עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראלעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראל
יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה


תקציר
על מהלכי המלחמה בחזית המצרית במלחמת ששת הימים. עיקר הלחימה נגד המצרים התנהלה בצפון חצי-האי סיני וברצועת עזה.



מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית
מחבר: בנימין זאב וכסלר


עיקר הלחימה נגד המצרים התנהלה בצפון חצי-האי סיני וברצועת עזה (ראה מפה). פני השטח בחציו הצפוני של חצי האי דומים לאלה של הנגב - ארץ מדברית, חשופה, המאפשרת לכוחות ממונעים מעבר בעיקר בצירים מוגדרים. "ים חולות" מאפיין את חלקו הצפוני, וחבלי מרכז סיני מאופיינים בהרים נמוכים, גבעות, ואדיות, ומישורים, שלאורכם ולרוחבם דרכים, מהן סלולות ומהן דרכי עפר. אזור זה השוכן בין החלק הצפוני, החולי, ובין האזור ההררי הגבוה והבלתי-עביר שבדרום סיני, היה שדה המערכה העיקרי לשריון. לאור לקחי מלחמת סיני ב-1956, סללו המצרים כבישים חדשים, חצבו מעבר ברכס הגידי, במקביל ומצפון למעבר המיתלה. כמו כן הקימו המצרים באזור הזה מחנות ובסיסי אוויר וביצרו את מערכי ההגנה שבסמוך לגבול עם ישראל, בהתאם לתפיסת ההגנה הסובייטית, במערכים גדולים ועמוקים המאפשרים סיוע קרבי ממתחם למתחם. מערכים אלה נשענו על שטחים בלתי-עבירים (כך סברו) לשריון.

כאמור לעיל, מנו הכוחות המצריים שבע דיויזיות (מאה אלף חיילים), שתיים מהן משוריינות. לרשותם עמדו 1000-900 טנקים ומאות קני ארטילריה. מטוסי יירוט והפצצה הוצבו בשדות-תעופה שבתוך חצי-האי סיני ובבסיסים אוויריים באזור תעלת סואץ ואף בסביבות קהיר והדלתה. גם בסיסים אלה היו בטווח פעולה מאזור הקרבות. מול הכוח המצרי העמיד צה"ל כוח שריון ורגלים בהיקף של למעלה משלוש אוגדות וכוחות-עזר נוספים. על האוגדות שהיו מאורגנות לפעולה עצמאית במשך יממות אחדות, פקדו האלופים ישראל טל, אריאל שרון, ואברהם יפה.


מהלכי הלחימה העיקריים בחצי האי סיני

המבצע תוכנן כמהלך רציף אחד, והתקיים בשלושה שלבים עיקריים: השלב הראשון נועד לפתוח שני מעברים עיקריים לתוך קדמת סיני; בציר הצפוני פעלה אוגדת טל ובציר המרכזי אוגדת שרון. הכוונה היתה למוטט את הכוחות המצריים המגינים על המבואות לסיני כבר בראשית הלחימה. בשלב השני נערכה הלחימה בעומק המערכים המצריים. ובשלב השלישי הוכו הכוחות המצריים שהתאמצו לסגת אל עבר התעלה ונלכדו במצרי הדרכים.

האוגדה של ישראל טל תקפה את המערך המצרי שהגן על אזור רפיח, וזו של שרון את המערך שנערך בגזרה המרכזית בין אום-כתף ואבו-עגיילה. בגזרה זו הוחדר חלק ניכר מן האוגדה דרך שטח חולי שנחשב כבלתי-עביר. מהלך זה, שנעשה בין שני המערכים המצריים העיקריים, בודד אותם זה מזה. הפריצה החזיתית שנבנתה על מהלכים של תקיפה לא חזיתית ברמה הטקטית - היתה מפתיעה. ייתכן כי מהלכי הטעיה שנקט צה"ל לפני המערכה, הביאו להעברת אוגדת שריון מצרית בפיקודו של הגנרל שזלי לאזור מעברי הקורייה. אולי נועד כוח זה לביתור הנגב ולכיבושה של אילת, או כהגנה מפני אפשרות שצה"ל ינסה לאגוף את המתחמים המבוצרים במרכז סיני מדרום. מכל מקום, היה בכך להקל על החדירה הישראלית במרכז ובצפון החזית. עד שעמדו המצרים על טעותם, כבר היה צה"ל מעבר למתחמים המבוצרים.

המהלך הראשון היה, כאמור, תקיפתו של המערך המצרי באזור רפיח, שם קיימת אפשרות מעבר בין הים התיכון ואזור החולות שבצפון סיני רק ברצועה ברוחב של 15-10 ק"מ. המערך המצרי כלל את דיביזיית חיל הרגלים השביעית, שנשענה על מתחמי הגנה מבוצרים, מיקוש, טנקים ותותחים נגד טנקים. האוגדה של טל עלתה על רפיח בשני כוחות עיקריים: כוח שריון של חטיבה שבע בפיקודו של אל"מ שמואל גורודיש, וחטיבת צנחנים בפיקודו של אל"מ רפאל איתן (רפול), שתוגברו בגדוד טנקי "פטון", שנקלטו זה לא מכבר בצה"ל, עליו פיקד אהוד אלעד. כוחות שריון נוספים חברו לאוגדה: כוח משימה משוריין בפיקודו של אל"מ ישראל גרניט, ועוצבת שריון בפיקודו של אל"מ מנחם אבירם (מן).

כוח השריון העיקרי חצה את הגבול מול חאן-יוניס והגיע למערך ההגנה של צומת רפיח מכיוון צפון-מזרח. הוא כבש אותו בהתקפה של גדוד "צנטוריונים" שתקף מצפון, וגדוד "פטונים" שתקף מכיוון דרום-מזרח בעורף החולות. השריון לא התעכב כדי לטהר את המתחמים שנפרצו, אלא המשיך מייד מערבה לעבר אל-עריש. כוח הצנחנים שתקף באגף הדרומי של טל, עבר בשטח דיונות קשה והסתער על הארטילריה המצרית, כ-70 קנים, שהיוו איום גדול על הכוחות התוקפים.

במקביל חדרו הצנחנים למרכז המערך המצרי, שנבנה בשלוש תעלות הגנה ארוכות, זו מאחורי זו. היערכות עמוקה זו של האויב אילצה את הכוחות התוקפים לשוב ולטהר קטעים מסוימים מכוחות אויב. בעוד הצנחנים לוחמים במערכי רפיח, כבר תקף גורודיש מערך חטיבתי נוסף באזור שייך זוויד, כעשרה ק"מ מערבה משם. לאחר פריצת המערך הזה המשיך גורודיש מערבה, כשהוא שולח בחזרה יחידת "צנטוריונים" לסייע לצנחנים שנאבקו במערכי רפיח. גם במבואות אל-עריש, במערך הג'ירדי, נדרשו הכוחות לטיהור חוזר ונשנה, לאחר מעבר כל אחד מגדודי השריון. חסימתו החוזרת של ציר התנועה לכיוון אל-עריש באזור זה היתה קריטית, שכן ללא טיהורו המוחלט לא היה אפשר לשגר אספקה לכוחות השריון שכבר עברו מערבה שכן דיונות החול המשתרעות מכל עבר לא אפשרו ירידת רכב אספקה מן הציר. רק בחצות הלילה הראשון הגיעו כוחות החרמ"ש של חטיבה שבע אל המתחם, ובסיוע טנקים טיהרו אותו. בשחר היום השני היה הציר פתוח, אך טיהור המתחם כולו לא נסתיים אלא רק בתום היום השני.

ביום השני ללחימה המשיכה האוגדה בפיקודו של האלוף טל מערבה לעבר קנטרה, ודרומה לעבר ביר לחפן וג'בל לבני. אזור חולות נרחב מפריד בין צירי המרכז לציר הצפוני של סיני, והכוח שנע עליו לעבר קנטרה כלל את חטיבת הצנחנים הסדירה בפיקודו של רפאל איתן ואת כוח השריון של ישראל גרניט שפעל מכאן ואילך באופן עצמאי. דרומה משם, באזור הציר המרכזי ניצנה-איסמעיליה, שממנו מסתעפים כבישים לאל-עריש בצפון ולא-נחל בדרום, תקפה אוגדתו של אריק שרון החל מיום הלחימה הראשון. בתחילה הותקפו העמדות המצריות הסמוכות לגבול הישראלי, קודמה הארטילריה והוחדרה יחידת שריון בשטח שנחשב בלתי-עביר, והתמקמה בצומת המוביל מאבו-עגילה לכיוון אל-עריש בצפון ולג'בל לבני במערב. כוח נוסף חסם את כביש אבו-עגיילה-קציימה, ובכך בודד אזור הפעולה.

עם חשכה הנחיתו מסוקים גדוד צנחנים שפשט על עמדות הארטילריה המצרית. כוחות חיל רגלים בפיקודו של אל"מ יקותיאל אדם הפתיעו את המצרים ותקפו את המערך הקווי, לאחר איגוף עמוק בחולות שמצפון. כך הותקף המערך בו-זמנית מלפנים ומאחור בעזרת כוחות השריון שחדרו וחסמו את הצמתים שבעורף. קרב זה, שניצל את היתרונות של השריון, חיל הרגלים וההיטס האווירי, היה ונשאר אחד מן המורכבים שבפעולות צה"ל, ומשמש עד היום כדגם מופתי של "קרב משולב" בין כוחות השריון, חיל הרגלים, הארטילריה, האוויר וההנדסה.

עתה היה הציר המרכזי פתוח לכוחותיו של האלוף יפה, על אף שטיהורו המושלם של המתחם נמשך עוד כיממה. במקביל למלחמה על הציר המרכזי והצפוני, חדרה חטיבתו של יששכר שדמי מאוגדתו של האלוף יפה באזור חולי בין שני הצירים הצפוני והמרכזי. בתחילה היה עיקר מאבקה בשטח החולי עצמו, ולאחר כתשע שעות התייצבה במרחק של כחמישים ק"מ מן הגבול באזור צומת ביר לחפן, כשהיא חוסמת אפשרות של תנועת כוחות מצריים בין הצירים ומונעת הגעת תגבורת מכיוון ג'בל ליבני. במשך הלילה ובשעות הבוקר ניהל הכוח קרב נגד כוחות שריון מצריים ומילא בהצלחה את משימותיו.

בבוקר היום השני פנתה חטיבת השריון בפיקודו של גורודיש מאל-עריש לעבר דרום-מערב וערכה קרב שריון בשדה-התעופה של אל-עריש. סיומו של קרב זה פתח את הדרך אל ביר לחפן, שם עמד כוח השריון של שדמי זה כתריסר שעות בלחימת שריון בשריון. עתה חברו כוחות השריון של שתי האוגדות, ובמתחם זה צלפו הטנקים של צה"ל מטווחים גדולים מן המקובל עד אז. לאחר השמדת הקו הראשון תקפו ה"צנטוריונים" מן החזית, ואילו ה"פטונים" איגפו את המערך ממזרח בשטח חולות קשה. עתה יכול היה הכוח של שדמי לנוע לעבר ג'בל לבני, שם השתרעו מחנות-צבא מצריים גדולים. כאן ובביר חסנה הסמוכה, על הציר המרכזי ובצומת הדרכים, ריכזו המצרים דיביזיה של חיל רגלים מתוגברת בטנקים. בעוד החטיבה של שדמי תוקפת את מערך ג'בל לבני מצפון, התקדמה ממזרח החטיבה השנייה של אוגדת יפה, שעברה מערבה על הציר שנפתח על-ידי אוגדת שרון. במשך היום השני עסקו כוחות רגלים מאוגדתו של שרון בטיהור המתחם המבוצר בין אום-כתף לאום-שיחאן, אך כוחות השריון שלו לא נותרו במקום והמשיכו דרומה. אחרי-הצהריים הוחלט כי הכוחות הללו לא ייכנסו ללחימה נגד המערך המצרי בקציימה, שכוחות משנה של השריון כבר קיימו עמו מגע, אלא להפנות את עיקר כוחותיו של שרון לעבר המישורים של ואדי קורייה וואדי אל-עריש, כשמגמת פניהם קלעת א-נח'ל.

בליל היום השני ללחימה כבר נכבשו כל המערכים הקדמיים שבהם היו מוצבות שלוש אוגדות מצריות, וצירי התנועה מערבה ודרומה היו פתוחים. כוחות השריון המצרי הגדולים שבמרכז סיני היו נתונים באותה עת להתקפות חיל האוויר. מהירות התקדמותו של השריון הישראלי והעליונות שהושגה באוויר ביום הראשון, הקשו על המצרים להפעיל מסגרות שריון גדולות, וכך עמדו מול כוחות השריון של צה"ל לא יחידות בסדר גודל דיביזיוני, אלא חלקי יחידות קטנות יותר, וכוחות השריון הישראלי התגברו עליהן ביתר קלות.

הכוח של טל המשיך בהתקדמותו בגזרה הצפונית, כמעט ללא התנגדות, עד מחצית הדרך לעבר התעלה. אך משם ואילך נתקל במארבים בדיונות, ואף נערכו עליו כמה התקפות אוויריות מצריות, שנסתיימו עם הפעלת חיל האוויר כנגד המטוסים המצריים. חטיבה שבע, הכוח העיקרי של אוגדת טל, והחטיבה של שדמי מאוגדת יפה, היו ביום השלישי ללחימה ליד ג'בל לבני. מעבר להם כבר חדרו הכוחות של אוגדת אברהם יפה הלאה מערבה ודרומה משם. המאמץ העיקרי הופעל עתה בהתקפה דו-אוגדתית: אוגדת טל נעה מצומת ג'בל לבני מערבה, כבשה את ביר חמה והמשיכה דרך ביר רוד-סלים לעבר ביר גפגפה; אוגדתו של יפה פנתה לעבר ביר חסנה ומשם פנתה מערבה על הציר המקביל המוביל לעבר ביר תמאדה והמיתלה. לעבר אזור זה נעו אף כוחות שריון מאוגדתו של שרון, שכבשו את אזור נח'ל והמשיכו מערבה על הציר המוביל אל המיתלה. ההתקפה המהירה ופריצת הכוחות מערבה הותירו כוחות מצריים גדולים "כלואים" במרכז סיני. להט הלחימה המצרי דעך כמעט לגמרי, ומאמציהם היו נתונים עתה רק לנסיון פריצה לעבר התעלה. אוגדת יפה הצליחה להציב כוחות קטנים סמוך למיתלה, לאחר שהגיעו לשם תשעה טנקים, שחלקם נגררו זה בידי זה בשל מחסור בדלק. כוחות אלה חסמו את הכביש הצר במשאיות בוערות ומנעו מכוחות האויב לפרוץ למעבר, שכבר היה גדוש בעומקו בשיירות מצריות שהותקפו במשך היום בידי חיל האוויר ונתקעו במצר.

צפונה מכאן המשיכה, כאמור, אוגדתו של טל לעבר התעלה בשני ראשים. הכוח הצפוני, שנע על ציר החוף, התקדם עד למבואות העיר קנטרה. כאן נערך קרב שריון קצר, שלאחריו נכבשה העיר. בשעות הבוקר של היום הרביעי ללחימה ניצבו כוחות צה"ל הראשונים על הגדה המזרחית של תעלת סואץ.

כוחותיו העיקריים של טל המשיכו מכיוון ביר גפגפה לעבר התעלה. כאן נעשה מאמץ מצרי אחרון לתקוף את כוחות טל המתקדמים מערבה. אך כוח של טנקים קלים (AMX-13) מחטיבה שבע חסם במשך שעתיים באזור ביר גפגפה כשני גדודים של טנקי טי-55. עם שחר נערכה התקפת נגד של האוגדה על המתחם המצרי, שבו התבצרה חטיבת שריון. האוגדה התקדמה אט-אט במשך כשש שעות בשל חוסר אפשרות תמרון בדיונות, כשתותחנים מצטיינים צולפים מטווחים רחוקים בטנקים המצריים. בלילה שלאחר יום לחימה נוסף התייצב גם כוח זה על גדות התעלה.

אוגדתו של יפה התקדמה אף היא לעבר התעלה בשני צירים והגיעה דרך מעברי הג'ידי והמיתלה אל מול העיר סואץ ואל אזור ראס-סודר שבמפרץ סואץ. כאן הונחת כוח צנחנים כבר בבוקר אותו יום ה-8 ביוני.

השלמת תיאור הלחימה בסיני מחייבת התייחסות לשני אזורים נוספים: מרחב שארם א-שייך, החולש על השער למפרץ אילת בדרום חצי-האי, ורצועת עזה, על עיירותיה ומחנות הפליטים הצפופים שבה, השונה באופיה משאר אזורי סיני. כאן שכנה אוכלוסייה מגוונת, ובנוסף לדיביזיה הפלשתינאית הסדירה של הצבא המצרי, אשר היתה מתוגברת בשריון ותותחים נגד טנקים, גם אזרחים רבים נשאו נשק. בעוד אוגדת טל מתקיפה את אזור צומת רפיח ביום הראשון ללחימה, עלה כוח שריון וצנחנים מאזור התקיפה צפונה לעבר מבואותיה המזרחיים של עזה. כוח רגלי נוסף תקף במקביל את עזה מכיוון נחל-עוז. גבעת עלי מונטר, ממזרח לעזה, אתר לחימה ידוע במלחמת-העולם הראשונה, נכבשה לאחר קרב קשה שנסתיים לעת ערב. ביום השני נכבשה העיר עזה והותקפה חאן-יוניס, שכיבושה הושלם בבוקר היום השלישי ללחימה.

כיבוש שארם א-שייך תוכנן כפעולה משולבת של כוחות יבשה, אוויר וים. נחתות חיל הים היו אמורות להנחית שריון, ואילו חיל האוויר היה אמור לתקוף את היעדים מהאוויר, להצניח צנחנים ולהנחית גייסות ממסוקים. אולם עם התקרב הגייסות ליעדם דיווחו טרפדות חיל הים כי המקום נטוש. לפיכך יכלו המטוסים לנחות עם הגייסות בשדה-התעופה המקומי, והכוחות האלה השלימו במהרה את ההשתלטות על האזור. חלק מכוחות אלה הונחת בא-טור שלחוף מפרץ סואץ באמצעות מסוקים, והתקדם צפונה עד לחבירה עם כוחות השריון מאוגדתו של יפה באזור בארות הנפט של אבו-זנימה. בכך הושלם כיבושו של חצי-האי סיני.

קראו עוד:

מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : כ"ו באייר-א' בסיוון תשכ"ז, 5-11 ביוני 1967
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית (פריט זה)
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : החזית הירדנית
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית הסורית

ביבליוגרפיה:
כותר: מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית
מחבר: וכסלר, בנימין זאב
שם  הספר: העשור השני : תשי"ח - תשכ"ח
עורכי הספר: צמרת, צבי  (ד"ר) ; יבלונקה, חנה  (ד"ר)
תאריך: 2000
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה
הערות: 1. הקובץ מוקדש לזכרה של רבקה שפירא (תש"ה-תש"ס).
 2. סידרת עידן ; 21.
הערות לפריט זה: 1. כ"ו באייר-א' בסיוון תשכ"ז, 5-11 ביוני 1967.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית