסף במצרים ועוסק בפרשת יהודה ותמר כלתו, חוזר הכתוב ומקשר את ראשית פרק ל"ט לסיפור המרכזי130.

הצלחתו של יוסף במצרים היא תוצאה של ההשגחה האלוהית. המקרא אינו נוקט לשון סחור סחור. הצלחתו של יוסף מיידית: "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי131". הצלחה זו מביאה עד מהרה ל"כימיה" בין יוסף לאדוניו, המגלה חיבה יתרה כלפיו ומפקיד בידו את כל אשר בביתו132. ברכת האל ליוסף מביאה לברכה שמרעיף האל על ביתו של אדונו המצרי ועל כל רכושו133. ביטחונו של האדון ביוסף מלא ואין הוא מתערב כלל בניהול ענייניו134. פרט אחד ויחיד אין האדון מחלק עם יוסף: "הלחם אשר הוא אוכל135". המשכו של הפסוק לכאורה אינו קשור לראשיתו: "ויהי יוסף יפה-תואר ויפה מראה". זו החולייה המקשרת לסיפור הבא – סיפור יוסף ואשת פוטיפר. בקוראן הסיפור מופיע מיד לאחר קנית יוסף על ידי אדונו136. המקרא מדגיש את הצלחותיו של יוסף במצרים, מוסיף להן את יופיו הרב ובמעבר מהיר מופיע לפנינו הסיפור העסיסי על נסיונותיה של אשר פוטיפר לפתות את יוסף137. התיאור דרמטי. בעיקרו של הסיפור יש דמיון רב בין המקרא לקוראן. עם זאת, בפרשתנו במקרא אין הסיפור יוצא מתחומי ביתו של פוטיפר. בקוראן מדובר בשערוריה גדולה, בהשתתפות נשות העיר הנכבדות. הרכילות הרקיעה שחקים.

התוצאה הייתה שווה. פוטיפר משליך את יוסף אל בית האסורים, מקום שבו נאסרו פקידי המלכות, במשמר בית שר הטבחים138. ההשגחה האלוהית מלווה את יוסף אף במצב קשה זה. עד מהרה הופך יוסף למנהל בית הסוהר, הכפוף לשר בית הסוהר139.

המקרא משתמש בהקשר זה בביטוי היחידאי – "ויט אליו (ה') חסד140". יוסף זוכה להשגחה אלוהית פרטית אשר עתידה ללוותו לכל אורך דרכו במצרים.

שהותו של יוסף בבית האסורים נותנת לו הזדמנות מחודשת להפגין את חכמתו וידיעתו בפתרון חלומות, אותה התכונה אשר גרמה לשנאת האחים כלפיו ולמכירתו למצרים. בבית האסורים נפגש יוסף עם שני אסירים נכבדים – שר המשקים ושר האופים. סריסי פרעה, שחטאו לאדוניהם141. יוסף מתחיל מן התחתית. הוא משרת את שני האסירים הנכבדים במשך תקופה ממושכת142.

זינוקו המסחרר של יוסף בבית הסוהר נובע מן היכולת המדהימה שלו לפתור חלומות. החלום הראשון הוא חלומם של שני השרים, שאותם שימש יוסף. יוסף הוא הפונה אליהם בהבחינו במצב רוחם הקודר ושואלם לפשר עצבותם143. תגובתו של יוסף במקרא היא תגובה אמונית דתית ומצטנעת: "ויאמר אליהם יוסף" הלוא לאלוהים פתרונים. ספרו נא לי144". שר המשקים מספר את חלומו ליוסף וזוכה לפתרון חיובי ולהבטחה להצלת נפשו. לפתרון זה מוסיף יוסף בקשת עזרה – בקשת מליצות יושר אצל פרעה, לסיים את מאסרו שלו עצמו (יוסף) על לא עוול בכפו. שר האופים מתעודד מפתרון חלומו של שר המשקים ופונה אף הוא עם חלומו ליוסף. הפתרון הוא טרגי – ראשך יותז מעליך! הפתרונות של יוסף מתגשמים, אך הוא נותר בבית האסורים, נשכח מלב על ידי שר המשקים145.

המפנה הדרמטי במעמדו של יוסף במצרים חל בעקבות שני חלומותיו הרצופים של פרעה: חלום הפרות וחלום השיבולים146. החרטומים כושלים בפתרון החלומות.

כישלונם הוא סוד הצלחת יוסף. שר המשקים מכה על חטא ונזכר בהצלחת יוסף לפתור את חלומו בהצלחה147. פרעה שולח לקרוא ליוסף וחלומותיו המוקדמים, בהיותו נער, על הוריו ואחיו, מתחילים להתממש148. ממעמקי הבור הופך יוסף לבן-שיח לפרעה, מלך מצרים. פתרון שני החלומות נעשה על ידי יוסף כמלאכת מחשבת. הסבר החלומות נעשה בצורה דידקטית מופתית תוך הבלטת דבר ה' בכל המהלך. יוסף מרחיק לכת ונותן לפרעה עצה שלטונית נועזת – מינויו של איש נבון וחכם על ארץ מצרים149. פרעה מבין דבר מתוך דבר וממנה את יוסף למשרה הרמה, לשליטה המעשי של כל ארץ מצרים. כביטוי סמלי למינוי רם זה זוכה יוסף לקבל מידי פרעה את טבעת המלך, בגדי שש, רביד זהב, מרכבת משנה ותואר "אברך"150. מהלך השתרשותו של יוסף במצרים מושלם על ידי קבלת שם מיוחד "צפנת פענח", שם יחידאי במקרא, ואף זוכה לשאת אישה היא "אסנת" בת פוטי פרע כהן און. בגיל שלושים מושלם המהלך ויוסף הופך לשליט על מצרים, משנה למלך151. יוסף נחלץ מיד לעבודה אינטנסיבית ומצליח לאושש את כלכלת המדינה באופן מדהים. עוד בטרם כלות שנות השפע, זוכה יוסף להולדת שני בניו, מנשה ואפרים. מצרים מוכנה כלכלית ושלטונית לשנות הרעה הפוגעות בכל הארצות, ואף בארץ מצרים. יוסף מוכן רגשית, כבעל בעמיו, נשוי לאסנת ואב למנשה ולאפרים, לנהל את כלכלת המדינה ולהושיע את הרעבים152. הצלחתו של יוסף הופכת את מצרים לאבן שואבת לכל יושבי הארצות השכנות. הכול נוהרים אל יוסף, לקנות תבואה, אל יוסף ולא אל פרעה153.

יוסף משנה למלך במצרים בעת שהוריו ואחיו מתענים בארץ כנען, ככל בני האזור. יעקב אביהם הוא המתעשת ראשונה. הוא מאיץ באחים לצאת למצרים לקנות תבואה.

האחים עושים כמצוות אביהם ויוצאים למצרים, כולם להוציא בנימין אחי יוסף. יעקב חרד לו, בהיותו בן זקוניו ואחי יוסף מאב ומאם כאחד154. למי האחים מגיעים? "ויוסף הוא המשביר השליט על-הארץ, הוא המשביר לכל-עם הארץ, ויבואו אחי יוסף וישתחוו-לו אפים ארצה155". יחסו של יוסף אל אחיו, אותם הוא מכיר מיד, קשה ומתנכר. הוא פונה אליהם במילים בוטות, מאשימם בריגול, גורם להם לחשוף את פרטי משפחתם ואת "הסוד הגדול" כי אחד מאחיהם נעלם ואיננו ואת האח הקטן השאירו מאחור. כל זאת, כאשר האחים אינם מזהים את יוסף, או שאינם מעלים בדעתם שאיש זה, המוכר להם, ייתכן, בתווי פניו ובתנועותיו, הוא אחיהם יוסף שננטש על ידם בחוסר רחמים156.

יחסו המתנכר של יוסף לאחיו, מתבטא בהמשך הדברים במאסר של האחים לפרק זמן של שלושה ימים וללחץ כבד עליהם להשאיר את אחד מהם כבם ערובה, עד להביאם את אחיו הצעיר בנימין וכתנאי להעברת התבואה שאותה רכשו לבני משפחתם בארץ כנען. הבנים נמצאים במצוקה, מכים על חטא על יחסם ליוסף, ויוסף המבין את דבריהם, נמצא במצוקה קשה157 לא פחות. יוסף מחליט להשאיר את שמעון כבן ערובה, אותו שמעון שהיה בראש משליכיו לבור, ואוסר אותו לעיני אחיו158. הבנים חוזרים לכנען, לאביהם, בחרדה גדולה, חרדה המתעצמת בגלותם כי לצד התבואה שרכשו, נמצא בכליו של האחד מהם כל הכסף שאותו שלמו למצרים כתמורה לתבואה159.

הדיווח של האחים – בלי שמעון, לאביהם יעקב, על קורותיהם במצרים הוא תערובת של עובדות ושל משאלות לב160. שמונת הבנים מגלים את כספם (להוציא שמעון האסור והאחד אשר גילה את כספו בראש תרמילו) בתחתית כליהם ונחרדים מאוד, מפני אביהם או מפני מצרים או שמא מבלבול הרגשות שאליו נקלעו. תגובת יעקב היא בלשון קינה, על שלושת בניו: יוסף, שמעון ובנימין המבוקש עתה161. צלו הכבד של יוסף מוטל על המשך הדיאלוג בין יעקב לבניו. יוסף יודע את קורות משפחתו ושומר על שתיקה. יעקב ואחיו עדין אינם יודעים מיהו אותו משנה למלך מצרים162. הלחץ של האחים עושה את שלו ויעקב משתכנע לשלוח את בנימין עמם163. המקרא מקצר מעתה: "ויקחו ואת בנימין ויקומו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף164". יוסף מזהה מיד את אחיו בנימין ומזמין את כל החבורה לביתו. האחים חוששים מאוד בשל הכסף שגילו בתרמיליהם. הם שחים את דאגתם באוזני האיש אשר על בית יוסף. הוא מרגיעם ומוציא אליהם את שמעון. בכל הסצנה הזו יוסף אינו פוצה פיו, אך שמו נזכר בלי הרף165. עם בואו של יוסף לביתו השתחוו לו האחים ארצה166. יוסף שואל לשלום אביהם הזקן ורואה את בנימין אחיו בן אמו167. הוא שואל, רטורית, האם הוא האח הקטן ומברכו: "ויאמר: אלוהים יחנך בני168". יוסף נסער, פורש לחדרו ופורץ בבכי169.

עם שובו מושיב יוסף את אחיו לאכול "הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו170". חשיפת היכרותו של יוסף את אחיו נעשית בהדרגה, תוך התאפקות ושליטה עצמית מרבית. יוסף נותן לאחיו מתנות, כשמתנות בנימין גדולות משל כולם. הוא מצווה למלא את אמתחותיהם ולטמון את גביעו, גביע הכסף בראש אמתחתו של בנימין ולהשיב לאמתחתו את הכסף ששולם על ידו בעבור התבואה שרכש. עם צאת האחים מורה יוסף לרודפס ולהאשימם בגנבה171. תוכניתו של יוסף ברורה: "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים172". הגביע נמצא באמתחת בנימין, סיוטי יעקב הולכים ומתממשים והאחים קורעים שמלותיהם. יהודה מנסה לדבר על לבו של יוסף, אך נכשל. יהודה אינו מרפה ומספר ליוסף את אשר התחולל בינם לבין אביהם ואת חששותיו הכבדים של יעקב בשלחו את בנימין. יהודה מציע את עצמו במקום בנימין אחיו ויוסף נשבר173. בכיו של יוסף מהדהד בכל מצרים ובכל בית פרעה. זה בכיו השלישי ובעקבותיו ההתוודות: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף, העוד אבי חי?174". האחים נבהלים ונרתעים. יוסף פונה לעברם ומשמיע את הדברים המרטיטים ביותר, דברים הקושרים את מכירתו למצרים למעשה האלוהי. בתוך טכסט קצר נזכר שם "האלוהים" ארבע פעמים בדברי יוסף175. "השליחות" היא המונח המוביל. מבלי משים, אפשרו לו הבנים לבצע את שליחותו.
א. "כי למחיה שלחנו אלוהים לפניכם176". ב. "וישלחנו אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ177". ג. "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים178". יוסף פרקטי ונפנה מיד לחובתו כלפי אביו וכל בני ביתו. המשימה המיידית היא להביא את כל בני משפחתו למצרים, כי עדיין נותרו חמש שנות רעב. לסגירת המעגל נופל יוסף על צווארי אחיו בנימין ובוכה, מנשק לכל אחיו – ובוכה עליהם. מעמדו הרם של יוסף במצרים איפשר לו להזמין את כל בני משפחתו הרחבה למצרים, אף בלי בקשת רשותו של פרעה. פרעה מאשר זאת ברוחב לב, בלי גבול. הכתוב מכנה את האחים "בני ישראל", כי זה המעשה האחרון שלהם, לפני ירידתם הסופית מצרימה והפיכתם מ"בית יעקב" לעם בני ישראל179. יוסף הופך לראש המשפחה במלוא מובן המילה.

יעקב הוא האב הזקן, אבי האומה. עם בוא האחים לכנען, ליעקב, הם משתמשים באותו ביטוי לשון שנקט יוסף בפנותו אליהם: "ויגידו לו לאמר: עוד יוסף חי180". יעקב משתכנע ותחי רוחו והוא מבטא את אושרו באותו ביטוי ממש: "ויאמר ישראל: רב עוד יוסף בני חי. אלכה ואראנו בטרם אמות181".

משפחת יעקב במצרים

המקרא מתאר בהרחבה את מסעם של בני ישראל עם אביהם יעקב, על טפם ונשיהם, מקניהם ורכושם, מארץ כנען אל מצרים. המקרא מפרט את שמות כל בני המשפחה הבאים מצרימה ומונה ביניהם את יוסף ובניו – מנשה ואפרים182, אך חוזר ומדגיש כי כלל בני המשפחה הם שישים ושש נפש ואליהם יש להוסיף את בני יוסף המשלימים שבעים נפש183. המקרא מקדיש מקום כה נכבד לפירוט כל היורדים מצרימה, כי מדובר באירוע מכונן מן המעלה הראשונה בתולדות בני ישראל. הראייה ההיסטורית מרכזית ובולטת בסיפור יוסף במקרא, בניגוד בולט לסיפורו בקוראן184.

יעקב שולח את יהודה כחלוץ אל יוסף, לפני שאר אנשי המשפחה185. זו השליחות האחרונה שאותה מטיל יעקב על אחד מבניו. תפקידו כאב המשפחה ואבי האומה קרב לקצו. קבלת הפנים מרגשת. יוסף יוצא לקראת אביו, ישראל, נופל על צוואריו ובוכה ארוכות186. ישראל, הוא יעקב, אומר ליוסף כי נשלמו שנות חייו בראותו את פני בנו, "כי עודך חי187". יוסף, המנהיג הרם ואיש המעשה אינו מגיב. הוא טווה תוכנית מפורטת לקליטת אחיו וכל בית אביו במצרים ונפנה לקבל את רשותו הפורמלית של פרעה188. את מפגש האחים עם פרעה, אשר אינו מתואר כלל בקוראן, בונה יוסף בשיטה מתודית מיוחדת. הוא בוחר חמישה מאחיו189 להתייצב בפני פרעה ולספר את קורותיהם ואת קורות משפחתם. זו התוועדות של האחים עם פרעה ואף דרך נאותה לאפשר לפרעה להכיר שוב את יוסף, המשנה למלך, בהקשר המשפחתי שלו. יוסף זוכה לאישור גורף מפרעה לכל הבטחות יוסף לאחיו ואף למעלה מכך190. לאחר הסדרת מעמדם של האחים נפנה יוסף להציג את יעקב אביו בפני פרעה. יעקב מברך את פרעה פעמיים, בראשית היכרותם ועם צאתו מלפני המלך191. לאחר השלמת החלק הרשמי-טקסי מושיב יוסף את אביו ואת אחיו ומכלכלם ברוחב לב וברווחה192.

מכאן ועד סוף פרשת "ויגש" חוזר יוסף להיות המשנה למלך, המשביר הגדול. המקרא אינו מתייחס עתה לבני משפחתו. הסיפור המקראי מתאר במפורט את דרך ניהול ענייני הממלכה על ידי יוסף בשנות הרעב הקשות. בכישרון בלתי רגיל עשה יוסף עסקאות מסובכות שהביאו את המצרים להכריז: "(ויאמרו) החיתנו. נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה193". יוסף אינו רק מנהיג כלכלי מצטיין, אלא אף מחוקק בכל האמור לעצמאותם הכלכלית של כוהנים במצרים. יוסף קובע כי אדמת הכוהנים אינה שייכת לפרעה: "וישם אותה יוסף לחוק עד היום הזה על אדמת מצרים לחומש. רק אדמת הכוהנים לבדם לא הייתה לפרעה194". עם הסדרת ענייני העם המצרי חוזר הכתוב למשפחתו ולעמו של יוסף, הם ישראל. הכתוב מציין את השתרשות ישראל בארץ גושן והתרבותם המהירה. הכתוב אינו עוסק בשאלת "ירידת הקבע" של בני ישראל, אף לאחר שנות הרעב. הדבר שמור לדברי יוסף, על ערש מותו195. ישראל, הוא יעקב, נוטה למות. הוא קורא לבנו יוסף ומשביעו להעלות את עצמותיו לקבורה בקבורות אבותיו. יוסף נשבע לקיים את בקשתו196.

יוסף נפנה עתה לעסוק בהמשך הגנאולוגיה של עם ישראל ובמקומם ההיסטורי של בניו, מנשה ואפרים, לאחר מות אביו. יוסף מחליט, בהיוודע לו דבר מותו הקרוב של יעקב אביו, להביא בפניו את שני נכדיו, בני יוסף, מנשה ואפרים197. יעקב מגלה את אוזנו של יוסף בדבר ההתגלות השנייה שהייתה לו בלוז, בארץ כנען. בשובו מגלותו הראשונה בפדן ארם. אבי האומה מברך את בנו יוסף ואת שני נכדיו ומעלה אותם למעלת בניו198. בראות ישראל, הוא יעקב, את שני הנכדים, בעיניו ממש, הוא מברך את הנכדים בהשיתו את ידיו, את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה, ושיכל את ידיו, כי מנשה הבכור199, והוסיף ברכות להם ולאביהם יוסף200. יוסף נחרד למראה אביו המשכל את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים, ואף ניסה להסיר את ידו הימנית של אביו ולהעבירה למנשה בכורו201. יעקב מאן לבקשת בנו ביודעו כי עתיד אפרים, הקטן מבין האחים, להיות גדול ממנשה, ויהושע עתיד להיות מבני בניו202. עם השלימו את הברכה ליוסף ולבניו-נכדיו, מודיע ישראל ליוסף, בכיר בניו במעמדו, כי הוא עומד למות. יעקב מבשר ליוסף, חד-משמעית, כי בני משפחתו, עם ישראל, עתידים לשוב אל ארץ אבותיהם. יעקב מדגיש כי יוסף יזכה לבכורה בירושת הארץ, שני חלקים, לעומת חלק אחד לכל אחד משאר הבנים203. פרק מ"ט כולו, להוציא פסוקו האחרון, הוקדש לברכת יעקב לבניו, הם שבטי ישראל. בברכתו של יעקב ליוסף204 מודגש – יופיו והאטרקציה שהיה לבנות מצרים205. בהמשך הברכה מזכיר אביו את תלאותיו של יוסף עם אחיו ובבית פוטיפר ואת הצלחתו הגדולה במצרים206. מכאן לברכה שלה זכה מאלוהים207 ולבסוף הברכות שלהן זוכה יוסף באשר לגבולות העתידיים של נחלת בני יוסף,הוא קדקד נזיר אחיו, המיוחד והנבדל מכל אחיו208.

הפרק האחרון בספר בראשית, פרק נ'209, פותח במותו של יעקב ומסיים במותו של יוסף210. הראשון המגיב ומתעשת עם מות אביו הוא יוסף. יוסף בוכה על אביו, מנשקו ומצווה מיד לחנוט את אביו, ישראל211. הסיפור המקראי ממשיך להציג בפנינו יוסף מנהיג, החלטי ובעל יחסים מצוינים עם פרעה. מצרים מתאבלת על יעקב שבעים יום212. מיד לאחר מכן פונה יוסף לפרעה ומבקש ממנו לממש את צוואת אביו להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ כנען. יוסף מבטיח: "ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה213". יוסף הוא מנהיג, מנהיג אינו מסתלק או בורח. הבטחתו לשוב משקפת אחריות, בגרות רבה וראייה היסטורית מרחיקת לכת. הסכמת פרעה ניתנת בלשון ציווי: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך214". יוסף, כל אחיו וכל בני משפחתם מלווים את מיטת יעקב ברוב עם עד לקבורתו במערת המכפלה אותה קנה אברהם לאחוזת קבר מאת עפרון החתי215. שובו של יוסף ושובם של האחים ויתר המלווים אל מצרים מחזיר את הסיפור המקראי למערכת היחסים המסובכת בין יוסף לאחיו. בואו של יעקב למצרים רסן, כבש ובלם את העבר הקשה ביחסים בין יוסף לאחיו.

האחים חוששים לגורלם ומגייסים צוואה, כביכול של יעקב, לפני מותו, שלפיה על יוסף לסלוח לאחיו על חטאם כלפיו ועל הרעה שגמלו עמו216. האחים מגייסים לא רק את יעקב אלא אף את אלוהי יעקב217. יוסף אינו מגיב במילים. תגובתו המוכרת חוזרת שוב: "ויבך יוסף בדברם אליו218". המקרא, כדרכו בכל גלגוליו של סיפור יוסף ואחיו, מביא את השיחה בין יוסף לאחיו לכלל דרמה משפחתית כואבת. הבנים, אחיו, נופלים ארצה לפני יוסף, כפי שעשו במעשה הגביע. במעשה הגביע נפלו ארצה לפני המושל רב הכוח של מצרים. כעת הם נופלים ארצה לפני אחיהם יוסף. חלומו של יוסף מתממש לאחר פטירת יעקב. יעקב היה הדבק המקשר. עתה חוששים האחים כי יוסף ישאף לנקמה. תגובת יוסף צפויה. דמותו נבנתה על ידי המקרא לאורך פרקים רבים. יוסף ירא אלוהים, ואף הביע דעתו כי אצבע אלוהים הייתה בכל ההשתלשלות ההיסטורית שהביאתהו עד הלום. יוסף מרגיע את אחיו ומבטיח להם להמשיך לכלכל אותם ואת בני משפחותיהם219.

סופו של סיפור יוסף ואחיו במצרים ובמקרא הוא סיפור של רגיעה ונחת. יוסף מתיישב במצרים וזוכה להגיע בה לאריכות ימים – מאה ועשר שנים, ולרוב נחת – שלשים ורבעים לאפרים ואף לנינים מבנו מנשה - בני מכיר. כולם נולדו על ברכיו – כסנדק להם220.

עתה מגיעה שעתו של יוסף למות. בדומה ליעקב אביו אשר פנה ליוסף והודיעו כי קרבה שעתו למות, נוהג כך גם יוסף. הוא פונה אל אחיו לאחר ההשלמה והפיוס ביניהם, ומשביע אותם להעלות את עצמותיו לארץ כנען. הדבר עתיד להתאפשר בזכות ההבטחה האלוהית הצפויה להינתן למשה, מנהיגה הבא של האומה, באשר להוצאת בני ישראל ממצרים221. עם מותו של יוסף, נוהגים בו כפי שנהגו באביו – חונטים אותו והוא מושם בארון. הכתוב אינו מפרש מי העוסקים בחניטתו ומי שמו בארון222.

נעילה

סיפורו של יוסף מסתיים במצרים. לאחיו אין הסמכות, הכוח ואולי המוטיבציה להוציא את בני ישראל מן הגלות. הצלחתו של יוסף, על פי המקרא, עצומה. עיקר הצלחתו – איחוד המשפחה. בזכות יוסף מסיים יעקב את חייו כישראל, אבי האומה. יוסף הוא המגשים את הצואה של אביו, להביאו לקבורה בארץ המובטחת. ההנהגה של יוסף, על פי המקרא, מרשימה ביותר. הנהגה זו לא הספיקה להוציא את העם מגלותו. הדור אשר לא ידע את יוסף שיעבד את העם והעבירו ניסיונות קשים. המשך ההנהגה של האבות יעבור למשה – מושיעם של ישראל ומוציאם ממצרים.

מעל הסיפור המשפחתי כולו משוך קו של אמונה באל האחד ובהבטחתו האלוהית. קו של אמונה באל ובמופתיו הוא המאפיין אף את הסיפור הקוראני. לסיפור המשפחתי המפורט אין בקוראן ערך של ממש.

הערות:

  1. סידורו של הקוראן נקבע על פי אורך הפרקים ולא על פי תוכנם או על פי סידורם הכרונולוגי. ראה מאמרו של שלמה אלון, "על סדר הפרקים בקוראן". בטחון חמורים לערבית ולאסלאם, 21 (יוני 1997), עמ' 209-196.
  2. שני האזכורים האחרים הם בסורת אלאנעאם (המיקנה), סורה 6, פסוק 84 ובסורת ע'אפר (המאמין), סורה 40, פסוק 34.
  3. בשמות – 4 אזכורים, במדבר – 10 אזכורים ובספר דברים – 3 אזכורים.
  4. בנביאים הראשונים – 25 אזכורים, בנביאים האחרונים – 9 (וראוי לציין כי אין כל אזכור ליוסף בישעיהו ובירמיהו), ובכתובים – 12 אזכורים.
  5. תהילים, פ"א, 6: "עדות ביהוסף שמו". על שינוי שם זה ורבים אחרים ניתן לקרוא בספר "שירת רטוש ולשונו", בעריכת מיכל אפרת (הוצאת החוג ללשון העברית, אוניברסיטת חיפה).
  6. את הרשימה המלאה ניתן למצוא, למשל, בספרו של סמיח עאטף אלזין, סיפורי הנביאים בקוראן (בערבית) (בירות, 1988). ברשימה נמצאים, כמובן, כל האבות: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, דוד ושלמה.
  7. ספר העוסק בהשוואת סיפור יוסף בקוראן ובתורה, באופן מפורט, מנקודת מבט אסלאמית הוא ספרהשל זאהיה אלדג'אני. יוסף בקוראן ובתורה – מחקר משווה של מעמדים ולקחים (בירות, 1994), עמוד 184. כ-80% מן הספר מוקדשים לסיפור יוסף בקוראן.
    7. אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה לתורה, נביאים וכתובים (הוצאת קרית-ספר, ירושלים, 1985).
  8. ראה, למשל, שלמה דב גוייטין, האסלאם של מחמד – כיצד התהוותה דת חדשה בצל היהדות (האוניברסיטה העברית בירושלים, סיוון, תשט"ז).
  9. כאן יש להזכיר את טענתו הכללית של הקוראן המאשים את היהודים ואת הנוצרים בזיוף כתבי הקודש שלהם. אבן חזם הספרדי (מת ב-1064), שהיה בעל ידע ממשי בתורה מרבה להצביע בחיבורו אלפצל פי אלמלל ואלאהואא ואלנחל (ההבחנה בין הדתות, הדעות הדמיוניות והכתות) על זיופים אלה ושוגה תוך כדי כך רבות בפרטי הכרונולוגיה שבסיפור יוסף, וראה, חוה לצרוס-יפה, עולמות שזורים – ביקורת המקרא האסלאמית בימי הביניים (מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ט 1998/. המהדורה האנגלית הופיעה בפרינסטון, ארה"ב ב-1992).
  10. לצורך מאמר זה השתמשתי בתרגומו של הקוראן לעברית על ידי אהרון בן-שמש (הוצאת מסדה, 1971), ובתרגום המוקדם יותר של יוסף יואל ריבלין (הוצאת דביר, הדפסה שנייה, תשכ"ג). כרקע לסיפורו של יוסף בקוראן, מנקודת מבטם של מספר חוקרים ראוי לעיין במאמריהם של:
    Mustansir Mir, MW (The Muslim World). LXXVI (1986), 1-15
    Marilyn Robinson Waldman, MW, LXXV (1985) pp. 1-16
    24-207, 31-113John Macdonald, MW, XLVI (1956), pp.
  11. פרק (סורה) זה נקרא בשם "המיקנה" על שם המיקנה הנזכר בפסוקים 143-142. פרק זה "ירד" בתקופת מכה השלישית, להוציא 9 פסוקים מתקופת אלמדינה.
  12. בפסוקים 86-85.
  13. פרק (סורת) יוסף הוא ה-12 בסידורו של הקוראן. על פי הערות עורכי הקוראן, ירדה סורת יוסף בתקופת מכה. על פי הזיהוי של Noldeke בחיבורו (עם Schwally) Geschichte des Qurans ניתן לחלק את הפרקים שירדו במכה ל-3 חטיבות ולקבוע את סורת יוסף בתקופת מכה השלישית. יל פי הסידור הכרונולוגי של עורכי הקוראן, סורת יוסף היא ה-53 במניין הכרונולוגי. היא ירדה במכה, להוציא 4 פסוקים מאלמדינה. פסוקים 3-1, 7.
  14. ראה חוה לצרוס-יפה, פרקים בתולדות הערבים והאסלאם (ת"א, 1967) וספרם של W.M. Watt (Edinburgh, 1990) Introduction to the Quran, + R. Bell.
  15. הפרק נקרא בשם זה על שם המאמין ממשפחת פרעה הנזכר בפסוק 28. כרונולוגית זה הפרק ה-60, כולו מתקופת מכה האחרונה, להוציא שני פסוקים, 57-56, מתקופת אלמדינה, ובהם המופת הגדול של בריאת השמיים והארץ כאות מן האל.
  16. על פי מסכת סוטה, דף י"ג, עמוד ב, הוריד יוסף את אצטגניני פרעה מגדולתם.
  17. ראה מאמרו של שלמה אלון. "על המן בקוראן", בטאון המורים לערבית ולאסלאם, 18 (אפריל 1995) עמ' 187-186.
  18. כאן ראוי לציין את מאמרו של ד"ר יאיר שיפמן, "סיפור יוסף בתורה ובקוראן – השוואה בין בראשית ל"ז לבין סורה 12 / 20-1 בקוראן". בטאון המורים לערבית ולאסלאם, 20 (יולי 1996) עמ' 194-183.
  19. בלשון הקוראן (על פי תרגומו של ריבלין): "אנחנו נספר לך את היפה בסיפורים בגלותנו את אזנך לקוראן הזה (כלומר: הפרשה הזאת, וכל פרק נבואה בקוראן נקרא בפי מוחמד "קוראן", י.י. ריבלין), ואם גם היית לפני כן באלה אשר לא שמו לבם" (אליו). על פי תרגומו של א. בן שמש: "נמסור לך על המקרים היפים והמאלפים ביותר שלא היו ידועים לך מקודם".
  20. בראשית, פרשת וישב, פרק ל"ז, פסוקים 8-5.
  21. הסדר בפרשת "וישב" הפוך: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", שם, שם, פסוק 9.
  22. בניגוד לנאמר בספר בראשית, שם מספר יוסף את החלום לאחיו, ואחר כך לאביו ולאחיו. דם, שם, פסוקים 10-9.
  23. במקרא ובקוראן, נזכר כאן "אביו". שמו המפורש של יעקב איננו נזכר כאן. בקוראן נזכר "בית יעקב". במקרא נזכר "ישראל".
  24. השטן נזכר בקוראן 70 פעם. בנוסף נזכרת צורת הרבים – "שיאטין" 18 פעמים נוספות. סך הכול 53 מתקופת מכה, 35 מתקופת אלמדינה.
  25. בפסוקים 42, 100 להלן.
  26. על פי תרגומו של א. בן-שמש.
  27. וישב, ל"ז, 11: "ואביו שמר את הדבר". על פי רש"י: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא" ועל פי המלבי"ם: "כי הבין שהוא חלום נבואי מגיד עתידות".
  28. סורת יוסף, פסוק 7: "אכן היה ביוסף ואחיו אותו לשואלים" (עפ"י תרגומו של ריבלין) או "ואכן, בקורות יוסף ואחיו אותות ולקח לדורשי האמת" (עפ"י א. בן-שמש).
  29. שם, פסוק 8: באומרם: "הנה יוסף ואחיו (בנימין) אהובים לאבינו ממנו, אם כי אנחנו עדה. אכן אבינו בטעות ברורה" (י.י. ריבלין).
  30. פרשת רעיית הצאן של יעקב בשכם ובדותן. וראה להלן ב"סיפור יוסף בתנ"ך".
  31. שם, פסוק 9, על פי תרגומו של א' בן-שמש.
  32. "וישב", פרק ל"ז, פסוקים 22-21.
  33. סורת יוסף, פסוק 10. בסיפור המקראי מופיעה אורחת הישמעלים מאוחר יותר.
  34. שם, פסוקים, 15-11.
  35. "וישב", פרק ל"ז, פסוקים 17-13.
  36. בפרשת "מקץ", וראה להלן בסיפור "יוסף בתנ"ך".
  37. סורת יוסף, פסוק 15: "נגלינו אל יוסף לאמור: "עוד תזכיר להם זאת כשהם לא יכירוך" (א. בן-שמש), או: "ונגל את אזנו לאמור: 'עוד תוכיח אותם על אודות הדבר הזה והם לא יחושו'" (י. י. ריבלין), רמז לאחרית הדבר במצרים בהיות יוסף המשנה למלך.
  38. שם, פסוק 16 (בתרגומו של י. י. ריבלין). א. בן-שמש תרגם: "כשהם מתראים כבוכים".
  39. "וישב", ל"ז, פסוקים 30-23.
  40. סורת יוסף, פסוק 17 (בתרגומו של י. י. ריבלין).
  41. בקוראן משמשת הכתונת הוכחה בידי הבנים על טריפת יוסף על ידי הזאב, שם, פסוק 18. בתורה משער יעקב את גורל בנו מתוך התבוננות בכתונת. "וישב", ל"ז, פסוק 33.
    41. קוראן, שם, פסוק 17.
  42. שם, שם, פסוק 18, בתורה מתואר תהליך השקר, ללא אמירה מפורשת: "ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם". "וישב", ל"ז, פסוק ל"א.
  43. שם, שם, פסוקים ל"ד-ל"ה.
  44. קוראן, שם, 18 (תרגומו של א. בן-שמש).
  45. שמו של המצרי אינו נזכר. מן התורה נלמד כי מדובר בפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים. כאן קוטעת התורה את סיפורו של יוסף במצרים, פרק ל"ח עוסק בסיפורם של יהודה ותמר כלתו. סיפורו של יוסף מתחדש בפרק ל"ט.
  46. "ואלוהים יודע את אשר הם עושים" קוראן, שם, 19.
  47. שם, פסוקים 46-21. יוסף נזכר בשמו בפסוקים 21, 29 ושוב בפסוק 46, עם פתרון חלום המלך.
  48. על פי תרגומו של א' בן-שמש, שם, עמ' 148.
  49. על ידי בן-שמש, שם, עמ' 149. על-פי י. י. ריבלין המדבר אל יוסף הוא האל, או לחילופין פוטיפר.
  50. ראה מדרש ילקוט, פרק קמ"ו.
  51. קוראן, שם, על פי א. בן-שמש, 31-30. ריבלין ובן-שמש מפרשים: סכין לקילוף פירות. מרוב התפעלות נדהמו, ובמקום לחתוך בפרי חתכו את ידיהן.
  52. בראשית, ל"ט, פסוק 19.
  53. "ויעתר לו אלוהיו ויעבר מעליו מזימתן, כי הוא השומע והיודע". קוראן, שם, 34 (תרגומו של י.י. ריבלין).
  54. שם, פסוקים 42-36. על פי התורה נשאר יוסף בכלא בשל אי זכירתו ושכחתו של שר המשקים: בראשית, מ', פסוק 23 על פי הקוראן גרם לכך קטרוגו של השטן: "אך השטן התערב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו". קוראן, שם, 42.
  55. בראשית, מ"א, פסוקים 57-1.
  56. קוראן, שם, 46.
  57. שם, שם, 51 "וישאל (המלך) את נשות השרים: מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף" (על פי א' בן-שמש).
  58. שם, שם, 56.
  59. שם, שם, 57.
  60. בראשית, "מקץ", פרק מ"ב-מ"ז.
  61. קוראן, שם, פסוקים 102-58.
  62. הבנים משתמשים בפועל פיתה – "ראוד" באשר לדרך בה ישכנעו את אביהם. א' בן-שמש, נמנע בתרגומו מלהשתמש בפועל זה ומתרגם: "ויבטיחו אחיו להפציר באביהם לשלוח עימהם את בנימין אחיו". שם, פסוק 61. המאפיין את תרגומו של א' בן-שמש הוא הסגנון התיאורי פרשני, המתרחק לעתים תכופות מן הדיוק בתרגום הטקסט.
  63. וראה על כל במדרש רבה, בראשית צ"א.
  64. שמו של בנימין אינו נזכר כלל בטקסט הקוראני, לא בפרק שלפנינו ולא בכל מקום אחר הקוראן.
  65. קוראן, שם, 70.
  66. קוראן, שם, 76, בתרגומו של א' בן-שמש. היינו: אחי יוסף התחייבו, על פי הטקסט המקראי והטקסט הקוראני, שהאח אשר בכליו ימצא הגביע, יהפוך לו לעבד: בראשית, מ"ד, 10-9. קוראן, שם, 75. וכן שמות, פרשת משפטים, כ"ב, 2: "אם אין לו ונמכר בגניבתו".
  67. קוראן, שם, 77. כדברי המדרש, מדרש רבא לבראשית צ"ב: "הוא גנבא בר גנבתא". יהודה אשר מנהל במקרא את מרבית המו"מ עם יוסף, אינו נזכר כלל בקוראן. (פירושם המאוחר של אלג'לאלין מזהה את יהודה כמנהל המו"מ).
  68. שם, 86: "ויאמר: אל אלוהים אשיחה דאגתי ויגוני, כי יודע אנוכי מאת אלוהים את אשר לא תדעו" (על פי י. י. ריבלין). וראה: מדרש תנחומא ומדרש ילקוט, קמ"ג.
  69. קוראן, שם, 89 (תרגום י. י. ריבלין).
  70. המקבילה בפרשת ויגש. מ"ה, 3: "ויאמר יוסף אל אחיו: העוד אבי חי?" ובפסוק הבא, 4: "ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי ויגשו. ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". פסוק זה, במקרא ובקוראן מעלה בזיכרוני את שירו היפה של מחמוד דרויש, "אני יוסף, הוי אבי". אשר נכתב בהשראת פרק 12 בקוראן. על השיר ותרגומו לעברית על ידי גב' לאה גלזמן, ראה: בטאון המורים לערבית, 18 (אפריל 1995), עמ' 100-98.
  71. קוראן, שם, 99-94.
  72. שם, שם, 100 (על פי י. י. ריבלין) כפי שציינתי קודם לכן, נכנס השטן, הפופולרי כל כך בקוראן, אף כאן, לתוך דברי יוסף, וממלא את תפקידו בהפרדת יוסף מאחיו. בלשון הקוראן הושיב יוסף את הוריו על כס המלכות. שם שם, 99-100 ריבלין מתעלם מכך בתרגומו!
  73. כפי שצוין בראשית המאמר, הפרק על יוסף הוא מן ההתגלויות של תקופת מכה, אשר עסקו במאמץ המרוכז לשכנע את שומעיו של מוחמד במונותאיזם ובשליחותו של מוחמד.
  74. "אין הוא (הקוראן) דבר בדוי מן הלב, אולם (בא) לקיים את אשר (הורד) לפניו ולבאר מפורש כל דבר, ו(הוא) אורח מישרים ורחמים לאנשים המאמינים". שם, שם, 111.
  75. בסקירתי אבחן את כלל אזכוריו של יוסף בתורה, בנביאים ובכתובים. בטבע הדברים יקבלו יחסיו של יוסף עם אחיו ועם אביו, משקל מיוחד.
  76. יוסף נזכר בדברי הימים א' בלבד. אין לא אזכור באחרון ספרי המקרא, דברי הימים ב'. בדברי הימים א' נזכר יוסף בשמו 4 פעמים: ברשימת בני ישראל, בפרק ב', פסוק 2; בציון העובדה שבני ראובן אבדו את בכורתם לבני יוסף, בפרק ה', פסוק 1: בהדגשת בכורתו של יוסף לעומת גבירותו ונגידותו של יהודה, שם, פסוק ב' ובתיאור נחלותיהם של בני יוסף בן-ישראל בארץ ישראל, בפרק ז', פסוקים 29-28. שמו של יוסף נזכר פעמיים נוספות בדברי הימים א', אך מדובר ביוסף מאוחר יותר: בפרק כ"ה, פסוק 2, כאחד מארבעת בניו של אסף, אשר הובדלו על ידי דוד לעבודה כמשוררים, ובהמשך אותו הפרק, בפסוק 9, בעת הפלת הגורלות בין המשוררים, כאשר לאותו יוסף בן אסף יצא הגורל הראשון.
  77. בסיפור "המרגלים" אשר יצאו לתור את הארץ, נזכר יגאל בן-יוסף, נשיא למטה יששכר. במדבר, פרק י"ג, פסוק 7. בין העולים בימי עזרא ונחמיה, נזכר שלום אמריה יוסף, בספר עזרא, פרק י', פסוק 24 ובספר נחמיה. פרק י"א, פסוק 14, נזכר יוסף כהן שבניה, בין הכוהנים והלויים אשר עלו עם זרובבל.
  78. 4 אזכורים ביחזקאל, 3 אזכורים בעמוס, אזכור אחד בעובדיה ואחד בנבואת זכריה.
  79. הפסוק מופיע בתוך הפסקה העוסקת באיחוד שבטי ישראל, בהנהגתו של מלך-נשיא אחד מבית דוד. הבשורה היא לא רק קיבוץ גלויות מבין הגויים והבאתם אל אדמתה של ארץ ישראל, אלא אף הפיכת השבטים לגוי אחד בארץ. זו נבואה של אחרית הימים, של רעיון הגאולה הנעלה אשר לא הושגה עד כה ולה אנו מייחלים. הפסוק הזה ואף הבא (פסוק 19) עוסקים במעשה הסמלי והסברתו. המלה "חבריו" מופיעה בפסוק זה נטולת יוד, לסמל הפיכתם לגוף אחד. יוסף כאן הוא "עץ אפרים". לאפרים התחברו כתשעה שבטים, רוב בני ישראל, ולכן נמצא כאן הביטוי "כל בית-ישראל" לעומת "בני ישראל" שבהם משתמש הכתוב באשר לממלכת יהודה. וראה: ספר יחזקאל, בסדרת "דעת מקרא" בפירושו של יחיאל צבי מושקוביץ.
  80. בפסוק הקודם יוסף הוא "עץ אפרים", ואין אדם מתקנא בבנו. בפסוק שלפנינו, פסוק 19, מפרש הכתוב ש"עץ יוסף" מצוי ביד בנו, "ביד אפרים", והכתוב מרמז לכך שאפרים וחבריו (השבטים האחרים) יתחברו ליהודה.
  81. פסוק זה פותח את הפסקה העוסקת בגבול הארץ וחלוקתה החדשה.שתי נחלות (= שני חבלים) מוקצות ליוסף (אפרים ומנשה). וראה בספר יהושע, פרק י"ז, להלן.
  82. בין גבול יהודה מצפון לבין גבול בנימין מדרום, יהיה, על-פי נבואת יחזקאל, החלקה השלושה-עשר – "תרומה" – המיועד לכוהנים, ללוויים ולנשיא, ובו ייבנו בית המקדש והעיר. יוסף בא כאן במקום שני בניו מנשה ואפרים. על פי פירושו של מושקוביץ ריכז הכתוב בפסוק זה את יוסף, את בנימין ואת דן, כדי לחזור ולהזכיר שיוסף ובנימיןהם בני רחל ודן הוא בנה הבכור של בלהה, שפחתה של רחל.
  83. "בית יוסף" נזכר במקרא 13 פעמים: 3 אזכורים בספר בראשית, פרק י"ג, פסוקים 19-18 ובפרק ג', פסוק 8. אזכורים נוספים מפוזרים בספר יהושע, בשופטים, בשמואל ב', במלכים א', בעובדיה ובזכריה.
  84. זה המקום היחיד במקרא שבו נזכר צרוף זה. המונח "שארית" נפוץ במקרא ב-66 מקומות, כולל: שארית יהודה, שארית ירושלים, שארית ישראל, שארית פליטה ועוד.
  85. זה המקום היחיד במקרא שבו נזכר צירוף זה. במשמעותו צרה, אסון, מכה-מופיע הביטוי "שבר" ב-38 אזכורים שונים ובתוכם שוד ושבר, שבר גדול, שבר בת-עמי, זעקת שבר, צעקת שבר ועוד.
  86. עובדיה, פסוק 18; זכריה, פרק י', פסוק 6.
  87. מתוכם פעמיים בצרוף: "בית יוסף": פרק י"ז, פסוק 17 ופרק י"ח, פסוק 5.
  88. בכורו מנשה: פרק י"ז, פסוקים 1-2. בני יוסף כמכלול: פרק י"ד, פסוק 4; פרק ט"ז, פסוקים 1, 4; פרק י"ז, פסוקים 14, 16; פרק י"ח, פסוק 11; פרק כ"ד, פסוק 32.
  89. שם, פרק כ"ד, פסוק 32.
  90. שופטים, פרק א', פסוקים 22, 23, 35.
  91. שמואל ב', פרק י"ט, פסוק 21.
  92. מלכים א', פרק י"א, פסוק 28.
  93. יוסף כלול בשבעים צאצאיו של יעקב. ייחודו בהיותו במצרים, לקלוט את אחיו ולהעצימם.
  94. פסוק זה הפך בלשון העברית למטבע שגור באשר לקוצר הזיכרון האנושי ולכפיות הטובה בחברה.
  95. וראה ספק יהושע, פרק כ"ד, פסוק 32, הערתנו 91 לעיל.
  96. מדובר ביוסף אביו של יגאל, ממטה יששכר, משנים עשר התרים ("המרגלים") את הארץ, ראשי בני ישראל: במדבר, פרק י"ג, פסוק 7.
  97. הפסוק מופיע בהקשר של מפקד בני ישראל, למשפחותם לבית אבותם.
  98. במהלך הפירוט של המפקד הנ"ל.
  99. במהלך פירוט השליחים אשר יצאו לתור את הארץ ("המרגלים").
  100. מעמדן והשפעתן הרבה של בנות צלפחד, נובעים ממוצאן המיוחד, צאצאים ישירים ליוסף.
  101. בפירוט הנשיאים אשר ינחלו עת הארץ. ייחודו של יוסף בהיותו מן האחים אשר זכה לנשיאות כפולה, ממטה בני מנשה וממטה בני אפרים.
  102. המקרא מאריך ומותח את אילן היוחסין כדי לחזור ולאזכר את יוסף, מקור הסמכות, אבי המשפחה.
  103. כאן המקרא מדלג על כל אילן היוחסין ומדגיש כי מדובר במטה בני יוסף. זו האוטוריטה אשר אין לפקפק בה.
  104. ספר במדבר נחתם בסיפור חלוקת הנחלות וקביעת העיקרון של ירושתן של הבנות בקרקע, בנות אשר יונקות את סמכותן מאבי המשפחה יוסף.
  105. אזכורו של יוסף הוא במהלך הדרמטי של מעמד צאצאי בני יעקב על הר גריזים לברך את העם ועל הר עיבל, להפניית הקללה לעברו. כאן יוסף מופיע ברצף בני יעקב, בין יששכר לאחיו הצעיר בנימין.
  106. בפרשת "וזאת הברכה", פרשת הסיום של ספר דברים וחמשת חומשי התורה, נזכרת הברכה ליוסף, לאחר הברכה לבנימין, אחיו הצעיר.
  107. הברכה ליוסף היא הארוכה, החמה והעמוקה, מכל הברכות לאחיו. הוא בחיר אחיו, נושא הנזר וכוחו הדר לו.
  108. בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד: "ותקרא (רחל) את שמו יוסף לאמר: יוסף ד' לי בן אחר".
  109. שם, שם, פסוק 25: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן: שלחני ואחכה אל מקומי וארצי".
  110. עשיו מגיע עם ארבע מאות איש, מיד לאחר מאבקו של יעקב במלאך האל שלבש דמות אדם ואשר אחר כך הסתבר ליעקב כי נאבק עם אלוהים ממש. שם, פרק ל"ב, פסוק 25 פרק ל"ג, פסוק 1.
  111. שם, פרק ל"ג, פסוק 2: "וישם את-השפחות ואת-ילדיהן ראשונה. ואת-רחל ואת-יוסף אחרונים".
  112. שם, שם, פסוק 7: "...ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו". בעת סכנה, יוסף הוא המרוחק ביותר מעשיו ומאנשיו, מרוחק אף לאחר אמו, רחל. בעת ההתפייסות מקדים יוסף את אמו.
  113. שם, פרק ל"ה, פסוק 24: "בני רחל יוסף ובנימין".
  114. שמו של יוסף אינו מופיע בפרק ל"ח, אותו מקדיש המקרא לסיפור ירידתו של יהודה מן ההר אל חבלי שפלת יהודה, סמוך לחלקת השדה של "איש עדולמי", ופרשת תמר כלתו. סיפורו של יוסף מדלג על פרק זה, מפרק ל"ז לפרק ל"ט.
  115. שם, פרק ל"ז, פסוק 2. גילו של יוסף אינו נזכר בטכסט הקוראן, כפי שהוא דל בפרטים רבים אחרים.
  116. על אהבת יעקב ליוסף ראינו לעיל, בסורת יוסף, פסוק 8. בקוראן מתלוננים האחים על אהבתו היתרה של יעקב ליוסף ולבנימין. המקרא מציין שיוסף הוא האהוב ביותר כי הוא בן הזקונים, אף כי אין הדבר כך. לכן תרגם אונקלוס בעניין יוסף-בן חכם ואילו על בנימין תרגם כפשוטו בן זקונים (להלן, פרק מ"ד, פסוק 20).
  117. שם, שם, פסוק ה': "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, ויוסיפו עוד שנוא אותו". וראה מאמרו של יהודה אליצור "יוסף ואחיו – מהי מגמת הסיפור", בתוך הדף השבועי לפרשת "מקץ" (מס' 216), תשנ"ח, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
  118. בקוראן הסדר הוא הפוך: אחד עשר הכוכבים (האחים), השמש והירח (ההורים): סורת יוסף, פסוק 4.
  119. על מקומה המיוחד של שכם בתולדות משפחת יעקב, ראה מאמרו של ד"ר יאיר שיפמן, בטאון המורים, 20, עמוד 188.
  120. בראשית, שם, פסוק י"ג.
  121. שם, שם, פסוק י"ג.
  122. שם, שם, פסוק כ"ג, הקטע הזה, על הפשטת הכותונת, אינו מופיע בקוראן. בכל המקרא נזכרת כתונת פסים בשני פסוקים נוספים בספר שמואל ב', העוסקים בסיפור אמנון ותמר. כתונת פסים הייתה לפי פסוקים אלה מלבוש של נערות בתולות טרם הנשאן. כתונת פסים מופיעה כלבושן של נשים בתמשיחי קיר מצרים עתיקים. שם, פרק י"ג, פסוקים 19-18: "ועליה (על תמר) כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעולם. ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת פסים אשר עליה קרעה".
  123. שם, שם, פסוקים 28-24. על פי הקוראן מדובר במחיר זול, דרהמים ספורים. הסיפור הקוראני אינו מפרש כיצד הגיע יוסף למצרים. המקרא קובע במפורש כי הישמעאלים הביאו מצרימה.
  124. שם, שם, פסוק 29.
  125. שם, שם, פסוקים 39-31. מנוסח הכתוב "ויקחו את כתונת יוסף" ניתן ללמוד כי ראובן היה מעורב במעשה התרמית, כשאר אחיו.
  126. וראה שם, פרק ל"ז, פסוק 28: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימכרו את יוסף לישמעאלים". על כך מעיר רש"י שם: "זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה".
  127. הקוראן לא פרש מיהו הקונה. על פי פשט הכתוב מדובר בשר הממונה על כל צוות הטבחים שבבית המלך. רש"י פירש: שוחטי בהמות המלך. תרגום אונקלוס מרחיק לכת ומתרגם: "רב קטוליא" השר הממונה על ההוצאה להורג של הנדונים למות.
  128. בראשית, פרק ל"ט, פסוק 1: "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה". על פי החתם סופר, המדיינים חזרו וקנוהו מיד הישמעאלים, וראה בראשית, פירוש דעת מקרא לפסוק זה.
  129. שם, שם, פסוק 2. גם על פי הקוראן חש הקונה, הוא פוטיפר על פי המקרא, בחשיבות האפשרית של יוסף ומעלה בפני אשתו את האפשרות לאמצו לבן. קוראן, שם, פסוק 21.
  130. שם, שם, פסוק 4.
  131. שם, שם, פסוק 5.
  132. שם, שם, פסוק 6. בכך יש לפנינו רמז ראשון, למעמד הרם אשר עתיד לזכות בו יוסף על מצרים כולה.
  133. שם, שם, שם. וראה להלן פרק מ"ג, פסוק 32, על הסעודה המלכותית של יוסף ואחיו: "וישימו לו לבדו ולהם (לאחים) לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כי לא יוכלו המצרים לאכול את העבדים לחם, כי תועבה היא למצרים". זהו פשוטו של מקרא על פי המדרש "לחם" = אישה ויחסי אישות. וראה בפרקנו (פרק ל"ט) פסוק 9: "(דברי יוסף) ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו".
  134. קוראן, שם, פסוקים 35-23.
  135. שם, שם, פסוקים 19-7.
  136. שם, שם, פסוק 20.
  137. שם, שם, פסוקים 23-21. הקוראן אף הוא מדגיש את ההשגחה האלוהית על יוסף, אך בשלב הקודם, באשר לקבלת גרסתו של יוסף על ידי פוטיפר. עם זאת פוטיפר מכניסו לבית הסוהר לזמן מה, אולי כדי לצנן את הרוחות לאחר השערורייה שפרצה לעיני כל.
  138. שם, שם, פסוק 21.
  139. שם, פרק מ', פסוקים 3-1. הכתוב מכנה אותם משקה ואופה, אחר כך שני סריסים ולבסוף-שר המשקים ושר האופים. הכתוב פותח בתיאור מעמדם הנחות, לאחר מאסרם ובעקבות קצפו של פרעה עליהם. בהדרגה מחזירם הכתוב לתוארם המקורי – שרים.
  140. שם, שם, פסוק 4: "ויהיו ימים במשמר", היינו: תקופה ארוכה, או על פי רש"י: שנה תמימה.
  141. שם, שם, פסוקים 7-5: "ויבוא אליהם יוסף וירא אותם והנם זועפים. וישאל מדוע פניכם רעים היום". בקוראן שני האסירים הם הפונים ישירות אל יוסף לשאול אותו לפשר חלומותיהם. הם פונים ברצף, שר המשקים ושר האופים, ומצפים לפתרון שני החלומות שם, פסוק 36.
  142. שם, שם, פסוק 8. נוסח זה "הלוא לאלוהים פתרונים" הפך לביטוי שגור לחוסר יכולתו של אדם לפתור בעיה או לענות לשואל. וראה נוסח דומה להלן, פרק מ"א, פסוק 16: "ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי (-לא אני). אלוהים יענה את שלום פרעה".
  143. על פי המקרא זו אי-זכירה ושכחה. על פי הקוראן הייתה זו התערבות מכוונת של השטן המקטרג.
  144. הקוראן מביא את שני החלומות ברצף ובתמציתיות רבה ביותר, בפסוק אחד בלבד. קוראן, שם, פסוק 43. ספר בראשית מקדיש לכך שבעה פסוקים ומפריד בין שני החלומות: "ויישן ויחלם שנית". שם, פרק מ"א, פסוק 5.
  145. "את חטאי אני מזכיר היום", שם, שם, פסוק 9. בדבריו של שר המשקים ניכר עדיין זלזול ביוסף: "ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים". שם, שם, פסוק 12.
  146. הנער העברי מקבל שם וזהות-יוסף. בקוראן הוא אף הופך ל"יוסף הצדיק". קוראן, שם, פסוק 46.
  147. שם, פרק מ"א, פסוקים 36-14.
  148. שם, שם, פסוקים 44-39. על פי הקוראן יוסף מבקש לעצמו מעמד בכיר זה. קוראן, שם, פסוק 55.
  149. הקוראן אינו כולל את הפרטים הביוגרפיים הללו ואת אלה אשר יופיעו להלן ומדלג מיד לביקורם של אחי יוסף במצרים. מציון גילו של יוסף כאן וציון גילו בעת מותו, בעודו בתפקיד, בהיותו בן מאה ועשר שנים, מכל אלה למדים אנו שיוסף הוא השליט המקראי אשר האריך ימים בשלטון – שמונים שנה – יותר מכל שליט מקראי אחר. שם, פרק נ, פסוקים 22, 26.
  150. שם, פרק מ"א, פסוקים 56-48. כל הפרטים הללו חסרים בקוראן, הקוראן, כאמור, ממקד את סיפור יוסף, כסיפורים אחרים, להוכחת אמיתות מופתי האל. הסיפור ההיסטורי-ביוגרפי אינו ממלא בקוראן תפקיד של ממש.
  151. שם, שם, פסוק 57.
  152. הכתוב מדגיש "אחי-יוסף" וכן "בנימין אחי יוסף" ולא בני יעקב, כהנגדה ברורה בין מעמדו הבכיר של יוסף, שנמכר על ידי אחיו בחוסר כל לבין האחים אשר נאלצים עתה לרדת למצרים, מתוך מצוקה.
  153. שם, פרק מ"ב, פסוק 6.
  154. שם, שם, פסוקים 14-7. הקוראן מדלג על כל המעמד הקשה הזה, כדלגו על פרטים רבים אחרים.
  155. שם, שם, פסוקים 24-15: "ויסוב מעליהם ויבך".
  156. שם, שם, פסוק 24. קטע זה אינו מופיע בקוראן.
  157. שם, שם, פסוקים 28-25. וכן: קוראן, שם, פסוק 62 ואילך. על פי הסיפור הקוראני מגלים כל האחים את כספם, רק בשובם לכנען ולאחר פגישתם עם אביהם. עניין זה הופך על פי הקוראן לנימוק בפי האחים לשכנע את אביהם, כי המצרי מכבד אותם ורק טובה תצא להם בשובם אליו. עניין מאסרו של שמעון אינו מוזכר כלל. באשר לאח היחיד אשר גילה את כספו בראש תרמילו: חז"ל סוברים: לוי אחי שמעון, אבן עזרא סבר: ראובן, בכור הבנים.
  158. שם, שם, פסוקים 34-29.
  159. שם, שם, פסוק 36: "...אותי שכלתם. יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו. עלי היו כולנה".
  160. יעקב אף נוקט לראשונה לשון "מות" בהזכירו את יוסף: שם, שם, שם, פסוק 38: "ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר".
  161. המקרא משתמש מכאן בשם "ישראל" ולא "יעקב". מכאן מתחיל המסע הלאומי של שני ישראל למצרים ומסתיים לכאורה סיפורה האישי של משפחת יעקב: שם, שם, פסוקים 11-6.
  162. שם, פרק מ"ג, פסוק 15. בקוראן מייעץ יעקב לבנים להיכנס דרך פתחים שונים, מפני עין הרעה. קוראן שם, 67.
  163. בפסוקים 19-15 נזכר יוסף בשמו שש פעמים. וכן שלוש פעמים נוספות בפסוקים 26-24.
  164. וכך הופכים חלומותיו של יוסף למציאות של ממש.
  165. וכבר ראה אותו עם בואם: שם, שם, פסוק 16. שם ראה את בנימין עם האחים. כאן רואה הוא את יוסף כאחיו בן אמו ממש.
  166. יוסף משתמש בלשון תפילה. פרעה השתמש בשם "אלוהים" בשעה שמונה את יוסף: שם, פרק מ"א, פסוקים 39-38, ובין שניהם לא נזכר שם "אלוהים" עוד.
  167. זה בכיו השני של יוסף. בכיו הקודם נזכר: שם, פרק מ"ב, פסוק 24: "ויסב מעליהם ויבך". על בכיו השלישי ראה להלן: פרק מ"ה, פסוק 2. בכיו הרביעי שם, שם, פסוק 14. בכיו החמישי: שם, שם, פסוק 15. על בכיים המשותף של יעקב ועשו, בכת פגישתם, ראה: שם, פרק ל"ג, פסוק 4: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צואריו וישקהו ויבכו".
  168. שם, פרק מ"ג, פסוק 33.
  169. שם, שם, פסוק 34 פרק מ"ד, פסוק 4.
  170. שם, פרק מ"ד, פסוק 10. הקוראן מציג גרסה שונה בתכלית: מיד עם שוב הבנים מכנען אוסף יוסף אליו את בנימין ומגלה את אוזנו כי הוא הוא אחיו הגדול יוסף. קוראן, שם, 69.
  171. שם, פרק מ"ה, פסוק 1: "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא: הוציאו כל איש מעלי. ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו".
  172. שם, שם, פסוק ג3. בקוראן, הבנים הם השואלים: "האם אין אתה יוסף?" ויוסף משיב: "אנוכי יוסף וזה אחי". קוראן, שם, 90.
  173. שם, שם, פסוקים 9-5.
  174. שם, שם, פסוק 5.
  175. שם, שם, פסוק 7.
  176. שם, שם, פסוק 8.
  177. שם, שם, פסוק 21.
  178. שם, שם, פסוק 26. בפנות יוסף אל אחיו שאל: "העוד אבי חי?" שם, שם, פסוק 3.
  179. שם, שם, פסוק 28. ושוב הדובר הוא ישראל, העם היורד מצרימה. נשארה ליעקב, הוא ישראל, עוד משאלה אחת: לראות את יוסף בטרם ימות, והכתוב מבטיח לו מפי הגבורה, כי יזכה לראות את יוסף ואף יזכה לחסותו של יוסף רם המעלה: "ויוסף ישית ידו על עיניך". שם, פרק מ"ו, פסוק 4. רבי סעדיה גאון הבין זאת: יוסף יעצום את עיניך עם פטירתך, כמנהיג הרווח בישראל לדורותיו על פי דעת מקרא, פירושו של יהודה קיל.
  180. שם, שם, פסוקים 26-5.
  181. שם, שם, פסוק 27. יוסף ובניו היו שלושה. ההשלמה לשבעים נפש כוללת את יעקב, אבי המשפחה ואבי האומה.
  182. הקוראן מתעלם לחלוטין מפרטי המסע ומן הכרונולוגיה המשפחתית. הקוראן חוזר ומדגיש אף כאן את הצד המופתי-נסי בכל המאורעות תוך דילוג על פרטים מרכזיים במקרא: קוראן, שם, 99: "ויאמר (יעקב) אל אלוהים אתפלל כי יסלח לכם, כי הוא הסלח והרחום".
  183. בראשית, שם, פסוק 28. מעמדו הבכיר של יהודה נובע, יתכן, מהיותו הערב לבנימין: שם, פרק מ"ג, פסוק 9 "אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים", ואף ניהל אחר כך את ההתדיינות עם יוסף בדבר הגביע: שם, פרק מ"ד, פסוק 18.
  184. זה בכיו השישי, הממושך מכולם. הערה 169 לעיל. הסיפור הקוראני כולל מרכיב אשר נעדר כליל במקרא: יעקב מריח את ריח בגדיו של יוסף עוד טרם שובם של הבנים. עם שובם אליו עם כתונת יוסף והבשורה על מעמדו הרם במצרים מודה יעקב שידע ברוח הקודש שיוסף חי והמשפחה מגיעה למצרים. ליהודה אין כל תפקיד ואף לא לכל אח אחר: קוראן, שם, פסוקים 100-94.
  185. יעקב משתמש שוב במטבע הלשון החוזר על עצמו כל העת בסיפור: "כי עודך חי". בראשית, פרק מ"ו, פסוק 30, וראה הערה 180 לעיל.
  186. שם, שם, פסוק ל"א-פרק מ"ז, פסוק 1.
  187. ייתכן שכך נהגו במשלחות מכובדות במצרים, בהופיען בהרכב של חמישה אנשים. דעת מקרא, שם, פרק מ"ז, פסוק 2.
  188. שם, שם, פסוק 7: "(ויאמר פרעה אל יוסף) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על כל אשר לי".
  189. שם, שם, פסוקים 7, 10.
  190. בקוראן מושיב יוסף את הוריו ואת אחיו על יד כיסאו כשהכול משתחווים לו, ואינו שוכח להזכיר את חלומו הראשון, את מכירתו על ידי אחיו כמעשה שטן ואת "אצבע אלוהים" בכל השתלשלות הדברים: קוראן, שם, פסוקים 102-100. עניין הגעת "שני הוריו" למצרים תמוה ואינו מופיע במקרא. על פי מדרש רבה לבראשית, פרק ל"ז, פסוק 10: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", נחשבה בלהה כאמם של יוסף ובנימין, לאחר מות רחל.
  191. שם, פרק מ"ז, פסוקים 25-13.
  192. שם, שם, פסוק 26.
  193. שם, פרק נ', פסוק 24: "ויאמר יוסף אל אחיו: אנוכי מת ואלוהים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב".
  194. שם, פרק מ"ז, פסוקים 31-29. יוסף יפנה בקשה דומה לבני ישראל וישביעם לעשות כן ולהעלות את עצמותיו למקום קבורות אבותיו: שם, פרק נ, פסוק 25.
  195. שם, פרק מ"ח, פסוקים 2-1.
  196. שם, שם, פרק 5: "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם. אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי".
  197. שם, שם, פסוקים 14-8. "שיכל את ידיו" היינו: שינה את הסדר המקורי של יוסף, אשר העמיד את מנשה הבכור מימין ישראל ואת אפרים משמאלו.
  198. שם, שם, פסוקים 16-15.
  199. שם, שם, פסוקים 18-17.
  200. שם, שם, פסוקים 20-19 זה השימוש השני של המקרא בפועל "מאן" באשר ליעקב. כך קרה קודם לכן בקבלו את הודעת האחים על מותו של יוסף. שם, פרק ל"ז, פסוק 35: "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם".
  201. שם, שם, פסוקים 22-21. יעקב מבטיח ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". פשוטו חבל הארץ הסמוך לעיר שכם. מדרשו-הבכורה. וראה רש"י שם, המביא את הפשט והדרש יחדיו.
  202. שם, פרק מ"ט, פסוקים 46-42.
  203. שם, שם, פסוק 42: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. בנות צעדה עלי שור".
  204. שם, שם, פסוקים 24-2: "וימררהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".
  205. שם, שם, פסוק 25: "מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך, ברכות שמים מעל, ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם".
  206. שם, שם, פסוק 26: "ברכות אביך גברו על ברכות הורי, עד תאות גבעות עולם. תהיינה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו". עפ"י רש"י, יוסף הוא הנבדל מכל אחיו. ייתכן אף להבין "נזיר אחיו" מלך על אחיו, כביאורו של הרמב"ם. וראה: איכה, פרק ד', פסוק 7: "זכו נזיריה משלג צחו מחלב". אך אין בכך כדי לסתור את ברכתו של יעקב ליהודה: בראשית שם, פסוק ח': "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך". יוסף הוא הבכיר, הוא אשר הושיע את כל בני משפחתו, אך יהודה יהיה מלכם של ישראל לדורות ויתר אחיו יקבלו עליהם את עול מלכותו: "יודוך".
  207. יש להוסיף לפרק נ' את פסוק 33, הפסוק האחרון בפרק מ"ט.
  208. פרק משפחתי זה בעל הממדים ההיסטוריים לתולדות עם ישראל ולקורותיהם של האבות, אינו נזכר כאמור, כלל בקוראן. סוף פרשת "יוסף" בקוראן, אינו כולל פרטים סיפוריים כלשהם. הוא עוסק כולו בלקח המוסרי ובעקרון האמונה באל האחד: שם, פסוקים 111-102.
  209. שם, פרק נ, פסוקים 2-1. זה בכיו השביעי של יוסף. ראה הערות 169, 186 לעיל.
  210. שם, שם, פסוק 3. על פי רש"י שם, הרבו המצרים לבכות את יעקב, כי הכירו לו תודה מיוחדת על הברכה הרבה שהביא עליהם בשנות הרעב.
  211. שם, שם, פסוק 5.
  212. שם, שם, פסוק 6.
  213. שם, שם, פסוקים 13-7.
  214. שם, שם, פסוק 16: "ויצא אל יוסף לאמר: אביך צוה לפני מותו לאמר". רש"י מפרש "שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן, שלא יחשד יוסף בעיניו". רש"י מצטט את מסכות יבמות, דף מ"ח, עמוד ב'.
  215. שם, שם, פסוק 17: "ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך".
  216. שם, שם, שם, אין לדעת אם אמנם סלח להם יוסף. זה בכיו השמיני של יוסף. ראה הערות 169, 186, 211 לעיל.
  217. שם, שם, פסוקים 21-18. הביטוי "אל תיראו" מופיע פעמיים, לנחמם ולדבר על לבם.
  218. שם, שם, פסוקים 23-22.
  219. שם, שם, פסוקים 25-24. וראה להלן על דברי ה' למשה: שמות, פרק ג', פסוק 16, וכן שם, פרק ד', פסוק 31. ראוי להעיר כי הכתוב מציין: "וישבע יוסף את בני ישראל". מן הפנייה האישית אל האחים נפנה יוסף לפתע אל "בני ישראל". האחריות להעלות את עצמותיו הופכת להיות כלל לאומית. האחים נסוגים לאחור והופכים להיות חלק מכלל ישראל.
  220. במות יעקב, היה יוסף המצווה את הרופאים לחנוט את אביו, כמנהגה של מצרים במות נכבדיה: בראשית, שם, פסוק 2. הנחתו של יוסף החנוט בארון משקפת את הזמן הרב אשר עתיד לחלוף עד להעלאת עצמותיו לארץ כנען, הארץ המובטחת, על ידי משה בהנגדה בולטת למיידיות שבה ביצע יוסף את העלאת עצמות אביו יעקב ארצה.
ביבליוגרפיה:
כותר: יוסף בתנ"ך ובקוראן : גלגולו של סיפור
מחבר: אלון, שלמה
תאריך: דצמבר 2004 , גליון 20
שם כתב העת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית